פסקי דין על דוד ניר | פסקי דין על ד"ר מנדלבאום אמנון

3841/04 תק     23/08/2004




תק 3841/04 דוד ניר נ' ד"ר מנדלבאום אמנון




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט לתביעות קטנות ת"א
תק 003841/04
בתיק עיקרי:
003841/
בפני
:
שופטת יעל הניג
תאריך:

23/08/2004





בעניין:
דוד ניר




תובע/נתבע שכנגד

נ
ג
ד



ד"ר מנדלבאום אמנון




נתבע/תובע שכנגד



פסק דין

תביעה ותביעה שכנגד בנוגע לעסקת שכירות חופשית של דירה.

רקע
:
1. התובע/נתבע שכנגד (להלן – "התובע") שכר מהנתבע/תובע שכנגד (להלן - "הנתבע") דירה בת 5 חדרים, מטבח, אמבטיה, שלושה חדרי שירותים ותכולה ברחוב מבוא געתון 4 א בתל אביב (להלן – "המושכר"). בין הצדדים נחתם חוזה שכירות בנובמבר 1999 (להלן – "חוזה השכירות"). תקופת השכירות על פי חוזה השכירות הועמדה על 18 חודשים מ – 15.12.99 ועד 1.1.00. תקופה זו הוארכה מפעם לפעם. בסופו של דבר נמשכה תקופת השכירות כולל הארכות למשך 44 חודשים.

2. בעת כריתת חוזה השכירות הפקיד התובע בידי הנתבע ערבון כספי מזומן בסך 2,600 דולר ואין מחלוקת כי סכומו מגיע לצורך ההליך שלפני ל – 11,570 ₪ (להלן – "הערבון"). התובע פינה את המושכר באוגוסט 2003. הנתבע סרב להחזיר לו את הפקדון.

טענות הצדדים
:
3. לטענת התובע עמד במלוא התחייבויותיו כשוכר על פי חוזה השכירות ועל כן הוא דורש את השבת הערבון כפי שפרט בתביעתו.

4. לטענת הנתבע הפר התובע את התחייבויותיו כשוכר על פי חוזה השכירות, הוא נותר חייב כספים לנתבע ושווים של כספים אלו עולה על סכום הערבון והכל כפי שפרט בהגנתו ובתביעה הנגדית. התביעה הנגדית עוסקת בסכומים נוספים שחב התובע לנתבע מעבר לסכום הערבון וזאת לאחר שהנתבע קיזז מסכום הערבון את המגיע לו לשיטתו.

התובע טען בהגנתו מול התביעה הנגדית כי מצב המושכר שנמסר לו, לרבות אביזריו, היה רעוע, לא התאפשר לו לבדוק את מצב המושכר טרם החתימה על חוזה השכירות, המושכר לא סויד והוא נדרש להעזר בבעלי מקצוע כדי לתקן פגמים במושכר. טענות אלו לא קיבלו ביטוי כספי קונקרטי.

דיון ומסקנות
:
5. נקודת המוצא לדיון הינה חוזה השכירות שצורף כנספח א' לתביעה ואינו שנוי במחלוקת.

התובע טען כי טעה והוטעה לגבי מצב המושכר ואביזריו עובר לחתימת חוזה השכירות. הנטל להוכיח טענה זו מוטל כמובן על התובע. התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו. עדותו של התובע שהיא בגדר עדות יחידה לא הותירה בי רושם כזה המאפשר לבסס עליה כשלעצמה וללא אסמכתא חיצונית ממצאים; התנהגות התובע ובפרט המשך השכירות משך 44 חודשים אינה מתיישבת עם טענתו. נוכח הפגמים הנטענים על ידי התובע חזקה עליו שהיה מוצא זמן, אף לרגל עיסוקיו הרבים למצוא מושכר אחר. טענה זו של התובע נדחית.

התובע טען כי הוראות הסכם השכירות שונו בהסכמות מאוחרות בעל פה. הנתבע מפנה לסעיף 12 לחוזה השכירות ולפיו כל שינוי של החוזה לא יהיה תקף אלא אם יעשה בכתב ובחתימת הצדדים. הנטל להוכיח שינויו של חוזה השכירות מוטל על התובע והוא לא עמד בנטל השכנוע אף לא בנטל המשני של הבאת ראיות. התובע הרבה להעיד על ענינים לא רלבנטים וניסה להתחמק ממתן תשובות לשאלות ישירות שהופנו אליו. נבדוק אם כך את טענות הצדדים בהתייחס לחוזה השכירות.

6. התובע נושא בנטל להוכיח את תביעתו. התובע צריך לשכנע את בית המשפט כי הוא זכאי להשבת סכום הערבון.

א. בסעיף 8.4 לחוזה השכירות התחייב התובע לשאת בעלות ביטוח הדירה ותכולתה. התובע הודה כי לא עשה כן. הנתבע, בעל המושכר, הינו בעל אינטרס לגיטימי מעבר למוסכם בחוזה השכירות לדאוג לביטוח הדירה ותכולתה. הנתבע ביצע את חיובו של התובע במקום התובע ושילם כפי שהוכח (נספחים ב' ו – ג' לתביעה הנגדית שלא נסתרו ולא הופרכו) 10,300 ₪ לביטוח המושכר בתקופה הרלבנטית. הנתבע זכאי לחזור על התובע בגין סכומים אלו. די בקבלת טענה זו כדי להביא לדחייתה של רוב רובה של התביעה.

ב. בסעיף 9 לחוזה השכירות התחייב התובע לפנות את המושכר ולהחזיר את החזקה בו לנתבע כשהוא מסויד וחדש ובמצבו כפי שקיבל אותו. התובע הודה בדיון שלא סייד את המושכר בניגוד להתחייבותו. לדבריו המתין להוראות בן דודו של הנתבע שיורה לו האם לסייד את המושכר. אינני מקבלת טענה זו שלא נתמכה באסמכתא כלשהי. למעשה אין לטענה אף חשיבות משום שהתובע לא שוחרר מהתחייבותו החוזית לסייד את הדירה, ומשלא סוידה הדירה על ידיו, זכאי היה הנתבע לסיידה ולחזור על התובע בגין הסכומים ששילם. שוכנעתי שהנתבע דאג לסיוד הדירה באמצעות מארק רוני ועלות הסיוד 9,940 ₪, עלות ההולמת את גודל המושכר והמפרטת את החשבוניות שצורפו כנספח ד' לתביעה הנגדית.

ג. אשר לנקיון הדירה – לאחר שעיינתי בחשבונית נספח ה' לתביעה הנגדית לא אוכל לקבל את גרסת הנתבע. החשבונית נוצרה ב – 15.4.04 ואין היא מעידה על נקיון שנדרש לבצע במושכר עובר לסיום תקופת השכירות באוגוסט 2003. פריט זה של התביעה הנגדית אינו מתקבל.

ד. לא שוכנעתי בעלות רכישת מספר טלפון ובהוצאות כספיות שנגרמו לנתבע עקב הצורך להגיע מחו"ל (שם מגוריו) לארץ להתדיינות זו. לא צורפה אסמכתא לענין עלות רכישת מספר/קו טלפון ולא שוכנעתי כי הסיבה היחידה להגעתו של הנתבע ארצה היא התדיינות זו.

לסיכום
:
7. התובע לא הוכיח את זכותו להשבת הערבון. הנתבע זכאי לקזז כנגד הערבון את סכומם של דמי הביטוח עבור המושכר ותכולתו בסך 10,300 ₪. כן זכאי הנתבע לקבל מהתובע במסגרת תביעתו הנגדית (לאחר קיזוז יתרת 1,270 ₪ כנגד הערבון) סכום נוסף של 8,170 ₪ (הפרש בגין סיוד) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מ – 20.5.04 (מועד הגשת התביעה הנגדית) ועד התשלום בפועל.

8. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך 500 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ד (23 באוגוסט 2004) במעמד הצדדים


שופטת יעל הניג








תק בית משפט לתביעות קטנות 3841/04 דוד ניר נ' ד"ר מנדלבאום אמנון (פורסם ב-ֽ 23/08/2004)