פסקי דין על גולדמן יעקב | פסקי דין על ברון גלעד | פסקי דין על דוב אנד דיויד דירות ונכסים בע"מ

14359/05 א     06/07/2009




א 14359/05 גולדמן יעקב, ברון גלעד נ' דוב אנד דיויד דירות ונכסים בע"מ




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
א
014359/05


בפני
:
כבוד השופטת רחל ערקובי
תאריך:
06/07/2009




בעניין:
1 . גולדמן יעקב

2 . ברון גלעד



ע"י ב"כ
עו"ד ברון גלעד

התובעים


נ
ג
ד


דוב אנד דיויד דירות ונכסים בע"מ




ע"י ב"כ

עו"ד כהן טובה

הנתבעת



פסק דין

התובעים עתרו לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום של 101,070 ₪, שכר טרחתם על פי הסכם שכר טרחה, וכן טיפול נוסף.

הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן, במסגרתה ניתנה רשות להתגונן מצומצמת, וניתן פס"ד חלקי ביחס לסכום של 57,689 ₪, (המתייחס לנושא שומות מס השבח), (ראה פסיקתא בתיק), ונותר לדון בסכום של 27,094 ₪ יתרת התביעה.

הצדדים הגישו תצהירים, מטעם התובעים, העיד עו"ד
ברון, מטעם הנתבעת העיד מר פלוס אמיליו, באי כוח הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה ופסק דיני זה ניתן לאחר שמיעת הדיון לגופו של עניין.

רקע:

הנתבעת מכרה נכס מקרקעין, בהסכם מיום 12.1.02, שלא בטיפולם של התובעים. בגין מכירת נכס זה הוצאו שומות, בין היתר שומה המתייחסת לסכומים שהוצהרו כסכומי הרכישה של הנכס על ידי המוכרת, הנתבעת, (ת/1).

הנתבעת מכרה חלק נוסף במקרקעין, בהסכם מיום 13.11.03, הסכם שטופל על ידי התובעים, (נ/2).

הנתבעת התקשרה בהסכם
לקבלת טיפולם של התובעים, ותשלום שכר טרחתם בהסכם מיום 13.3.03, (נספח א' לתצהיר התובעים).

טענות התובעים:

התובעים טוענים, כי הנתבעת פנתה אליהם בבקשה להיעזר בשירותים, במסגרת קשיים שחוותה למול שלטונות המס, ולאור עסקת מקרקעין, בה נדרשו לבצע תשלומים שונים שלא היו מקובלים עליהם.

כתוצאה מכך, נחתם הסכם לתשלום שכר טרחה שעומד במרכז הדיון, ואשר עיקרו הינו תשלום סך מגיע לכדי 40% משיעור החיסכון במס, שיתקבל לאחר טיפולם של התובעים בעניין.

התובעים טוענים, כי המונח חסכון במס כולל גם חסכון הכולל ריבית , הפרשי הצמדה וקנסות.

התובעים טוענים, על פי השומות המקוריות היה על הנתבעת לשלם חיובי מס שבח בשיעור של כ - 250,000 ₪ וכי הובילו לחיסכון של כ - 180,000 ₪ ולכן זכאים לקבלת התשלום הנתבע.

טענות הנתבעת:

כאמור הנתבעת הגישה בקשה למתן רשות להתגונן.

במסגרת בקשתה העלתה טענות רבות אשר במרביתן לא ניתנה לה כלל רשות להתגונן, וניתן כאמור לעיל פס"ד חלקי, לא הוגש ערעור על החלטה ופס"ד .

במסגרת הבקשה למתן רשות להתגונן, ניתנה רשות להתגונן בטענה היחידה, כי התובעים אינם זכאים לקבלת שכר טרחה בגין ההפחתה הנובעת מהפרדי הצמדה , ריבית וקנסות.

על פי הטענה עורכי הדין, התובעים כאן, ייעצו לנתבעת לא לשלם את חיובי המס, ולכן אי אפשר להטיל עליהם חיוב הנובע מהפרשי הצמדה וריבית על התשלום שלא שילמו בעצת עורכי הדין.

הנתבעת טוענת, כי התובעים התרשלו במלאכתם בייעוץ רשלני, וכי בשל אי התשלום במועד והותרת הכספים בחשבון פיקדון, ולאחר מכן סירובם של התובעים לשחרור הפיקדון, נוצרו החיובים הללו.

הנתבעת טוען, כי החוב כלל אינו בשומות נשוא הדיונים, ולכן אין כלל חבות לשלם כל סכום, טענה שלא הועלתה קודם לכן ולא ניתנה ביחס אליה כל רשות להתגונן.

עוד מפנה הנתבעת אצבע מאשימה כלפי התובעים אשר התנהגו לדעתה בחוסר תום לב ולא שחררו את הפיקדון שהופקדו בידיהם הנאמנות לטובת תשלום המיסים, ובכך נוצר מצב שהנתבעת לא קיימה את חיובה כלפי הקונה.

דיון:

בפסק דיני זה אתייחס רק לטענות, שנטענו בבר"ל ובגינם ניתנה רשות להתגונן.

ביחס לפיקדון -


נושא זה כלל אינו מצוי בתחום המחלוקות שבין הצדדים בתיק בפני
י.

אין מחלוקת, כי הופקד סכום כספי מסוים בידיהם הנאמנות של התובעים, אשר נועד להבטחת תשלומי המיסים.

אין מחלוקת, כי התובעים, בפרשנותם את ההסכם, הגיעו למסקנה כי הפיקדון אמור לשמש להבטחת שכר טרחתם.

אין מחלוקת, כי בגין כך פנו התובעים לביהמ"ש בה"פ 200855/07, ובמסגרתה קבע ביהמ"ש, כי הפיקדון נועד להבטיח זכויות הקונה, היינו תשלומי המיסים לצורך העברת הזכויות על שמו בלשכת רישום מקרקעין, והורה לתובעים לשלם את חבות המס שנותרה לתשלום מהסכום המופקד בידיהם, תוך שהוא מורה כי ככל שתיוותר יתרה, אותה הם רשאים לעכב תחת ידיהם עד קבלת

פסק דין
חלוט בתובענה
שפניי.

אין מחלוקת, כי לאחר קבלת

פסק דין
זה, אכן פעלו התובעים כאמור שילמו את התשלומים המתחייבים ואת היתרה העבירו לטובתם על פי פסק הדין החלקי שניתן.

הבהרתי את הנושא, ואת השתלשלות העניינים בקצרה, על מנת לסבר את האוזן, אך אין לנושא זה כל רלוונטיות להליך שבפני
י, שעניינו בשאלה, האם הנתבעת חייבת תשלום שכר טרחה גם ברכיב הפרשי ההצמדה , הריבית והקנסות מהחיסכון במס?

רכיבי הפרשי ההצמדה, הריבית וקנסות;

על פי מכתבם של התובעים לב"כ הנתבעת עו"ד כהן, (נספח טז' לכתב התביעה), עמד החיסכון במס
כדלקמן:

שומה 102029360 סך של 68,262 ₪ נומינאלי, ובצירוף הפרשי הצמדה ריבית וקנסות סכום השווה ל - 104,310 ₪.

שומה 103202511 סך של 124,018 ₪ נומינאלי, ובצירוף הפרשי הצמדה ריבית וקנסות השווה לסך של 145,862 ₪.

לאחר דין ודברים הכוללים הגשת ערר וכד' הוצעה פשרה, לה הסכימה הנתבעת , (אין על כך מחלוקת), כי ישולם הסכום של 145,000 ₪ כסכום כולל, סכום שהופחת.

אדגיש כי לא הייתה מחלוקת באשר לשיעור השומות, לרבות הריביות והקנסות, משום שהטענה של הנתבעת הייתה, כי התובעים ברשלנותם, הציעו לה לא לשלם, דבר שהוביל לריביות ולקנסות הללו.

לכן הטענה של ב"כ הנתבעת בסיכומיה, כי התובעים לא הוכיחו את שיעור החיסכון אינה במקומה. לא הייתה טענה, כי לא היה חיסכון או מחלוקת על הסכום המפורט במכתבי ב"כ התובעים, והסכומים פורטו ביותר ממכתב אחד. מעבר לכך, שלא הועלתה טענה כזו ולא ניתנה רשות להתגונן בטענה זו, הדבר עומד בסתירה לטענה שבגינה ניתנה רשות להתגונן, והיא כי בשל התנהלות התובעים דווקא נוצרו החבויות בריביות וקנסות, ולכן אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום שכר טרחה בגין החיסכון שלהם.

מעבר לכך, לא הומצא כל מסמך אחר שממנו ביהמ"ש יוכל להגיע למסקנה, כי הנתונים או החישובים של התובעים אינן נכונים, ולא ניתנה כל הצהרה בתצהירו של מר פלוס אמיליו הנוגעת לדרישת מס השבח , מס הרכישה שנדרש, בשתי העסקאות. יותר מכך, מר פלוס אמיליו מצהיר כי התובעת טוענת, כי הייתה קיימת דרישה לתשלום סכום של 69,000 ₪, בשומה שמספרה 478, שומה שכלל לא נכללה במסגרת השומות בגינן נחתם הסכם שכר הטרחה. ועוד מגדילה וטוענת, כי העלאת טענות סותרות על ידי התובעים, מצדיקה דחיית תביעתם.

מסתבר, כי לא דובים ולא יער, אין המדובר בדרישות סותרות. בהליך הנוסף, אותה המרצת פתיחה הנ"ל, שם נדונה השאלה האם התובעים היו רשאים לעכב תחת ידם את יתרת הפיקדון שהופקד בידיהם. בין היתר לטענתם, החוב למס רכישה אינו נובע מהעסקה שבגינה בוצע הפיקדון, אלא חוב מס רכישה, המוטל על הנתבעת, בשל רכישת הנכס על ידה, ( לא עסקאות המכר שפורטו לעיל, אלא העסקה בגינה נרכשו המקרקעין על ידי הנתבעת). התובעים טענו, אם כך, שהואיל ואין עסקינן באותן עסקאות מכר, אלא בחוב הנובע מעסקה קודמת, אין הם חייבים בתשלום המס מהפיקדון, טענה שביהמ"ש דחה.

העובדה כי הנתבעת מפנה לאותה השומה, על מנת להצביע כביכול על אי נכונות חישובי התובעים מצביעה יותר מכול על חוסר תום ליבה של הנתבעת.

הנתבעת פשוט נקטה בתכסיס.

על פי הסכם המכר הראשון, הותירו סכום של 1.4 מיליון ₪ בפיקדון בידיה הנאמנות של עו"ד כהן, על פי הסכם המכר השני, הותירו בידיהם הנאמנות של התובעים 45,000 דולר. הנתבעת למרות שטרם שולמו מלוא המיסים קיבלה לידיה את הכספים מתוך הפיקדון שהופקד אצל עו"ד כהן, על מנת להוביל לכך שהתשלומים ישולמו מהפיקדון שהופקד אצל התובעים, ולא יוותר מאומה מפיקדון זה.

דרכה זו של הנתבעת צלחה, משום שהתובעים נותרו, בלא שקיבלו את שכר טרחתם למרות שאין ספק כי עבדו ופעלו בעבור הנתבעת, והובילו להפחתת החוב כלפיה ברשויות המס.

זאת ועוד, כבר פרטתי בהחלטה הנוגעת לרשות להתגונן, כי מר פלוס אמיליו אינו נוהג להגיע להסכמים בעל פה, אלא בכתב, ולאחר שבוחן ובודק כל דבר. יותר מכך, על פי המסמכים שהוגשו מר פלוס אמיליו, מעביר כל מסמך לעורכת דינו על מנת שהיא תבחן אותו.

ברור לביהמ"ש, כי הנתבעת באמצעות מנהלה היו מודעים היטב לעובדה, כי אי תשלום מס במועד יוביל להפרשי הצמדה וריבית, וכי גם בגין כך יידרשו לשלם את שכר הטרחה, באופן יחסי, והסכימו לכך, העובדה היא כי מר פלוס הודה ואישר כי אין לו כל אסמכתא לטענה שהתובעים ייעצו לנתבעת לא לשלם, וכי עצה זו הייתה עצה רשלנית.

עוד יש למציין, כי לא הובאה בפני
י כל אסמכתא ממנה ביהמ"ש יוכל להסיק כי אכן המדובר בעצה שייעצו התובעים, בניגוד למשל, לעצה שניתנה על ידי עורכי הדין של הנתבעת , או למר פלוס בעצמו, שהודה כי הנתבעת סירבה לשלם את חיוב המס, עוד קודם לכן, יש לזכור כי הסכם המכר הראשון היה בינואר 2002,
והסכם שכר הטרחה היה רק במרץ 2003, כלומר, במשך שנה וחודשיים הנתבעת לא שילמה את תשלומי המס משיקוליה היא.
לכן הטענה, כי התובעים הם שייעצו לה לא לשלם, נראית תמוהה.

יותר מכך, לא הובאו כל ראיות לעניין הנזק שנגרם. כלומר, מה היה שיעור החיוב במועד עריכת הסכם שכר הטרחה, לעומת שיעור החיוב הנטען על ידי התובעים, וכל זאת לעומת ההנאה שהנתבעת אמורה הייתה להפיק מהחזקת הכספים בחשבונה.

לסיום אציין, כי לא התרשמתי מאמינותו של מר פלוס אמיליו, אני סבורה כי כפי שהבהרתי לעיל, הנתבעת נקטה בתכסיס כלפי התובעים, והובילה אותם למצב שבו עבדו בעבורה בלא לקבל שכרה כפי שהוסכם.

אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת בתשלום יתרת הסכום על פי כתב התביעה, כמפורט לעיל.

הנתבעת תישא בהוצאות הדיון בסכום של 7,000 ₪ + מע"מ, וכן תשא בתשלום האגרות בהן נשאו התובעים.
מזכירות תשלח פסק דיני לצדדים.




ניתנה היום, י"ד בתמוז, תשס"ט (6 ביולי 2009), בהעדר הצדדים.


רחל ערקובי
, שופטת








א בית משפט שלום 14359/05 גולדמן יעקב, ברון גלעד נ' דוב אנד דיויד דירות ונכסים בע"מ (פורסם ב-ֽ 06/07/2009)