פסקי דין על יואל לופסר | פסקי דין על אילן ביטון | פסקי דין על א. א. א. טסה | פסקי דין על קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' |

24570/06 א     18/06/2009




א 24570/06 יואל לופסר נ' אילן ביטון, א. א. א. טסה בע"מ, קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח'




בפני

כב' השופטת תמר נאות פרי
התובע
יואל לופסר
, ת.ז. 054554332
נגד
הנתבעים
1. אילן ביטון
, ת.ז. 029585684
2. א. א. א. טסה בע"מ
, ח.פ. 512396276
3. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
4. מגדל חברה לביטוח בע"מ
נגד
הצדדים השלישים
1. אילן ביטון
, ת.ז. 029585684
2. א. א. א. טסה בע"מ
, ח.פ. 512396276
3. מנורה חברה לביטוח בע"מ - התביעה נדחתה
4. הראל חברה לביטוח בע"מ - התביעה נדחתה
פסק דין
חלקי
בשאלת האחריות

בפני
תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף – מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ולחלופין מכח פקודת הנזיקין.
רקע כללי והסבר לגבי זהות הצדדים בתיק –
1. התובע, מר יואל לופסר
(להלן: "התובע"), יליד 1956, נפגע בתאונה ביום 20/2/2005 (להלן: "התאונה").
2. אין חולק כי במועד התאונה התובע היה עובדה של א.א.א. טסה בע"מ (להלן: "המעבידה").
3. הבעיה המרכזית נשוא הכרעה זו הינה שגרסת התובע לגבי נסיבות התאונה כפי שמופיעה בכתב התביעה סותרת גרסה קודמת שמסר התובע לגבי הנסיבות.
4. בכתב התביעה גרסת התובע היא שהתאונה ארעה שעה שמלגזה פגעה בתובע במהלך העבודה, לאחר שנפל על הקרקע והיא "דרסה את רגלו", וכי הנהג במלגזה היה עובד נוסף של המעבידה, מר אילן ביטון
, הנתבע 1 (להלן: "ביטון"). אם אכן הפגיעה ארע תוך כדי נסיעתה של המלגזה, הרי שעסקינן בתאונת דרכים. הואיל ולא היתה מחלוקת לגבי העובדה שלביטון לא היה רשיון נהיגה בעת הרלבנטית, הוגשה התובענה כנגד ביטון וכנגד קרנית. גרסה זו תכונה להלן: "גרסת הדריסה".
5. לעומת זאת, בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי, התובע העלה גרסה אחרת לפיה התאונה ארעה כאשר התובע ועובד נוסף העמיסו צינורות על מלגזה ואחד מהצינורות נפל על רגלו של התובע. נסיבות שכאלו מחייבות את המסקנה שיש לבחון קיומה של אחריות מכח פקודת הנזיקין – ובהתאם הוגשה התביעה כנגד המעבידה וחברת הביטוח שהנפיקה למעבידה ביטוח מעבידים, מגדל חברה לביטוח (להלן: "המבטחת"). גרסה זו תכונה להלן: "גרסת הצינור".
6. הסברו של התובע לקיומן של שתי הגרסאות הוא שלאחר התאונה, נציגים של המעבידה השפיעו עליו ולחצו עליו לספק את גרסת הצינור, לאור כך שלביטון לא היה רשיון נהיגה.
7. בשלב מסוים הוגשה הודעה כלפי צדדים שלישיים כנגד שני צדדים נוספים – אך ההודעה נדחתה בהסכמת הצדדים (וראו את פסה"ד החלקי מיום 14/12/2008).
מהלך הדיון ומסכת הראיות –
8. לאור סימני השאלה לגבי הנסיבות והאחריות – הוריתי על פיצול הדיון.
9. בפני
העידו התובע (לגבי תצהירו ת/1), ביטון (לגבי תצהירו נ/2) ומר אליהו אלצי, המשמש כמנהל אצל המעבידה ואחראי על התובע (להלן: "אלצי", לגבי תצהירו נ/4). כמו כן הוגשו מסמכים, לרבות תיעוד מהתיק במוסד לביטוח לאומי ותכתובות.
דיון -
10. לאחר שקילת הראיות שבפני
וטענות באי כוחם של הצדדים, מסקנתי היא כי מבחינה עובדתית יש לקבל את גרסת הצינור וכי אין המדובר בתאונת דרכים אלא בתאונת עבודה. לגבי שאלת החבות הנזיקית - מצאתי כי קיימת אחריות מצד המעבידה לתאונה – והכל מחמת הנימוקים שאפרט להלן.
מדוע יש להעדיף את גרסת הצינור על פני גרסת הדריסה –
11. ראשית, גרסת הצינור היא הגרסה אותה מסר התובע מיד בסמוך לאחר האירוע.
12. כבר בבה"ח אליו הובהל התובע לאחר האירוע נרשם כי – "לדבריו, ביום קבלתו בזמן העבודה, נפל על כף רגלו הימנית צינור". בטופס הפגיעה שהגיש התובע למל"ל כחודש לאחר התאונה נרשם על ידי התובע – "נפל עלי צינור "10 על כף הרגל".
13. יש לזכור כי האמור בטופס נרשם מפי התובע, כתצהיר, ואינני מקבלת את גרסת התובע בחקירתו הנגדית (עמ' 12 שורה 5) שם הוא מסר כי ככל הנראה פקיד המל"ל רשם את הפרטים, הואיל ואין כל הגיון בטענה שפקיד המל"ל יוסיף פרט כגון קוטרו של הצינור, 10 צול, וסביר יותר שהיו אלו אכן דבריו של התובע. אף בהמשך, בחודש יוני 2005, כארבעה חודשים אחרי התאונה – הגיש התובע תביעה לקביעת דרגת נכות במל"ל ואף שם הוא ציין בטופס (בכתב ידו של התובע, נ/2) כי – "ברזל נפל על רגלי ...", וראו אף את דבריו בפני
הוע"ר של המל"ל מחודש יולי 2005.
14. כלומר, שבהליכים שניהל התובע מול המל"ל, הליכים מכח חוק שנועדו על מנת לזכות בהטבות כספיות – הציג התובע שלוש פעמים את גרסת הצינור.
15. אני סבורה כי יש בכך כדי לחייב את קבלת גרסת הצינור וניתן אף לומר כי יש בפני
נו השתק שיפוטי, אשר מכוחו יש למנוע מהתובע את האפשרות להעלות טענה עובדתית חלופית סותרת (וראו את פסה"ד המנחה ע"א 513/89 אינטרלגו נ' אקסין ליינס ואח'
, פ"ד מח(3) 133, את רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח'
נ' שיכון עובדים ואח'
(2005) פורסם בתקדין, ורע"א 6753/96 מ.מ.ח.ת. בע"מ נ' פרידמן, פ"ד נ(5) 418 בעמ' 422, ואציין כי לצורך העניין אני סבורה כי יש לראות בהליכים במל"ל כהליך מעין שיפוטי וכי התובע הצליח בהליך במל"ל (וזאת בהתייחס לגישה הגורסת כי יש צורך בהצלחה בהליך הקודם על מנת שתקום מניעות שיפוטית, אם כי קיימת גישה הגורסת שאין זה תנאי להחלת הכלל)).
16. שנית, לא שוכנעתי באמיתות הסברו של התובע לגבי כך שאולץ למסור את גרסת הצינור.
17. אזכיר כי התובע טוען כי מיד לאחר הפגיעה נציגי המעבידה שכנעו אותו למסור גרסה שקרית ולספר את גרסת הצינור היות ולביטון לא היה רשיון לנהוג במלגזה. לטענתו הם אמרו לו שאם הוא יספר שנפל עליו צינור הוא יוכל לזכות בכספים מהמל"ל ולכן הוא נכנע ללחץ שהפעילו עליו. כאשר התובע נשאל למה הוא המשיך לדבוק בגרסת הצינור, אם היא שקרית, במשך כל השנים הסביר כי הוא פחד לשנות גרסה (עמ' 9 שורות 1-2) וכדבריו – "יכול להיות ששיקרתי בנושא הזה, זה כבר נמשך והיה ופחדתי לשנות גרסאות בין כל הגרסאות שיש בקופת חולים ובית חולים. רציתי לקבל את הביטוח הלאומי ורציתי לקבל קצת כסף ולא יכולתי לשנות" (עמ' 9 שורות 6-8).
18. טענותיו של התובע חמורות.
הוא מאשים את עובדי המעבידה בכך ששכנעו אותו להצהיר הצהרות שקריות ובד בבד מפליל את עצמו בהקשר זה. יש להיזהר במיוחד טרם קבלת גרסתו הואיל והמשמעות של קבלת הגרסה הינה ייחוס עבירות פליליות לאותם עובדים, וכידוע רף ההוכחה בכגון דא הינו גבוה מהרף הרגיל, למרות שעסקינן בנטל הוכחה "אזרחי" (וראו את ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל, פ"ד מ(1) 595 וע"א 2976/00 הפניקס נ' לידאווי (2002) פורסם בתקדין).
19. לאחר בחינת הראיות בנושא זה עמדתי היא שלא אוכל לקבל את טענות התובע.
20. תחילה, אציין כאן כי התובע הינו אדם מיוחד הסובל, כך לפי טענתו, מ"פיגור קל", ועם זאת - לא הובהר לי כלל ועיקר מהי המשמעות של "פיגור קל" זה, מהי המודעות לאמירת אמת ושקר מבחינתו של מי שסובל מבעיה כגון זו ולא הובאו ראיות מספיקות שמהן אוכל להסיק כי התובע נתון ללחצים יותר מאשר כל אחד אחד וכי ה"פיגור הקל" שלו בא לידי ביטוי בכך שהוא "נכנע ביתר קלות".
21. בנוסף, התובע לא היה עקבי לגבי זהותו של "המשכנע". בתצהירו (סעיף 9) ובתחילת חקירתו (עמ' 7 שורה 9) הוא מסר כי מי ששכנע אותו לשקר היה עובד נוסף בשם קובי (להלן: "קובי"), אשר הסיע אותו לבה"ח אחרי הפגיעה וכי אלצי - "לא היה אפילו מעורב" (עמ' 7 שורה 20). עם זאת, בהמשך החקירה, כאשר התובע מתבקש להסביר מדוע בשלב אחר הוא מסר שאלצי היה זה ששכנע אותו לשקר הוא פתאום מוסיף – "אלצי אמר לי שאני אגיד שנפל עלי ברזל" (עמ' 8 שורה 1).
22. מעבר לכך, אלצי, מן הסתם, בחקירתו מכחיש גרסה זו וקובי לא זומן על ידי התובע לצורך מתן עדות (דבר שיש לזקוף לחובתו של התובע).
23. עוד יש לציין כי לא הובא כל הסבר, ובוודאי שלא הסבר המניח את הדעת, לגבי הסיבה אשר בעטיה החליט פתאום התובע לחזור בו מגרסת הצינור ו"לספר את האמת". התובע מסר בהקשר זה גרסה תמורה וסתמית, לאמור – "התייעצתי עם כל מיני אנשים וסיפרתי להם את כל מה שקרה ..." (עמ' 9 שורה 19) אך אין בכך די, והיה צורך להסביר באופן ממצה יותר את הסיבה לכך שהתובע החליט לזנוח את גרסת הצינור - למרות הפחד שהיה לו בעבר מפני שינוי גרסאות. יש להשוות את המצב ל"עדות כבושה" במשפט הפלילי, וכידוע – אחד מהרכיבים שיש לבחון לגבי עדות כבושה הינו מה גרם למסירתה במועד בו נמסרה וכיצד הורם המחסום שגרם ל"כבישה" עד אותה העת.
24. לכן, ולאור ההאשמות החמורות שיש כלפי ביטון ואלצי, והיות והעדות היחידה שיש בהקשר זה הינה עדותו של התובע, שהינו בעל דין (על כל המשתמע מכך לאור סעיף 54 לפקודת הראיות) – לא אוכל לקבל הטענה לפיה הוא מסר את גרסת הצינור ביודעו שהיא שקרית בשל לחץ שהפעילו עליו.
25. שלישית, גרסת הדריסה לא הוכחה כדבעי.
26. אזכיר כי בכתב התביעה מפרט התובע ומציין כי הוא התבקש ביום התאונה לסייע לביטון להעמיס סחורה על משאית ולשם כך נסעו השניים על מלגזה למקום בו היו אמורים לבצע את פעולות ההעמסה. כאשר הגיעו למקום התובע ירד מהמלגזה ובמהלך הירידה נפל לאחור. או אז, ביטון הסתובב עם המלגזה, לא ראה את התובע שהיה שרוע על הארץ ודרס את רגלו של התובע.
27. מעבר לעובדה שגרסה זו מוכחשת על ידי ביטון ואין לגביה אלא את עדותו היחידה של התובע – הרי שיש לדחותה גם מהטעם שבתצהירו של התובע הוא מציין כי המלגזה היתה בנסיעה איטית בעת נפילתו (ולא בעצירה כפי שכתוב בכתב התביעה) וכי במהלך עדותו הוא הוסיף כי ביטון דיבר בטלפון הנייד ולכן לא שם לב שהוא דורס אותו (עמ' 11 שורה 12, ולטענה זו אין זכר בכתב התביעה).
28. בנוסף, אפנה למכתבו של בא כוחו הקודם של התובע מיום 6/11/2005 שם הוא פונה למעבידה, טוען כי התובע נפגע בתאונת דרכים ומבקש (בסעיף 4) לדעת את זהות נהג המלגזה בעת הפגיעה. אם נכונים דבריו של התובע והוא סיפר לעורך דינו את כל המידע, ברי שהוא מסר לו שביטון היה הנהג, ואם כך היה – מדוע בא כוחו מבקש פרט מידע זה מהמעבידה ?
29. זאת ועוד. מבחינה "פיזיקלית"/"תעבורתית" יש קושי לקבל את גרסת הדריסה. שהרי התובע טוען כי הוא נפל מהמלגזה (בין אם בעת עצירתה ובין אם במהלך נסיעה איטית), וכי המלגזה הסתובבה ודרסה את רגלו. הוא לא טען שהמלגזה החלה בנסיעה לאחור ו"עלתה" עליו בעודו יושב על הארץ. אם המלגזה ביצעה סיבוב תוך נסיעה קדימה, חייב היה להיות רדיוס לסיבוב, אף אם רדיוס קטן – ולא כל כך ברור לי כיצד המלגזה דרסה את התובע, כיצד הנהג לא ראה את התובע וכיצד התובע לא ראה שהמלגזה מתקדמת לעברו באופן שהוא יכול היה לזוז או לצעוק.
30. במקרה מיוחד זה – כל תוספת וכל אי דיוק וכל תמיהה חייבים להבחן בקפידה יתרה ומחייבים את המסקנה לפיה גרסת הדריסה לא הוכחה.
31. רביעית, לא הוכחו פרטי המלגזה הרלבנטית.
32. אין חולק כי בעת האירוע היו בשירות המעבידה מספר מלגזות. בכתב התביעה נטען כי המלגזה עליה נסע התובע היתה בעלת מספר רישוי 154578 - "אם כי יתכן ומדובר במלגזה אחרת" (סעיף 7). במהלך ישיבות קדם המשפט וגם בישיבת ההוכחות, התברר כי המלגזה אשר מספרה 154578 נרכשה לאחר האירוע, ולכן לא היא המלגזה הרלבנטית. אין כל טעם לברר מדוע בכתב התביעה נרשם דווקא מספרה של מלגזה זו, היות והחשוב הוא – כי אין המדובר במלגזה זו וכי לא הוכח מי היא המלגזה "הנכונה". התובע הופנה למספר תמונות של מלגזות ששייכות למעבידה ולא יכול היה לזהות את המלגזה הרלבנטית, ואף אם אולי לא ניתן לצפות כי יזהה את המלגזה מתמונה שלוש שנים לאחר התאונה – עדיין ה"שורה התחתונה" היא שהוא לא יכול היה לציין מאיזה כלי רכב נפגע. למותר לציין מה המשמעות של מצב דברים זה.
33. לכן, לאור האמור מעלה – מצאתי לקבוע שמבחינה עובדתית אני מעדיפה את גרסת הצינור על פני גרסת הדריסה.
ומהי בדיוק גרסת הצינור ?
34. הואיל והתובע בתצהירו ובעדותו שבפני
לא מסר את גרסת הצינור, יש ללמוד את הפרטים הרלבנטיים מהמסמכים שהוגשו למל"ל ומעדי ההגנה. כאן, נתקלים אנו בבעיה נוספת כיון שגרסתו של ביטון אינה תואמת את גרסתו של אלצי. אומר כבר עתה כי אני מעדיפה את גרסת ביטון, היות והיא נמסרה מפיו של מי שהיה נוכח במועד האירוע לעומת גרסתו של אלצי שהינה בבחינת עדות שמועה.
35. מהמסמכים עולה שהתובע סיפר רק שנפל עליו צינור, בקוטר של "10.
36. בתצהירו של ביטון אנו מוצאים פירוט לגבי גרסת הצינור, לאמור –
"ניגשתי יחד עם יואל להכין צינורות לאספקה ללקוחות ... תפקידנו היה לקחת מספר צינורות כבדים, בקוטר של 6 עד 10 צול, מערימה שהיתה מונחת על הקרקע ולהניח אותם על הלשונות של מלגזה שהוחנתה בסמוך. ... הנוהל הוא שאחרי שגומרים את ההכנה והקשירה של החבילות קוראים לאחר מהמלגזנים שיקח את הסחורה עם המלגזה ... יואל ואני ... ניגשנו לערימת הצינורות והתחלנו להניח צינור אחר צינור מהערימה אל כפות המלגזה. כאשר סיימנו להכין את הכמות שנדרשה, ניגשתי כמה צעדים הצידה כדי להביא את מכשיר הקשירה, באמצעותו אנחנו קושרים כל חבילה בסרטי פלדה, כאשר בינתיים היה על יואל לתמוך את הצינורות כדי שלא יתגלגלו ... בעודי עם הגב ליואל, שמעתי אותו צועק, הסתובבתי וראיתי שצינור התגלגל מהערימה ונפל על הרגל שלו."
37. ביטון נחקר לגבי גרסתו זו בבהמ"ש. במהלך החקירה הנגדית הוא הוסיף כי כל צינור שוקל כ-65-70 ק"ג ולכן העמסת הצינורות מתבצעת על ידי שני עובדים (עמ' 15 שורה 16) וכי למעשה נפלו 2-3 צינורות אך התובע נפגע רק מצינור אחד (שם, שורה 24). הוא עוד הוסיף והסביר והדגים כיצד הוא והתובע הרימו את הצינורות, כאשר כל אחד עומד בקצה אחר של הצינור, משני צדי המלגזה, וכיצד התובע נעמד בקדמת המלגזה בשלב שביטון ביקש ממנו להחזיק את ערימת הצינורות' עד שהוא יביא את מכשיר הקשירה (שם, שורות 24-29 ושוב בעמ' 18 שורה 24 עד עמ' 19 שורה 18).
38. תימוכין מסוים לגרסה זו ניתן למצוא בתצהירו ועדותו של אלצי שם הוא מאשר שהוא ביקש מהתובע ומביטון להעמיס מספר צינורות על מלגזה בבוקר יום האירוע או ביום קודם (סעיף 9 לתצהיר).
39. יחד עם זאת, קיימת סתירה מהותית בין התיאור שמסר ביטון לבין דברים שמסר אלצי בחקירתו. בתצהירו של אלצי, הוא מצהיר שביטון והתובע סיפרו לו שעל רגלו של התובע נפל צינור בשעה ששניהם העמיסו על מלגזה צינורות כבדים (סעיפים 11 ו-13). ברם אולם, בחקירתו, הוסיף אלצי וטען כי סיפרו לו שהצינור לא נפל מהמלגזה אלא שהוא נשמט מידיו של התובע שעה ששניהם הרימו את הצינור – עוד לפני שהוא הונח על שיני המלגזה (עמ' 22 שורות 13-15).
40. סתירה זו משמעותית – ולכן, מצאתי שיש מקום לקבל את עדותו של ביטון, אשר רק הוא היה נוכח בעת התאונה, ולא את עדות אלצי אשר מסר שהמידע שיש לו הינו בהתאם למה שסיפרו לו התובע וביטון (שם, שורה 13 ו-15).

סיכום הממצאים העובדתיים –
41. מהמקובץ עולה כי מבחינה עובדתית אני קובעת שהתאונה ארעה שעה שהתובע וביטון העמיסו צינורות כבדים על שיני המלגזה, התובע החזיק את הצינורות והמתין שביטון יביא את מכשיר הקשירה – ואז צינור נפל ופגע ברגלו.
האם המדובר בתאונת דרכים ?
42. השלב הבא יהא בחינת השאלה אם האירוע כמתואר מעלה מהווה תאונת דרכים, ונדמה לי שהתשובה בשלילה.
43. אזכיר שוב את ההגדרות הרלבנטיות (ההדגשות אינן במקור).
ההגדרה של "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק מורה כי לתאונת דרכים יחשב:
"מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה; יראו כתאונת דרכים גם מאורע ... שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי; ... "
"שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים כך :
"נסיעה ברכב ... לרבות ... התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן התנתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד".
44. ב"כ התובע טוען כי אם נקבל את גרסת ביטון, הרי שהוא הלך להביא את סרט הקשירה רק אחרי שטעינת הצינורות כבר הסתיימה, ולכן אין המדובר ב"טעינה" אלא בנפילה של חלק ממטען הרכב בשעה שהרכב עומד או חונה – ולכן – המדובר בתאונת דרכים.
45. ב"כ הנתבעים טוענים כי המדובר בטעינה של הצינורות ולכן אין המדובר בתאונת דרכים.
46. לטעמי פעולת הטעינה טרם הושלמה בשעה שביטון הלך להביא את סרט הקשירה. אני מוצאת שהקשירה היא חלק מפעולת הטעינה ורק לאחר הקשירה ניתן לומר שהמטען מוכן לשינוע ושהטענתו הושלמה. שהרי הקשירה נועדה על מנת לאפשר את שינוע הצינורות באמצעות המלגזה בבטחה, וללא הקשירה אין לאפשר את השינוע.
47. מכאן, שעסקינן בסוג של "שימוש ברכב" שמקיים הן את ההגדרה המרבה של "התנתקות מטען מרכב עומד" והן את ההגדרה הממעטת של "פריקה".
48. במקרה של התנגשות בין שתי חזקות אלו – הפסיקה קבעה כי ידה של ההגדרה הממעטת על העליונה. ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובניה בע"מ נ' נזרי שניאל ואח'
דן בהמ"ש במקרה בו קיימת התנגשות כאמור ונקבע כי החזקה הממעטת גוברת ואירוע שמתרחש גם תוך כדי התנתקות וגם תוך כדי טעינה או פריקה לא מהווה תאונת דרכים.
49. ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב ואח'
, פ"ד נט(3) 541, נקבעה הלכה כוללת לפיה אם ישנה התנגשות בין חזקה מרבה שבהגדרת השימוש לבין חזקת הטעינה והפריקה הממעטת שבהגדרת השימוש – אזי באופן כללי, החזקה המרבה גוברת, חוץ מבמקרים בהם ההתנגשות הינה עם חזקת ההתנתקות, הואיל והמדובר ב"התנגשות מיוחדת" (כלשון בהמ"ש). משמע, שלמרות הלכת פס"ד אסם נ' סמג'ה הכללית, אזי הלכת פס"ד ניר לי שיפוצים עדיין מחייבת לגבי ההתנגשות המיוחדת הספציפית בה עסקינן – והמסקנה היא שאין לראות את האירוע כתאונת דרכים.
50. עוד אוסיף כי במקרה זה הוכח כי המלגזה הרלבנטית אשר עליה הועמסו הצינורות הוסעה למקום בו עמדה, ליד ערימת הצינורות, הרבה לפני קרות האירוע, הנהג של המלגזה החנה אותה ועזב אותה, והיא עמדה זמן רב עד אשר התובע וביטון החלו להעמיס עליה את הצינורות. הוכח גם כי הנוהל היה שלאחר סיום הטעינה קוראים לנהג המלגזה ואז הוא חוזר ומסיע את המלגזה למקום הנדרש (וראו את תצהיר ביטון והסבריו בסעיפים 5 ו-7, אשר לא נסתרו). משמע, שהטעינה של הצינורות היתה אמורה להיות חלק משינועם העתידי, אך המדובר בעתיד לא מוגדר ובוודאי שלא מיידי.
51. לכן, מסקנתי היא כי אין המדובר בתאונת דרכים.
בחינת החבות הנזיקית –
52. כיון ששוכנעתי לקבל את גרסת ביטון לגבי הנסיבות, אזכיר כי גרסתו היתה שהוא והתובע העמיסו צינורות כבדים על גבי המלגזה, כי הוא היה צריך לעזוב את הערימה על מנת להביא מכשיר קשירה לצורך איגודם של הצינורות יחדיו, וכי שעה שהתובע החזיק לבדו את הצינורות – אחד מהם נפל ופגע בו. ביטון עוד מסביר כי זוהי השיטה הנהוגה וכי כך היו פועלים השניים במשך הזמן (סעיף 9 לתצהירו, פסקה 2).
53. נסיבות שכאלו מקימות לשיטתי אחריות מצד המעבידה. ברי כי ערימת הצינורות הינה דבר מסוכן, בשל העובדה שהצינורות עלולים להתגלגל מטה - והראיה היא שיש צורך לקשור אותם על מנת שלא יפול אחד מהם.
54. לא נטען כי התובע עשה פעולה מצדו אשר גרמה לנפילת הצינור. הוא פשוט עמד תוך תמיכה בצינורות הכבדים ואחד מהם התגלגל ופגע בו. נדמה לי שהיה על ביטון להביא עמו את מכשיר הקשירה כאשר השניים החלו את פעולת הטעינה, לפני התחלתה, ולא להשאיר את התובע להחזיק את הצינורות עד אשר ילך ויביא את המכשיר. אם צריל להחזיק את הצינורות – סימן שיש חשש שהם יפלו. שיטה זו אינה בטחותית ואינה סבירה, ואף אם במספר פעמים בעבר הפעולה עברה בהצלחה אין זה מלמד על בטיחותה.
אשם תורם –
55. לא ניתן לייחס לתובע במקרה זה אשם תורם, ובפרט לאור מגבלתו.
סיכום –
56. לאור כל האמור לעיל, המדובר בתאונת עבודה ולא תאונת דרכים, ולכן על המעבידה לשאת בפיצוי התובע בגין נזקיו, ככל שאלו יוכחו בהמשך ההליך.
57. התביעה כנגד ביטון, קרנית ומגדל נדחית. בהתאם נדחות ההודעות שנשלחו מטעם צדדים אלו. התלבטתי באשר לנושא שכר טרחתם של נתבעים אלו, ולאור הסוגיה המשפטית האמיתית לגבי סיווגו של האירוע כתאונת דרכים – מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ו סיון תשס"ט, 18 יוני 2009, בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בחיפה
ת"א 24570-06 לופסר נ' ביטון ואח'

18 יוני 2009
1 מתוך 9









א בית משפט שלום 24570/06 יואל לופסר נ' אילן ביטון, א. א. א. טסה בע"מ, קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' (פורסם ב-ֽ 18/06/2009)