פסקי דין על אורה לוי | פסקי דין על עדי פרנק | פסקי דין על מרים דינר (פרנק) | פסקי דין על אהרון פרנק ואח' | פסקי דין על אבי בן צבי | פסקי דין על ניר עמיקם | פסקי דין על עו"ד יצחק עידן |

1185/04 א     08/07/2009




א 1185/04 אורה לוי, עדי פרנק, מרים דינר (פרנק), אהרון פרנק ואח' נ' אבי בן צבי, ניר עמיקם, עו"ד יצחק עידן






1. אורה לוי

2. עדי פרנק

3. מרים דינר (פרנק)

4. אהרון פרנק
5.עופרה בלומברג (לבית פרנק)
6. פנינה שריג (לבית פרנק)
7. חנה שחר (לבית פרנק)
8. בת שבע בלום (לבית פרנק)
9. יעל סויסה (לבית פרנק)
10. ברכה צור (לבית פרנק)
ע"י באת כוחם עו"ד אילה גבסי - סגל
התובעים

נגד
1. אבי בן צבי

2. ניר עמיקם

שניהם ע"י ב"כ עו"ד שי סגל
3. עו"ד יצחק עידן

ע"י ב"כ עו"ד גב' אתי שרון - עידן

הנתבעים
פסק דין
א. ההליך

1. בכתב התביעה המתוקן, שהוגש מטעם התובעים, עותרים התובעים למתן סעד הצהרתי, לפיו זכויות החכירה במחצית המשק החקלאי, המזוהה כמשק מס' 65 בישוב כפר חסידים, היו שייכות לפנינה (פרל) בת יעקב פרנק הי"ד, וכפועל יוצא מכך, התובעים זכאים להירשם כחוכרים לדורות של שלושה רבעים ממחצית הזכויות (דהיינו - שלוש שמיניות) במשק החקלאי האמור.
ב. הזכויות הרשומות

2. המשק החקלאי מצוי במקרקעין הידועים כחלקה 10 בגוש 11143 וחלקה 11 בגוש 11136.
3. חלקה 10:

(א) שטח החלקה 9,129 מ"ר, ועל פי נסח רישום ממרשם המקרקעין (נספח ב(1) לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מס' 3 - מוצג נ/5), הבעלות בחלקה זו רשומה על שם קרן הקיימת לישראל, לפי שטר מס' 318. רישום זה נעשה בתאריך 20.3.1940, במסגרת הליכי הסדר מקרקעין שנעשו בתקופה ההיא במקום, לפי פקודת הקרקעות (סידור זכות קניין), 1928 (היא הפקודה שעמדה באותו זמן בתוקף, והוחלפה לאחר מכן "בנוסח חדש" בפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969).

(ב) זכויות החכירה במשק החקלאי רשומות על שם מרדכי פרנק, בשלמות, ואף זכויותיו נרשמו בתאריך 20.3.1940 לפי שטר מס' 318/1. כיוון שזכויות החכירה, הרשומות על שם מרדכי פרנק, נרשמו במועד בו נרשמה הבעלות על שם קרן הקיימת לישראל, ואף מספר השטר זהה, מתבקשת המסקנה, שאף זכויות החכירה נרשמו על שם מרדכי פרנק במסגרת הליכי ההסדר שנעשו במקרקעין.

(ג) על זכויות החכירה בחלקה רשומה משכנתה לטובת קרן היסוד המגבית המאוחדת בע"מ, ע"ס 559.17 ל"י. אף המשכנתה נרשמה בתאריך 20.3.1940, לפי שטר מס' 318/2. גם בעניין המשכנתה, נראה הדבר, שהיא נרשמה במסגרת הליכי הסדר המקרקעין שנעשו במקום.
4. חלקה 11:

(א) שטח החלקה 13,921 מ"ר, ועל פי נסח רישום ממרשם המקרקעין (נספח ב(2) לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע מס' 3 - מוצג נ/5), הבעלות בחלקה זו רשומה על שם קרן הקיימת לישראל, לפי שטר מס' 148. רישום זה נעשה בתאריך 5.3.1940, במסגרת הליכי הסדר מקרקעין שנעשו בתקופה ההיא במקום.

(ב) זכויות החכירה במשק החקלאי רשומות על שם מרדכי פרנק, בשלמות, ואף זכויותיו נרשמו בתאריך 5.3.1940 לפי שטר מס' 148/11. כיוון שזכויות החכירה, הרשומות על שם מרדכי פרנק, נרשמו במועד בו נרשמה הבעלות על שם קרן הקיימת לישראל, ואף מספר השטר זהה, מתבקשת המסקנה, שאף זכויות החכירה נרשמו על שם מרדכי פרנק במסגרת הליכי ההסדר שנעשו במקרקעין.

(ג) על זכויות החכירה בחלקה רשומה משכנתה לטובת קרן היסוד המגבית המאוחדת בע"מ, ע"ס 559.17 ל"י. אף המשכנתה נרשמה בתאריך 5.3.1940, לפי שטר מס' 148/12. גם בעניין המשכנתה, נראה הדבר, שהיא נרשמה במסגרת הליכי הסדר המקרקעין שנעשו במקום.
ג. משפחת פרנק

5. תביעת התובעים כרוכה בהבנת הקשרים המשפחתיים שבין התובעים, המנוח מרדכי פרנק ז"ל (אשר נפטר בתאריך 30.12.1999), והרשום כחוכרן לדורות של שתי החלקות עליהן בנוי המשק החקלאי, והמנוחה פנינה (פרל) אייזנשטיין לבית פרנק הי"ד, אשר נרצחה בשואה, ועמה נרצחו בעלה מנשה אייזנשטיין הי"ד ובנם אייזיק הי"ד, שהיה ילד.

להבנת קשרי המשפחה בין התובעים ומרדכי פרנק ז"ל, ערכתי תרשים המצורף ל

פסק דין
זה כנספח א'.
6. מרדכי היה בנם של יעקב ואסתר פרנק, והם אינם עוד בין החיים, והיו לו ארבעה אחים: שמעון ז"ל (אשר נפטר בשנת 1978), נפתלי ז"ל, מנחם (מנדל) ז"ל, ופנינה (ובשמה הלועזי – "פרל") הי"ד.

ב

פסק דין
שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בתיק ת"ע 5550/07 ותיק ת"ע 2890/08, בתאריך 15.9.2008, נקבע, כי "הגב' המנוחה פנינה פרל אייזנשטיין, אדון מנשה אייזנשטיין ואדון אייזיק אייזנשטיין, נספו יחד בין השנים 1941 ועד סוף שנת 1942". על כן, הצהיר בית המשפט "על מותם של המנוחים הנ"ל יחד, כנספי השואה בין השנים 1941 ועד סוף שנת 1942".
7. התובעות 1 ו- 10 (אורה לוי
וברכה צור) הן בנותיו של שמעון, ולפיכך הן אחייניות של מרדכי ושל פנינה.
8. התובעת מס' 3 (מרים דינר לבית פרנק), היא אשתו של נפתלי, ומכאן שהיא גיסתם של מרדכי ושל פנינה.
9. התובעים 2, 4 ו- 5 (עדי פרנק
, אהרון פרנק ועופרה בלומברג לבית פרנק) הם ילדיהם של נפתלי ומרים, ולפיכך, אף הם אחייניהם של מרדכי ושל פנינה.
10. התובעים 6 עד 9 (פנינה שריג לבית פרנק, חנה שחר לבית פרנק, בת שבע בלום לבית פרנק ויעל סויסה לבית פרנק) הן בנותיו של מנחם, ומכאן שאף הן אחיניות של מרדכי ושל פנינה.
ד. המחלוקת

11. לטענת התובעים, רישום החכירה בספרי המקרקעין אינו משקף את הזכויות האמיתיות. לטענת התובעים, מרדכי עלה לארץ ישראל בשנת 1933, ולקראת סוף המחצית הראשונה של שנות ה- 30 במאה הקודמת, שלחה פנינה סכום כסף לצורך רכישת משק חקלאי בכפר חסידים, עבורה ועבור בעלה, שכן הם ביקשו לעלות לארץ ישראל ולהשתקע בכפר חסידים.

נטען, כי בסכומי הכסף שהעבירה פנינה לארץ ישראל רכש שמעון את המשק החקלאי בכפר חסידים, מאדם בשם וירצבורגר, אך מכיוון שבאותם ימים לא ניתן היה לרשום משק חקלאי על שמו של אדם המתגורר בחו"ל, נרשם המשק על שמו של מרדכי, אשר התגורר אותה עת בארץ ישראל, ולא היה לו משק חקלאי.
12. התובעים מוסיפים וטוענים, כי למרדכי לא היו מקורות כספיים כלשהם, ובאותן שנים התפרנס מעבודה בקטיף פרי הדר, והמשק החקלאי שבמחלוקת נרכש כולו בסכומי הכסף שהעבירה פנינה, ומרדכי לא השקיע מכספו כל סכום שהוא ברכישת המשק החקלאי. לטענת התובעים, המשק נמסר לעיבודו החקלאי של מרדכי, ובשנת 1939 נכרת הסכם בין מרדכי ואחיו "הקובע כי מחצית מכל הזכויות במשק שייכות בכל תנאי ובכל מצב" לפנינה ולבעלה מנשה (וראה סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן).
13. בסעיף 22 לכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים, כי רק בסוף שנת 1955 "היה זה ברור עד כמה שניתן היה הדבר", שמנשה נרצח על ידי הנאצים ועוזריהם, ככל הנראה בשנת 1941, ובסעיף 23 לכתב התביעה טוענים התובעים, כי בשנת 1957 "היה זה ברור, עד כמה שניתן היה הדבר", שפנינה ובנה אייזיק נרצחו אף הם, ככל הנראה בשנת 1942. עוד טוענים התובעים, כי היה ידוע לכל בני המשפחה, שההסכם שנכרת בשנת 1939 מחייב, ולפיכך, מחצית המשק החקלאי שייכת לבני משפחת פרנק (סעיף 27 לכתב התביעה).
14. כאמור, מרדכי נפטר בתאריך 30.12.1999, ואשתו חנה נפטרה לפניו (בשנת 1990). במותו הותיר אחריו מרדכי צוואה מתאריך 29.5.1999, אשר קוימה על ידי בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בתיק תע"ז 1110/00, אגב מתן תוקף להסכם פשרה שנעשה ולתנאים שנקבעו באותו הסכם פשרה.

למעשה, במותו הותיר מרדכי אחריו שתי צוואות, האחת מתאריך 23.5.1996 והשניה מתאריך 29.5.1999, ובשתיהן נישל את התובעים מעזבונו. התובעים לא הגישו התנגדות לצוואותיו של המנוח, אם כי לקחו חלק בדיונים שהתנהלו בעניין זה בבית המשפט לענייני משפחה.
15. מכל מקום, על פי פסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, הנתבעים הם יורשי המשק החקלאי, ומכאן תביעת התובעים נגדם, המבקשים להוציא מגדר זכויותיו של מרדכי את מחצית הזכויות במשק החקלאי, באשר, על פי טענתם, מחצית מזכויות החכירה במשק שייכות לפנינה ולבעלה מנשה.
ה. העדויות

16. מטעם התובעים העידו מספר עדים, ולמעשה מדובר בעדים נוגעים בדבר. מעדותה של התובעת מס' 3, הגב' מרים דינר (אשת האח נפתלי ז"ל), וחרף דבריה כי בין בני המשפחה שררו יחסי אמון, למדתי לדעת, שהיחסים בין רוב בני המשפחה ובין מרדכי לא היו יחסים טובים, דבר המסביר את העובדה, שמרדכי נישל את התובעים מעיזבונו, והוריש את נכסיו לאחייניה של אשתו המנוחה ולעורך דינו.

העד חנן קויפמן, העיד כי ידוע לו שהמשק החקלאי כולו נקנה עבור פנינה, אך בחקירתו התברר כי הוא יודע עובדה זאת מאמו, שהייתה חברתה הטובה של התובעת מס' 1. עדותה של התובעת מס' 1 עצמה, הגב' אורה לוי
, לא הותירה רושם חיובי.
17. על העדים מטעם התובעים מתקשה אני לבסס ממצאים עובדתיים בנושא מקור הכסף ששימש לרכישת המשק, ובנוגע לכוונותיהם של אנשים שנפטרו לפני שנים רבות, שהיו כרוכות ברכישת המשק החקלאי.

לפיכך, הנני סבור, שאת ההכרעה במחלוקת הקיימת בין הצדדים, בשאלת טיב זכויותיהם של פנינה ומנשה במשק החקלאי, יש לקבל על סמך הפרשנות שיש לתת למסמך ת/4, אליו אתייחס בהמשך. לטעמי, מתוך מסמך זה ניתן לקבוע את העובדות הצריכות הכרעה במחלוקות שקיימות בין הצדדים, באשר מסמך זה משקף במידה רבה, את רצונותיהם וכוונותיהם של מרדכי ואחיו.
ו. המסמך ת/4 והזכויות על פיו

18. התובעים סומכים את תביעתם על המסמך ת/4, הנושא את הכותרת "זכרון דברים". מסמך זה נכתב בתאריך 4.9.1939 בכתב ידו של מרדכי, ולהלן אביא אותו כלשונו:

"היות והמשק שרשום ע"ש מרדכי פרנק בכפר חסידים, נקנה לכתחילה בשותפות עם גיסי ואחותי מנשה ופנינה אייזנשטיין שהשקיעו בגין הקניה סך 145 לא"י, בכדי להבטיח להבא את זכות השותפות הזאת, אני כותבים (כך במקור – י"כ) את זה לזכרון ולעדות בחתימת יד של מרדכי פרנק, ובתור עדים, יעקב פרנק, שמעון פרנק, מנדל פרנק, ונפתלי פרנק, שבכל זמן שמנשה ופנינה אייזנשטיין יבואו ארצה, זכותם על חצי המשק קיימת בכל התנאים ובכל מצב שהמשק ימצא אז.

(א) הנהלת המשק ועבודו נמסרים לידי מרדכי פרנק, על אחריותו ואין למי שהוא להתערב בעניני הנהלת המשק, בהכנסותיו או בהוצאותיו.

(ב) באם מרדכי פרנק ישקיע במשק בבת אחת סכום העולה על 20 לא"י עליו לקבל אישור על (השקעת) הסכום המושקע מאת אחד החתומים בתור עדים על זכרון דברים זה.

אחרי שנה יש רשות לאחד הצדדים לדרוש שינויים בסעיפי החוזה.
ולראיה באנו על החתום."

אזכיר, כי רק שלושה ימים לפני חתימת המסמך ת/4, בתאריך 1.9.1939, נפתחה מלחמת העולם השניה בפלישת הצבא הגרמני לפולין. מוכן אני לנחש (ואין זה אלא ניחוש), שאירוע זה הביא את מרדכי ואחיו להתכנס, ואולי התכנסו בלחץ האחים דווקא, כיוון שאז האפשרות שפנינה ומנשה ינסו לצאת את מקום מושבם באירופה (פולין?) ולמלט עצמם ארצה, למקום בו התגוררו קרובי משפחתם, נראתה, לפחות בעיני אחיו של מרדכי, מציאותית יותר, והם ביקשו להבטיח את זכויותיהם למקרה שאכן יגיעו ארצה.
19. המסמך ת/4 הוא התחייבות חד צדדית שמרדכי קיבל על עצמו, בנוכחות אחיו, לטובת אחותו פנינה ובעלה מנשה. בחינת המסמך מביאה למסקנה, שמדובר למעשה בהתחייבות שנעשתה לטובת צד שלישי, אשר הותנתה בתנאי מתלה, והתנאי הוא, שפנינה ומנשה יבואו ארצה. נזכור, שהמסמך נעשה בשנת 1939, ומסתבר הדבר בעיני, שלמרות המצב הקשה ששרר באירופה באותה עת, מרדכי ואחיו, לא שערו כי פנינה בעלה וילדם, ירצחו.

במסמך קיבל מרדכי על עצמו התחייבות, שאם פנינה ומנשה יבואו ארצה "בכל זמן שהוא", כי אז יהיו זכאים לקבל ממנו מחצית המשק החקלאי, שכבר בעת כתיבת המסמך ת/4 היה רשום על שמו (וראה המשפט הפותח את המסמך).

מסתבר הדבר בעיני, שאם כוונתו של מרדכי ואחיו הייתה להעניק זכויות קניין במשק החקלאי, כבר באותה עת, לפנינה ובעלה, היה עליהם לנקוט לשון אחרת. ואולם, נראה הדבר, שלמרדכי ואחיו לא היה ברור אם פנינה ומנשה יבואו ארצה, ועל כן התנו את התנאי, שהעברת מחצית המשק החקלאי לפנינה ולמנשה תעשה אם הם יבואו ארצה.
20. למרבה הצער, פנינה ומנשה לא זכו להגיע ארצה ונרצחו שנים ספורות לאחר כתיבת המסמך. בשל הנסיבות שנוצרו, לא התקיים אפוא התנאי המחייב את מרדכי להעביר את מחצית המשק החקלאי לפנינה ולמנשה.

כיוון שלא התקיים התנאי המחייב את מרדכי להעביר את המשק לפנינה ולמנשה, היה המשק החקלאי, ונותר, בבעלותו של מרדכי לאורך כל השנים, מאז שנכתב המסמך בתאריך 4.9.1939 ועד ליום פטירתו בתאריך 30.12.1999.

כפועל יוצא מכך, מסקנתי היא, שאחיו של מרדכי לא היו זכאים לרשת את מחצית המשק החקלאי, וממילא אף יורשיהם, דהיינו - התובעים, אינם זכאים לרשת את מחצית המשק.
ז. התיישנות

21. הנתבעים טוענים, כי יש לדחות את תביעת התובעים מחמת התיישנות.

למעשה, בהחלטתי מיום 29.5.2006 (בש"א 6624/06) קיבלתי טענת ההתיישנות ודחיתי את התביעה. התובעים ערערו על החלטתי בפני
בית המשפט העליון, אשר קיבל את הערעור וביטל את החלטתי, והורה כי התובענה תישמע לגופה, אך התיר לנתבעים לשוב ולהעלות את טענת ההתיישנות (וראה ע"א 5962/06).
22. לעומת טענות הנתבעים, בדבר התיישנות התביעה, טוענים התובעים, שאת תקופת ההתיישנות יש למנות החל מהמועד בו התברר שמרדכי כופר בכך שפנינה ומנשה היו זכאים לקבל זכויות חכירה במחצית המשק החקלאי, ומועד זה חל למעשה עם פטירתו.

הנני סבור שטענה זו אין לקבל. כאמור, מרדכי היה רשום כחוכר המקרקעין בשלמות עוד בעת עריכת המסמך ת/4, בתאריך 4.9.1939, ובשנת 1940 נרשם כחוכר לדורות במסגרת הליכי ההסדר שנעשו במקרקעין. על כן, מרדכי לא היה צריך לכפור בזכות כלשהי של אדם כלשהו. נהפוך הוא: מכיוון שמרדכי רשום כחוכר לדורות של המקרקעין בספרי המקרקעין, כי אז מי שטוען, שהזכויות הרשומות על שמו של מרדכי, שלו הן - יתכבד ויתבע את מרדכי, ויעשה זאת בתוך תקופת ההתיישנות.
23. השאלה היא, מהו המועד ממנו יש להתחיל ולמנות את תקופת ההתיישנות. הנתבעים טוענים כי יש מניין תקופת ההתיישנות מתחיל בשנת 1940, שאז נרשם מרדכי כבעל זכויות החכירה במשק החקלאי בשלמות.

כיוון שהתובעים טוענים לזכויות במשק החקלאי, שלטענתם היו אמורות להירשם על שם פנינה ובעלה מנשה, כי אז לכאורה צודקים הנתבעים בטענתם. ואולם, אניח לטובת התובעים, שעילת התביעה במחצית המשק החקלאי, השייכת על פי גרסתם לפנינה ולבעלה מנשה, צמחה לתובעים רק במועד בו היה ברור לתובעים, שפנינה, בעלה מנשה וילדם אייזיק, נרצחו בשואה.

הטעם להנחה שהנחתי לטובת התובעים, בדבר המועד ממנו יש למנות את תקופת ההתיישנות, נובע מתוך המסמך ת/4 עצמו. במסמך זה התחייב מרדכי " ... שבכל זמן שמנשה ופנינה אייזנשטיין יבואו ארצה, זכותם על חצי המשק קיימת בכל התנאים ובכל מצב שהמשק ימצא אז". והנה, על פי האמור בסעיפים 22 ו- 23 לכתב התביעה, טוענים התובעים, כי בשנת 1955 היה ברור לבני המשפחה שמנשה נרצח בשואה, ובשנת 1957 היה ברור לבני המשפחה שפנינה ובנה אייזיק נרצחו.

על כן, ועל פי גרסת התובעים עצמם, כפי שהיא מבוטאת בכתב התביעה, עילת התביעה צמחה לתובעים לכל המאוחר בשנת 1957, שכן החל משנת 1957 ידעו בני המשפחה שפנינה, מנשה ואייזיק נרצחו בשואה, ולא יבואו ארצה לתבוע את זכויותיהם במשק. לפיכך, אם סברו התובעים, או מורישיהם, שהם זכאים לקבל את חלקם של פנינה ומנשה במשק החקלאי, כי אז החל משנת 1957 היה עליהם להתחיל ולפעול, ולתבוע את זכויותיהם כיורשיהם של פנינה, מנשה ואייזיק.
24. כיוון שהגעתי למסקנה, שהמסמך ת/4 אינו מסמך המעניק זכויות קניין במשק החקלאי אלא התחייבות שנעשתה לטובת צד שלישי, המותנית בתנאי מתלה, כי אז לכאורה לפנינו התחייבות חוזית, שתקופת ההתיישנות לגביה היא 7 שנים בלבד. ואולם, גם כאן אלך לשיטתם של התובעים, ואניח לטובתם, שהמסמך ת/4 מעניק לפנינה ולמנשה זכויות קניין במשק החקלאי.

גם הנחה זו לא תועיל לתובעים. המקרקעין הם מקרקעין מוסדרים, ותקופת ההתיישנות, החלה על תביעות בנוגע להם, היא בת 25 שנים, כלומר עד לשנת 1982. ואולם, התובעים הגישו את תביעתם בתאריך 15.12.2004.

על כן הנני מקבל טענת הנתבעים, שתביעת התובעים התיישנה.
ח. תקיפת הסדר המקרקעין

25. הליכי ההסדר במקרקעין נעשו בתקופה בה כתב מרדכי את המסמך ת/4, ולוח הזכויות הועתק בסופו של דבר לספרי המקרקעין בחודש מרץ בשנת 1940.
26. בתי המשפט נדרשו בעבר, פעמים רבות, לשאלת משמעותם של הליכי הסדר המקרקעין, הנעשים לפי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט - 1969 (להלן – "פקודת ההסדר"), אשר החליפה בנוסחה החדש את פקודת הסדר זכויות במקרקעין, 1937, שעמדה בתוקפה בעת שנעשו הליכי ההסדר במשק החקלאי שלפנינו.


27. בסעיף 81 לפקודת ההסדר נקבע, כי "הרישום של מקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לעניין זה", ומתוך שלל פסקי הדין שניתנו ביחס לסעיף זה אביא מספר פסקי דין בודדים:

(א) בע"א 163/57 דאוד אדורין נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד י"ב 1718 בעמ' 1724, בהתייחסו לפקודת ההסדר בנוסחה הקודם, קבע בית המשפט העליון (מפי כב' השופט מ' לנדוי):

"הסעיף 43 לפקודת ההסדר (שהינו 81 לפקודה בנוסח החדש – י"כ) תואר על ידי מועצת המלך כבריח התיכון (keystone) לשיטת ההסדר כולה ... .. מגמת המחוקק הייתה שעם רישומה של זכות, הניתנת לרישום, בספר החדש לאחר ההסדר יתהווה כעין "לוח חלק" לגבי אותה זכות, והדרכים לסתירת הרישום בטענת זכויות, שמקורן מלפני פתיחת הספר החדש, הן צרות ביותר, כפי שעולה מסעיפי הפקודה ובעיקר מסעיף 66 (סעיף 93 לנוסח החדש – י"כ)."

(ב) בע"א 24/60 חברת מייסדי חדרה בע"מ נ' קרן קיימת לישראל, ע"א 24/60פ"ד ט"ו 1638, בעמ' 1651 נקבע (מפי כב' הנשיא י' אולשן):

"דבר אחד ברור הינהו, משנגמר הסדר הקרקעות, אין לפתוח דפים מן העבר כדי להחיות את העיקומים, כלומר כדי להעלות מחדש את אי ההתאמה בין הרישום לבין המצב לאמיתו."

(ג) בד"נ 28/84 זידאן נ' ע'דיר, פ"ד מ"ה(4) 661 בעמ' 679 נקבע (מפי כב' השופט ג' בך):

"הסעיף 43 לפקודת הקרקעות (סידור זכות קנין) - כיום סעיף 81 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש] (להלן - סעיף 81 לפקודה) - הינו מוחלט בנוסחו, וקובע, כי "הרישום של המקרקעין בפנקס החדש יבטל כל זכות הסותרת אותו רישום, אם אין בפקודה זו הוראה אחרת לענין זה" (ההדגשה שלי – ג'ב'). העולה מהסעיף הוא, כי ברגע שמתברר לבית המשפט, שהעסקה נושא התובענה, הושלמה לפני תאריך ההסדר, הרי חובה על בית המשפט להתעלם מהזכות שנרכשה באותו הסכם, אם היא עומדת בסתירה לרישום שנעשה על פי ההסדר, שכן זכות זו עברה מן העולם על פי מצוות המחוקק, ואין להכיר בה עוד."

(ד) בע"א 3701/93 אל הוזייל נ' מדינת ישראל, נקבע ע"א 3701/93(מפי כב' השופט מר א' מצא):

"אכן, מעת שהושלם ההסדר, והזכויות שנקבעו בו נרשמו בפנקס המקרקעין, עניין לנו במקרקעין מוסדרים שהרישום מהווה ראיה חותכת לזכויות בהם. ומהוראת סעיף 125(א) סיפא לחוק המקרקעין - המכפיפה כלל רחב זה להוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודה, בעוד שאת הוראת סעיף 59 לפקודה אינה מזכירה כלל - מתחייב, ביתר שאת, כי מעת שנרשמו הזכויות על פי לוח הזכויות, אין עוד פתחון פה להשיג על תוכנו של לוח הזכויות כאמצעי עקיף לתקיפת הרישום."


28. סיכומם של הדברים שלעיל הוא, שלאחר העתקת לוח הזכויות אל ספרי המקרקעין, נמחקות כל הזכויות העומדות בסתירה לזכות שנרשמה, ולא ניתן להעלות כלפיה טענות אלא בנסיבות המפורטות בסעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר.

הניסיון להראות שמרדכי רשם במרמה את הזכויות במקרקעין בהם מצוי המשק החקלאי, על שמו בשלמות, נדון לכשלון. הטעם לכך הוא, שעוד לפני שנעשו הליכי ההסדר, המשק כבר היה רשום על שמו של מרדכי, והדבר בא לידי ביטוי מפורש במסמך ת/4. כיוון שאחיו של מרדכי, ומורישיהם של התובעים, חתמו על המסמך כעדים לו, הרי מתבקשת המסקנה, שהאחים ידעו כי שהמשק רשום בשלמות על שמו של מרדכי.

על כן, ברישום הזכויות במשק, על שמו של מרדכי בשלמות, לא הייתה כל מרמה, ואף טעות לא הייתה ברישום זה. הרישום בהסדר פשוט העתיק את הרישום שקדם לו, ואשר היה ידוע למרדכי ולאחיו.
29. על כן, הנני מקבל את טענת באי כוח הנתבעים, כי הליכי ההסדר סתמו את הגולל על טענה כלשהי, בנוגע לזכות כלשהי, שהתובעים היו זכאים להשמיע כנגד זכויותיו של מרדכי במשק החקלאי. אילו פנינה ומנשה לא היו נרצחים והיו מגיעים ארצה, אפשר והייתה להם עילה לתבוע את מרדכי מכוח המסמך ת/4, לפיו התחייב להעביר להם מחצית מהזכויות במשק, ואולם, זכות זאת לא עמדה למורישיהם של התובעים (אחיהם של מרדכי ופנינה) וממילא אינה עומדת לתובעים.
ט. סדר הירושות

30. על פי פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה, בו ניתנו הצהרות המוות לאחר פנינה מנשה ובנם אייזיק, שלושתם נרצחו ביחד.

התובעים הם קרוביה של פנינה, ולא נודע אם למנשה יש שארי בשר הזכאים לרשת אותו. כיוון שכך, יש לבחון האם התובעים הם בבחינת "יורש ודאי" או "יורש ספק" (וראה סעיף 9 לחוק הירושה, תשכ"ה – 1965) לגבי עיזבונותיהם של כל שלושת הנרצחים.
31. באי כוח הצדדים לא התעמקו בעניין זה, ומכיוון שהנני סבור כי יש לדחות את התביעה, אף אני לא אתעמק בעניין זה. עם זאת אעיר, שנראה לי לכאורה, שהתובעים לא היו זכאים לרשת את עזבונו של מנשה, ואף לא את עזבונו שלא אייזיק בשלמותו.
י. הודעה לצד שלישי

32. הנתבע מס' 3 הגיש הודעה לצד שלישי נגד התובעים, למקרה וייקבע כי התובעים זכאים לחלק כלשהו במשק החקלאי. בבסיס ההודעה עומדת הודעה שהודיע בא כוח התובעים, ביום הדיון בו נעשתה הפשרה בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר לטעמם של התובעים הייתה הודעת שווא שהטעתה אותם וגרמה להם לשנות מצבם לרעה.

לדעתי, ההודעה לצד שלישי נטולת בסיס ענייני ואף אינה אפשרית מבחינת סדרי הדין. לא נראה בעיני הגיוני, שהנתבע יבקש מהתובע שיפוי על חיוב שהנתבע עלול לחוב בו כלפי התובע. הודעה צד שלישי, כשמה כן היא. היא נועדה לחייב צד שלישי בשיפוי הנתבע, והרי התובע אינו צד שלישי.

ואולם, כיוון שהגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, ממילא אין להודעה לצד שלישי נפקות, ואין אני נדרש לדון בה.
י"א. סיכום

33. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את התביעה.

(ב) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד לשלם לנתבעים את כל הוצאות המשפט שנגרמו להם, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך כל הוצאה והוצאה.

(ג) הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים 1 ו- 2 (אבי בן צבי
וניר עמיקם
), ביחד ולחוד, שכר טרחת עו"ד בסך 40,000 (ארבעים אלף) ₪ בצירוף מע"מ כחוק, וכן הנני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבע מס' 3 (עו"ד יצחק עידן
) שכר טרחת עו"ד בסכום זהה, בצירוף מע"מ כחוק.

ניתן היום, ט"ז תמוז תשס"ט, 08 יולי 2009, בהעדר הצדדים.
נספח א':
משפחת יעקב ואסתר פרנק ז"ל

אסתר פרנק ז"ל
?
יעקב פרנק ז"ל
נפתלי ז"ל
פנינה הי"ד
נרצחה בשואה
מנחם (מנדל) ז"ל
מרדכי ז"ל
נפטר 30.12.1999
שמעון ז"ל
נפטר 1978
? מרים (תובעת 3)
? מנשה הי"ד
נרצחה בשואה
? חיה ז"ל
? חנה ז"ל
נפטרה 1990
?

עדי פרנק

תובעת מס' 2
אייזיק הי"ד
נרצח בשואה
פנינה שריג
תובעת מס' 6

אורה לוי

תובעת מס' 1
אהרון פרנק
תובעת מס' 4

חנה שחר
תובעת מס' 7
ברכה צור
תובעת מס' 10
עופרה בלומברג
תובעת מס' 5

בת שבע בלום
תובעת מס' 8

יעל סויסה
תובעת מס' 9
בית המשפט המחוזי בחיפה
א' 1185/04
אורה לוי
ואח'
נ' אבי בן צבי
ואח'
8 ביולי 2009
14 מתוך 15








א בית משפט מחוזי 1185/04 אורה לוי, עדי פרנק, מרים דינר (פרנק), אהרון פרנק ואח' נ' אבי בן צבי, ניר עמיקם, עו"ד יצחק עידן (פורסם ב-ֽ 08/07/2009)