פסקי דין על כץ אברהם | פסקי דין על כץ ציפורה | פסקי דין על יצחק יצחק | פסקי דין על יצחק חניתה |

12756/05 א     19/11/2006




א 12756/05 כץ אברהם, כץ ציפורה נ' יצחק יצחק, יצחק חניתה




בעניין:

1



בתי המשפט



בבית המשפט השלום בירושלים
א
012756/05


לפני:
כבוד השופט שמעון פיינברג
- סגן נשיא







1. כץ אברהם

2. כץ ציפורה

בעניין:
התובעים
ד. לייבוביץ
ע"י ב"כ עוה"ד



נגד




1. יצחק יצחק

2. יצחק חניתה


הנתבעים
מ. באדר ואח'

ע"י ב"כ עוה"ד






החלטה
הרקע וטענות הצדדים

1. החלטתי זו ניתנת בעקבות טענות מקדמיות שהעלו הנתבעים בכתב הגנתם, לפיהן יש לדחות את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין ו/או התיישנות. בהחלטתי מיום 17/07/96 הוריתי לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב ביחס לטענות אלו.

2. מדובר בתביעה שהוגשה ביום 28/12/05 לתשלום פיצוים בסך 205,196 ₪ בגין נזקים שלפי הנטען נגרמו לתובעים בשל הפרת הסכם מכר על ידי הנתבעים, לפיו התחייבו להעביר את זכויותיהם במשק מס' 32 במושב עגור (להלן: הנחלה או המשק) על שם התובעים (להלן: ההסכם).
במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים, בנוסף להעברת הזכויות במשק, על פירעון כל החובות השיעבודים הרובצים עליו על-פי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992 (להלן: חוק ההסדרים), ועל מסירת המשק לתובעים כשהוא נקי מכל חוב או שיעבוד, עד יום 30/8/95, לכל המאוחר.
בפועל, קיבלו התובעים, לפי הנטען, את החזקה במשק במהלך חודש אוגוסט 2003, לאחר שהם התקבלו כחברים חדשים במושב בהחלטת האסיפה הכללית מיום 1/1/03, ולאחר שהם פרעו את חובותיהם של הנתבעים על-פי פסק המשקם שהתמנה מכוח חוק ההסדרים (להלן: המשקם),
שניתן ב
יום 30/12/03.
משלא מילאו הנתבעים אחר התחייבויותיהם כנטען, עתרו התובעים לחיוב הנתבעים בפיצויים מוסכמים. בנוסף נתבעו פיצוים בגין נזקי התובעים בפועל לפי הפירוט כדלקמן: א) בגין תשלומים ששולמו על ידי התובעים במסגרת הסדר חובות של הנתבעים
;
ב) בשל הוצאות שהוציאו התובעים על תשלום שכר דירה מאז רכישת הנחלה ועד קבלת החזקה בפועל
;
ג) בשל הוצאות משפט שנפסקו לתובעים בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים
;
ד) בגין תשלום למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) עבור דמי הסכמה להעברת המשק
;
ה) בגין תשלום על ח-ן מיסי ארנונה שחלו על המשק עד לקבלת החזקה בדירה.
לאחר קיזוז של יתרת חיובי התובעים על-פי ההסכם, הועמדו נזקי התובעים על סך של 205,196 ש"ח.

3. בכתב הגנתם מעלים הנתבעים טענת מעשה בית דין בשל השתק עילה לאור פסק הדין שניתן על ידי כב' השופט פרקש בת.א. 6485/97 (שלום-י-ם) בין הצדדים (להלן: ההליך הקודם) שניתן ביום 28/4/00 ולאור פסק הדין בערעור עליו שניתן בע"א 1261/00 בבית משפט המחוזי בירושלים שניתן ביום 6/1/02 (להלן: הערעור). עוד טוענים הנתבעים כי התביעה ממילא התיישנה, שכן כל העובדות המרכיבות את עילת התביעה הנדונה היו ידועות לתובעים בעת הגשת התביעה בהליך הקודם, מאז עברו למעלה מ-7 שנים עד להגשת התביעה דנן.
לגופו של עניין, טוענים הנתבעים כי ביצוע ההסכם הותנה בתנאי מתלה של אישור קליטת התובעים על ידי המוסדות המיישבים, וביניהם ועד המושב, ומשלא ניתנה הסכמתו אלא ביום 1/1/03, יש לראות בעיכוב זה כפועל יוצא של מחדליהם ומעשיהם של התובעים ו/או ועד המושב. זאת לאור העובדה כי התובעים נמנעו מלפעול על-פי פסק הדין בהליך הקודם, על-פיו הותר להם להפעיל ייפוי-כוח שברשותם החל מיום 1/8/00 למילוי התחייבויותיהם של הצדדים על-פי ההסכם. בנסיבות אלה, נטען כי התובעים אחראים לכל נזקיהם, ולחילופין מיום 1/8/00, ויש לקזז מסכום התביעה כל חוב שנוצר לאחר מועד זה.
לחילופין, טוענים הנתבעים, כי העיכוב במסירת החזקה במשק נגרם בשל סירוב התובעים לקבל את המפתחות לבית ובשל הימנעותם מתשלום התמורה החוזית.
באשר לתביעת פיצויים של התובעים בגין נשיאת התובעים בחובות של הנתבעים למשקם, נטען, כי התובעים הכשילו את קבלת ההפחתות והזיכוים להם היו זכאים הנתבעים על-פי חוק ההסדרים, ולפיכך, התובעים אחראים באופן בלעדי להגדלת החובות של המשק.

בד בבד עם כתב התביעה הגישו הנתבעים כתב תביעה שכנגד לחיוב התובעים ביתרת התשלומים על חשבון התמורה החוזית בהתאם להתחייבויותיהם בהסכם ולפיצויים מוסכמים.

הליכים קודמים בת.א. 6485/97 ובע"א 1261/00.
4. בהליך הקודם עתרו התובעים לאכיפת ההסכם על הנתבעים לאחר שהנתבעים הודיעו לתובעים במכתב בא-כוחם מיום 14/10/96 על ביטול ההסכם עמם, או לחילופין ליתן

פסק דין
המצהיר שבסמכותו של ב"כ התובעים להפעיל את יפוי הכוח הבלתי חוזר שניתן למילוי ההתחייבויות על-פי ההסכם. יצוין, כי התביעה המקורית הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים ביום 31/12/96, אשר בהחלטתו מיום 6/4/97 העביר את התובענה לדיון בפני
בית משפט השלום. לאחר דיון לגופו של עניין בטענות הצדדים, קבע כב' השופט פרקש בפסק דינו, כי ההסכם לא הופר על ידי התובעים, כך שהודעת ביטול ההסכם ניתנה על ידי הנתבעים שלא כדין. בהקשר זה, קבע השופט פרקש כי מיופה-כוח של הנתבעים ביקש מהתובעים להפסיק להעביר תשלומים נוספים לנתבעים על חשבון התמורה החוזית, שכן עמד לנקוט בפעולות שיביאו להקטנת החוב אצל המשקם. אדרבא, עולה מפסק הדין, כי ההסכם הופר דווקא על ידי הנתבעים בכך שלא פרעו את החובות של המשק בניגוד למוסכם בהסכם, וכפועל יוצא מכך, לא אישר ועד המושב את קליטתם של התובעים במושב. אי לכך, נענה
בית המשפט שם לעתירת התובעים והורה על אכיפת ההסכם. לחלופין, באם לא ימלאו הנתבעים אחר התחייבויותיהם על-פי ההסכם עד ליום 1/8/00, פסק בית המשפט, כי ב"כ התובעים יהיה רשאי להפעיל את ייפוי הכוח שברשותו, לרבות ביצוע תשלומים שהנתבעים חבים בהם ולקזז מהתמורה המגיעה לנתבעים מהתובעים. עם זאת, דחה בית המשפט את בקשת ב"כ התובעים לחייב את הנתבעים בפיצויים מוסכמים מהטעם שסעד זה לא נתבקש במסגרת כתב התביעה.

5. פסק הדין בהליך הקודם, על הנמקותיו, אושר בערעור.

תגובות הצדדים לטענות מקדמיות

6. בתגובתם טוענים התובעים כי תביעתם לא התיישנה, שכן יש למנות את מנין ההתיישנות ממועד ביצוע התשלומים על ידי התובעים למשקם ו/או ממועד מתן פסק הדין בהליך הקודם, שמכוחו הוסמכו התובעים לעשות כל פעולה בשם הנתבעים. כן ביקשו התובעים לדחות את טענת מעשה בית דין, בנימוק שתביעה זו היתה נחסכת אילו מילאו הנתבעים אחר פסק הדין בהליך הקודם.

7. לכך משיבים הנתבעים, כי ביסוד שני ההליכים – בהליך הקודם ובהליך שלפנינו- עומדת אותה עילת תביעה, והיא הפרת ההסכם על ידי הנתבעים בשל אי פירעון חובות הרובצים על המשק ואי מסירת החזקה במשק במועד המוסכם. משלא הותר פיצול סעדים על ידי בית המשפט בהליך הראשון, וכל שכן כאשר סעד זה כלל לא נתבקש על ידי התובעים שם, לפי הנטען, נבלעה בסעד של ביצוע בעין אשר נפסק לתובעים בהליך הקודם עילת התביעה המקורית בשל הפרת ההסכם, שהיא גם עילת התביעה הנדונה.
לחילופין, טוענים הנתבעים, כי התובעים מנועים ומושתקים מלתבוע כעת את הסעדים: פיצויים מוסכמים ופיצויים בגין הוצאות של התובעים בקשר עם הסדר החובות של הנתבעים למשקם. הטעם לכך נעוץ בכך שהתובעים עתרו לפיצויים מוסכמים במסגרת ההליך הקודם וכן הודו בסיכומיהם שם כי הם הסכימו לקבל על עצמם את חובות המשק.
בנוסף לכך, ממשיכים הנתבעים לעמוד על טענת ההתיישנות, שכן נכון ליום הגשת התביעה המקורית, 31/12/96, לטענתם, התגבשו מרבית הנזקים של התובעים ו/או היה ביכולתם לצפות את מלוא נזקיהם, משעילת התביעה בגין הפרת ההסכם קמה לתובעים מיום 30/8/95, שהוא המועד האחרון שעל הנתבעים היה למסור לתובעים את החזקה בנחלה כשהיא נקיה מכל חוב או שיעבוד.
מכל הטעמים הללו, חוזרים הנתבעים על בקשתם לדחות את תביעת התובעים על הסף.

הדיון
א) קיומו של מעשה בית דין
8.
בהתאם לתקנה 101 (א)(1) לתקנות, רשאי בית המשפט, בכל עת, לדחות תובענה על הסף מחמת מעשה בית דין.

9. לרציונל העומד מאחורי הכלל בדבר מעשה בית דין התייחסה מלומדת נינה זלצמן בספרה " מעשה בית דין בהליך אזרחי" בעמ' 3, בהסבירה כי:
"כלל מעשה בית-דין
(
res judicata
) מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של

פסק דין
, שניתן בסיומו של הליך שיפוטי כלשהו, להוליך לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך או כל מי שהוא ביחסי 'קירבה משפטית' עם אחד מהם, באופן שלא יוכלו עוד לחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין ".

10. בנושא זה של מעשה בית-דין, יש להבחין בין השתק עילה להשתק פלוגתא.
את כלל השתק העילה היטיב לתאר כב' הנשיא אגרנט בע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני פד"י כב' (2) 561, 583 (להלן: פרשת קלוז'נר):
"כידוע, תורת ה
res judicata
של המשפט המקובל מושתתת על שני כללים עיקריים. הכלל האחד הוא: מקום שתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, שוב אסור להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם, אם זו מבוססת על עילה זהה".

11. את יישום הכלל בדבר השתק עילה מצא המחוקק לכלול במסגרת תקנה 45 לתקנות הקובעת בזו הלשון:

45." מי שזכאי לסעדים אחדים בשל עילה אחת, רשאי לתבוע את כולם או מקצתם; אך אם לא תבע את כולם, לא יתבע אחרי כן כל סעד שלא תבעו, אלא אם כן הרשה לו בית המשפט שלא לתבעו"

כפי שנפסק בע"א 615/84 מרקוביץ נ' סתם פ"ד מד (1) 541:
"מטרתה של תקנה 45 היא למנוע במקרים ראויים, על ידי מתן רשות לפיצול הסעדים טענה של מעשה בית-דין הנובעת ממיצוי העילה שבה נתבעו רק אחד או חלק מהסעדים שנצמחו מאותה עילה"


הנה כי כן, הכלל בדבר השתק עילה גורר אחריו כלל נוסף ,והוא הכלל בדבר מיצוי העילה ואיסור פיצול הסעדים, דהיינו: כאשר עילת התביעה היא אחת אין לפצל אותה לתביעות אחדות. יש למצות את מלוא הסעדים בהליך אחד, לגבי כל סעד וסעד הקשורים בו.

12. וכיצד נדע מהי "עילת תביעה אחת" לצורך תקנה 45 הנ"ל? המבחן לגבי השתק עילה הינו המבחן של זהות העילה ולא זהות הסעד. לענין "השתק עילה" נפסק מפרי עטו של השופט זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ארח, פ"ד יז 2617, 2625 – 2626 (להלן: פרשת ג'ראח):
" 'עילת תביעה' לענין חובתו וכוחו של בית המשפט לפסוק בתובענה אינה כ'עילת תביעה' לענין מעשה בית דין. לענין הראשון המבחן הקובע הוא, אם העובדה נטענה כראוי בכתב התביעה ועלתה על שולחן הדיונים, ולענין השני, אם יכול וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה ... בתובענה אחת. לענין הראשון פירושו של הדיבור צר יותר...... לעניין השני המבחן רחב יותר, כי כאן קובע השיקול שלא מן הדין להטריד את הנתבע בתביעות רבות בשל אותו מעשה..."

13. כזכור, טענו הנתבעים, בין היתר, לכך שהתובעים היו זקוקים להיתר לפיצול סעדים לפי תקנה 45 לתקנות, שלא נתבקש וממילא לא נתקבל בנסיבות העניין.
אי לכך, ולאור המבחנים שהתגבשו בפסיקה, עלינו לבדוק אם בבסיס שתי התביעות בענייננו עמדה עילה אחת המצמיחה מספר סעדים.


14. אמנם, צודקים הנתבעים כי קיימת זהות בטיבן של הפרות ההסכם על ידי הנתבעים, העומדות ביסוד שני ההליכים. עם זאת, עסקינן בשתי עילות נפרדות, שכן מדובר בהפרות חוזרות ונשנות של ההסכם על ידי הנתבעים, המתחדשות מדי יום ביומו, זאת כל עוד לא באו על תיקונן, כשמונה שנים לאחר חלוף המועד החוזי לביצוע התחייבויותיהם על-פי ההסכם. אבהיר את דבריי:

15. בע"א 830/86 ס.א.ר. חרושת דפנה
נ' ס.א.ר. סרט אלכסון בע"מ, פ"ד מ"ב (4) 805, 808-809 נפסק,
"אין בהגשת תביעה בגין הפרה נמשכת, או הפרות חוזרות ונשנות של

חוזה, כדי למנוע מהתובע להגיש בעתיד תביעה נוספת בגין נזק שנגרם כתוצאה מהמשך מעשה ההפרה או מהפרות נוספות של החוזה, שאירעו לאחר הגשת התביעה הראשונה... הפרה, שאירעה לאחר הגשת התביעה הראשונה יוצרת

עילה חדשה שבגינה ניתן לתבוע בלי להיזקק לרשות לפיצול סעדים
.
.. אין חובה לתקן את כתב התביעה כדי לכלול בו עילה שקמה לאחר הגשתו, כשעדיין הייתה התביעה הראשונה תלויה ועומדת
.
"

16. ומן הכלל אל הפרט:
יש להבחין בין הפרות שאירעו עד ליום הגשת התביעה בהליך הקודם לבין הפרות שאירעו לאחר מכן.
לאור תקנות 44 ו-45 לתקנות היה על התובעים לכלול בתביעתם את כל הסעדים בגין עילה אחת, שנולדה בטרם הגשת התביעה, קרי עד יום 31/12/96, אלא אם הותר להם לפצל את סעדיהם על ידי בית המשפט. משלא נתבקש ולא הותר פיצול כזה בהליך הקודם, לא יוכלו התובעים לתבוע סעדים בגין עילה זו בהליך שלפנינו. במילים אחרות, התובעים היו צריכים לתבוע בהליך הקודם פיצויים מוסכמים או פיצוים בגין נזק שנגרם להם בפועל עד יום 31/12/96. יושם אל לב, כי על-פי סעיף 15 (ב) לחוק התרופות, לא רשאים התובעים לתבוע את שני הסעדים, זה של פיצויים מוסכמים וזה של פיצויים בגין נזק שנגרם בפועל, במצטבר אלא לחילופין.

17. ומהם אותם סעדים שהתגבשו לתובעים עד ליום 31/12/96?
כזכור, המועד המוסכם למסירת החזקה במשק נקבע ליום 30/8/95, לכל המאוחר. משלא עמדו הנתבעים במועד זה, רשאים היו התובעים לתבוע עוד בהליך הקודם את הפיצויים המוסכמים או, לחילופין, את הפיצויים בגין
הוצאות שכר דירה ובגין תשלום חובות ארנונה עד לתאריך 31/12/96. מה גם, שב"כ התובעים עתר לפיצויים מוסכמים במסגרת סיכומיו בהליך הקודם, וסעד זה נדחה במפורש על ידי השופט פרקש.
מטעמים אלה, ובהתווסף למניעה על-פי דין הקבועה בסעיף 15 (ב) לחוק התרופות, אני דוחה מחמת השתק עילה את התביעה לסעד פיצויים מוסכמים בהליך שלפנינו. כמו כן, אני דוחה את תביעת התובעים לפיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה שהוצאו על ידי התובעים ביחס לתקופה שקדמה ליום 31/12/96.

18. לא כן, לגבי הפרת ההסכם על ידי הנתבעים באשר לאי פירעון החובות של המשק, שכן נכון למועד הגשת התביעה בהליך הקודם, נזקי התובעים טרם התגבשו, משבאותו מועד טרם נקבע שיעור החובות הסופי על ידי המשקם. מה גם, שספק אם רשאים היו התובעים כלל לתבוע פיצויים בגין חובות הנתבעים טרם שהוציאו אגורה מכיסם בגין פירעון החובות האמורים, וכאשר לא היתה דרישה מצד המשקם ו/או נושי הנתבעים כלפי התובעים לפרוע את החובות.
מכל הטעמים המובאים לעיל, מתבקשת המסקנה כי דינה של טענת השתק עילה בשל מעשה בית דין להידחות ביחס לסעד האמור.

19. באשר לפיצויים בגין תשלום דמי הסכמה למינהל, בהתאם לסעיף 21 (ב) להסכם, החובה לשלם את דמי ההסכמה היתה על הנתבעים. התובעים צירפו קבלה/חשבונית מס שהוצאה על ידי המינהל לתובעים ביום 28/3/04 המעידה על תשלום דמי ההסכמה עד יום 24/4/04. מכאן, שחוב זה התגבש אחרי הגשת התביעה בהליך הקודם, ועל כן, רשאים התובעים לתבוע בגינו בהליך זה.

20. באשר לפיצויים בגין הוצאות משפט, תביעה זו אינה ברורה. מה טעם מצאו התובעים לבקש הוצאות משפט בהליך זה, לאחר שאלה כבר נפסקו להם בהליכים הקודמים, תחת לפתוח בהליכי הוצאה לפועל לביצוע פסקי הדין הללו? לפיכך, התביעה להוצאות משפט שנפסקו בהליכים הקודמים נדחית.

21. לסיכום פרק זה, אני דוחה את התביעה לפיצויים מוסכמים וכן את התביעה לפיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה ביחס לתקופה שמיום 30/8/95 ועד יום 30/12/96 מטעם של השתק עילה כמבואר לעיל. כמו כן, נדחית תביעת התובעים להוצאות משפט שנפסקו לתובעים בהליכים הקודמים.

התיישנות

22. אותם נימוקים שעמדו ביסוד הכרעתי לדחיית טענת מעשה בית דין יפים, בשינוים מחויבים, גם לעניין טענת התיישנות.
הסעדים שהתגבשו לתובעים עד להגשת התביעה שבהליך הקודם, קרי עד ליום 31/12/96, התיישנו, משעברו למעלה משבע שנים מאז השגת התביעה בהליך הקודם ועד להגשת התביעה שלפנינו, ביום 28/12/05.

23. באשר לסעדים שהתגבשו לתובעים לאחר המועד האמור, יש לבחון אם ממועד גיבושם חלפו למעלה משבע שנים עד להגשת התביעה בהליך הנדון, אם לאו.
באשר לפיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה מאז יום 31/12/96 ועד ליום הגשת התביעה בהליך דנן, קרי עד ליום 28/12/05, חלפו כתשע שנים. לפיכך, תביעת התובעים בגין הוצאות שכר דירה ותשלום מיסי ארנונה ביחס לתקופה שמיום 31/12/96 ועד ליום 28/12/98 התיישנה זה מכבר, ומשכך, דינה להידחות.

24. באשר לתביעת פיצויים בגין התשלומים שנשאו בהם התובעים במסגרת הסדר החובות של הנתבעים, נזק זה התגבש רק עם מתן פסק המשקם ביום 30/12/03, אשר קבע את שיעור החוב הסופי שרובץ על המשק, בפירעונו נשאו בסופו של יום התובעים.
על כן, תביעת
בגין סעד זה לא התיישנה.

25. לא מצאתי ממש בטענת הנתבעים, כי יש לראות בהסכמת התובעים במסגרת סיכומיהם בהליך הקודם לפרוע את חובות המשק, כנכונות מצידם לספוג נזקים כספיים, אשר עלולים להיגרם להם כפועל יוצא מכך. הדעת נותנת, כי בנסיבות העניין, הסכמת התובעים לפרוע את החובות שרבצו על המשק נועדה לצמצם את נזקיהם במטרה לאפשר את העברת הזכויות בנחלה על שמם בהקדם האפשרי. אך, ודאי וודאי לא כיוונו התובעים לפטור את הנתבעים מפיצוי על נזקיהם, אשר עלולים היו להיגרם כתוצאה מהפעולה הנ"ל. מה גם, שלא היה כל ויתור מפורש מצד התובעים.

26. כך גם לגבי תביעה לפיצויים בגין תשלום דמי ההסכמה על ידי התובעים למינהל. סעד זה לא התגבש, אלא לאחר פירעון כלל החובות של המשק על ידי התובעים, משאיפשר העברת הזכויות בנחלה במינהל. מהקבלה שצורפה על ידי התובעים, כאמור לעיל, למדים כי דרישת תשלום דמי ההסכמה הוצאה ביום 28/3/04. מכאן, שתביעה בגין נזק זה טרם התיישנה.

27. לסיכום פרק זה, אני דוחה את תביעת התובעים לפיצויים מוסכמים ולפיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה ביחס לתקופה שמיום 30/8/95 ועד ליום 28/12/98.

סיכומו של דבר
28. בקשת התובעים לדחיית התביעה על הסף מתקבלת באופן חלקי לגבי סעדים הבאים:
א)
פיצוים מוסכמים
;
ב)
פיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה ביחס לתקופה שמיום 30/8/95 ועד ליום 28/12/98
;
ג)
הוצאות משפט שנפסקו לתובעים בהליכים הקודמים.

29. נותרה על כנה התביעה בגין הסעדים שלא מתקיימים לגביהם השתק עילה ו/או התיישנות, כמפורט להלן:
א)
פיצויים בגין הוצאות שכר דירה ובגין תשלום מיסי ארנונה ביחס לתקופה שמיום 29/12/98 ועד ליום 28/12/05
;
ב)
פיצויים בגין תשלומים ששולמו על ידי התובעים במסגרת הסדר חובות של הנתבעים

בפני
המשקם;
ג)
פיצויים בגין תשלום למינהל מקרקעי ישראל (להלן: המינהל) עבור דמי הסכמה להעברת המשק.

30. הוצאות הדיון בטענות המקדמיות יובאו בחשבון בפסק הדין.



30.
הוראות לקראת קדם משפט

גילוי מסמכים ושאלונים
31. אני מורה על גילוי מסמכים הדדי, כאשר כל צד יאפשר עיון במסמכים, בתיאום מראש עם הצד שכנגד.
32. אם נשלח שאלון, ישיב הצד השני בתצהיר לשאלון.
33. כל האמור, יושלם
לא יאוחר מיום 19/12/06.
בקשות ביניים
34. כדי ליעל את קדם המשפט ולאפשר לקיים דיון ענייני, אני מורה כי כל הבקשות שיש לדון בהן קודם לשמיעת הראיות, וכל עוד לא הוחלט אחרת, תוגשנה ותידונה לפי פרק כ' סימן א' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (שדן בבקשות בכתב). כל מבקש אחראי לביצועה המידי של מסירה אישית למשיב. עם חלוף 21 יום מיום מסירת הבקשה למשיב, ובהעדר התגובה לבקשה, יגיש המבקש לבית המשפט הודעה בכתב, שאליה יצורף אישור המסירה למשיב, ובה יבקש מבית המשפט להכריע בבקשה או (לפי העניין) לקבוע אותה לדיון.
בקשות להארכת מועד
לא תוגש בקשה להארכת מועד (לרבות בקשה לדחיית דיון) מבלי לקבל תחילה את תגובת הצד שכנגד, אשר תצורף לבקשה. הוגשה בקשה בהסכמה לדחייה או להארכת מועד, יידחה או יוארך
המועד על ידי המזכירות, אלא אם כן אחליט אחרת.
קדם משפט
35. נקבע לקדם משפט
ליום 25/01/07 בשעה 09:20.
36. למועד לקדם המשפט, יתייצבו בעלי הדין עצמם. אי התייצבות בעל דין תחשב כאי התייצבות למשפט. כל צד יביא עמו העתקי המסמכים עליהם הוא מסתמך.
37. המזכירות תודיע בפקס.

ניתנה היום כ"ח בחשון, תשס"ז (19 בנובמבר 2006) בהעדר
הצדדים.



שמעון פיינברג
, שופט

סגן נשיא








א בית משפט שלום 12756/05 כץ אברהם, כץ ציפורה נ' יצחק יצחק, יצחק חניתה (פורסם ב-ֽ 19/11/2006)