פסקי דין על בתיק | פסקי דין על בתיק ואח' | פסקי דין על בתיק | פסקי דין על בתיק ואח' |

3945/05 תק     10/07/2006




תק 3945/05 בתיק, בתיק ואח' נ' בתיק, בתיק ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
ת"ק 3945/05
ת"ק 1021/06

לפני:
השופט מנחם מירון







בעניין
:

התובעת בתיק

3945/05
התובע
בתיק

1021/06
התובע
בתיק

1021/06

מתי רחמים
עומר ברקאת
סאיב ברקאת



- נ
ג
ד -

הנתבע
בתיק

3945/05
הנתבע
בתיק

1021/06
הנתבעת בתיק

1021/06

עומר ברקאת
אליהו רחמים
איי. די. איי חברה לביטוח בע"מ



פסק-דין


לפני שתי תביעות הנובעות מתאונה שאירעה בכביש מעלה אדומים ביום 29.3.05 ובה נגרם נזק לכלי הרכב של הצדדים.

התביעה הראשונה הוגשה על ידי התובעת מתי רחמים (בהמשך: התובעת) בתיק

3945/05 נגד עומר ברקאת (בהמשך: ברקאת) אשר הגיש תביעה בתיק

1021/06 אליה צורף אביו כתובע נוסף בהיותו הבעלים של הרכב. ברכבה של התובעת נהג אליהו רחמים (בהמשך: אליהו).

התביעה של התובעת הנה לחייב את הנתבעים בתשלום 2,892 ₪ בגין השתתפות עצמית, עוגמת נפש והוצאות. התביעה של ברקאת הנה לחייב את אליהו ואת הנתבעת 3 בתשלום 2,000 ₪ לכיסוי חלקי של תיקון הרכב שנפגע, בתוספת הוצאות.

אין חולק שהתאונה אירעה בכביש מעלה אדומים בואכה ירושלים, מרחק מה מהמחסום המצוי בקרבת צומת אל זעים. אליהו הגיע מכיוון מעלה אדומים, עבר את המחסום לכיוון ירושלים וברקאת יצא מצומת אל זעים תוך כוונה לחצותו לכיוון א-טור. התאונה קרתה בצומת עצמו בשעה 22:00 בקירוב. במקום יציאתו של ברקאת מצוי תמרור ב-36 המורה לתת זכות קדימה בדרך צרה לתנועה מהכיוון הנגדי, עד אחרי הדרך הצרה. ברקאת לא זכר אם היה תמרור אך דו"ח בדיקה של משטרת התנועה קבע שהיה מוצב תמרור כזה (ת/4).

אליהו העיד שנסע במהירות 50-60 קמ"ש וכאשר הבחין בברקאת ממרחק 6-7 מטרים לפני הצומת, בלם וניסה לסטות שמאלה אך לא עלה בידו למנוע את התאונה. לדבריו, נכנס ברקאת לצומת

ולא עצר

. עוד הוסיף כי מהמחסום לכיוון הצומת מצויה עקומה ומן המקום שהגיע ברקאת, לא ניתן לראות את המחסום.

מאיר פנחס ישב ליד אליהו. בעדותו אמר שאינו יודע אם ברקאת עצר בצומת בטרם יצא ממנו ואשר לקיומה של עקומה טען כי אינה קיימת ו

"זה כביש ישר"

. אין בעדותו כדי לבסס את גירסת אליהו ותמוה מדוע טען שאין עקומה שעה שהתרשימים שהוגשו, כולל ת/4 שהוזכר לעיל, קובעים שהיא קיימת.

בהודעה שמסר אליהו למשטרה (נ/1) גרס כי הבחין ברכבו של ברקאת שעה שזה
עמד לפני הכניסה

לצומת

וכאשר הוא התקרב לצומת, נכנס אליו ברקאת וחסם את דרכו. הוא הבחין בו עת היה במרחק שמונה מטרים לערך. בחקירתו הנגדית סתר את גירסתו במשטרה והעיד
שברקאת

נכנס לצומת בנסיעה רצופה ולא עצר

.

כאשר הופנה אל עדותו במשטרה השיב

"בכניסה לצומת ולא בצומת"

(עמוד 3 שורה 1). הוא חזר ועמד על כך שהתובע לא עצר לפני כניסתו אל הצומת (עמוד 4 שורה 11). לנתון זה יש חשיבות רבה. הסתירה בעדותו של אליהו מביאתני למסקנה שגירסתו במשטרה שניתנה ימים ספורים לאחר התאונה היא הנאמנה למציאות. על כן אני קובע שברקאת אמר אמת כאשר גרס שהוא עצר לפני כניסתו לצומת. בהמשך נראה שעצם העצירה אינה משחררת אותו מאחריות.
שינוי גירסה מעלה חשד שאפשר שגם נתונים אחרים אינם משקפים את שהתרחש במקום התאונה.

אף כי ניתנה לאליהו זכות קדימה במקום בו התרחשה התאונה, אין מדובר בזכות מוחלטת. תקנה 65 לתקנות התעבורה עוסקת בכך. ישנן נסיבות המחייבות לנהוג זהירות כמו בעניין שלפני. מה גם שהוא הבחין בברקאת עומד. היה עליו לצפות שחרף עמידתו הוא עלול להתחיל בנסיעה. הוסף לכך שהוא הגיע ממקום בו קיימת עקומה העלולה לטמון הפתעה ומתבקשת מסקנה שעליו לשאת באחריות חלקית לנזק.
אשר על כן אני מחייב את הנתבעים בתיק

3945/05 לשלם לתובעת מחצית מההשתתפות העצמית, קרי, 1,150 ₪.

ברקאת העיד שהוא עצר עצירה מוחלטת בטרם נכנס לצומת. הוא הבחין באליהו שנסע במהירות רבה לאחר שהוא עצמו נכנס לצומת אך אינו זוכר מאיזה מרחק. בהיותו בצומת

"יותר מחצי הדרך"

פגע בו אליהו.

ברקאת הצטיין בהגשת תצלומים מזירת התאונה. תצלומים שבוצעו בחושך ובאור יום ואולם אלה בלבד לא יכריעו את גורל התביעה. הצמדות לעובדות ומהימנות עולות עשרת מונים על תמונות דוממות.

כאמור, עצר ברקאת בטרם החל לחצות את הצומת למרות שלא זכר אם היה במקום תמרור. עצירה כשלעצמה אין בה די. יש צורך לבחון היטב את הדרך במיוחד עת יוצאים אל דרך ראשית. במהלך עדותו ניסה ברקאת להתחמק ממתן תשובה לשאלה מה היה אורכו של שדה הראיה ממקום יציאתו אל הצומת. תחילה אמר שאינו יודע. משהופנה אל השימוע שנעשה לו במשטרה בעניין החלטת פסילת מנהלית של רשיונו (ת/7) בו טען ששדה הראיה היה 30 מטרים,השיב שהוא לא זכר מה המרחק ואז השואל ביקשו שיאמר בערך וכך עשה. דו"ח הבוחן המשטרתי אומדת את המרחק ב-120 מטרים (ת/4) וזה אומר דרשני.

לעניין שדה הראיה ראוי להוסיף כי בשימוע הנזכר אמר ברקאת
"יש שם בעיה של שדה ראיה בגלל העקומה"

. הבוחן קבע בממצאיו שניתן להבחין באורות של רכב המתקרב אל הצומת. אין תשובה ברורה ומשכנעת כיצד ברקאת לא הבחין בכך ודבריו שלו חייבוהו להיות זהיר שבעתיים.

נושא אחר בו היתה צריכה להתקבל גירסה ברורה ומוצקה הוא אם בשעת התאונה היה האזור מואר או חשוך. עיון בתשובתו בחקירה הנגדית מעיד שלא ניתן לקבל מברקאת תשובה חד משמעית ואף יותר מזה, יש סתירה ברורה בגירסתו (עמוד 3 רישא). בהודעתו במשטרה (ת/5) אמר שהתאורה לא פעלה והנה בעדותו טען
שהיתה תאורה. קשה לייחס לו מהימנות.
מסקנתי היא שברקאת אמנם עצר לפני יציאתו אל הצומת, הוא הבחין באליהו אך קיוה שיספיק לחצות וכך אירעה התאונה. הודעתו במשטרה בה אמר שהבחין באליהו


"בשניה האחרונה"

מבססת את מסקנתי

.

האמור לעיל מובילני למסקנה שברקאת לא נקט זהירות ראויה, הסתכן וסיכן את זולתו ולכן אין מקום לחייב את הנתבעים בתשלום כלשהו. האחריות לנזק ברכבו מוטלת עליו ומכאן שדין תביעתו להדחות. במאמר מוסגר אציין שגם נושא תיקון רכבו, העדר קבלות מתאריך קרוב וכו' מחלישים את יסוד תביעתו.

מצאתי לנכון לציין שלא נעלמה מעיני העובדה שתביעתו של ברקאת הוגשה חודשים אחדים לאחר הגשת התביעה של רחמים.

לסיכום אני מחייב את הנתבעים בתיק

3945/05 לשלם לתובעת 1,150 ₪ וכן הוצאות 300 ₪ ואני דוחה את התביעה בתיק

1021/06.

על

פסק דין
זה ניתן לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 15 יום.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.


ניתן היום,
יד' בתמוז התשס"ו – 10.7.06
בהעדר הצדדים.




_______________


מנחם מירון
, שופט








תק בית משפט לתביעות קטנות 3945/05 בתיק, בתיק ואח' נ' בתיק, בתיק ואח' (פורסם ב-ֽ 10/07/2006)