פסקי דין על מילקו תעשיות | פסקי דין על קלימי זאב | פסקי דין על כץ יעקב ואח' |

6019/08 פ     14/07/2009




פ 6019/08 מדינת ישראל נ' מילקו תעשיות בע"מ, קלימי זאב, כץ יעקב ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בית משפט השלום תל אביב-יפו
פ
006019/08


בפני
:
כב' השופט ציון קאפח
תאריך:
14/07/2009




בעניין:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד

המאשימה


נ
ג
ד


1 . מילקו תעשיות בע"מ

2 . קלימי זאב
3 . כץ יעקב
4 . סיטון רוני
5 . מלכה רפאל




הנאשמים

גזר דין לנאשמים 1 ו-2

הנאשמים הורשעו, על פי הודאתם, בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: זיהום מים - עבירה לפי סעיף 20כא ביחד עם סעיף 20ב(א) ו- 20 ב(ב) לחוק המים, התשי"ט – 1959 (להלן: "חוק המים"), וביחס לנאשמים 2-5 גם לפי סעיף 20כב לחוק המים, המלחת שפכים תעשייתיים- עבירה לפי תקנות 2(א) ו-5 לתקנות רישוי עסקים (ריכוז מלחים בשפכים תעשייתיים), התשס"ג-2003 (להלן:"תקנות ריכוז מלחים"), יחד עם סעיפים 10א, 14 ו-15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968, הפרת תקנות המים (מניעת זיהום מים) (ערכי הגבה של שפכי תעשיה)- עבירות לפי תקנות 3 ו-7 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (ערכי הגבה של שפכי תעשיה), התשס"ד-2003 (להלן:
"תקנות ערכי הגבה") יחד עם סעיף 20 כא לחוק המים וביחס לנאשמים 2-5- גם לפי סעיף 20 כב לחוק המים.
להלן, בתמצית, העובדות העולות מכתב האישום המתוקן:
נאשמת מספר 1 הינה תאגיד שהחזיק, ניהל והפעיל את מפעל "טרה-מילקו" (להלן: "המפעל") מסוף שנת 2004 ובכל הזמנים הרלוונטיים לכתב אישום זה, והיא אף בעליו של המפעל. נאשם 2 שימש כמנכ"ל נאשמת מס' 1, נאשם 3 שימש כמשנה למנכ"ל, נאשם 4 שימש כסמנכ"ל הנדסה וכמהנדס נאשמת מס' 1 ונאשם 5 שימש כמנהל האחזקה של המפעל.
בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, כפי שתפורט להלן, הפעילו הנאשמים את המפעל, אשר עוסק בייצור מוצרי חלב, ואשר היה בהשגחתם ובפיקוחם.
המפעל משתמש במתקנים לריכוך מים, בשיטת חילוף יונים, כחלק מתהליך היצור. בתהליך ריכוך המים, נעשה שימוש בכמויות גדולות של מלח, שנאמדו בכ-1.3 טון בשבוע בתקופה הרלוונטית. בתקופה שבין חודשים פברואר 2005- אוגוסט 2005, הזרימה הנאשמת 1 את התמלחת שנוצרה מתהליך ריכוך המים אל מערכת הביוב העירונית. בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005 הזרימה הנאשמת 1 חלק מהתמלחת שנוצרה מתהליך ריכוך המים אל מערכת הביוב העירונית. בשפכי המפעל נמצאו חריגות חוזרות ונשנות- החל מחודש אוגוסט 2005 ועד חודש פברואר 2007- ביחס לדרישות שבתקנות ערכי הגבה ובתקנות ריכוזי מלחים, כפי שפורטו בכתב האישום, 9 דגימות. התמלחות שהוזרמו לשפכי המפעל, כמתואר בכתב האישום, הובלו במערכת הביוב למכון הטיהור של השפד"ן הנמצא במערב ראשון לציון. כמעט כל כמות המלח שמגיעה לשפד"ן מוזרמת ממנו במי הקולחין המועברים להשקיה בחקלאות וגורמת לעלייה במליחותם של מי הקולחין ולפגיעה באיכותם. הזרמת נתרן לשפכים, במסגרת הזרמה אסורה של תמלחות או בערכים החורגים מהקבוע בתקנות ריכוזי מלחים, עלולה לגרום להרס מבנה הקרקע במקומות אליהם מוזרמים מי הקולחין, וכן להמלחת מי תהום. כך גם הזרמת כלוריד לשפכים העלולה לגרום לפגיעה ביבולים אשר מושקים במי הקולחין. הזרמת שפכים בערכי הגבה החורגים מהקבוע בתקנות ערכי הגבה עלולה לגרום לפגיעה בצנרת הולכת השפכים ובמערכות ההובלה והטיפול, וכן להגברת המסיסות של מזהמים רעילים ודרבון ריאקציות כימיות מסוכנות המביאות לפליטת גזים רעילים. במעשיהם ובמחדליהם לא נמנעו הנאשמים מכל פעולה המזהמת מים או עלולה לגרום לזיהום מים, במישרין או בעקיפין, מיד או לאחר זמן.
ביום 26.10.05
נשלחה לנאשמים 1,2 ו-5 התראה לפי חוק 20כא לחוק המים ולפי תקנות ערכי הגבה, וביום 26.02.06 נשלחה התראה שנייה לנאשמים 1 ו-2, אך הנאשמים המשיכו בביצוע העבירות גם לאחר התראות אלו.
אחריותה של נאשמת מס' 1 חלה מתוקף היותה המחזיקה, המנהלת, המפעילה והבעלים של המפעל. אחריותם של נאשמים 2-5 חלה מתוקף היותם מנהלים ו/או עובדים בכירים של נאשמת מס' 1, האחראים לעניינים המפורטים בכתב האישום ואשר לא נקטו בכל האמצעים הסבירים למניעת העבירות המפורטות לעיל.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה טען כי העבירות הסביבתיות בהן הורשעו הנאשמים הינן מהחמורות. הן בוצעו במשך תקופה ארוכה של כשנתיים ועיקרן הזרמת שפכים ברמות ובריכוזים העולים על הקבוע בחוק. הזרמות אלה למערכת הביוב, מגיעות בסופו של דבר לשפד"ן וממנו מוזרמים מי קולחין להשקיה, לאחר טיהור, בעיקר לדרום הארץ. הפגיעה בשפד"ן גורמת להמלחת מי הקולחין ובפועל, היבולים נפגעים, הקרקע ומי התהום מומלחים ובכך נפגע המשאב היקר ביותר של מדינת ישראל
, המים. פגיעה זו מהווה פגיעה בכלל הציבור ולכן על העונש להיות חמור. התובע הוסיף ואמר כי מדובר בעבירות כלכליות במהותן, להן פיתרון טכני, ומשום רצונם של הנאשמים לחסוך בכסף לא נקטו באמצעים הנדרשים למניעת העבירות ואף לא שעו להתראות. הנזק שנגרם אינו בר תיקון אף שלא ניתן לאמוד אותו במלואו.

התובע חתם את טיעוניו בעתירה להטלת קנס והתחייבות משמעותיים, בסדר גודל של מיליוני שקלים, אשר ירתיע וימנע עבירות נשנות בעתיד, הן ביחס לנאשמים והן ביחס לאחרים.

ב"כ הנאשמים טען כי מדובר במפעל הקיים משנת 1942. החברה רכשה את המפעל בסוף שנת 2004 ומשהחלו נאשמים 2 ו-4 לעבוד אצל הנאשמת 1, הם פעלו במרץ לשם תיקון כל המפגעים הסביבתיים שיצר המפעל, לרבות זיהום אויר, רעש, מטרדים וחומרים מסוכנים, זאת בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה. הסנגור המלומד הדגיש כי המפגע נשוא האישום, ושאר המפגעים המצוינים לעיל, היה קיים זמן מה, עובר לתחילת עבודתם של נאשמים 2 ו-4 במפעל, וכי יש לומר לזכותם, כי רובם נפתרו תקופה קצרה יחסית לאחר היכנסם לתפקיד. הושקע סכום של כ-15 מליון דולר לצורך תיקון התשתיות ועל כן לא ניתן לומר כי הנאשמים ניסו לחסוך על חשבון פגיעה באיכות הסביבה, אלא היפוכו של דבר. הסנגור הדגיש כי התקנות לעניין ההתמלחות נכנסו לתוקף זמן קצר ביותר לפני רכישת המפעל, עובדה אשר נשמטה מידיעתם.

עוד טוען ב"כ הנאשמים כי החומרים שהוזרמו- מלח, כלוריד וסבון- אינם מסוכנים. האפקט של החומרים
כאשר הם נמהלים יחד עם ביוב של 2 מליון בתי אב הוא אפסי ובטל במיליונים.
על כן, עתר הסנגור, שהקנס ישקף את התנהגות החברה וכן את העובדה שהנאשמים הודו. לגבי נאשמים 4 ו-5, בעלי התפקידים הזוטרים מבין הנאשמים, מבקש לא להרשיעם עקב נסיבות מיוחדות ולהפנותם לשירות המבחן.
נאשם 2, מנכ"ל החברה, חתם את הטיעונים לעונש בדברים נרגשים. הנאשם קיבל על עצמו אחריות מלאה. עם זאת, ציין את הדברים הבאים: כאשר מונה למנכ"ל החברה בשנת 2004, סמוך למועד רכישת המפעל, הוא היה ער לדרישות איכות הסביבה ועל כן נפגש לאלתר עם מנהל המחוז של המשרד להגנת הסביבה. העד סיפר כי חיפש תיעוד לגבי דרישות משרד זה. עם תחילת העבודה במפעל טופלו לאלתר עשרות בעיות בתחום איכות הסביבה, כאשר נושא ההתמלחות נשמט מעיניהם משום שהיה מדובר בנושא חדש. החברה הייתה נכונה לתקן את המעוות. עוד הדגיש כי טיפל לאלתר בנושאים של רעש וזיהום אויר. העד ביקש לחוס על הנאשמים האחרים משום שלגבי דידו, הוא נושא באחריות.

דיון


בראש הדברים יש לציין כי אינני זוכר התנהלות כה חריגה מצד נאשמים, כפי שאירע בתיק זה. תחת אשר יתישו את בית המשפט בכפירה בעובדות, תוך דחיות אין ספור, הודו הנאשמים בהזדמנות הראשונה תוך נטילת אחריות והרכנת ראש. אני מורגל בתיקים מסוג זה ודרך כלל נוהגים הנאשמים לכפור בעובדות על מנת להגיע להסדרי טיעון ראויים מבחינתם. במקרה זה, הודו הנאשמים מיד וללא כל תנאים ועובדה זו תיזקף לזכותם.

כמו כן, יש להדגיש כי מכלל ההן אתה למד לאו. העדרם של אישומים אחרים בתחום הגנת הסביבה, כפי שיפורט להלן בהשוואה למקרה אחר, מלמד כי אכן הנאשמים שקדו על תיקון המעוות.

לא בכדי מחמירים בתי המשפט בדרך של השתת קנסות משמעותיים על עבריני איכות הסביבה, שכן מדובר בדרך כלל בעבירות אשר מניבות רווחים אדירים לאותם עבריינים והדרך להרתיעם הינה לשלול את כדאיותה הכלכלית של העבירה.

הצדק עם התובע כאשר הוא אומר כי יש להחמיר עם אלה הפוגעים ומזהמים את הסביבה. עם זאת, אינני יכול להתעלם מהנסיבות המיוחדות ומהתנהלות הנאשמים בתיק זה, אשר לא שקטו על שמריהם ובכל התקופה הנדונה פעלו לשיפור המצב התברואתי. לא זו אף זו, יש לזכור כי הנאשמת 1 רכשה את המפעל תקופה קצרה לפני ביצוע העבירות, היא השקיעה סכום של כ-15 מיליון דולר לצורך תיקון הליקויים אשר היו קיימים במפעל בעת הרכישה, תוך כדי שיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה. עולה מדברי ב"כ הנאשמים כי הליקויים כולם תוקנו. יש לציין כי התובע אישר שהמעוות תוקן, הגם שאין לו ידיעה האם תוקן במלואו.

יש לשים דגש על כך שהתקנות הותקנו אך זמן קצר לפני רכישת המפעל, כשהנושא היה עדיין בחיתוליו, ולנאשמים לא הייתה הזדמנות להטמיע את הנושא.

באשר לחומרת המפגעים, יש לציין כי לא ניתן לדעת מהם הנזקים שנגרמו בפועל. לטענת בא כח הנאשמים, יש לזכור, התמלחות שהוזרמו היו בטלות במיליונים בהתחשב בכמויות הביוב אשר זרמו באותם צינורות. כמו כן לא ניתן לדעת האם נגרם נזק הלכה למעשה מפעילות הנאשמים. בתיקים אחרים בנושאים אלו, מוגשת חוות דעת מטעם התביעה המצביעה על הנזקים.

התובע המלומד, עתר להשית על הנאשמת קנס בשיעור של מיליוני שקלים. נתתי דעתי לפסיקה שהוצגה לכאן ולכאן ובמיוחד לעובדות כתב
האישום ולהסדר בת"פ 6854/02 בית משפט השלום תל-אביב. מדינת ישראל
נ' מחלבות גד בע"מ ואח'
. בת"פ 6854/02 יוחסו לנאשמת עבירות חמורות עשרות מונים - תרתי משמע -
מאשר לנאשמים שבפני
י, הן בהיקף והן בסוגי העבירות אשר כללו פרט לזיהום מים והזרמת תמלחות, עבירות נוספות של זיהום אוויר ולכלוך ברשות הרבים. במקרה זה, הגיעה התביעה להסדר אשר כלל רכיב עונשי של 100,000 ₪ למרות חומרת העבירות ולמרות שלנאשמת היתה הרשעה קודמת. הנה כי כן, דרישת התובע להטיל על הנאשמת בתיק שבפני
י, קנס בשיעור של מיליוני שקלים, אינה עומדת בשום יחס הן לנסיבות המקרה והן בהשוואה לגזרי דין אחרים.

במקרה זה, בהתבסס על האמור לעיל,
אני סבור כי ראוי להקל עם הנאשמים באופן אשר יעביר מסר כי בית המשפט יגלה הבנה כלפי מי שמתקן את הליקויים ונוטל אחריות.

אשר על כן, אני גוזר את העונשים הבאים:

לנאשמת 1:
א.
נאשמת 1 תשלם קנס בסך 75,000 ₪. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.09.09. הקנס יועבר לקרן לשמירת הניקיון של המשרד להגנת הסביבה, חשבון מספר 26705, בנק הדואר.

ב.
נאשמת 1 תחתום באמצעות ארן אלסנר או שרון שלמה על התחייבות כספית בסך 150,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשעה, זאת במשך שנתיים מהיום. לא תיחתם ההתחייבות, אני רואה בהקראת גזר הדין בנוכחות נאשם 2 כדי לחייב את הנאשמת בהתחייבות זו.

לנאשם2:
ג.
נאשם 2 ישלם קנס בסך 7,500 ₪ או 30 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב-5 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מיום 01.09.09.

ד.
נאשם 2 יחתום על התחייבות כספית בסך 20,000 ₪ להימנע מביצוע עבירות בהן הורשע, זאת במשך שנתיים מהיום. לא יחתום, ייאסר לתקופה של
3 חודשים.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום


ניתן היום, כ"ב בתמוז, תשס"ט (14 ביולי 2009), במעמד הצדדים.


ציון קאפח
, שופט

קרן/קלדנית






פ בית משפט שלום 6019/08 מדינת ישראל נ' מילקו תעשיות בע"מ, קלימי זאב, כץ יעקב ואח' (פורסם ב-ֽ 14/07/2009)