פסקי דין על ויינר בלה | פסקי דין על אבי מזור

8816/07 דמ     19/07/2009




דמ 8816/07 ויינר בלה נ' אבי מזור




בעניין:

-
1
-




בתי הדין לעבודה

דמ 008816/07
מספר תיק:
בית הדין האזורי לעבודה תל אביב יפו


19/07/2009
כב' השופטת נטע רות

בפני

:



נ.צ. גב' חנה קפלניקוב
נ.צ. מר צבי קוסטרינסקי






בעניין
:
ויינר בלה

התובעת


ע"י ב"כ עו"ד נונו אברהם



נ
ג
ד



אבי מזור

הנתבע


ע"י ב"כ עו"ד ויינברגר עמיחי

פסק דין

yyy
רקע כללי
1.
התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, פדיון חופשה שנתית וגמול בגין עבודה בשעות נוספות.

2.
התובעת עבדה אצל הנתבע כשוטפת כלים במסעדה שבבעלותו ברח' האופן 2 בפתח תקווה (להלן: "המסעדה") החל מיום 1.7.04 ועד ליום 26.11.07.
מרבית תקופת עבודתה עבדה התובעת חמישה ימי עבודה בשבוע במשך 10 שעות ביום בשכר שעתי של 20 ש"ח.

y

זכאות התובעת לתשלום פיצוי בגין פיטורים וחלף הודעה מוקדמת
3.
עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגע לנסיבות סיום העבודה ומועד סיומם. אין חולק כי ביום 26.11.07 פרץ ויכוח בין התובעת לנתבע בנוגע לביצוע העבודה ע"י התובעת:

לגרסת התובעת, לאחר שביום 22.11.07 הודיע לה הנתבע כי היא תחל לעבוד במשמרות של 8 שעות בלבד (במקום 10 שעות במשמרת כפי שהיה עד אז), ביקש ממנה הנתבע ביום 26.11.07 להישאר מעבר לשעות העבודה על מנת לסיים עבודתה וזאת מבלי שהתכוון לשלם לה עבור שעות אלה.
לדבריה, מאחר והיא (התובעת) סירבה לבקשה זו של הנתבע ולאחר דין ודברים אמר לה הנתבע: "לכי הביתה אני לא צריך אותך". עוד אמר לה, לדבריה, כי לכשיגיע המועד לתשלום המשכורת (10.12.07) הוא לא ישלם לה פיצויי פיטורים
(ראה - סעיפים 6 ו-8 לתצהיר התובעת וכן עדות התובעת בעמ' 1 ש' 15 ובעמ' 2 ש' 9)
.

גרסת הנתבע לאירועי אותו יום היתה - כי התובעת לא שטפה את הסירים במסעדה במסגרת שעות העבודה שנקבעו על ידו ולכן כל שביקש היה כי היא: "תבצע את עבודתה במסגרת המשמרת שלה", אך היא (התובעת) בחרה שלא לעשות כן
(ראה – סע' 24 לכתב ההגנה; ראה גם - סע' 3-4 ו-11 לתצהיר הנתבע)
.
לטענתו, משסירבה התובעת לשטוף את הסירים, הוא (הנתבע) ביקש מהתובעת לצאת ל-3 ימי חופשה ולשוב לעבודה ביום א' 2.12.07, אולם התובעת בחרה שלא לעשות כן
(ראה – עדות הנתבע בעמ' 4 ש' 1-2 ו-19)
.

עוד טען הנתבע כי ביום 2.12.07 הוא ניסה ליצור קשר עם התובעת על מנת לברר את הסיבה לאי התייצבותה לעבודה, אך ללא הועיל. משכך, למחרת (ביום 3.12.07) שלח לה מכתב בדואר רשום כדלקמן:

"הנדון: היעדרותך מהעבודה במסעדת כמו פעם
בתאריך 26.11.07 נתבקשת על ידי לצאת לחופשה יזומה בת 3 ימים (על חשבון ימי חופש), ולהגיע בחזרה לעבודה ביום ראשון 2.12.07.
מאחר ולא הגעת לעבודה בתאריך לעיל ולא ענית לשיחות הטלפון שלי אני שולח לך מכתב זה בכדי שתחזרי לעבודה בדחיפות.
אם יש בעיה בריאותית כל שהיא נא ליצור איתי קשר כדי לעדכן אותי בימי מחלה."

לטענת הנתבע, התובעת לא הגיבה למכתב זה. בהקשר זה יצוין כי לדברי התובעת, הנתבע מעולם לא התקשר אליה ואף שעה שהיא הגיעה למסעדה ביום 10.12.07 על מנת לקבל את שכרה בגין חודש 11/07 נתן לה הנתבע שיק ותלוש שכר והודיע לה כי היא לא תקבל פיצויי פיטורים. זאת, כאשר הוא אינו מאזכר את המכתב מיום 3.12.07 (אותו טרם קיבלה) ואף אינו מציע לה לשוב לעבודתה.

יוער במאמר מוסגר, כי התובעת הגישה תביעתה כבר ביום 4.12.07 – כשבוע לאחר הפסקת עבודתה וטרם עריכת גמר החשבון בין הצדדים – ואילו הנתבע קיבל את כתב התביעה רק ביום 4.2.08. משכך, התביעה שהוגשה עדיין לא עמדה כחיץ בין הצדדים במועד הפגישה שהתקיימה ביום 10.12.07.

כשנשאל הנתבע מדוע לא הציע לתובעת לחזור לעבודה ביום 10.12.07 טען כי הוא הבין שהתביעה בדרך ולכן לא הרגיש נוח "שעושים לי משהו בכוונה ואני צריך לכופף את הגב ולהגיד בסדר"
(ראה –עמ' 4 לפרוטוקול ש' 12-16)
.

4.
בנסיבות אלה, מסקנתנו היא - כי גרסת התובעת היא זו המתיישבת עם שורת ההיגיון. גרסה לפיה, הנתבע הוא שהביא לסיום יחסי העבודה ביום 26.11.07.
מסקנה זו נסמכת על העובדה שהתובעת אכן נשלחה לביתה ביוזמת הנתבע, בלא שתואמה חופשה מראש ובלא שהוצג ע"י הנתבע טעם המצדיק את הוצאתה לחופשה כפויה. מסקנה זו נסמכת אף על הודאת הנתבע כי הוא לא ביקש מהתובעת לשוב לעבודתה שעה שהגיעה למקום עסקו ביום 10.12.07, וזאת טרם שהומצא לו כתב התביעה. מסקנה זו אף נשענת על האמון שרחש בית הדין לגרסת התובעת, אשר העידה כי הנתבע הורה לה ללכת הביתה וכי הוא לא הביע חרטה על מעשה זה בפני
התובעת סמוך למועד בו נעשה.
משכך, על הנתבע לשלם לתובעת חלף הודעה מוקדמת בסך 3,720 ש"ח
( 20 ש"ח לשעה
x
186 שעות בחודש)
ופיצויי פיטורים בסך 12,710 ש"ח

( 3,720 ש"ח
x
5/12
3)
.

y

זכאות התובעת לתשלום דמי הבראה
5.
התובעת העמידה את תביעתה לדמי הבראה על סך 3,657 ש"ח, לאחר שהפחיתה את הסך של 1,908 ש"ח ששולם לה במהלך תקופת עבודתה.

לטענת הנתבע שולמו לתובעת מלוא דמי ההבראה המגיעים לה בגין תקופת עבודתה כדלקמן: סך של 613 ש"ח שולם בחודש 12/05, סך של 1,908 ש"ח שולם בחודש 6/07 וסך של 922 ש"ח שולם בחודש 12/07.
הנתבע אף ציין כי התובעת לא לקחה בחשבון את תקופת ההתיישנות הנוגעת לתביעה לתשלום דמי הבראה. באשר לכך ציינה התובעת כי לא קיבלה מהנתבע את הסכומים הנקובים בתלוש השכר שהפיק הנתבע בחודש 12/07, הכולל התחשבנות בגין דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית – עובדה אותה לא הכחיש בסיכומיו.

באשר לסכום הנוסף אותו טען הנתבע ששילם, הרי שבתלוש השכר של חודש 12/05 לא צויין סכום כאמור ולכן ההנחה היא כי סכום זה לא שולם.

6.
לא נסתרה מעיננו טענתו של הנתבע באשר לתקופת ההתיישנות החלה על רכיב זה.
יחד עם זאת, מאחר ובכל תקופת עבודתה של התובעת (3 שנים ו-5 חודשים) לא שילם הנתבע לתובעת דמי הבראה, למעט סך של 1,908 ש"ח בחודש 6/07, הרי שהסכום ששולם במהלך תקופת העבודה נזקף לזכות חובות העבר ואינו בא לפרוע את החוב בגין דמי הבראה במהלך השנתיים האחרונות להעסקתה של התובעת.

משכך, על הנתבע לשלם לתובעת דמי הבראה על פי תביעתה בסך 3,657 ש"ח.

y

זכאות התובע לתשלום פדיון חופשה שנתית
7.
התובעת תיקנה תביעתה בגין רכיב זה במסגרת תצהירה והעמידה את סכום התביעה על סך 4,664 ש"ח (4,600 ש"ח במסגרת הסיכומים) בהתאם לימי החופשה שלא ניצלה בפועל במהלך תקופת עבודתה, כפי שעולה מתלושי שכרה.

עמדת הנתבע היא כי לתובעת מגיע בגין רכיב זה 750.60 ש"ח, כמפורט בתלוש שהנפיק לחודש 12/07. דא עקא, שהנתבע לא הציג תחשיב המתיחס לסכום זה ואף לא הציג פנקס חופשה או הוכחה אחרת המצביעה על ניצול ימי חופשה בפועל. זאת, שעה שהנטל לשכנע בניצול ימי החופשה מוטל כידוע על הנתבע.

משכך אנו קובעים כי על הנתבע לשלם לתובעת פדיון חופשה שנתית, בשים לב לכך שהתובעת עבדה חמישה ימים בשבוע ושכרה היומי, ללא שעות נוספות עמד על 180 ש"ח, בסכום של 3,240 ש"ח
(180 ש"ח ליום
x
19 ימים; עפ"י 10 ימי חופשה בתשלום בשנה למי שעובד חמישה ימים בשבוע
).

y

זכאות התובע לתשלום בגין עבודה בשעות נוספות
8.
התובעת העמידה את תביעתה לגמול בגין עבודה בשעות נוספות על סך 2,400 ש"ח, כאשר לפי תלושי השכר שצירפה לתצהירה (תלושי שכר לחודשים 7/04 - 11/07) עולה כי במהלך כל תקופת עבודתה עבדה התובעת 719 שעות נוספות (שעות עבודה מעבר ל-186 שעות חודשיות).
יצוין כי בתצהירה הגדילה התובעת את סכום תביעתה בגין רכיב זה. אולם, משלא תוקנה תביעתה של התובעת, לא ניתן לפסוק לה סכום הגבוה מהסכום המצוין בכתב התביעה.

9.
הנתבע זנח בסיכומיו את טענתו כי התובעת לא עבדה בשעות קבועות ולא הוכיחה את כמות השעות הנוספות שעבדה. משכך, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,400 ש"ח בגין רכיב זה.

10.
לפני סיום נציין כי ערים אנו לעתירתה של התובעת לתשלום פיצויי הלנה, דא עקא שעתירה זו לא פורטה בכתב התביעה ומשכך אין להידרש לה.


yyy
סוף דבר
10.
לאור כל האמור לעיל, הרי שאנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעת, תוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פס"ד זה, את הסכומים הבאים:
§
סך של

3,720
ש"ח בגין חלף הודעה מוקדמת
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

12,710
ש"ח בגין פיצויי פטורים
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

3,657
ש"ח בגין דמי הבראה
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

3,240
ש"ח בגין פדיון חופשה
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

2,400
ש"ח בגין עבודה בשעות נוספות
,
בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 4.12.07 ועד למועד התשלום בפועל.
§
סך של

2,600
ש"ח בגין הוצאת משפט
.

11.
הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה, תוך 15 יום מהמועד שיומצא להם.

12.
המזכירות תשלח העתק מ

פסק דין
זה לצדדים בדואר.

ניתן היום כ"ז בתמוז, תשס"ט (19 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.

נ.צ. גב' חנה קפלניקוב

נ.צ. מר צבי קוסטרינסקי

נטע רות
, שופטת
קלדנית: דפנה ענוה-רז







דמ בית דין אזורי לעבודה 8816/07 ויינר בלה נ' אבי מזור (פורסם ב-ֽ 19/07/2009)