פסקי דין על הראל חברה לביטוח בע"מ | פסקי דין על שלום כהן | פסקי דין על דליה כהן | פסקי דין על תומר כהן ואח' |

3122/09 רעא     09/07/2009




רעא 3122/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שלום כהן, דליה כהן, תומר כהן ואח'




החלטה בתיק רע"א 3122/09


בבית המשפט העליון


רע"א 3122/09



בפני
:

כבוד השופט י' דנציגר


המבקשת:
הראל חברה לביטוח בע"מ



נ


ג


ד



המשיבים:

1. שלום כהן



2. דליה כהן



3. תומר כהן


4. מיטל יעיש


5. עזבון המנוח איתי כהן ז"ל


בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 4.3.09 בע"א 3498/05 שניתן על ידי כבוד השופטות א' קובו, ש' דותן, מ' רובינשטיין

בשם המבקשת:
עו"ד ע' יעקובוביץ


החלטה


לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 4.3.2009
(כבוד
השופטים: סגנית הנשיאה א' קובו (אב"ד), סגנית הנשיאה מ' רובינשטיין, ש' דותן
)
בע"א 3498/05 אשר דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל–אביב-יפו (כבוד
השופטת א' דודקביץ
) בת"א 68866/01 מיום 12.9.2005. במסגרת הליכים אלו נידונה השאלה האם צריכה המבקשת לפצות את המשיבים בגין רשלנות והפרת חוזה בשל אי מתן טיפול נאות למבוטח בביטוח נסיעות לחו"ל.

הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

איתי כהן ז"ל (להלן –
המנוח
) יצא לטיול שלאחר הצבא יחד עם חברתו, המשיבה 4 (
מיטל יעיש
) וחברים נוספים. ביום 16.7.200, במהלך מסע רגלי באזור הררי גבוה בפרו, חש המנוח ברע ונזקק לטיפול רפואי בעיירה הווארז, שם נקבע כי הוא סובל מדלקת ריאות והוא קיבלת טיפול מתאים. בשלב זה, נראה היה כי מצבו השתפר. ביום 19.7.2000 חלה הידרדרות במצבו של איתי ז"ל. בדיקה שערך רופא מקומי העלתה כי הוא חלה החמרה בדלקת הריאות ממנה הוא סבל, עד כדי כיחלון וקשיי נשימה.


בנסיבות אלה פנו חבריו של המנוח לנציגים שונים של המבקשת (
הראל חברה לביטוח בע"מ

), היא חברת הביטוח ממנה רכש המנוח טרם יציאתו לחו"ל פוליסת ביטוח בסיסית ופוליסת הרחבה בשם "669" הכוללת אפשרות חילוץ במצב מצוקה. תחילה, יצרו קשר בשעה 18:00 עם ד"ר גוטפרוינד הנמצא בבוליביה ואשר פרטי ההתקשרות עימו נמצאו בפוליסה הבסיסית. הלה, ענה בתגובה כי יקח לו 3 ימים להגיע להווארז ומסר להם מספרי טלפון של ד"ר רויטמן הנמצא בלימה ואשר מבצע את עבודתו בהתנדבות עבור המבקשת. ד"ר רויטמן היה בדרכו למשחק כדורגל והשיחה עימו נותקה. כחצי שעה מאוחר יותר, שוב התקשרו חבריו של המנוח לד"ר גוטפרוינד ומסרו לו פרטים על הטיפול שקיבל המנוח מהרופא המקומי. בשעה 20:00, בהיותם חרדים ממצבו המתדרדר של חברם, ולאור המלצתו של הרופא המקומי כי יש להעבירו בדחיפות ללימה, יצרו קשר עם מוקד החירום של המשיבה בישראל. לאחר בקשות חוזרות ונשנות, הסכימה המוקדנית להעבירם לאחראי המשמרת אשר נמסר לו מדובר בעניין של חיים ומוות. תשובתו של האחראי היתה כי לא ניתן לעשות יותר מאשר להתקשר לד"ר גוטפרויינד וכי הפנוי במסוק הינו בלתי אפשרי. בשעה 22:00 שוב התקשרו חבריו של המנוח לד"ר רויטמן, אשר כזכור התנדב לעזור למטיילים. הנ"ל, שהיה באמצע משחק הכדורגל, החליט כי אין צורך בפינוי אווירי וכי הוא יפעל בעניין הפינוי לאחר שיסתיים המשחק ואכן כך היה.


האמבולנס הגיע להווארז למחרת, בשעה 11:00 בבוקר, אור ליום 20.7.2000, לאחר כ-8-6 שעות נסיעה מלימה. כלומר, למרות שהפנייה לנציגי המשיבה נעשתה כבר בשעה 18:00, יצא האמבולנס מלימה להאוורז בסמוך לשעה 04:00 לפנות בוקר ביום שלמחרת. למרות דרישת הרופא המקומי, הגיע האמבולנס ללא רופא. בשיחה בין האחרון לבין ד"ר רויטמן הוחלט כי הרופא המקומי יצטרף לנסיעה ללימה לאחר שמיטל, בת זוגו של המנוח, תישא בשכרו. עוד ביקש הרופא המקומי זמן להתארגנות. לקראת צהרי היום יצא האמבולנס חזרה ללימה. למרבה הצער, במהלך הנסיעה ללימה חלה הידרדרות במצבו של המנוח והוא נפטר.

2.
משפחתו של המנוח (המשיבים 2-1) הגישה תובענה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו שם טענה כי מותו של המנוח היה נמנע אילולא רשלנותם של המבקשת ונציגיה לפעול כפי שהתחייבו
מראש לפי חוזה הביטוח אותו רכש מהם המנוח. טענות המשיבים מתפרסות הן במישור החוזי והן במישור הנזיקי. לטענתם, בפרו קיימות אפשרויות חילוץ והצלה שאילו המבקשת היתה עושה בהם שימוש, כפי שהתחייבה לפי הפוליסה, הרי שקיימים סיכויים גובהים שהמנוח היה נותר בחיים. המשיבים הוסיפו כי הטיפול שניתן על ידי המבקשת ואנשיה היה אקראי ועובדת קיומו של הביטוח לא תרמה על מנת לשפר את מצבו של המנוח.

3.
בית משפט השלום בתל-אביב-יפו דחה את תובענת המשיבים וקבע כי המנוח נפטר לאחר שחלה במחלה שאינה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח אותה רכש המנוח. עוד נקבע, לאחר ניתוח מפורט ומקיף של השתלשלות האירועים ושמיעת עדים רבים, ביניהם שני מומחים רפואיים שמונו על ידי בית המשפט, כי נציגי המבקשת פעלו בסבירות ועשו ככל שניתן, בנסיבות המקרה האמור, בכדי לסייע למנוח: הצוות שטיפל במנוח היה מקצועי דיו, בכלל זה הרופא המקומי והאמבולנס שנשלח לפנות את המנוח ללימה; הסיוע הטלפוני ענה על הנדרש ופעל בשיקול דעת בכדי לסייע למצוקה אליה נקלע המנוח; לא ניתן היה במקרה זה להושיט עזרה למנוח באמצעות פינוי מוטס, מה גם שלא היה צורך בכך; זמן הטיפול, מרגע הפנייה לנציגי המבקשת ועד לפינוי המנוח ללימה היה סביר. על כן, לא ראה בית משפט השלום לנכון להטיל אחריות נורמטיבית על המבקשת בגין התוצאות הרות האסון במקרה הנדון ותובענת המשיבים נדחתה.

4.
המשיבים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שם נחלקו הדעות בין חברי המותב שדן בערעור. דעת הרוב (כב'
השופטות קובו ודותן
) קיבלו את הערעור וקבעו, לאחר בחינה מעמיקה, כי המבקשת גם הפרה את התחייבויותיה החוזיות הנקובות בפוליסת הביטוח וגם נהגה ברשלנות בטיפול במקרה דנן. נקבע כי המנוח סבל מנזק גופני הנכנס בגדר המקרים אותם מכסה הפוליסה אותה רכש המנוח. עוד נקבע כי המבקשת לא העמידה מערך רפואי ומערך חילוץ ראוי על מנת לעמוד בהתחייבויותיה בפוליסה ומשלא היה קיים מערך כזה, בוודאי שלא היתה ערוכה לספקו בזמן סביר: המבקשת לא דאגה לקיים קשר עם צוות מקצועי יעיל; היא לא דאגה להיטס רפואי מקצועי של המנוח; היא לא התייעצה עם המומחה הרפואי האמון על חילוץ מבוטחים בארץ, הן לעניין הטיפול והן לעניין הפינוי. ולבסוף, אף לא דאגה להעביר את המנוח בהקדם ללימה. כל האמור לעיל נובע מכך שהמבקשת לא התקשרה מראש במינוי מתאים למדינת פרו, המתבקש נוכח התנאים הטופוגרפיים בפרו והתיור בה על ידי ישראלים רבים ובשים לב להמלצתה
שלה
, במיוחד ליוצאים לדרום אמריקה, לרכוש את ההרחבה המוצעת בפוליסה "669". כמו כן, לא דאגה המבקשת לסייג את חבותה באשר למקום ולהיקף החלים על המקרים המכוסים בפוליסה.


עוד נקבע בדעת הרוב כי המבקשת יצרה מצג שווא כלפי המנוח לפיו למבוטחים בפוליסה שרכש מקנים שירותי עזרה ומוקדי חירום 24 שעות ביממה באמצעות חברת
axa
הבינלאומית. בהתחשב בעובדה כי יכולות החילוץ והפינוי של המשיבה הינם מהותיים לעיסקה היה על המבקשת לגלות את העובדה כי חברת
axa
אינה פועלת כלל בדרום אמריקה ולמעשה המבקשת אינה קשורה עם אף חברת שירותי חילוץ הפועלת בפרו.
על כן, נקבע כי יש לקבל את הערעור ולהחזיר את הדיון לבית משפט השלום להשלמה בעניין הנזק.


מאידך, דעת המיעוט בערעור (כב'
השופטת רובינשטיין
) סברה כי יש לדחות את הערעור מהטעמים והנימוקים אותם פרט בית משפט השלום בפסק דינו. כן נדחו כל טענות המשיבים הן לגבי רשלנות המבקשים, הן לגבי הפרת חוזה הביטוח והן לגבי מצג השווא אליו התייחסה דעת הרוב. לפיכך, התקבל ערעורם של המשיבים ברוב דעות.

6.
על

פסק דין
זה הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. ראשית, טוענת המבקשת כי דעת הרוב בפסק הדין של בית המשפט המחוזי התערבה באופן שגוי בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית. שנית, טוענת המבקשת כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי הינו בגדר הצבת נורמה תקדימית ומרחיקת לכת בשוק ביטוחי הנסיעות לחו"ל. לבסוף, טוענת המבקשת לגופו של עניין הן כנגד היקף חובתה החוזית כלפי מבוטחיה והעדר הפרה חוזית במקרה זה והן על היעדר כל רשלנות במעשיה אשר גרמו למותו של המנוח.

דיון

5.
דין הבקשה להדחות אף בלא צורך בקבלת תגובה. הכלל הוא כי בית משפט זה לא יענה לבקשה למתן רשות ערעור, אלא במקרים המעלים שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. שלא כפי הנטען בבקשה, היא אינה מעלה כל טענה החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או שאלה בעלת אופי עקרוני. אשר להתערבותו של בית המשפט המחוזי בממצאיו העובדתיים של בית משפט השלום, אכן, ברגיל, ערכאת הערעור לא תתערב בממצאים העובדתיים של הערכאה הדיונית, אולם היא רשאית לעשות כן במקום שבו קיימת עילה להתערבות כזו. מכל מקום, החלטתה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים או בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אין בה כשלעצמה כדי להקים עילה למתן רשות לערעור נוסף [ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד 213 (מה' 2, 2008); רע"א 10842/06 לסקר נ' הפניקס הישראלי, חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.2.2009)]

6.
מעבר לנדרש אוסיף כי מקובלת עליי דעת הרוב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, על כל נימוקיה. המבקשת לא היתה ערוכה בהתאם לאמות מידה סבירות לטיפול ופינוי של מבוטחיה בפרו ולא נקטה במקרה האמור באותם אמצעים בסיסיים המצופים ממנה בכדי לנסות להציל את חייו של המנוח. כך למשל, ואלו הן רק חלק מהדוגמאות העולות במקרה זה, מוקד החירום המאוייש על ידי עובדי המבקשת לא יצר קשר עם רופא מוסמך בישראל באשר לטיפול ולפינוי של המנוח. או למשל, המבקשת פעלה במקרה זה
באמצעות רופא מתנדב, שהיה עליו לתת מענה למצב חירום בזמן מיידי אשר פעל לחיפוש אמבולנס לפינוי רק לאחר משחק כדורגל. דומה כי הדברים מדברים בעד עצמם. בהתאם לאמור, עולה המבקשת התרשלה, הציגה מצג שווא והפרה את התחייבויותיה החוזיות במתן עזרה דחופה למנוח ועל כן היא אחראית לפיצוי.


סוף דבר, הבקשה אינה מעלה נימוק ראוי למתן רשות ערעור והיא נדחית. משלא נתבקשה תגובת המשיב אין צו להוצאות לטובתו, אולם המבקשת תשא בהוצאות בסך 10,000 ש"ח לטובת אוצר המדינה.


ניתנה היום, י"ז בתמוז תשס"ט (9.7.09).




ש ו פ ט

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

09031220_w01.doc

חכ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








רעא בית המשפט העליון 3122/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' שלום כהן, דליה כהן, תומר כהן ואח' (פורסם ב-ֽ 09/07/2009)