פסקי דין על גרטלר שלמה | פסקי דין על גולדמן יעקב | פסקי דין על פרנקל אבי | פסקי דין על עיריית נהריה

3672/98 א     19/10/2003




א 3672/98 גרטלר שלמה, גולדמן יעקב, פרנקל אבי נ' עיריית נהריה




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום עכו
א
003672/98


בפני
:
כב' השופט שמעון שר
תאריך:
19/10/2003




בעניין
:

1 . גרטלר שלמה


2 . גולדמן יעקב

3 . פרנקל אבי


ע"י ב"כ עו"ד
עו'ד יער-בר שלמה

התובעים


נ
ג
ד


עיריית
נהריה



ע"י ב"כ עו"ד
עו'ד גולדהמר אברהם

הנתבעת


פסק דין

פתח דבר:
תובענה זו עניינה, בתחילה, גובהו של היטל סלילת כביש אשר הושת על התובעים ביום 3/3/98 בגין היותם גובלים ברחוב ז'בוטינסקי בנהריה
.

מאחר ותובענה זו בגרה בשנים,
העלה ב"כ התובעים בסיכומיו, בעקבות

פסק דין
של בית המשפט העליון גם את ענין חוקיותו של היטל סלילת כבישים שנגבה על ידי עירית נהריה
מכוח חוק העזר לנהריה
(סלילת כבישים) התשמ"ח – 1988 .

לא למותר לציין כי להליך זה מתנגד ב"כ העיריה בראותו בטענה זו הרחבת חזית.

המחלוקת:
עתה משתמה המולת הקרב, מתברר כי במחלוקת דקת גזרה עסקינן:
על פי חוק העזר שקדם לחוק מ- 88, אכן הוסמכה העיריה לגבות דמי השתתפות בלבד, בכל הנוגע לסלילת כבישים ומדרכות. הרי על פי חוק העזק מדובר "בהיטל" להגדיל מדמי השתתפות, והעיריה רשאית לגבות ההיטל בלא זיקה ספציפית להוצאות שהוציאה, אלא על פי עלות ממוצעת של סלילת הרחובות בעיר כולה.



המסגרת הדיונית:
מאחר ובעיקרה השאלה אשר הובאה לפני בית המשפט היא משפטית ביסודה, הסכימו הצדדים בישיבה ביום 20/3/03 כי התובענה תוכרע על דרך של סיכומים בכתב, אליהם יצורפו כל האסמכתאות אשר צד רואה לנכון להגיש.

המסגרת הנורמטיבית:
בין סבך המסמכים אשר צורפו לכתב התביעה, מצאתי נח לו בצידה חוק עזר לנהריה
(סלילת רחובות) התשמ"ח – 1988 שהוא לב ליבו של הסכסוך.
לא מצאתי, והחטא רובץ לפתחה של עירית נהריה
, את חוק העזר שקדם לו.

אצטט את סעיפי החוק הרלבנטיים:

"....

5.
(א)
מי שהיו בעת התחלת הסלילה הבעלים של נכס, חוייב בנטל, ישלמו היטל בהתאם לחוק עזר זה; ......
6.

בעל נכס חייב בהיטל, ישלם היטל בעד סלילת כביש אחד ובעד מדרכה

אחת.
7.

ההיטל יחושב –
......................................................

כאן באה רשימה ארוכה של תרחישים ואף מוזכרת תוספת, שאותה לא מצאו הצדדים צורך להביאה בפני
.

ובטרם ראשונים – תהיה?
ביושבי על המדוכה נתקלו עיני בע"א (חיפה) 30/96 נווה צפון בע"מ נגד עירית נהריה
תק - מח' 97 (1) עמ' 1133 .

בימים כתיקונם, מאחר ופסק הדין אינו ישיר לענייננו, לא הייתי מוצא מקום להזכירו, אך בעוברי בין שורותיו, תפס את עיני דווקא החסר בפסק הדין, והוא, כי כל המחלוקת כולה נסובה סביב המושג "נכס גובל" המופיע בסעיף ההגדרות וכן קביעתו של בית המשפט המחוזי:

"חוק העזר הנ"ל (החוק נשוא התובענה – ש.ש.) קובע בסעיף 6 (א) כי בעל נכס חייב בהיטל בעד "סלילת כביש אחד ובעד מדרכה אחת בלבד". משמעות הדבר "כביש אחד" היא שנכס הגובל במספר כבישים, ובעניננו בשני כבישים, יחוייב בהיטל רק פעם אחת, קרי, עבור אחד הכבישים בלבד. בעל הרכב לא נדרש לחזור ולשלם אותו היטל על סלילתו של כל אחד מהכבישים הגובלים (השווה ע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה ואח' נ. רש. ואח' פ"ד לז (4) ע' 57, בעמ' 65). אין טענה ולא הוכח כי המערערת נדרשה לשלם דמי סלילה עבור רח' ויצמן הגובל אף הוא בחלקה הנ"ל והסמוך לתת החלקה עליה בנוי הבית" (סעיף 5 לפסק הדין מפי הנשיא (בדימוס) מ. סלוצקי).

וישאל הקורא מה לזה ולענייננו?
עמדת הבסיס של עירית נהריה
היא כי חוק העזר משנת 88 איפשר לה לגבות היטל וכלשונה:

"נקבע בחוק העזר הנוכחי, היטל סלילה בו מחולקות הוצאות סלילת כל רחובות העיר, בין כל בעלי הנכסים בעיר" (סיכומים פרק הקדמה עמ' 1).

אם כך הם פני הדברים, מדוע לא באה אמירה זו בערעור אשר עמד בפני
בית המשפט, שכן חוק העזר משנת 1988
, וגם שם עסקינן בהיטל, ובכלל מדוע ליתן לבית המשפט לגשת לפרשנות חוק העזר בדרך בה פסע, אם כלל הסמיכות לרחובות אינה רלבנטית?
תהייה.

הפסיקה בבית המשפט העליון – האמנם, מחלוקת:
שני הניצים לא חסכו בלהביא אסמכתאות לגישתם, בעוד העיריה נסמכת על דבריו של השופט (כתוארו אז) דב לוין בע"א 620/82 מועצת עירית הרצליה נ' רשף , פ"ד לז' (4), 57 בא ב"כ התובעים במחולות ובתופים ובאמתחתו

פסק דין
שיצא זה עתה ע"א 889/01 עירית ירושלים נגד אל עמי יזום השקעות ובניה בע"מ (טרם פורסם) ואת ראשי שמו בין הרים.

קצפו של ב"כ העיריה יצא חוצץ כנגד שינוי החזית בגישת התובעים, ובסיכומיו הקדיש פרק נרחב לשכנעני מדוע אין כלל להתייחס ל

פסק דין
זה.

לו, לב"כ הנתבעת, אומר כי שינוי בהלכה בבית המשפט העליון אינו בגדר שינוי חזית ואף מהווה עילה למתן אורכה להגשת ערעור, לפיכך אל יצא קצפו.

לב"כ המבקשים אומר כי הדגש לטעמי הושם במקומות הלא נכונים בפסק הדין.

לא אמירתו של כבוד השופט אנגלרד כי יתכן וחוק העזר הינו בטל בשל העדר סמכות, שכן בגבית מס עסקינן היא העיקר, שכן גם לדידו מדובר באמירה שהושארה בצריך עיון ולא זכתה לברכת השופטת שטרסברג כהן, היא העיקר אלא סוגיות אחרות עלו בפסק דינו המאלף והן הרלבנטיות לענייננו.
עיון בין השיטין יגלה כי לאו מחלוקת לנו.

הנימוקים לפסילת הדרישה:
בע"א 7316/97 עירית ראשון לציון נ' חברת לוינשטיין משולם הנדסה וקבלנות בע"מ (לא פורסם) מפי השופטת דורנר:

"ראשית, העיריה, שאין לה הסמכויות שהוקנו לה בחוק, אינה מוסמכת לגבות מבעל נכס תשלום בגין שירות, מבלי לספק לבעל הנכס את אותו שירות. בענין זה, מבחינה פקודת העיריות בין ארנונה כללית על נכסים, שהעיריה מוסמכת להטיל על פי סעיף 274 ב' לאותה פקודה, ללא זיקה לשירותים לבין גביית תשלומים עבור שירותים שהיא נותנת".

תשלום עבור שירותים בין שמכונה הוא היטל לבין שמכונה הוא דמי השתתפות, מוטל בגין שירות הניתן לבעל הנכס והתשלום אף מיועד לממן אותו

בפסק דינו מביא השופט אנגלרד את ההסטוריה שהשפיעה על סמכות העיריה לגבות כספים שהוציאה בגין סלילת כביש ומסקנתו ". לפי חוקים אלה הרשות המקומית מחלקת, בדרך של תשלום חובה, את ההוצאות שהוציאה בפועל לסלילת כביש בין בעלי נכסים גובלים (פסקה 16
לפסק הדין).

ולסיום דבריו: גם אם אינו טוען כי תוצאה של חלוקה כללית אינה משוללת יסוד, הרי נותר הוא בדילמא אם נעשתה בסמכות, אך לאור המשמעות מרחיקת הלכת, שיכולה להיות לפסילת חוק העזר אינו פוסק.

ולדידי:
שבתי וקראתי את חוק העזר חזור וקרוא.

אומר כי גם לדידי חלוקה שוויונית הינה חלוקה ברוכה, אך שעה שמבקשים לעשות כן, מן הראוי שהדבר יעשה כדין.

חוק העזר קושר את החיוב בהיטל להוצאות שהוצאו בפועל לסלילת הכביש הגובל. לכן, חייב בעל נכס גובל לשלם לעיריה הוצאות סלילה לפי התוספת ללא כל קשר להוצאות הסלילה שהיו בפועל לכביש שנסלל או עומד להסלל, אינו עומד ברציו של חוק העזר עצמו, הקושר בין סלילת הכביש, נכסים גובלים לו ועלות סלילת הכביש.

רציונל זה אשר מנחה אותי הנחה את בית המשפט בפרשת אל עמי לדחות את הערעור ולהשאיר את החלטת בית המשפט המחוזי על כנה.

עם זאת, כל עוד לא בוטל החוק, הריני מורה כי יערך תחשיב מדוייק על פי סעיף 6 לחוק וכן התוספת לחוק בצורה מפורטת ומדוייקת עם הסברים לתובעים.

הסכומים אשר שולמו ע"י התובעים יהיו חלק מהסכום אשר יושת לאחר עריכת החשבון המדוייק.

כל הצמדה וריבית אשר תיעשה לסכומי התשלום הנכונים להיום, תיעשה אף לגבי הסכומים ששולמו על ידי התובעים.

סופו של יום:
העמדה בה אני תומך כי העיריה נהגה בחוסר סמכות בהטילה מס, תצטרך להיות מוכרעת בבוא היום, אם על ידי המחוקק ואם על ידי בית המשפט העליון.

הדרישה לתשלום ללא כל קשר בין ההוצאה של העיריה ובין הדרישה בפועל, בטלה ומבוטלת ככל שהיא נוגעת להיעדר פירוט ואסמכתא הקשורה לחוק.

אני מקבל את התביעה, כך שאני
מורה על ביטול הדרישות כפי שנעשו בעבר, ודרישות חדשות העומדות בהוראות החוק תצאנה תוך 30 יום מיום פסק הדין.

עם זאת, אעיר כי אין בפסק הדין קביעה באשר למהות חוק העזר כולו והוא נעשה במסגרת יחסי התובעים והנתבעת בלבד.

הנתבעת תשלם לתובעים ביחד ולחוד סך של 10,000 ₪, בתוספת מע"מ בעבור שכ"ט עו"ד וכן הוצאות משפט אשר ישומו על ידי רשם בית המשפט.


ולאחר סוף:
לא נעלמה מעיני העובדה כי

פסק דין
זה חרג במקצת מן המסגרת אשר הציגו הצדדים בפני
ביהמ"ש, אך סבורני כי יש בפסק הדין משום הגיון, שכן קבלת התובענה או דחייתה מבחינת "משחק סך אפס" ,
היה מביא לאנדרלמוסיה הן מבחינת התובעים והן מבחינת הנתבעת, ולפיכך התוצאה הינה שילוב של קבלת הגיון טענות הצדדים עם מתן אפשרות לנתבעת לתקן דרכיה .

העתק מפסק הדין יישלח לצדדים.

ניתנה היום כ"ג בתשרי, תשס"ד (19 באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.

שמעון שר
, שופט

קלדנית: ציפי







א בית משפט שלום 3672/98 גרטלר שלמה, גולדמן יעקב, פרנקל אבי נ' עיריית נהריה (פורסם ב-ֽ 19/10/2003)