פסקי דין על רו"ח ענבל צינר | פסקי דין על עיריית פתח תקוה | פסקי דין על הוועדה המקומית פתח תקוה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

1693/05 פשר     28/06/2009




פשר 1693/05 רו"ח ענבל צינר נ' עיריית פתח תקוה, הוועדה המקומית פתח תקוה, כונס הנכסים הרשמי




1


בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פשר 001693/05
בשא 7761/09


בפני
:
כבוד השופטת ורדה אלשיך
– סגנית נשיא

28/06/2009



המבקש:
רו"ח ענבל צינר

בתפקידו כנאמן לביצוע הסדר נושים של חברת די-רום חברה לבניה השקעות פיתוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ירון אלכאוי ואח'




-- נ ג ד --


המשיבים:
1. עיריית פתח תקוה

2. הוועדה המקומית פתח תקוה

ע"י ב"כ עו"ד שרה פריש ואח'


3. כונס הנכסים הרשמי

ע"י ב"כ עו"ד רוני הירשנזון



החלטה

מונחת בפני
מחלוקת שהתעוררה בין הנאמן לביצוע הסדר הנושים של די-רום חברה לבניה השקעות ופיתוח בע"מ, לבין עריית פתח-תקווה, וזאת בשל סירובה של האחרונה לאפשר רישום דירות שבנתה החברה שבהסדר – דירות אשר הושלמו ואוכלסו זה מכבר.
עיינתי בבקשה ובעמדות הצדדים, ומצאתי כי אין עסקינן, בשום פנים ואופן, במקרה מורכב מן הבחינה העובדתית, ואף לא במקרה המעורר שאלות משפטיות חדשות. נהפוך הוא; עניין לנו בדוגמא מובהקת לסוג מחלוקת שנדון והוכרע מספר פעמים בעבר, ואשר קיימת בעניינו הלכה פסוקה ברורה ומפורשת, שראשיתה בתקדים הכללי והמחייב של בית המשפט העליון בג"צ 199/88 קהילת ציון נ' ראש הוועדה המקומית לתכנון ובניה קרית אתא, וכן בפיתוחים המאוחרים של הלכה זו בפסיקת בתי המשפט של פירוק. אי לכך, דומה כי בנסיבות המקרה, אין צורך אלא בהכרעה קצרה, אשר תבהיר את הדין החל.
מעבר לשלל הטענות וטענות הנגד שמעלים הצדדים, הרי העובדה המרכזית, עליה אין ולא תיתכן כל מחלוקת, הינה כי העירייה מעולם לא הגישה תביעת חוב כדין לקופת ההסדר. משמעותה של עובדה זו, הינה פשוטה וברורה: משלא הוגשה תביעת חוב כדין ובמועד, איבדה העירייה את זכותה לדרוש תשלום כלשהו מקופת ההסדר או מצדדי ג' אשר אליהם הועברו בדיעבד זכויות של החברה בהסדר (וזאת לזכור: מועד צמיחת החיוב הנטען על-ידי העירייה הינו, במובהק, טרם "המועד הקובע" של צו חדלות הפרעון).
משכך הם פני הדברים, ואין לעירייה עוד יכולת "להזכר" במאוחר, מקץ שנים כי "גילתה חוב השבחה נוסף", הרי שאין כל צורך להכביר מילים כי אין היא יכולה עוד להסתייע בסעיף 324 לפקודת העיריות, או בכל סעיף דומה, אשר אינם אלא דרך גביה מיוחד, או "אמצעי לחץ" שהקנה המחוקק לרשויות המקויות בכדי להקל עליהם לגבות סכומים אשר הן זכאיות להן על-פי דין. משמעות טענותיה של העיריה, למעשה, אינן אלא היפוך מוחלט של היוצרות, המאפשר לנצל אמצעי הלחץ דנן, כדי לגבות חובות אשר הדין עצמו גורס כי אבדה זכאותה של הרשות לגבותן. אין צורך להכביר מילים אודות העובדה, כי מצב דברים שכזה הינו למעשה העמדת הרשות המקומית מעל הדין, כמעט בבחינת "כל דאלים גבר".

זאת ואף זאת; דומה כי נסיבות המקרה דנן, והאורח בו בחרה העירייה להפעיל את זכויותיה הנטענות, הינו מקרה המבהיר במובהק את הטעם וההצדקה להקפדה על דיני המועדים בהגשת תביעות חוב. אין לי אלא לתהות על האורח המקומם, בו נזכרת עירייה – אשר כבר תבעה ושולמו לה דמי השבחה – כי "קיים היטל נוסף", וזאת שנים לאחר מעשה, לאחר שהדירות הושלמו ואוכלסו. כל זאת – על גבם של רוכשים אשר נאלצו מניה וביה לעבור "מסע תלאות" בשל הליכי חדלות הפרעון של החברה. אכן, מטעמים אלו ממש, נקבעו ההלכות השוללים מ"נושים מאחרים" את היכולת "להתעורר" לאחר חלוף המועד, ולהגיש תביעות חוב חדשות, אשר יוסיפו חיובים על קופת ההסדר. זאת לאחר שזה נידון, הוכרע, וצדדים תמי-לב הסתמכו עליו. אלא שבענייננו, הגדילה העירייה עשות, והיא משתמשת לרעה בכוחה המנהלי, וזאת בלא שטרחה להגיש תביעת חוב כלל ועיקר (!)
משהגענו לכאן, לא נותר אלא לדון ולדחות בקצרה את טענת העירייה, כי החייבת בהיטל אינה החברה בהסדר. דין טענה זו להדחות על הסף, הן דיונית והן מהותית.
מן הבחינה הדיונית, עניין לנו בדוגמא מובהקת של "מקצה שיפורים", טענה שהעלתה העירייה לראשונה אך ורק במסגרת תגובה מאוחרת, ודי בכך בכדי לדחותה על הסף; אלא שמקוממת מכך הינה העובדה כי לאורך כל השנים נהגו הן העירייה, והן רשויות מנהליות אחרות, לפנות באותם עניינים עצמם (כולל ההיטל הקודם) אל החברה שבהסדר. זאת, שלא בכדי, באשר אין חולק כי החברה ה"אחרת", אינה אלא חברת גוש-חלקה חסרת פעילות כלשהי, שאינה יותר מאשר נכס גרידא בבעלות החברה בהסדר. נסיונה המאוחר של העירייה להפוך את היוצרות, תוך האחזות "בקרנות המזבח" של חברה נטולת פעילות, תוכן וכל סממן אחר של ישות משפטית, נראית על-פניה כהתנהלות בחוסר תום-לב, ומנוגדת להתנהלות שנהגה בין הצדדים במשך שנים, באורח שדי בו בכדי להקים השתק ומניעות כנגד העירייה. זאת, חרף כל הטענות המשפטיות הפורמליות אותן היא מעלה, אשר – במלוא הכבוד הראוי – גובלות במקרה זה בהיתממות (ושמא התחכמות) לשמה.

סוף דבר; אין לי אלא להצר על העובדה כי עירייה במדינת ישראל בחרה – פעם נוספת – להתנהל שלא כדין, באורח הגובל בחוסר-תום לב, ותוך פגיעה ביודעין ברוכשי דירות – כל זאת במטרה להפעיל לחץ בכדי לזכות בכספים אשר אין היא זכאית להן, וזאת הגם שהיא יודעת כי לא הגישה כלל תביעת חוב כדין. נוכח ריבויים של מקרים אלו בשנים האחרונות, אין לי אלא להצר על כך, כי דרכי פעולה כוחניות ופסולות מסוג זה של חלק מהרשויות המקומיות ופרקליטיהן הופכות – ואני זהירה בלשוני – לתופעה חוזרת. זאת, במיוחד על רקע המשבר הכלכלי בכלל, והמשבר בענפי הבניה בפרט, וריבוי המקרים בהם פרויקטים קורסים, תוך הסבת נזקים כבדים מניה וביה לכל הצדדים המעורבים. אין לי אלא להצר על העובדה כי בחלק מן המקרים, מוסיפות רשויות מקומיות, באמצעות הפרקליטים המייצגים אותן, להוסיף נזקים בהתנהלות בלתי ראויה, וזאת תחת לפעול כדין ולסייע במזעור הנזקים.

אי לכך, דין הבקשה להתקבל. בנסיבות המקרה, תשאנה המשיבות – עריית פתח תקווה והועדה המקומית, ביחד ולחוד, בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 100,000 ₪ בתוספת מע"מ, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, ו' בתמוז, תשס"ט (28 ביוני 2009), בהעדר הצדדים.

ורדה אלשיך
, שופטת
סגנית נשיא
תפארת









פשר בית משפט מחוזי 1693/05 רו"ח ענבל צינר נ' עיריית פתח תקוה, הוועדה המקומית פתח תקוה, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 28/06/2009)