פסקי דין על אליהו דוד | פסקי דין על קצין התגמולים

1089/99 ענ     20/10/2003




ענ 1089/99 אליהו דוד נ' קצין התגמולים




34
בתי המשפט
ענ 001089/99
בית משפט השלום באר שבע
20/10/03
תאריך:
כבוד השופט יעקב גנן

בפני
:
המערער
אליהו דוד

בעניין:

אבינו ביבר ו/או גב' שוחט
מורן
ע"י ב"כ עוה"ד
נגד
המשיב
קצין התגמולים
גב' לאה שטיינבוים
-מתמחה.
גב' עדי הילל - מתמחה.
ע"י ב"כ עוה"ד
ד"ר ל. וינוגרד - חבר
גב' יואלה שרון -חברה
נוכחים:
פסק דין
1. המערער אשר שימש כמנהל עבודה בסדנא בצאלים, נפגע במפרק ידו תוך כדי עבודתו, בחודש מרץ 1996.

2. בתאריך 11/05/98, פנה לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], בגין פגימה הקשורה במפרק ימין.

3. בתאריך 18/05/99, הודיע קצין-התגמולים למערער, כי החליט לדחות את תביעתו, וזאת בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל שתי חוות-דעת רפואיות מיום 31/01/99 ומיום 09/05/99, שלפיהן הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין ההפרעות במפרק, שמהן סובל המערער, לבין האירוע מחודש מרץ 1996.

4. על החלטתו זו של קצין-התגמולים הגיש ב"כ המערער את ערעורו הנוכחי ביום 13/06/99.

5. חוות-הדעת הרפואיות, הנזכרות בסעיף 3 של פסק-דין זה, הן חוות-הדעת הרפואיות של ד"ר שמואל ליובושיץ, מומחה לכירורגיה אורטופדית.

6. מציין ד"ר ש. ליובושיץ, בחוות-דעתו הרפואית, מיום 31/01/99, כדלקמן: -

"... ביום 22/08/96, נבדק ע"י אורטופד בגין כאבים והגבלה בתנועת מרפק ימין.

מציין האורטופד 'כי לנ"ל כאבים ללא אירוע טראומטי'.

סריקה טומוגרפית ממוחשבת, מיום 28/08/96, של מרפק ימין, הדגימה שינויים ניווניים באספקט המדיאלי של המרפק.

מיפוי-שלד של מרפק-ימין, מיום 27/08/96 - קליטה מודגשת בלתי-ספיציפית במרפק-ימין.

לא נמצא כל רישום-רפואי המציין, כי תלונותיו החלו בעקבות חבלה כלשהי למרפק.

צילום מרפק-ימין, מיום 14/10/98, הדגים שינויים-ניווניים בחלקו הלטרלי והאחורי של המרפק (ראש-הרדיוס, הקפיטולום והאולקרנון)".

ד"ר שמואל ליובושיץ קובע, בסיכום חוות-דעתו, כי: -

"... למערער שינויים ניווניים במרפק ימין על רקע קונסטיטוציונאלי...

ניתן יהא למצוא קשר בין הנכות במרפק ימין במידה ויוכח קיומה של חבלה למרפק".

7. לכתב-הערעור לא צורפה חוות-דעת רפואית של מומחה-רפואי מטעם המערער, שיש בה כדי לסתור את האמור בחוות-הדעת הרפואיות הנזכרות בסעיף 3 של פסק-דין זה, ובהחלטה שניתנה על-ידנו ביום 09/09/99, הורינו לב"כ המערער לדאוג לצירוף חוות-דעת רפואית כנ"ל, בהקדם, וקבענו את הדיון בערעור, לישיבה ראשונה, ליום 22/02/2000.

8. בדיון מיום 22/02/2000, הופיעו בפני
נו ב"כ הצדדים.


ב"כ המערער הגיש לנו את חוות-הדעת הרפואית של ד"ר מוריס אגיס, מומחה למחלות אורטופדיות, מיום 18/07/99, וביקש ארכה להגשת תצהירו של המערער.

9. ד"ר אגסי מוריס בחוות-דעתו הרפואית, מיום 18/07/99, הנזכרת לעיל, מגיע לכלל מסקנות כדלקמן: -

"... נפגע במרפקו הימני במרץ 1996, בעת שעבד כמכונאי רכב.

במשך תקופה ארוכה סבל מכאבים.

הוא לא פנה לרופא ונטל תרופות משכחות כאבים על-דעת עצמו.

באוגוסט 1996, עקב החמרת הכאבים והגבלת תנועות המרפק, פנה לרופא יחידתי.

נעשה צילום ונמצאו שינויים אוסטיורטריטים במרפק.

טופל בתרופות.

מצבו לא השתפר והוא יצא לגימלאות בדצמבר 1997.

ממשיך להתלונן על כאבים במרפק ועל הגבלת תנועות המרפק.

כל זאת תוצאה ישירה של חבלה-במרפק, אשר במשך הזמן גרמה להתפתחות שינויים אוסטיוארטריטים במרפק. 60221

....
....

... לא סבל ולא סובל ממחלה במרפקים אחרים בגופו מלבד מרפק ימין...

... תיפקד כמכונאי-רכב ושרת בצה"ל במשך 25 שנים ברציפות ומכאן שיש לראות בפגיעה במרפקו הימני תוצאה-ישירה של החבלה ושל תנאי-השירות במשך 25 שנים בצה"ל".

10. ב"כ המשיב הגיש לנו, כמוצג, את תיקו-הרפואי של המערער.

11. התצהיר שעשה המערער מיום 23/03/2000, הוגש לנו ביום 27/03/2000.

12. ביום 26/03/2001, הגיש לנו ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית, משלימה, מיום 12/03/2001, של ד"ר שמואל ליובושיץ, וזאת כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של המומחה-הרפואי מטעם המערער, ד"ר מורסי אגיס.

13. בדיון מיום 28/01/2002, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם מסמכים נוספים להגשה וביקשו לקבוע את הערעור, לשם שמיעת ההוכחות.

14. בתאריך 28/10/2002, נשמעו ההוכחות בערעור זה.

תחילה העיד בפני
נו המערער, שנחקר שתי-וערב, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בתצהירו, מיום 23/03/2001.

אחריו העיד ד"ר אגסי מוריס, שנחקר-נגדית, ע"י ב"כ המשיב, על האמור בחוות-דעתו הרפואית, מיום 18/07/99.

אחרון העדים היה ד"ר שמואל ליובושיץ, שנחקר-נגדית, ע"י ב"כ המערער, על האמור ב- 3 חוות-הדעת הרפואיות שלו, מיום 31/01/99, מיום 09/05/99 ומיום 12/03/2001.

15. בתום העדויות הנ"ל הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים וביקשו להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב.

16. ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים, בכתב, ונקבע כי פסק-הדין יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו.

סיכומי ב"כ המערער הוגשו ביום 15/01/2003 וב"כ המשיב הגיש את סיכומיו ביום 19/05/2003, וזאת לאחר קבלת הארכה, מיום 03/04/2003.

17. השאלה שעלינו להכריע בה היא: -

"האם הכאבים במרפק ימין, שמהם סובל המערער, הינם בעקב אירוע חבלתי, מחודש מרץ 1996, או שהם תוצאה של התפתחותם של שינויים ניווניים"?

18. מן הבחינה העובדתית, ברור לנו, כי בחודש מרץ 1996 בשעה 21:00 בלילה, עסקו מספר חיילים, שהמערער אחראי להם, בהחלפת מצמד של זחל"מ.

מסיבה כלשהי המנוע לא השתחרר מתיבת ההילוכים, והמערער נקרא למקום.

בעת שהמערער משך בכוח את השרשרת, שעליה היה המנוע תלוי, נקרעה השרשרת, והמערער "הועף" לאחור ונפל תוך שהוא בלם את נפילתו עם מרפק יד ימין.

המערער הרגיש כאבים במרפק. לדבריו, כאבים שאפשר לסבול, ברם, הפסיק לעבוד תוך מתן הוראות לשאר החיילים.

המערער לא פנה לכל טיפול רפואי וחרף העובדה שהוא סבל מכאבים והגבלה בתנועת המרפק, הוא המשיך בעבודתו היומיומית.

רק ביום 08/08/96 הוא פנה לרופא צבאי, והתלונן בפני
ו על כך שמזה תקופה של 3 חודשים יש לו כאבים במרפק ימין, ומזה כשבוע קיימת החמרה עם הגבלה ביישור המרפק.

המערער הוזמן לביקורת, בעוד 10 ימים, וביקר שנית במרפאה בתאריך 22/08/96 שם נבדק ע"י רופא-צבאי שהיפנה אותו למומחה-אורטופד (ד"ר דניאל פלוטקין), שקבע: -

"שינויים-ניווניים במרפק ימין שולל טראומה (?)

כעת רגישות ממוקמת במרפק עם מגבלה בתנועות".

בוצע מיפוי שלד מרפק ימין, מיום 27/08/96; בוצעה בדיקת c.t. (טומוגרפיה ממוחשבת), מיום 28/08/96; וכן צילום מרפק ימין, מיום 14/10/98, שהדגימו שינויים ניווניים.

19. אין כל מחלוקת שהמערער סובל כיום משינויים ניווניים במרפק ימין.

א. לדעת ד"ר אגסי מוריס הם תוצאה ישירה של החבלה, שבמשך הזמן גרמה להתפתחות שינויים אוסטיוארטיטיים.

לדעת ד"ר ש. ליובושיץ הם על רקע קונסטיטוציונאלי.

ב. לדעת ד"ר אגסי מוריס, ללא חבלה לא ניתן להניח שיתפתחו שינויים ניווניים.

לדעת ד"ר שמואל ליובושיץ, שכיחות ניוון מפרקים על רקע אידיופתי גדולה משכיחות המקרים בהם ידועה הסיבה להתפתחותם.

ג. לדעת ד"ר אגסי מוריס, באוגוסט 1996, נראו שינויים ניווניים הקשורים לחבלה ממרץ 1996.

לדעת ד"ר שמואל ליובושיץ, אין סבירות שניוון כזה נגרם בפרק זמן כה קצר של 5 חודשים.

20. שלא כמו במקרים רבים אחרים, אינה מוטלת עלינו החובה להכריע חוות-דעתו של מי מהרופאים-המומחים עדיפה עלינו, וזאת מן הסיבה האחת והיחידה, שהתייחסותם של כל אחד מן הרופאים המכובדים לגורם של השינויים הניווניים שונה היא.

בעוד שעמדתו של ד"ר שמואל ליובושיץ מתרכזת אך ורק לאירוע של החבלה ממרץ 1996, כורך ד"ר אגסי מוריס את החבלה האמורה ביחד עם תנאי-השירות האחרים של המערער במשך 25 שנות שירות - "אני מייחס את הפגימה במרפק לחבלה הזו וגם לתנאי-השירות שלו בהם הוא עסק כל הזמן במכשורים ביד-הדומיננטית, כולל מכשירי רטט.

עיניינו הרואות שגם ד"ר אגסי מוריס בדעה שלא החבלה הנדונה היא זו שגרמה לשינויים הניווניים וכי השינויים הניווניים לא נוצרו עקב חבלה ישירה אחת ספיציפית, אלא הם קרוב לוודאי תולדה של תנאי-העבודה בסדנא במשך שנים רבות.

21. אנו קובעים, שהגם שעם גיוסו, של המערער לשירות-חובה בצה"ל, עת היה המערער בן 18 שנים, היה בריא ולא סבל אף פעם מכאבים במרפק ימין, וזאת עד לשנת 1996, הרי שבשנת 1996, בהיות המערער בן 42 שנים, נתגלו אצלו השינויים-הניווניים שביסודם הם על רקע קונסטיטוציונאלי.

22. יצויין, כי ב"טופס התביעה להכרת זכות לנכות", שהגיש המערער לקצין-התגמולים, ביום 11/05/98, לא הועלתה כל טענה על-דבר תנאי-השירות, חריגים, או על עבודה במכשירי-רטט, כגורמים לפגימה.

עניין תנאי-השירות מובא, לראשונה, בתצהירו של המערער, מיום 22/03/2000: -

"... העבודה היתה כרוכה במאמץ-פיזי קשה, פירוק והרכבה של ראשי-מנוע רכב, עזרה להוצאת מנוע לנגמ"שים, החלפת חלקים לזחל"מ וכיוצא בזה...".

עניין העבודה במכשירי רטט, מובא, לראשונה, בעדותו בפני
נו ביום 28/10/2002: -

"... אני רוצה לציין, שהשתמשתי הרבה עם כלי-עבודה רוטטים גדולים...

אני עבדתי בכלי-העבודה הכבדים (5 ק"ג) פעם ביום, או פעם ביומיים, בין 5-10 דקות".

נאמר זאת כך, במסגרת סמכויותנו (עפ"י סעיף 30 לחוק הנכים), רשאים אנו לדון בערעורים על החלטות קצין-התגמולים. החלטת קצין-התגמולים קבעה כי: -

"אין קשר בין ההפרעות במרפק ימין ובין האירוע ממרץ 1996".

זאת ותו לא. לא מדובר בתנאי-שירות קשים ולא בעבודה במכשירי-רטט, עליהם מרחיב ד"ר מוריס אגסי את הדיבור.

23. מכל מקום, כאשר מורחבת יריעת-הערעור ונכנסים אנו, בהסכמת ב"כ המשיב, לדון גם בגורמים אחרים, עליהם לא נתן קצין-התגמולים את דעתו ולא החליט בנוגע להם ולא כלום, הרי שלאור העדויות שהובאו בפני
נו והספרות-הרפואית עליהם הסתמכו הרופאים המכובדים, רשאים אנו לקבוע, כי אין הוכחה חד-משמעית, שאצל מכונאים או מנהלי-מוסכים (ואין להתעלם מן עובדה שברוב שנות השירות של המערער הוא שימש כמנהל-עבודה) שכיחותם של השינויים-הניווניים גבוהה יותר מאשר אצל כל אדם בגילו של המערער.

באשר לעבודה במכשירי-רטט - בחוות-דעתו הרפואית של ד"ר מוריס אגסי, אין איזכור ישיר בקשר לכך. רק בעדותו בפני
נו, הוא מציין: -

"המערער עבד במשך 25 שנים במכשירי-רטט".

רק בתשובה לשאלה שהוצגה לעד זה ע"י חבר-הוועדה, ד"ר ל. וינוגרד, הוא מסייג את תשובתו: -

"... אם היה בא אלי אדם ואומר לי, שהוא עבד במשך שנים רבות והשתמש במקדח-רטט ופיתח שינויים-ניווניים והחבלה החמירה את מצבו, אני לא יכול לומר 'לא', כי אין לי צילום ראשוני...".

24. הנושא של מיקרו-טראומות הוא רחב למדי, ונדון על-ידנו במספר פסקי-דין. בוודאי שאין לייחס פגימה, הקשורה עם מיקרו-טראומות, כאשר המדובר בעבודה עם כלי במשקל 5 ק"ג בין 10-5 דקות פעם ביום, או פעם ביומיים.

25. כאמור, אין ספק, שלמערער אירעה חבלה בחודש מרץ 1996, כפי שתוארה לעיל.

26. נסיבות המקרה מורות שהמדובר בטראומה שאינה משמעותית.

בראש ובראשונה, אילו מדובר היה בחבלה חמורה, לא ברור מדוע המתין המערער 5 חודשים עד לפנייה הראשונה לרופא, וזאת אפילו שהמדובר במערער בעל רף גבוה של נכונות לסבל.

שנית - וזה בעצם העיקר - על התפתחותם של שינויים-ניווניים, ניתן לומר את הדברים, שהובאו על-ידנו במספר ניכר של פסקי-דין, ונחזור עליהם, בקצרה.

27. שינויים ניווניים יכולים לנבוע מ: -

א. ניוון קונסטיטוציונאלי, עקב גיל מתקדם.

ב. מנתוני פתיחה, אשר בתוספת ל"מנוף", "הדק" (trigger), הם מהווים את הגורם להם.

28. כאשר אנו באים לבחון את מהותם של השינויים הניווניים הגורמים לכאבים, שמהם סובל המערער, עלינו להציג את השאלה הבאה: -

"האם תנאי-שירותו הם הסיבה בלעדיה - אין (causa sine qua non) לכאבים אלה? - או שמא מדובר כאן בסיבה שונה הקיימת אצל המערער ושהיא המקור לתוצאה של התפתחותם של השינויים הניווניים"?

25. כידוע שינויים-ניווניים הם תהליך שמלווה את האדם. תהליך די-טבעי המצוי אצל כל אחד ואחד. בהחלט יכול תהליך זה להיות מוחמר ע"י סיבה זו או אחרת ויש, איפוא, להביא בחשבון מספר גורמים: -

א. כפי שאפשר להיווכח במקרהו של המערער ניתן להגדירו כדיסימולנט שעד לשלב מסויים ניסה להדחיק את בעיותיו הרפואיות.

ב. סמיכות-הזמנים בין המאורעות יכולה בהחלט להצביע על כך שהשינויים-הניווניים התפתחו בהדרגה.

ג. האפשרות שהמדובר בפגימה שנגרמה ע"י מיקרו-טראומות (מקרים של טראומות קטנות ומתמשכות הקשורות עם עבודתו) כאשר עבודה זו נמשכת על-פני תקופה של מספר שנים לא מבוטל.

30. ברם, שאלה היא, האם ניתן לקבוע, כי השינויים הניווניים היו קיימים אצל המערער, כמו אצל כל אדם אחר, במצב א-סימפטומטיים וכי החבלה מחודש מרץ 1996 הביאה מצב זה לידי ביטוי קליני וגרמה אצלו נטייה קונסטיטוציונאלית שלא באה לידי ביטוי; וכי העבודה בתנאים קשים במשך 25 שנה גרמה למיקרו-טראומות והוציאה מן הכוח אל הפועל נטייה זו.

הנטייה הקונסטיטוציונאלית למחלה מסויימת, אינה גופא אתחלתא דמחלה, היא מהווה רק תנאי מוקדם להתעוררות המחלה; אך משנתקיים התנאי, הרי היא מהווה ונוצרת ע"י האירוע שפגע במערער.

31. התהליך הניווני נמשך כל הזמן, הגם שהקצב של תהליך זה אינו בשליטה.

אצל אדם, הסובל משינויים ניווניים, כל תנועה שהיא יכולה להוות "טריגר" לכאבים והחמרת מצב קיים. כל תנועה שהיא - לרבות כיפוף לשם קשירתם של שרוכי-הנעליים או אפילו ישיבה בלתי-נכונה.

32. בעשור הראשון והשני של חיי אדם, המערכות בגוף הן חזקות וללא סימנים ניווניים. בהדרגה עוברות הן שינויים ניווניים.

מובן, שעל רקע כזה אפשר ותיווסף לו לאדם חבלה חריפה שיכולה לגרום להתבטאות משמעותית; לעיתים, החבלה החמורה הינה ספונטנית לחלוטין ללא כל ביטויים סימפטומטיים, אלא שבעקבותיה מתפתחים שינויים ניווניים, באופן מואץ, המזרזים את הופעתם של אותם שינויים ניווניים שהיו קודם לכן בבחינת אסימפטומטיים.

33. אין לנו ספק, כי גם גילו המתקדם של המערער ומצבו הקונסטיטוציונאלי , היווה רקע נוח לפגימה ממנה סובל המערער כיום.

דא-עקא, לטענת ב"כ המערער, אלמלא החבלה יכול היה המערער להמשיך ולחיות חייו ללא כל הבעיות שמהן הוא סובל כיום. החבלה מחודש מרץ 1996 היא שהיוותה את ה"קש ששבר את גב הגמל".

34. הארכנו בנושא זה ולא בכדי. עיניינו הרואות, שניוון -מפרקי זו מחלה קשה שתוקפת את האוכלוסייה בשכיחות גבוהה. אין לנו הסבר, מדוע השינויים-הניווניים מתבטאים באיבר זה של הגוף ולא באיבר אחר. בה במידה לה טוען המערער, שהשינויים הללו הופיעו לאחר החבלה ממרץ 1996, באותה מידה ניתן לומר, שהם התחילו שנים רבות קודם לכן, אפשר בעת שהיה המערער בן 20 שנה (זה הגיל שבו מתחילים השינויים הניווניים) ונתגלו רק בשנת 1996. שינויים ניווניים, שהם בפועל שחיקה-בסחוס הם על רקע קונסטיטוציונאלי ויכול להיות על-רקע של מבנה-לקוי של איבר. כשם שאין הוכחה לכך שפעילות ספורטיבית יכולה להאיץ את שחיקת-הסחוס, כך אין הוכחה לכך, שאצל אנשים שעובדים בעבודה פיזית קשה זה יקרה.

35. המחלוקת הרפואית, שמתעורר בכל הליך מעין זה, על אף היבטיה הכלליים, דורשת הכרעה ספיציפית, בהתאם לנתונים המובאים לפנינו.

המסגרת המשפטית מצמצמת את ההכרעה בתיק ספיציפי זה או אחר, לא רק כלפי הצדדים בהליך, לא רק כלפי הראיות המובאות בפני
נו, אלא גם כלפי נקודת הזמן בה היא נידונה.

אנו חייבים לבחון את העניין, המובא בפני
נו, עלל-פי המבחן המשולש: של נסיבות המקרה, הראיות שהוגשו - וזאת בשים-לב לשאלה על מי מוטל נטל הראייה - והמידע הרפואי הקיים.

36. אדם אשר לקה במחלה והמבקש הכרה כ"נכה", לפי חוק הנכים - עליו נטל ההוכחה בדבר קיומם, לגביו, של שני האלמנטים החיוניים לשם כך בתור "מי שמוציא מחברו"; עליו להראות, כי מחלתו נגרמה "בתקופת" שירותו הצבאי, וכן שהיא נגרמה "עקב" אותו שירות.

37. הכלל, שנטל ההוכחה בדבר ה"קשר הסיבתי", בין המחלה לבין השירות הצבאי רוב על תובע-ההכרה כ"נכה", אושר בע.א. 472/89 (קצין-התגמולים נ. רוט, פ"ד מ"ה (5)
עמ' 203).

38. נטל הראייה, הרובץ בדרך כללעל המערער, על פי חוק הנכים, אינו גבוה במיוחד, אך מצד שני אין גם די בכך, שיעלה בידו לשכנע כי קיימת אפשרות תיאורטית כלשהי, בדבר קיום ה"קשר הסיבתי" בין הישרות הצבאי לבין התהוות המחלה.

ראה בעניין זה את פסק-הדין בע.א. 187/83 (רדושיצקי נ. קצין-התגמולים) פ"ד ל"ז (4) עמ' 361, בו נאמר: -

"... מסכים אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן הוא מבקש להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של 'קרוב לוודאי', ודי עם עולה

מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאינו קיים 'קשר סיבתי' בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בזה".

39. עמדה זו המובאית לעיל, גם אושרה בע.א. 472/89 (פסק-דין רוט, המוזכר בסעיף 37 של פסק-דין זה).

40. מסקנתנו הסופית היא, שהתהליכים הניווניים במרפק ימין של המערער, החלו זמן-רב לפני החבלה במרץ 1996. במרץ 1996, נחבל המערער חבלה טרוויאלית, לא משמעותית, שלא גרמה לנזקים במרפק. 5 חודשים לאר מכן, בגין שינויים-ניווניים קודמים שהיו אצל המערער, ושעד אז הוא לא התלונן בגינם, הוא פנה לעזרה-רפואית ואז אובחן המערער עם שינויים-ניווניים-מתקדמים במיפרק יד-ימין והוא שוחרר מצה"ל בעקב כך.

41. סוף דבר: דינו של ערעור זה להידחות והחלטת קצין-התגמולים, מיום 18/05/99 - נשארת בעינה.

42. המערער ישלם הוצאות משפט ושכר-טרחת עורך-דין בסכום כולל של: - 4,000 ₪ (ארבעת אלפים).

הסכום הנ"ל יהא צמוד למדד וישא ריבית חוקית, כדין, מיום מתן פסק-דין ועד ליום התשלום המלא בפועל.

43. ב"כ המערער רשאי לערער על פסק-הדין כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים.

44. מזכירות בית-המשפט: -

א. תמציא לב"כ הצדדים - עותק מפסק-דין זה, לאחר שבישיבה מיום 28/10/2002 קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו.

ב. תשלח לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה.

ג. תחזיר לב"כ המשיב את תיקו-הרפואי של המערער, מוצג מש/ 1.
ניתן היום כ"ד בתשרי, תשס"ד (20 באוקטובר 2003) בהעדר ב"כ הצדדים
_________________ __________________ _________________
יעקב גנן
, שופט (דימ.) ד"ר ל. וינוגרד גב' יואלה שרון
אב בית-הדין חבר חברה









ענ ועדת הערעורים לפי חוק הנכים 1089/99 אליהו דוד נ' קצין התגמולים (פורסם ב-ֽ 20/10/2003)