פסקי דין על מיכאל אדרי | פסקי דין על חיים מזרחי

3001/06 תק     21/11/2006




תק 3001/06 מיכאל אדרי נ' חיים מזרחי




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
ת"ק 3001/06

בפני
:
כבוד השופט אריה רומנוב


21/11/2006



בעניין:
מיכאל אדרי





התובע


נ ג ד




חיים מזרחי





הנתבע


התובע בעצמו
הנתבע בעצמו

פסק דין


1.
זוהי תביעה קטנה על-סך 4,700 ₪, שהגיש התובע, צלם אירועים, כנגד הנתבע, אשר שכר את שירותי התובע לצלם את אירועי בר המצווה של בנו.

2.
בין הצדדים אין מחלוקת, כי ביום 27.4.06 נחתם ביניהם "הסכם זכרון דברים" (נספח א' לכתב התביעה) בו נקבע, כי התובע יצלם עבור הנתבע, בוידאו ובתמונות סטילס, את אירוע העלייה לתורה ואת חגיגת בר המצווה של בנו, שהתקיימו ביום 1.5.06, וזאת תמורת סך של 1,200 ₪. במסגרת ההסכם נקבע, כי משך צילום הוידאו יארך עד 3 שעות, וכי עבור כל תמונת סטילס בנוסף ל-120 התמונות שנכללו בהסכם, ישלם הנתבע תשלום נוסף במחיר שנקבע מראש. אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע צילם את האירועים, וכי הנתבע שילם לתובע סך של 500 ₪ מתוך הסך של 1,200 ₪. כמו-כן, הצדדים אינם חלוקים לגבי העובדה, כי לאחר האירוע, סיים התובע להכין את סרט הוידאו והתמונות בתוך 3 ימים, אז פנה לנתבע והודיעוֹ על כך, וביקש ממנו לשלם לו את יתרת החוב. אין מחלוקת, כי הנתבע סירב לשלם לתובע "מתוך עקרון", וכי עד היום, טרם הוסדר החוב לתובע.

3.
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת להיקף העבודה שהתובע ביצע בפועל, וליתרת חובו של הנתבע אליו, כמפורט להלן.

א.
התובע טוען, כי הואיל וההסכם עם הנתבע קובע, כי משך צילום הוידאו הנו עד 3 שעות, והואיל ונוכַח לדעת, כי צילם במשך כשעתיים וחצי מעבר ל-3 השעות עליהן סוכם, פנה אל הנתבע במהלך חגיגת בר-המצווה, וביקש להפנות את תשומת לבו לעובדה, ששעות הצילום הנוספות כרוכות בתשלום נוסף בסך של 450 ₪ לכל שעה, ובסה"כ מדובר בתוספת של 1,000 ₪. לטענת התובע, הנתבע הגיב על פנייתו זו בכעס. הנתבע מצדו מאשר, כי התובע פנה אליו במהלך האירוע ודרש ממנו תשלום נוסף, ובתגובה אמר לתובע: "אני באמצע אירוע וזה לא הזמן לדבר על כסף" (פרו' עמ' 2).

ב.
אשר למחירהּ של שעת צילום נוספת, התובע מבקש להסתמך על "הסכם זכרון דברים" מיום 26.11.05, שנחתם בינו לבין אחות הנתבע, אותו הגיש התובע במהלך הדיון. במסגרת הסכם זה סוכם, כי עלות האירוע שצילם התובע עבור האחות, ללא הגבלת משך הצילום ובהיקף גדול יותר של תמונות סטילס מזה של הנתבע, תעמוד על 2,800 ₪, סכום הגבוה גבוהה באופן ניכר מזה עליו סיכמו התובע והנתבע ביניהם. בהקשר זה טען הנתבע, כי אינו מחויב למחיר ששילמה אחותו, וכי הוא מחויב רק למחיר ש"סגר" עם התובע.

ג.
אין מחלוקת, כי התובע החל לצלם את האירוע שהתקיים במסעדת "יוסי פקין" בסמוך לשעה 12:30. התובע טוען, כי צילם את האירוע עד לסיומו בסמוך לשעה 18:00, וכראיה לכך, הוא מפנה לדברים שהוקלטו על-ידו, בהם נאמר, כי החניון הנמצא בסמוך למסעדה אמור להיסגר בתוך חצי שעה. לדברי התובע, הוא בדק ומצא כי החניון נסגר בשעה 18:00. הנתבע טוען לעומת זאת, כי התובע עזב את האירוע כשעה חצי לפני שהוא הסתיים, ומכל מקום מכחיש כי החניון נסגר בשעה 18:00, אלא נסגר בשעה 17:00, הואיל וביום האירוע חל ערב יום הזכרון. מכאן גם, שהתובע עזב את האירוע מוקדם מאשר הוא טוען.

ד.
הנתבע עומד מאחורי העובדה שלא שילם לתובע את יתרת חובו בגין הצילומים, אף כי משמעות הדבר היא מבחינתו, שטרם קיבל לידיו את צילומי בר המצווה של בנו, בהם הוא משתוקק לצפות. לדעת הנתבע, התנהגותו זו נעוצה ב"עקרון", ולפיו על התובע היה להתנהג בצורה אחרת, כפי שהיה מצופה מבעל מקצוע כמותו.

4.
כאמור, הצדדים אינם חלוקים, כי הנתבע טרם שילם לתובע יתרה של 700 ₪ מתוך הסך של 1,200 ₪ עליו סוכם בהסכם ביניהם, וכי התובע טרם מסר לנתבע את סרט הוידאו, צילומי הסטילס והאלבום שהכין. הגם שהנתבע טוען, כי התובע לא נשאר לצלם את האירוע עד תומו, הוא אינו חולק על כך שהתובע שהה באירוע פרק זמן מסוים מעבר ל-3 השעות עליהן הוסכם ב"הסכם זכרון הדברים". דא עקא, שמגִרסוֹת הצדדים לא ניתן להגיע לכלל מסקנה, מתי בדיוק עזב התובע את האירוע, ומהו משך זמן הצילום הנוסף שביצע התובע.

5.
נוכח הדברים האמורים, יש להכריע בשתי שאלות: האחת, מהו היקף העבודה הנוספת שביצע התובע (או במילים אחרות: מתי עזב את האירוע); והשניה, מהו השכר הראוי שעל התובע לקבל מן הנתבע עבור העבודה הנוספת שביצע?

6.
אשר לשאלה הראשונה, התובע טוען מצדו, כי תיעד את הדי.ג'י. בוידאו, מפנה את תשומת לב המוזמנים לכך שהחניון נסגר "בעוד חצי שעה". התובע השמיע קלטת שיחת טלפון עם עובד החניון, וממנה עולה כי החניון נסגר בשעה 18:00. מכאן, סבור התובע, כי הצליח להוכיח טענתו זו. מנגד, טוען התובע כאמור, כי בערב האירוע החניה לא נסגרה ב-18:00, אלא מוקדם יותר, הואיל ודובר בערב יום הזכרון. עיון ביומן מלמד, כי אכן באותו תאריך חל ערב יום הזכרון. הגעתי לכלל מסקנה, כי אין בטענות הצדדים ובראיות שהובאו לפניי, כדי לבסס ממצא כלשהו ביחס למועד עזיבת התובע את האירוע, וכל שניתן לקבוע, הוא שהתובע אכן ביצע עבודה נוספת, מעבר ל-3 השעות עליהן סוכם.

7.
אשר לשאלה השניה בדבר השכר הראוי עבור עבודה נוספת, הגעתי לכלל מסקנה, כי התובע לא הצליח להוכיח כי עלות שעת עבודה נוספת עומדת על 450 ₪, וזאת משום שאין בהסכם שנחתם בין אחות הנתבע לבינו כל מידע שיכול להוביל למסקנה זו, ובעיקר משום שההסכם שבינו לבין הנתבע שותק בעניין זה, ולא הוצגו לי כל ראיות באשר לתעריפים המקובלים בשוק בהקשר זה.

8.
סיכומו של דבר. נוכח המסקנות אליהן הגעתי, ונוכח היעדר המחלוקת לגבי העובדה שהתובע ביצע עבודה שהנתבע נותר חייב לו בגינה סך של 700 ₪, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך כולל של 1,200 ₪, שעם תשלומו, יעביר התובע לנתבע את עבודות הצילום.

9.
בשולי הדברים יוּער לתובע, כי אִילוּ כלל "הסכם זכרון הדברים" את פירוט שעות תחילת העבודה וסיומה, וכן את עלותה של שעת צילום בוידאו נוספת (ממש כפי שקיימת בהסכם הוראה ביחס לעלות כל צילום סטילס נוסף), הרי שניתן להניח, כי תביעה זו הייתה נחסכת.

10.
סוף דבר. הנתבע ישלם לתובע, תוך 30 יום מעת קבלת פסק הדין, סך של 1,200 ₪. מיד לאחר קבלת התשלום המלא, יעביר התובע לנתבע את צילומי הוידאו והסטילס האמורים.

ניתן היום ל' במרחשון, תשס"ז (21 בנובמבר 2006) בהעדר הצדדים.


אריה רומנוב
, שופט








תק בית משפט לתביעות קטנות 3001/06 מיכאל אדרי נ' חיים מזרחי (פורסם ב-ֽ 21/11/2006)