פסקי דין על אסף בר | פסקי דין על עירית תל אביב - יפו

1483-01/08 תק     16/01/2009




תק 1483-01/08 אסף בר נ' עירית תל אביב - יפו








בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו

ת"ק 1483-01-08 בר נ' עירית תל אביב - יפו


16 ינואר 2009



בפני

כב' השופט
אילן דפדי


תובע



אסף בר


נגד


נתבעת

עירית תל אביב - יפו




פסק דין

בתביעה שלפניי מבקש התובע לקבוע כי חלה התיישנות על דוחות חניה שקיבל,
לבטל את הליכי הגביה ובכללם הסרת עיקול שהוטל על רכבו, וכן לחייב את הנתבעת לשלם לו פיצוי בגין נזקיו.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בית המשפט אינו מוסמך לדון בטענות המועלות על ידי התובע. לגופו של עניין, טענה הנתבעת כי פעולתה נעשתה כדין. כנגד התובע ננקטו הליכי גבייה, בהתאם לסעיף 70 לחוק העונשין תשל"ז-1977. תיק האכיפה כולל לא פחות מ-13 דוחות חניה, שהוצמדו לרכבו של התובע במועד ביצוע העבירות, וזאת בגין העבירות על חוק העזר בתל אביב –יפו (העמדת רכב וחנייתו התשמ"ד 1983). הדוחות כולם נשלחו בדואר רשום אל התובע לפי כתובתו המעודכנת ברשות הרישוי. הודעות אלה נשלחו תוך שנה מיום ביצוע העבירות כקבוע בחסד"פ. לטענתה של הנתבעת עומדת לזכותה חזקת המסירה כקבוע בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי. התובע לא טען כי לא קיבל את הודעות תשלום הקנס, ואף פנה לגביהן בבקשת ערעור.

במהלך התקופה שחלפה מאז הוגשה התביעה הפקיד התובע בידי הנתבעת שיק ביטחון לתשלום חובו והעיקול בוטל . התובע מכר את הרכב .

בדיון הראשון שהתקיים לפניי הופיעו התובע ונציגת הנתבעת, גב' חיה אוסלו.

התובע טען כי הדוחות שבמחלוקת הם 13 במספר. דוחות אלה ניתנו בסוף 1999, תחילת 2000. לגבי דוחות אלה טען התובע כי לא קיבל כל הודעה לפני ספטמבר 2004. מאחר ולא הוכח כי נשלחו לתובע מכתבי דרישה משך
3 שנים, הרי שקנסות אלה התיישנו.

נציגת הנתבעת הפנתה לנספחים בכתב ההגנה המראים על משלוח הודעות בתאריך 20.8.00 ובתאריכים סמוכים לכך. נציגת הנתבעת הפנתה לדוח מוביל (נספח ג' לכתב ההגנה), ממנו למדים לטענתה כי לתובע נשלח מכתב דרישה
ב-30.10.01 במסגרת "מבצע שטרית". במהלך הדיון הפנתה נציגת הנתבעת לפסק הדין של כב' השופט מודריק, בעפא (ת"א) 8329/05 גל אריאלה נ' עריית תל אביב המכיר לטענתה בדוח המוביל כרשומה מוסדית לצורך הוכחת המשלוח.


לאור טענת העדר סמכות שהועלתה בכתב ההגנה אבהיר כי בית משפט זה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות ידון אך ורק בתביעת התובע לתשלום פיצוי בגין נזקים כספיים אשר נגרמו לו לטענתו לאחר שהנתבעת נקטה נגדו הליכי גביה שלא כדין. בית המשפט לא ידון
בשאלת התיישנות העבירה שכן
סמכות זו מסורה לבית המשפט לעניינים מקומיים. בית המשפט גם לא ידון במתן סעד הצהרתי לתובע. שאלת
התיישנות העונש (להבדיל מהתיישנות העבירה) תידון כשאלה אגבית בלבד וזאת
לצורך הדיון בתביעת התובע לתשלום נזקיו.

מטענות הצדדים כפי שהועלו במסגרת הדיון הראשון שהתקיים לפניי עולה כי נותרה שאלה אחת במחלוקת והיא: "האם הדו"ח המוביל מיום 30.10.01 מהווה רשומה מוסדית המוכיחה כי לתובע נשלח מכתב דרישה במועד האמור. במילים אחרות אם ייקבע כי אכן הנתבעת שלחה
מכתב דרישה ביום 30.10.01 שאז ברור כי עד ספטמבר 2004 טרם התיישנו הדוחות (מאחר ולא חלפו 3 שנים) ולכן דין התביעה להידחות. תשובה הפוכה תוביל לקבלתה של התביעה.

הדו"ח המוביל הופק בעקבות "מבצע שטרית". המדובר בפלט מחשב אשר כולל בתוכו את הפרטים כדלקמן: מס' דו"ח , סכום לתשלום ופרטים מזהים של התובע. כן מצוינת מס' מעטפית ומס' הדוחות הכלולים במעטפית. בדוח המוביל לא פורט האם נשלח מכתב הדרישה לתובע. על מנת ללמוד על משמעות דוח זה הוריתי על קיום דיון נוסף בו תישמע עדותו של מנהל היחידה לניהול חייבים באגף החניה של הנתבעת, מר משה יוחאי, אשר תצהיר מטעמו הוגש לתיק בית המשפט. בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הסביר העד על האופן בו נשלחו לחייבים מכתבי הדרישה במהלך "מבצע שטרית". נתברר כי בבית הדפוס הודפסו מעטפיות. כל מעטפית הכילה עד 40 רשומות של דוחות ביחס לחייב אחד. המעטפיות שהודפסו נשלחו ישירות מבית הדפוס אל החייבים השונים. הנתבעת לא הייתה כלל מעורבת במשלוח הדואר. המעטפיות נשלחו בדואר מרוכז באמצעות רשות הדואר. אין כל אפשרות להוכיח כי המעטפית המיוחסת לתובע נשלחה אליו. מדברי העד הוברר באופן מפורש כי עצם קיומה של מעטפית נושאת מספר סידורי אין כדי להוכיח את משלוחה. נציגת הנתבעת הבהירה כי אין המדובר במצב רגיל וכי העדר אפשרות להוכיח את המשלוח נובע מכך שמדובר במבצע אשר לגביו היו נוהלים מיוחדים.

אציין כי בפסק הדין שניתן על ידי כב' השופט ד"ר מרדכי מודריק בעניין עפא 8329/05 גל אריאלה נ' עריית תל אביב ואשר עליו נסמכה הנתבעת בטיעוניה,
נקבע כי דו"ח מוביל מהווה רשומה מוסדית. יחד עם זאת רק צירופו של דו"ח זה ביחד עם דו"ח היסטורית מצבים אשר ממנו ניתן ללמוד על משלוח מכתב דרישה הוביל את כב' השופט למסקנה כי בוצעה המצאה כדין על ידי הנתבעת.

מן האמור לעיל עולה בבירור כי הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי שלחה את מכתב הדרישה לתובע ביום 30.10.01 ומכאן שדין התביעה להתקבל.

התובע טען להפסד מירידת ערך של רכבו בסך של 6,000 ₪ בתקופה בה היה מוטל עיקול על רכבו. כן טען כי מגיע לו פיצוי בגין תשלום אגרות, הפסד ימי עבודה ועוגמת נפש . את סכום התביעה הוא העמיד על סך כולל של 9,600 ₪.

איני סבור כי התובע עמד בנטל להוכיח ירידת ערך רכבו בשל העיקול. ניתן למכור רכב ולשלם את הסכום המעוקל מבלי שהדבר יהווה הודיה כלשהי מצדו של התובע. איני סבור גם כי התובע הצליח להוכיח את סכומי הפסד ההכנסות להם טען. יחד עם זאת ברור לבית המשפט כי התובע נדרש לשאת בהוצאות וכי נגרמו לא אי נוחות וביטול זמן עקב הטלת העיקול והצורך לנהל הליכים משפטיים.

לא נעלמה מעיני טענתה של הנתבעת כי התובע ביצע 13 עבירות חנייה ולפיכך פסיקת פיצוי לטובת התובע יש בה משום מתן "פרס" למי שמפר את החוק. אכן יש ממש בטענה זו. מנגד אבהיר כי התנהלותו של התובע , אין בה כדי לפטור את הנתבעת מחובתה לעמוד בדרישות החוק. אני מוצא לנכון גם להעיר, כי
קביעתי שהנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי שלחה את מכתב הדרישה לתובע במועד כנטען, אין בה כדי לקבוע באופן חד משמעי, כי בפועל מכתב הדרישה לא נשלח. לאור דרך הפעולה בה נקטה הנתבעת במהלך מבצע שטרית, אני מאמין
שהנתבעת סברה בתום לב כי מכתבי הדרישה נשלחו לתובע כמו גם לחייבים אחרים.

לאחר ששקלתי את כל האמור לעיל,
אני סבור כי פיצוי כולל בסך של 2,000 ₪ הנו סביר בנסיבות העניין.

והערה אחרונה, אמנם בית משפט זה בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות אינו מוסמך ליתן סעד הצהרתי בדבר בטלות הדוחות, אולם מאמין אני כי לאור האמור בפסק הדין תפעל הנתבעת לביטולם של הדוחות, שאחרת יוכל התובע לפנות בתביעה לסעד הצהרתי לבית המשפט המוסמך.


סוף דבר התביעה מתקבלת . הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,000 ₪ וזאת בתוך 30 יום .

ניתן לבקש רשות לערער בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים.

ניתן היום,
כ' טבת תשס"ט, 16 ינואר 2009, בהעדר הצדדים.














תק בית משפט לתביעות קטנות 1483-01/08 אסף בר נ' עירית תל אביב - יפו (פורסם ב-ֽ 16/01/2009)