פסקי דין על נויגרשל אסנת | פסקי דין על קדר רן | פסקי דין על כהן נחמיה מירב |

7195/03 תק     22/01/2004




תק 7195/03 נויגרשל אסנת נ' קדר רן, כהן נחמיה מירב




בעניין:
1




בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 007195/03

בפני
:
כב' השופטת חנה פלינר
תאריך:

22/01/2004





התובעת
נויגרשל אסנת
בעניין

:




נ
ג
ד



הנתבעים

1 . קדר רן
2 . כהן נחמיה מירב






נוכחים:

פסק דין

1.
בפני
תביעה של התובעת, משכירת הדירה ברחוב אושא 1 ירושלים (להלן: הדירה") לנתבעים, שוכרי הדירה.
הסכם השכירות נחתם בין הצדדים ביום 3.9.00 (להלן: "ההסכם").
התובעת טוענת כי בסביבות חודש אפריל 2001 מונה לדירה כונס נכסים, עו"ד רן אורן (להלן: "כונס הנכסים") ובחודש ספטמבר 2001 חזרה הדירה לרשותה.
בפרק הזמן בו היתה הדירה בניהולו של כונס הנכסים, העבירו הנתבעים, בהסכמת כונס הנכסים, את החזקה והשימוש לשוכר חלופי מר דוד ברקוביץ (להלן: "השוכר החלופי").
בין הנתבעים לבין השוכר החלופי מצד שני ובין כונס הנכסים מצד שלישי, נחתם הסכם העברת זכות שכירות (להלן: "הסכם העברת הזכויות").
הדירה עברה לחזקת השוכר החלופי מיום 1.6.01.

2.
בכתב תביעתם טוענת התובעת כי
הסכם העברת הזכויות לא שחרר את הנתבעים מהתחייבותם מכח ההסכם שנכרת עימה.
התובעת טוענת כי הנתבעים הפרו את ההסכם עימה בכך שלא שילמו את חובם לבזק, לא שילמו את חובם לעיריית ירושלים ולא החזירו את הדירה כשהיא במצב טוב מסוייד ותקין.
התובעת טוענת כי עקב מצבה הרעוע של הדירה לא יכלה להשכיר את הדירה כשלושה חודשים עד לשיפוצה.
התובעת צרפה לכתב תביעתה הצעת מחיר לשיפוץ על סך 9652 ש"ח.
סכום התביעה בכללותה הועמד על סך 17,800 ש"ח.



3.
הנתבעים הגישו כתב הגנה וטענו כי מרגע ששוחררו מההסכם על ידי כונס הנכסים אין כל יריבות בינם לבין התובעת.
הנתבעים טענו כי מיום שעזבו את הדירה ב- 31.5.01 ועד למועד מסירתה של הדירה לתובעת על ידי כונס הנכסים בחודש נובמבר 2001 לא היו להם כל חובות על הדירה וכונס הנכסים לא העלה
כל טענה בנוגע לכך.
הנתבעים העלו טענה כנגד התובעת בקשר לשימוש בשיק פתוח שהשאירו בידה.
הנתבעים טענו כי אין בתביעה כל ממש.

4.
בתיק זה התקיימו שני דיונים. האחד ביום 27.10.03 השני ביום 22.1.04.
בתום הדיון הראשון הוריתי לתובעת לדאוג להתייצבותם של כונס הנכסים והשוכר החלופי על מנת להבין את טענותיה לענין מצב המושכר והחובות התלויים ועומדים כלפי הרשויות.
כמו כן בקשתי את המצאת המסמכים התומכים בסכומים הנדרשים בכתב התביעה.
לדיון של יום 22.1.04
לא התייצבו כונס הנכסים והשוכר החלופי.

אומנם התובעת הציגה תצהירים מטעמם, אולם המשקל שיש ליחס לתצהירים אלה, אם בכלל, הינו משקל נמוך ביותר וזאת לנוכח העובדה כי לנתבעים לא ניתנה הזדמנות לחקור את נותני התצהירים על עדותם.
אציין כי עיינתי בתצהירים אלה ולא מצאתי סיוע משמעותי לגרסתה של התובעת.

5.
לאחר שהוצגו בפני
שלל המסמכים המעידים כביכול על חיובי הנתבעים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, למעט תשלום חוב לבזק בסך 569 ש"ח.
אנמק קביעותי אלה.

6.
החוב לעירית ירושלים - גם התובעת הודתה בדיון ביום 22.1.04 כי אין חוב פתוח לעיריה ודין ראש נזק זה להידחות.
החוב לבזק

- התובעת הציגה בפני
מסמך ממנו למדים כי היא שילמה סכום של 569 ש"ח בגין התקופה של מאי 2001.
על הנתבעים להשיב לתובעת סכום זה.
אין מקום לחייב את הנתבעים עבור ניתוקי הקו מכיוון שאלה בוצעו בתאריכים 21.5.02, 14.7.02, 16.3.03 , כשהנתבעים עזבו את הדירה בחודש מאי 2001.
לפיכך אין לייחס את תשלום הניתוקים לחובת הנתבעים.

הנזקים לדירה

- לא הובאו בפני
כל ראיות לענין מצב הדירה בעת ההשכרה, למעט המשפט הכוללני בהסכם ולפיו הושכרה הדירה כשהיא לשביעות רצונם של הנתבעים.
לא הובאה בפני
כל ראיה באשר למצב המושכר בעת שהוחזרה הדירה לכונס הנכסים ובעת שהועברה הדירה מהדייר החלופי לתובעת.
הנתבעים הם אלה שהביאו עד מטעמם, מר גולן שחר, אשר העיד כי
הנתבעים קיבלו את הדירה במצב רעוע ורק שיפרו את מצבה בזמן שהותם בדירה.
בהעדר ראיות מטעם התובעת לנזקים כביכול, אותם גרמו הנתבעים, איני יכולה לחייבם בראש נזק זה.
אין די במשפט הנכלל בהסכם העברת הזכויות, בסעיף 6.1 שבו, אשר קובע שהסכם העברת הזכויות אינו משחרר את הנתבעים מהתחייבויותיהם בהסכם המקורי.
עדיין יש צורך להוכיח בפני
כי הקלקולים הנטענים על ידי התובעת אכן נגרמו במהלך שמונת החודשים בהם נשכרה הדירה על ידי הנתבעים.
מקובלת עלי טענתם של הנתבעים כי כונס הנכסים היה אחראי לדירה בעת עזיבתם ואם אכן
מצב הדירה היה כה חמור כפי שמנסה התובעת להציג היה על כונס הנכסים לדרוש את תיקון הליקויים או הנזקים או לפחות להצטייד בבטחונות מתאימים.

7.
כמו כן, הנתבעים העבירו את זכויותיהם לשוכר חלופי ודבר זה מוכיח כי הדירה היתה ניתנת להשכרה וניתן היה להתגורר בה.
אם בחרה התובעת לעשות שיפוץ שערך לטענתה שלושה חודשים, אין עדיין בכך כדי לקבוע את חבותם של הנתבעים בראש נזק זה.
מעבר לכך, התובעת צרפה אך
הצעת מחיר ולא הביאה בפני
כל ראיה לכך שאכן תיקנה דבר מה בפועל.
היה על התובעת לצרף את כל הקבלות המעידות על התיקונים שבוצעו בדירה לטענתה.

8.
עוד אציין, כי במהלך הראיות התברר שהתובעת לא היתה נוכחת בזמן השכרת הדירה לנתבעים ולכן אינה יכולה להעיד על מצב הדירה בעת השכרתה לנתבעים.
9.
מכל הנימוקים המצויינים לעיל מצאתי למקום לחייב את הנתבעים בסך של 569 ש"ח בלבד. הסכום הנ"ל ישולם לתובעת תוך 30 יום מהיום.
לאור התוצאה אליה הגעתי, ולאור העובדה כי התובעת הגישה את תביעתה על סך של 17,800 ש"ח, איני עושה צו להוצאות.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים.


ניתן היום כ"ח בטבת, תשס"ד (22 בינואר 2004) בהעדר הצדדים



חנה פלינר
, שופטת











תק בית משפט לתביעות קטנות 7195/03 נויגרשל אסנת נ' קדר רן, כהן נחמיה מירב (פורסם ב-ֽ 22/01/2004)