Google

מדינת ישראל - חדידה בנימין, אלון בוכובזה

פסקי דין על חדידה בנימין | פסקי דין על אלון בוכובזה |

6261/09 בש     15/07/2009




בש 6261/09 מדינת ישראל נ' חדידה בנימין, אלון בוכובזה




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום באר שבע
בש 006261/09

בתיק עיקרי: פ
002486/09

בפני
:
כב' השופט אקסלרד ישראל
תאריך:
15/07/2009




בעניין
:
מדינת ישראל


ע"י ב"כ עו"ד
חג'ג' רחלי

המבקשת

נ
ג
ד


1.
חדידה
בנימין
– בעצמו
ע"י ב"כ עו"ד שרה חביב

2.
אלון בוכובזה
– בעצמו

ע"י ב"כ עו"ד שי ברגר








המשיבים


החלטה


1.
כנגד המשיבים הוגש כתב אישום בעבירה לפי סעיף 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג 1973.

2.
על פי כתב האישום, בתאריך 30.06.09, בסמוך לשעה 22:30, ברח' הסנהדרין בבאר שבע, סחרו המשיבים בצוותא חדא בסם מסוכן, בכך שאדם בשם ירון קרביאן (להלן: "ירון"), התקשר לטלפון שבחזקת המשיב 2, אשר הדריך את ירון להגיע לרח' הסנהדרין 148 בבאר שבע.
בהמשך נרשם כי בסמוך לכך, כאשר הגיע ירון למקום, פגש אותו המשיב 1 ומכר לו סם מסוכן מסוג חשיש במשקל נטו של כ-6.6532 גרם תמורת 100 ₪, זאת ללא היתר על פי דין.

3.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה שבפני
י להורות על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים.

4.
ב"כ המשיב 1 הסכימה כי יש ראיות לכאורה להוכחת אשמת מרשהּ, אך לטענתה יש פרכות בראיות, המצדיקות שחרורו של המשיב 1, וזאת גם לאור נסיבותיו האישיות של זה. טענת ב"כ המשיב 2 היא כי לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של משיב זה.
5.
אדוּן תחילה בטענותיה של ב"כ המשיב 1:
לדבריה, הדו"חות הרלוונטיים הם של השוטר יחיאל חוּטָה מיום 01.07.09 ושל משה שנקור מאותו היום. לטענתה, השוטר חוּטָה היה תצפיתן והוא תיאר שראה את הרכב שבו נסעו ירון והאחר, הוא מתאר את הבגדים שלובש הנוסע שירד מהרכב, מתאר את הבגדים של מי שמוסר דבר מה לאותו אחד, ומסביר שעקב אחרי רכב היונדאי ולשם נשלח צוות המעצר כדי לעצור את הקונים. לאחר מכן מסביר השוטר כי כאשר חזר צוות המעצר לעצור את הסוחרים בסם, הם החנו את הרכב ברח' הסנהדרין, אך המעצר התבצע ברח' התלמוד ולא היה לו קשר עם הליך המעצר בשטח. לטענתה, ועל כך אין מחלוקת, המעצר בוצע כשעתיים לאחר מכן, ובין רגע התצפית למעצר חלפו כשעתיים וחצי. לטענתה, נכון שהשוטר חוּטָה מסר כי כאשר הגיע לתחנה הוא זיהה את המשיב 1 כאותו אחד שראה שמבצע את עסקת הסמים, אך אין ביניהם היכרות מוקדמת, ומשקל הזיהוי בתחנת המשטרה, כשהחולצה דומה לתיאור, וכשהוא כבול באזיקים, הוא אפסי. לפחות יש ספק בנקודה קריטית ויש כרסום בזיהוי.

6.
לא מצאתי כי יש כרסום ממשי בראיות התביעה לעניין זיהויו של המשיב 1. מדו"ח הפעולה עולה כי השוטר חוּטָה זיהה בבירור את המשיב 1 בתחנת המשטרה כמי שסיפק את הסם. השוטר כותב כי הזיהוי הוא בוודאות ובצורה מוחלטת, והוא מציין כי במהלך החבירה והמסירה, הראות הייתה ברורה ומצויינת. על כן, גם אם קיים כרסום מסויים במעשה הזיהוי, הרי אין המדובר הוא בכרסום משמעותי אשר יש בו כדי להוביל לשחרורו של המשיב 1, כבקשת הסניגוריות.

7.
אשר למשיב 2, הרי טענת בא-כוחו מתמקדת בהעדר קשר של מרשו לטלפון אליו חייג
ירון. מוסר ב"כ המשיב 2 כי למעשה היו שני אירועים, כאשר האירוע הראשון הוא, לטענת המאשימה, רכישת סם על ידי ירון ורועי מאת המשיבים, ואילו האירוע השני, אשר לא התגבש כדי עבירה פלילית, הוא האירוע עם "נתי מהמושב" (להלן: נתי). טוען ב"כ המשיב 2 כי האירוע הראשון אירע בשעה 22:30 לערך, וכי אין מחלוקת שאצל ירון נתפס סם, בדלת של המושב שליד הנוסע הקדמי. ירון מאשר שהוא קנה את הסם הזה, וגם על כך אין מחלוקת. בהודעתו הראשונה במשטרה מסר ירון שהוא התקשר לטלפון מס' 7008148 – 052, (להלן: טלפון 148). כן מסר ירון, ועל כך אין מחלוקת, כי הוא התקשר לטלפון הזה וכי רשום לו בטלפון על-שם "אלון". הוא מסר שהוא קיבל את הטלפון מזמן, אך שזו הייתה הפעם הראשונה שהתקשר לטלפון הזה. מכאן למד ב"כ המשיב 2 כי ירון לא מכיר את אלון.

8.
ממשיך וטוען ב"כ המשיב 2 כי בהודעה השלישית במשטרה, מסר ירון גרסה אחרת, והיא כי הוא הגיע לפי הָכְוַונָּה של בחור שדיבר איתו בטלפון, והשם שלו אלון. כן טוען הוא כי גרסת שנקור היא שכאשר הוא הגיע לעצור את המשיב 2 לגבי העסקה עם נתי, החזיק שנקור את הטלפון ביד ועל הצג היה רשום "נתי מהמושב", וכי שנקור ענה לטלפון והכווין את נתי כדי לעצור אותו. בתום השיחה הלך שנקור ופגש את נתי. עוד טוען ב"כ המשיב 2 כי שנקור מוסר שחיים בן ברוך היה איתו כל הזמן, אך מנגד, חיים בן ברוך מוסר כי אחד הטלפונים שנתפסו צלצל, אך הוא לא ענה, ויש בכך אי התאמה למה שמסר שנקור בדו"ח הפעולה שלו.

9.
אתייחס כבר לטענה זו האחרונה ואומר כי מדו"חות הפעולה של שנקור ובן ברוך עולה כי לא כל העת היו הם יחד, וייתכן ובן ברוך מתייחס לצלצול טלפון שהתקבל כאשר שנקור לא היה יחד עמו.

10.
טענתו העיקרית של ב"כ המשיב 2 היא כי אין ראיה לכך שטלפון 148 הוא בבעלות המשיב 2.
הוא טוען שאי אפשר לקשור את הטלפון 148 למרשו, גם אם הטלפון היה אצלו כאשר נעצר, שהרי העסקה נשוא כתב האישום בוצעה כמה שעות קודם לכן, והטלפון יכול היה גם להיות בחזקת אנשים אחרים. טוען ב"כ המשיב כי נבדקו שיחות יוצאות ממס' טלפון 2473499-050, וכי באותו הפלט קיימות שתי שיחות לטלפון 148. לא די בכך כדי לקשור את המשיב 2 עם אותו הטלפון. המסקנה היא, לטענת ב"כ המשיב 2, כי ללא קשר לטלפון 148, אין ראיה הקושרת את משיב 2 עם עסקת הסם.

11.
לאחר ששקלתי את טענות ב"כ המשיב 2, מצאתי כי דינן להידחות. מתיק החקירה עולה שהמשטרה תפסה חמישה מכשירי טלפון סלולריים אשר הסוגים שלהם נרשמו בדף הפתיחה לדו"ח בדיקת טלפונים שבתיק החקירה. לאחר דף פתיחה זה, מצויים דפים רבים של תדפיסים אשר הופקו מן הטלפונים האמורים. באחד התדפיסים, ולא ניתן לדעת מתיק החקירה מאיזה מן הטלפונים הסלולריים הוא הופק, ניתן לראות כי קיימות 2 שיחות נכנסות מטלפון מס' 2473499-050, שתיהן מיום 30.06.09, האחת בשעה 23:52:59, והשניה בשעה 23:29:44. על פי התדפיס, קיים שם מזוהה של המתקשר, והוא "ירון + אלבז". מול תדפיס זה, קיים תדפיס שיחות יוצאות מטלפון שמספרו 2473499-050, אשר שם המנוי הוא "קריביאן עמוס" לטלפון מס' 7008148-052. השיחות היו במועדים 30.06.09, האחת בשעה 23:29:48 והשנייה ב-23:53:03.

מהשוואת הנתונים האמורים, ניתן להגיע למסקנה כי לכאורה, ירון אשר שם המשפחה שלו קרביאן התקשר בשעות האמורות לטלפון שהיה בעת המעצר בחזקתו של המשיב 2. נכון הדבר כי מן התדפיס הראשון אותו ציינתי לעיל, לא ניתן לקשר בין הטלפון שממנו הופק לבין המשיב 2, ואולם המדובר הוא באחד מן הטלפונים שנתפסו בפרשה, וכשם מזוהה של המתקשר הופיע בו, בין היתר, השם "ירון". בנסיבות העניין, די בכך כדי להקים תשתית ראייתית לכאורית לכך שירון התקשר למשיב 2 לצורך קבלת הכוונה לקבלת הסמים מן המשיב 1. לכך יש להוסיף את נסיבות מעצרם של המשיבים בקרבת המקום שבו לכאורה בוצעה עסקת הסם, וגם בכך יש כדי לתמוך בתשתית הראייתית כאמור. לכך יש להוסיף כי בתדפיס הראשון, אליו התייחסתי לעיל, מצויות גם שתי שיחות ממספר המזוהה בשם "נתי מהמושב".


מסקנתי היא, אם כן, כי קיימות ראיות לכאורה גם בהתייחס לחלקו של המשיב 2 בעבירה של מכירת הסם.


ההלכה הינה כי כאשר המדובר הוא בסוחרי סמים לכאורה, אין להורות על שחרורם ויש לעצרם עד תום ההליכים המשפטיים, אלא אם כן קיימות נסיבות חריגות שמצדיקות בחינתה של חלופת מעצר.


במקרה שבפני
י, המדובר הוא במשיב 1 אשר יש לו עבר פלילי מתיק נוער, לא בעבירת סמים, אשר בגינו הורשע משיב זה אך התיק הסתיים בהליך טיפולי. המדובר הוא במשיב צעיר בן 19. אשר למשיב 2, גם הוא אדם צעיר, נעדר עבר פלילי, וזהו מעצרו הראשון. מצאתי כי יש בנתונים אלה כדי להצדיק בחינתה של חלופת מעצר, ויש מקום כי זו תיבחן על ידי שירות המבחן במסגרת תסקיר מעצר.


אשר על כן, אני דוחה את המשך הדיון בעניינם של המשיבים ליום
09/08/09 בשעה

09:00 בפני
השופט התורן.


שירות המבחן יערוך תסקיר מעצר, אשר יבחן את חלופות המעצר שתוצענה לו על ידי ב"כ המשיבים.


התסקיר יוגש לא יאוחר ממועד הדיון.


המזכירות תעביר עותק הפרוטוקול לשירות המבחן.


ניתנה היום כ"ג בתמוז, תשס"ט (15 ביולי 2009) במעמד הצדדים.



אקסלרד ישראל
,
שופט

קלדנית: ליה סטרניצקי+ריקי






בש בית משפט שלום 6261/09 מדינת ישראל נ' חדידה בנימין, אלון בוכובזה (פורסם ב-ֽ 15/07/2009)














מידע

© 2024 Informer.co.il    אינפורמר       צור קשר       תקנון       חיפוש אנשים