פסקי דין על בן דיין מאיר | פסקי דין על אריה חברה לביטוח בע"מ

15577/01 א     13/04/2003




א 15577/01 בן דיין מאיר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
015577/01


לפני:
כב' השופטת בלהה כהנא


13/04/03




בן דיין מאיר

בעניין:

התובע

ע"י ב"כ עו"ד גבעון




נ ג ד



אריה חברה לביטוח בע"מ



הנתבעת

ע"י ב"כ עו"ד בריק





החלטה


1.
התובע נהג מונית וביום 28.5.00 עצר את המונית לצד הכביש להעלות נוסעים, הוא נטל את מזוודותיהם, העמיס אותם על גגון המונית ובמהלך ההעמסה נפל ונחבל (להלן: "התאונה").

2.
התביעה הוגשה מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק") כנגד הנתבעת, מבטחת המונית.

אין חולק על התיאור דלעיל, המחלוקת נסבה סביב השאלה האם התאונה היא בגדר "פריקה וטעינה" שאם כך ייקבע, הרי שאין היא
מכוסה על ידי החוק.

3.
"תאונת דרכים" - "הוא מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
"שימוש ברכב מנועי" הוגדר בחוק והוא כולל:
"נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טפול דרך או תיקון דרך ברכב שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה שלא תוך כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו כשהרכב עומד"
(סעיף 1 לחוק).


ב"כ התובע טוענת שהעמסת מזוודות היא פעולת הכנה הכרחית לצורך נסיעה והיא פעולה המחויבת על פי תקנות התעבורה, האוסרות העברת מטען אלא אם הוא קשור היטב. עוד היא טוענת שהשימוש התחבורתי המובהק ביותר הוא נסיעה של רכב ממקום למקום והסעת מיטלטלין בכלל זה ולפיכך יש לראותה כפעולה נלווית לאותה פעולה ולכן אף היא בגדר תאונת דרכים, ואחרון, את המונח פריקה וטעינה יש לפרש לפי השכל הישר וניסיון החיים, הפעולה שביצע נהג המונית היא חלק הכרחי מהנסיעה ולפיכך יש לראותה כפעולת לוואי לנסיעה.

4.
המחוקק בתיקון מס' 8 בחר לצמצם את תחולת החוק ולהחילו אך ורק על פעולות בהן נעשה שימוש ברכב לצורכי תחבורה. המחוקק גם הוסיף וקבע "חזקות מרבות" היינו אירועים שיחשבו כפעולות העונות על ההגדרה הנ"ל ו"חזקות ממעטות", אירועים שמוצאים מתחולת החוק.

החזקה הממעטת הרלוונטית לענייננו היא "למעט פריקה וטעינה" ודומה שאין מי שיחלוק שהעמסת המזוודות על גגון המשאית היא פעולה של טעינה. ההנמקות שמעלה ב"כ התובע אין להן מקום לאחר שהמחוקק אמר דברו ובצורה מפורשת כאשר החליט להחריג מתחילת החוק אירוע של "פריקה וטעינה" ולפיכך גם אם נאמר שזו פעולה הכרחית לגבי נהג מונית, משהמחוקק הוציא אותה מתחולת החוק, הרי שהסעד לפגיעה מסוג כזה תהא לגבי התובע כנהג מונית, במסגרת חוקי העבודה ולא מכוח החוק.


ב"כ התובע מסתמכת על ת"א (תל אביב יפו) 42102/01 בלו קובי נ' המגן חברה לביטוח בע"מ תק- של 2002 (3) 208, שם בית המשפט קבע שפעולת טאוט של משאית לניקוי משאריות אבנים שהועמסו קודם לנסיעה, איננה חלק מפעולת פריקה וטעינה, אלא שבית המשפט מבהיר שם שפעולת הטאוט נעשתה כהכנה לנסיעה ולאחר שפעולת הפריקה נסתיימה ביום הקודם.


בענייננו, שונה הדבר, הנפילה הייתה בזמן הטעינה, יתרה מכך גם אם נפילת התובע הייתה אם היה קושר את המטען, לאחר העמסתו על מנת שיוכל לנסוע בבטחה, המסקנה לא הייתה שונה, שכן הקשירה היא חלק מההעמסה, כך קבע בית המשפט בר"ע 7617/97 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' פדל אלשעאר תק- על 99 (1) 1153, שם נפסק שפעולה של סגירת דופן המשאית לאחר סיום הטענת המטען, היא פעולת לוואי של הטעינה וכך פעולה של פריסת בריזנט על המטען בע"א 6228/98 שיבלי נ' הדבר חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם) ופעולה של קיפול בריזנט בר"ע 278/98 דגן נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ומאחר ופעולות אלו הן חלק מההעמסה, הן הוצאו מתחולת החוק.


וראוי להדגיש ש:"העובדה ששימוש מסוים ברכב הוא שימוש תחבורתי אין די בה, כך טעינה ופריקה מרכב עומד שהן, לכל הדעות שימוש "למטרת תחבורה" אינן באות בגדר החוק משהוצאו במפורש מגדר שימוש" ( א' ריבלין, תאונות הדרכים סדרי
דין וחישוב פיצויים (מהדורה שישית 1999), 149).

5.
ב"כ התובע הסתמכה גם על ע"פ 2940/94 צבי לוין נ' מ"י פ"ד מח (4) 545 וע"א
(חיפה) 542/94 פאויה סבג נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 96(1) 186, שבו כדוגמא קבע בית המשפט שאירוע בו התובעת התכופפה מעל תא המטען במטרה להכניס חפצים ונפגעה מטריקת דלת תא המטען נחשב כתאונת דרכים שכן יש לראות בפעולה זו פעולת לוואי לשימוש ברכב.
בע"פ 2940/94 הנ"ל בעמ'
552 אומר בית המשפט:

"תכלית החקיקה יש בה כדי להשליך על פירוש הביטוי "מטען" לגבי נהג של מכונית פרטית שאינו עוסק בהובלת סחורות, מטען אינו כולל משא שבדרך כלל אדם מטלטל עמו בידיו ממקום למקום, כמו סל של מצרכים, תיק של מסמכים או חבילה שאינה גדולה במיוחד. לגבי נהג זה מטען הוא רק מטען כבד שיש קושי לטלטל אותו בידיים למרחק ניכר, כגון רהיט שאדם מוביל לביתו של חבר".
ובהמשך מוסיף ש:
"יתכן וחפץ ייחשב מטען כשהוא נפרק ממכונית על ידי נהג העוסק בהובלת סחורות, אך לא ייחשב מטען כשהוא נפרק ממכונית פרטית על ידי נהג אחר..."
.


במקרה שבפני
נו, נהג המונית העמיס ארבע מזוודות גדולות, השאלה אם מקבל תמורה כספית או לא בגין פעולה זו, איננה מכרעת לדעתי, אם כי מעדותו עלה שבאופן עקרוני יש תוספת תשלום לנהגי מוניות עבור פעולה זו, המכריע הוא שמדובר בהעמסת מטען ומדובר בפעולה נלווית לעיסוקו כנהג מונית ולא ניתן להשוות בין "העמסת" תיק או
מסמכים על ידי בעל רכב לפעולה זו.


נראה לי אפוא שיש לקבוע שהתאונה איננה בגדר "תאונת דרכים" במובן החוק.

6.
כתב התביעה הוגש בגין שתי תאונות דרכים, האחת נשוא הדיון לעיל, לגביה, כאמור, אני קובעת שאין עילת תביעה מכוח החוק ולגבי התאונה השניה מיום 17.6.01, מודה הנתבעת בכיסוי הבטוחי ולפיכך יש להמשיך בתביעה זו ככל שמתייחסת לתאונה השניה.
בכתב ההגנה בסעיף 4(ג) הכחישה הנתבעת את אירוע התאונה השניה ולפיכך זימנה התובעת עד מטעמה להוכחת אירוע התאונה ורק במועד ההוכחות הודתה בקיומו, בנסיבות אלו על הנתבעת לשאת בהוצאות העד כפי שנפסקו ביום 8.4.03.


אני מאפשרת לב"כ התובע להוסיף ולטעון לעניין מינוי מומחים בתוך 30 יום והנתבעת בתוך 30 יום מקבלת טיעוני התובע.

התיק יועבר לעיוני עד ליום 20.6.03.

ניתנה היום י"א בניסן, תשס"ג (13 באפריל 2003) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים בדואר רשום.


בלהה כהנא
, שופטת








א בית משפט שלום 15577/01 בן דיין מאיר נ' אריה חברה לביטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 13/04/2003)