פסקי דין על אבי-יוסף דהן |

3255/09 רעפ     06/07/2009




רעפ 3255/09 אבי-יוסף דהן נ' מדינת ישראל




החלטה בתיק רע"פ 3255/09
st1\:*{behavior:url(#ieooui) }



ב
בית המשפט

העליון



רע"פ 3255/09



בפני
:

כבוד השופט ס' ג'ובראן


המבקש:
אבי-יוסף דהן



נ


ג


ד



המשיבה:
מדינת ישראל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 29.3.09 בעפ 5542/08 שניתן על ידי כבוד השופטים: י' פלפל – נשיא, נ' הנדל
– סג"נ ור' יפה-כ"ץ


בשם המבקש:
עו"ד דוד ונטורה

בשם המשיבה:
עו"ד עדי מנחם

החלטה


נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום בבית משפט השלום בקריית גת (תיק פלילי 691/07 ותיק פלילי 814/07).


כתב האישום הראשון (תיק פלילי 691/07) יחס למבקש עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש נגד בן זוג, לפי סעיפים 380 + 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:
חוק העונשין)
ועבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כתב האישום השני (תיק פלילי 814/07) כלל אף הוא את העבירות הללו ובנוסף גם עבירה של היזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק העונשין.


המבקש היה בעלה של המתלוננת ולהם ארבעה
ילדים משותפים. עובדות כתב האישום הראשון נוגעות ליום 5.7.2007 בו תקף המבקש את המתלוננת בכך שזרק עליה מגף ואף ירק עליה, בסמוך לכך ניגשה המתלוננת למטבח והמבקש איים עליה כי ירצח אותה ויעשה לה חיים קשים. לאחר מכן המשיך לתקוף אותה בכך שסטר לה ואחז בה בכוח בתנועת חיבוק ואף המשיך וחנק אותה. לאחר שהמתלוננת עברה לסלון ניסה המבקש להורידה לרצפה ואז התיישב עליה ואחז בגרונה בניסיון לחנוק אותה. בשלב מסוים נכנסה לדירה שכנה של בני הזוג והמבקש קם מעל המתלוננת. לאחר שהמתלוננת אמרה לו כי הוא ייעצר איים עליה המבקש שוב כי אם תפנה למשטרה הוא ירצח אותה.


כתב האישום השני נוגע ליום 30.5.2007 בו על פי הנטען איים המבקש על המתלוננת כי ישרוט את פניה, השליך עליה קערת חרסינה שהתנפצה על רגלה, ולאחר מכן אף איים עליה שוב.


המבקש כפר במיוחס לו בכתב האישום הראשון וביום 16.12.2007, לאחר שמיעת ראיות, הרשיע אותו בית משפט השלום בקרית גת (כבוד סגנית הנשיא
ט' חיימוביץ
) בעבירות שיוחסו לו במסגרתו. לאחר מכן הורשע המבקש על פי הודאתו גם בעבירות נשוא כתב האישום השני (הכרעת דין מיום 12.2.2008) ולבקשתו צורפו התיקים לענין גזר הדין.


ביום 17.9.2008 ניתן גזר הדין המאוחד בשני התיקים. בית המשפט ציין את חומרת העבירות ובמיוחד כשהן מכוונות נגד בן זוג ואת הצורך בענישה ממשית בעבירות אלו. כמו כן צוין כי שירות המבחן מצא, בתסקיר שערך, כי המבקש מודה באופן חלקי בלבד במיוחס לו ומתקשה לקחת אחריות על מעשיו תוך שהוא מטיל את האחריות על המתלוננת. שירות המבחן אף לא בא בהמלצה טיפולית בעניינו. מן העבר האחר ציין בית המשפט את העובדה כי למבקש אין עבר פלילי מכביד. באשר לשאר טענות המבקש שנגעו לכך שהתנהגותו נבעה ממשבר בחייו עקב תאונה בה היה מעורב, ובעקבותיה אף הורשע בשתי עבירות של הריגה, משבר שהיה לטענתו השורש להידרדרות ביחסי בני הזוג ובשלו סובל הוא עד היום מדיכאון פוסט טראומתי ואף איבד את פרנסתו, לא מצא בית המשפט כי יש בהן כדי להקל בעונשו של המבקש. באיזון בין השיקולים השונים הושת עליו עונש של 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו ו-5 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים.


המבקש ערער על חומרת העונש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ע"פ 5542/08).


ביום 23.3.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא
י' פלפל
, כבוד סגן הנשיא
נ' הנדל
וכבוד השופטת
ר' יפה-כץ
) בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי בהתחשב בחומרת העבירות בהן הורשע המבקש, בכך שמדובר בשני אירועי אלימות בתוך פרק זמן קצר ובתסקיר שירות המבחן, אין מקום להתערב בעונש שהשית בית משפט השלום. כמו כן, נדחו טענותיו של המבקש באשר לכך שאף המתלוננת תקפה אותו בהשלכת סכין וכן לענין הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות, השלכות התאונה שעבר ופסק הדין הצפוי לו בגינה.


מכאן בקשת רשות הערעור שבפני
י, בגדרה טוען בא כוח המבקש בעיקר כי הערכאות הקודמות לא נתנו משקל מספיק לנסיבותיו האישיות של המבקש ולעובדה כי ההתדרדרות בקשר בין בני הזוג והתנהגותו נבעו כתוצאה מן התאונה בה היה מעורב ושכאמור בעקבותיה אובחן כסובל מדיכאון (
p.t.s.d
). עוד נטען כי פרצי האלימות היו מצד שני בני הזוג ואף בכך יש כדי להצדיק הקלה בעונשו. לשיטתו בהתחשב בנתונים אלו ובכך שמדובר בהרשעה ראשונה בעבירת אלימות, שגו הערכאות הקודמות בכך שהשיתו על המערער מאסר בפועל לריצוי מאחורי סורג ובריח, ומבוקש כי תקופת המאסר תקוצר כך שניתן יהיה לרצותה בעבודות שירות.


מנגד טוענת באת כוח המשיבה כי הבקשה אינה מעוררת כל ענין שיש בו להצדיק את הדיון בפני
ערכאה נוספת. לגופו של ענין נטען כי הערכאות הקודמות התחשבו בנסיבותיו האישיות של המבקש ואין הצדקה להתערב במשקל שניתן להן. לענין טענות המבקש באשר לאלימות מצד המתלוננת צוין כי טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט המחוזי וכי הן אינן מבוססות, ואף המסמך אותו צירף המבקש כ"המלצת המשטרה" אינו אלא הודעתה של המתלוננת בחקירתה במשטרה, שם מכחישה היא את המעשים. בהתחשב באלו ובהתחשב בנסיבות העבירות אין לשיטתה מקום להתערב בעונש שהושת.


לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה כמו גם בפסקי הדין של הערכאות הקודמות, נחה דעתי כי דינה להידחות.


הלכה היא, כי רשות ערעור לדיון בגלגול שלישי, ניתנת במשורה באותם מקרים חריגים אשר מעוררים שאלה בעלת חשיבות כללית וציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין. במקרה שבפני
, הבקשה אינה מעוררת כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, אשר תצדיק דיון בגלגול שלישי (ראו ר"ע 103/82
חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ
, פ"ד לו (3) 123 (1982)). יתרה מכך, הלכה היא, כי טענות בנוגע לחומרת העונש כשלעצמה, אינן מקימות עילה למתן רשות ערעור בפני
בית משפט זה, אלא בנסיבות של סטייה ניכרת ממדיניות הענישה (ראו רע"פ 1174/97
רפאלי נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 24.3.1997); רע"פ 7201/97
בשירי נ' היועץ המשפטי לממשלה
(לא פורסם, 11.12.1997)). לא מצאתי כל סטייה שכזו מנורמת הענישה המקובלת בעבירות אותן ביצע המבקש. מסיבות אלו בלבד, דין הבקשה להידחות.


מעבר לנדרש יוער, כי אף לגופה דין בקשת רשות הערעור להידחות. באשר לטענותיו של המבקש הנוגעות לנסיבותיו האישיות ולהשפעת התאונה שעבר, לא מצאתי כי הערכאות הקודמות שגו במשקל שייחסו לענין זה. בנסיבות הענין שוכנעתי כי אין ברקעו האישי של המבקש כדי להפחית משמעותית מחומרת מעשיו. במיוחד נכון הדבר כאשר על פי תסקיר שירות המבחן, אין הוא מפנים למרבה הצער את חומרת התנהגותו ואת אחריותו ועדיין נוטה הוא, אף בבקשה שבפני
, להשליך את האחריות אף על המתלוננת. ודוק, צודקת באת כוח המשיבה בהצביעה על כך שחרף טענות בא כוח המבקש אין במסמך אותו צרף משום "המלצת משטרה" ומוטב היה לולא הייתה טענה זו מועלית כלל. עיון בכתבי האישום מלמד כי אין מדובר במקרים "קלים" אלא לפחות בנוגע לכתב האישום הראשון בתקיפה חמורה אשר אילולא נכנסה השכנה במועד בו נכנסה ייתכן ותוצאותיה היו אף חמורות בהרבה. משכך, ובהתחשב בעובדה כי מדובר בשני אירועים סמוכים בזמן, אין אף לקבל את טענותיו כי מדובר ב"אירוע אלימות ראשון". עמדנו כבר פעמים רבות על הצורך בענישה מרתיעה וממשית כנגד עבירות אלימות ובפרט כאשר מדובר באלימות בין בני זוג. לא מצאתי כי העונש שהושת חורג מן הראוי בהתחשב באלו ואף נוטה הוא לקולא.


אשר על כן, הבקשה נדחית.


החלטתי מיום 20.4.2009 בדבר עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת בזאת.


על המבקש להתייצב ביום 5.8.2009 לא יאוחר משעה 09:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לשם תחילת ביצוע עונשו.


ניתנה היום, י"ד בתמוז התשס"ט (6.7.2009).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09032550_h02.doc

שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעפ בית המשפט העליון 3255/09 אבי-יוסף דהן נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 06/07/2009)