פסקי דין על אלומות מ.ג. הנדסה | פסקי דין על אלומות מ.ג. ניהול וייזום ואח' | פסקי דין על יעקב אמסטר | פסקי דין על יעקב לנגה | פסקי דין על כונס הנכסים הרשמי |

5030/08 בשא     21/07/2009




בשא 5030/08 אלומות מ.ג. הנדסה בע"מ, אלומות מ.ג. ניהול וייזום בע"מ ואח' נ' יעקב אמסטר, יעקב לנגה, כונס הנכסים הרשמי




בעניין:

1



1

בתי המשפט

בית המשפט המחוזי בירושלים
בשא 5030/08
פש"ר 4302/07


בפני
:
כבוד השופט יוסף שפירא







פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג-1983
הפקודה

בעניין:

אלומות מ.ג. הנדסה בע"מ
2. אלומות מ.ג. ניהול וייזום בע"מ
3. אלומות שקמים בע"מ
4. גיל מסטיי
5. שמעון מידני
כולם ע"י עו"ד דורון לנגה






"קבוצת אלומות"

ובעניין:
1. אלן שוכלטר

2. לוגן בניה (1990) בע"מ
3. בקעה (ניו-ג'רסי) אל.אל. 10
כולם ע"י עו"ד יואל סילבר




"המערערים"

ובעניין:
יעקב אמסטר
, עו"ד

"הנאמן"

ובעניין:
ובעניין:
יעקב לנגה
, עו"ד

כונס הנכסים הרשמי
ע"י עו"ד דינה גן עדן סרבין
"המנהל המיוחד"

"הכונס הרשמי"

פסק דין

לפני ערעור על החלטת המנהל המיוחד, עו"ד יעקב לנגה
לקבוצת אלומות בהקפאת הליכים (להלן: "המנהל המיוחד"), בתביעות החוב שהגישו המערערים בעניינן של החברות ובעלי השליטה בקבוצת אלומות, בהן נתקבלו תביעות החוב בחלקן.



רקע כללי
:
1.
מדובר בשלושה מערערים מר אלן שוכלטר, חברת לוגן בניה (1990) בע"מ וחברת בקעה (ניו ג'רסי) אל.אל.סי (שלושתם להלן: "קבוצת שוכלטר" או: "שוכלטר") על הכרעת המנהל המיוחד במקבץ תביעות החוב שהגישה קבוצת שוכלטר, בענין אלומות מ.ג. הנדסה בע"מ
, אלומות מ.ג. ניהול וייזום בע"מ, אלומות שקמים בע"מ וכן ה"ה גיל מסטיי ושמעון מידני (כולם להלן: "קבוצת אלומות" או "אלומות").

2.
כנגד קבוצת אלומות ניתן ביום 1.11.07 צו הקפאת הליכים,
ומונה לה נאמן זמני (עו"ד יעקב אמסטר
). הצו כולל את החברות ומנהליהן. הצו הוארך מפקידה לפקידה, וביום 12.7.09 ניתנה על ידי החלטה לפיה הצו יעמוד בתוקפו עד ליום 31.7.09, זאת לאור האמור בדוח הנאמן מיום 8.6.09 לפיו לאור המצב הכללי, לא ניתן לבצע את הסדר הנושים, וכי יש מקום ליתן צו פירוק. כך ייעשה בתום התקופה הנ"ל.

3.
קבוצת אלומות היתה קשורה במספר פרויקטים בשלבי בניה שונים, ביניהם הנכס הנוגע למערערים, המצוי ברח' דרך בית לחם 66 ירושלים, הידוע כחלקה 137-40 בגוש 30015 בשטח (להלן: "הנכס"), שהיה בבעלות מערערת 3.
ביום 6.9.05 מכרה מערערת 3 את הנכס לחברת בקעה אלומות, והבעלות נרשמה על שם האחרונה ביום 8.10.07. לטענת המערערים במהלך ביצוע הסכם המכר לא עמדה הרוכשת אלומות בתנאי ההסכם, ולא שילמה את מלוא התמורה בגין רכישת הנכס. עוד התברר כי למרות שאלומות לא שילמה את כל התמורה בגין רכישת הנכס העבירה בקעה ניו ג'רסי את זכויות הבעלות בנכס על שמה של הרוכשת בלשכת רישום המקרקעין, בלא שדאגה לשעבד או לדאוג לערבות ו/או לביטחונות שיבטיחו את קבלת יתרת התמורה בגין מכירת הנכס. הדבר נעשה כאשר היה ברור שחברת אלומות מצויה במצוקה כספית וכאשר הנכס נמכר לבקעה אלומות בסכום של 11,250,000$.
בהסכם המכר אין, לטענת המנהל המיוחד, ציון בדבר תוספת חיוב במע"מ. הסכום שבחסר מכח ההסכם, כטענת המערערים, הינו הנדבך העיקרי בערעור זה.

4.
תביעות החוב הנוספות של שוכלטר הינן כדלקמן:

א.
תביעות בגין הסכם לניהול הפרויקט, באמצעות חברת לוגן כחברת ניהול;
ב.
תביעות לתשלום שוכלטר מכח הסכם לפיו אלן שוכלטר יועסק אישית כמנהל הפרויקט, ושוכלטר יקבל הנחה בקניית דירה במתחם וכן 5% מרווחי הפרויקט;
ג.
תביעות בגין ריבית שהצטברו בשל האיחור בתשלום תמורת הנכס;
ד.
תביעות נוספות המפורטות במכתב עו"ד סילבר מיום 6.12.2007 ובהן תביעות בגין הפרת הסכמים, החזרי תשלומים ששולמו עבור רכישת דירות וכיוצ"ב.
תביעות החוב, למעשה, עתרו לשתי אפשרויות חלופות:

1.
אם ייקבע כי ההסכם מיום 1.11.07 הינו תקף וכי שוכלטר הינו נושה מובטח מכח אותו הסכם, הרי שסכום התביעה עומד על סך 12,000,000 ₪.
2.
בכל מקרה אחר תביעות החוב לטענתו עומדת על סך 26,000,000 ₪.

הכרעת המנהל המיוחד
:
טענותיהם של קבוצת שוכלטר שהוגשו לפני המנהל המיוחד נדחו מן הנימוקים הבאים:

"(א) הסטטוס של נושה מובטח נקבע בהתקיים שורה של תנאים בהתאם לדין. אשר על כן, גם אם ניתנה ההבטחה כאמור בהסכם שנחתם בין הצדדים ביום 1.11.07, אין הוא יוצר סטטוס של נושה מובטח מבלי שננקטו ומומשו הצעדים המשפטיים הקבועים בחוק, בין ע"י רישום ברשם החברות, או ברשם המשכונות, או באגף רישום המקרקעין או בכל רישום אחר המתנהל על פי חוק.

(ב) ההסדרים הנ"ל נועדו למנוע מחטפים של הרגע האחרון מצד נושים כלשהם כלפי החייב ובאים למנוע העברות על דרך של העדפות נושים.

(ג) קבלת גישתו של ב"כ סילבר תפלה לרעה את נושים אחרים, וזאת בניגוד לדין ולפסיקה.
אשר על כן, ברור לנו כי קבוצת שוכלטר אינם בבחינת "נושים מובטחים" בכל סכום שהוא, והוא בגדר נושה בלתי מובטח.
(ד) לאור העובדה שההסכם נתחזה להחתם ב-1.11.07, שהוא מועד מתן צו הקפאת ההליכים ע"י בית המשפט הנכבד, ובהתחשב באמור בסעיף 1 למכתבו של עו"ד סילבר לעו"ד אמסטר מיום 6.12.07, שמפאת חשיבותו הוא מובא פה לציטוט בשלמותו:
"ביום 4.11.07 נעשה הסכם בין קבוצת שוכלטר לבין החברות והמנהלים (נספח א', ולהלן: "ההסכם עם קבוצת שוכלטר"). (ההסכם האמור נושא את התאריך 1.11.07, אך פרטיו האחרונים סוכמו ביום 3.11.08 בלילה והוא נחתם למחרת בבוקר)".
מתברר שההסכם בפועל לא נחתם ביום 1.11.07 אלא רק ב-4.11.07, לאחר מתן צו הקפאת ההליכים, הנני מוצא לנכון להתעלם מהסכם זה על כל הוראותיו ועל כך אינני מאשר את הסכום הקבוע בו הנדרש במסגרת תביעות חוב רגיל".
(שם, שם).


טענות המערערים
:
6.
המבקשת 3 הייתה כאמור בעליה של הנכס נושא "פרויקט בקעה". ביום 6.9.05 מכרה המבקשת
3 את הנכס לחברת אלומות. בסעיף 6.1 להסכם הנ"ל נקבעה התמורה בסך 11,250,000$. בסעיף 18(ג) להחלטה קובע המשיב 2 כי "מאחר ואין ציון בהסכם המכר בדבר תוספת חיוב המע"מ, אנו מניחים, בהתאם להוראות הדין, כי סכום זה כולל גם את המע"מ". הנחה זו איננה נכונה על פניה, שהרי
בסעיף 6.7 להסכם נאמר במפורש:








value added tax (v.a.t) on every payment payable
"
by purchaser herein shall be timely paid by purchaser in addition to any payment to be paid to seller by purchaser pursuant to the terms of this agreement.."


7.
בעלי המניות של אלומות בקעה הם אלומות מ.ג. ניהול וייזום בע"מ וחברת בליימן הולדינגס קורפוריישן (להלן: "בליימן"). אלומות בקעה התכוונה לפתח פרויקט בניה תוך ניצול הזכויות בנכס בקעה.

8.
התשלום האחרון על פי הסכם מכירת נכס בקעה נקבע ליום 1.4.06. אלומות בקעה לא שילמה באותו מועד את מרבית התשלום האחרון, ונותרה חייבת 1,138,789$ (977,501$ בתוספת מע"מ). אלומות בקעה ביקשה מהמערערת 3 הארכה לביצוע התשלום האמור. המבקשת 3 נענתה לכך, בתנאים מסוימים, לרבות תוספת תשלום מסוים. לאחר שאלומות בקעה הפרה את תנאי ההארכה האמורה, התבקשה וניתנה עוד הארכה, וכך קרה עוד שלוש פעמים. בסך הכל הסכימה המערערת 3 לחמש הארכות, כולן בתנאים שסוכמו בין הצדדים, וזאת לאחר שכל הארכה קודמת לא כובדה על ידי אלומות בקעה. העתקי ההארכות האמורות (שכונו "מכתבי התחייבות"). ההארכה האחרונה נעשתה ביום 13.6.07 – וגם היא לא כובדה על ידי אלומות בקשה. החברות 1 ו-2, וה"ה גיל מסטיי ושמעון מידני ערבו להתחייבויות במסמכי ההארכה.

במרוצת הזמן ההארכות הנ"ל שילמה אלומות בקעה סכומים מסוימים, אך מעולם לא השלימה אפילו את תשלומה של קרן החוב על פי הסכם מכירת נכס בקעה, כפי שעולה מחיבור החשבוניות שהוצאו בגין התשלומים ששולמו. זאת, בניגוד גמור לקביעת המנהל המיוחד
בסעיף 18(ג) להחלטה, כאילו נאמר לו שכל סכום הקרן שולם. מאליו מובן שלא שולם על ידי אלומות בקעה דבר על חשבון התשלומים הנוספים שנקבעו כתנאי למתן ההארכות.

9.
אשר לטענה בדבר העברת הבעלות טרם תשלום מלוא התמורה, טוענים המערערים כי גיל מסטיי, בשם אלומות בקעה, אכן ביקש שנכס בקעה יימסר לאלומות בקעה ויירשם על שמה אף שטרם עמדה בתנאי הסכם מכירת נכס בקעה בנוגע לביצוע התשלום האחרון, או בתנאיהם של כל ההארכות שניתנו לאחר מכן. המערערת הסכימה לכך, אך זאת במספר תנאים, ובין היתר, כי כל ההתחייבויות של אלומות בקעה למבקשת 3 על פי הסכם מכירת נכס בקעה בנוגע לביצוע התשלום האחרון, או בתנאיהם של כל ההארכות שניתנו לאחר מכן. המבקשת הסכימה לכך, וכן כי כל ההתחייבויות של אלומות בקעה למבקשת 3 על פי הסכם מכירת נכס בקעה ועל פי מכתבי ההארכה יובטחו בשעבוד לטובת המבקשת 3 על 50% מהמניות באלומות בקעה – אותם 50% שהיו מוחזקים על ידי החברה 2; וכי אותו שעבוד ישמש כבטוחה גם לכלל ההתחייבויות אחרות של החברה 2 והחברה 1 למבקשים 2-1.

10.
לפיכך נחתם בחודש יוני 2007 "הסכם שעבוד המניות" וכן מסרה אלומות מ.ג. לשוכלטר
יפויי כח בלתי חוזרים.

בסעיף 2 להסכם שעבוד המניות
התחייבה החברה כדלקמן:

"אלומות מתחייבת לרשום שעבוד מלא ללא הגבלה בסכום כל המניות לטובת אלו וזאת מיד לאחר חתימת הסכם זה כאשר אלומות תנקוט בכל צעד, תחתום על כל מסמך ותשלם כל אגרה כדי לבצע הרישום ברשם המשכונות, רשם החברות, בספרי אלומות-בקעה וכן בכל מקום או משרד ממשלתי אחר הדרוש כדי ליישם את רישום השעבוד ולתת הודעה מראש לכל גוף שלישי על זכויות אלן במניות אלו".



ומאחר וברור כי המערערת 3 ראתה בשעבוד האמור כבטוחה להתחייבויות אלומות בקעה כלפיה רק אם השעבוד האמור אכן יירשם, ורק אם מניות החברה 2 באלומות בקעה לא שועבדו לאחר, הצהירה החברה 2 בסעיף 3 להסכם שעבוד המניות כדלהלן:

"אלומות מצהירה ומתחייבת כי אין כל מניעה לבצע רישום שעבוד המניות לטובת אלן בהתאם לתנאי הסכם זה, לא קיים כל שעבוד או זכות צד ג' כלשהו נגד המניות ואלומות לא תיתן הסכמתה ליצירת כל שעבוד או זכות צד ג' כלשהו נגד המניות בעתיד וכל עוד שלא קוים כל ההתחייבויות הנ"ל לאלן במלואם".


בסמוך לפני ראש השנה (שחל ביום 13.9.07) המציא גיל מסטיי לשוכלטר
אישור של רשם המשכונות בדבר רישום שעבוד לטובת המערערת 3. ביום 16.9.07 מיד לאחר החג, עיין האחרון באישור האמור וגילה, לתדהמתו, כי בשעבוד נרשם כי הוא "למעט חוב של 1,000,000$ על פי הסכם עם חברת אאורה" – בסתירה ברורה למוסכם ולהצהרה בהסכם שעבוד המניות. בהמשך לא ניתן היה לרשום שעבוד נוסף והחל ויכוח ממושך בנדון.

לפיכך ברור, לדעת המערערים, כי הקביעה (או הרמז) של המנהל המיוחד כאילו המערערת 3 הסכימה לרישום נכס בקעה על שם אלומות בקעה למרות שזו נותרה חייבת לה כספים, הינה מופרכת לחלוטין. המערערת 3 הסכימה לכך רק משום שסברה שאכן נרשם לה שעבוד להבטחת הסכומים המגיעים לה וזאת על נכס (מניות) שאיננו משועבד לאחר, והיא אסרה במפורש על ביצוע הרישום כשנודע לה אחרת. המערערת 3 גם סברה, כאמור לעיל, שהרישום ממילא איננו יכול להתבצע.

11.
אלומות בקעה לא שילמה את הסכומים שהייתה חייבת למבקשת 3 עד ליום 15.9.07. לכן, ביום 23.9.07 שלח שוכלטר מכתב נוסף, בו דרש את תשלומם של כל הסכומים המגיעים לו והתריע על כך שאם לא ישולמו תפעל קבוצת שוכלטר למימוש כל הסעדים המגיעים לה.
לדבריהם, לא זו בלבד שאלומות בקעה הייתה בהפרה יסודית של הסכם מכירת נכס בקעה ושל כל ההארכת שניתנו לגביו, אלא שהיא אף איימה להחמיר את המצב. שוכלטר הודיעה אפוא על ביטול ההסכם האמור ודרשה, בין היתר, כי הנכס יירשם בחזרה על שמה
וכן הודיעה כי תדרוש פיצויים.

12.
מכאן אף הבקשה למתן צו מניעה זמני נגד עשיית כל עיסקה בנכס בקעה (בש"א 7497/07) (טרם מתן צו הקפאת ההליכים) בה ניתן צו ארעי במעמד צד אחד, על ידי כב' השופט זילברטל, למניעת עשיית כל עיסקה כאמור.

13.
ביום 31.10.07 הודיעה אשתו של גיל מסטיי, הגב' מיכל מסטיי:

"
אלן, תתקשר אלי בבקשה בדחיפות. אין לך מושג איזה נזק אתה גורם. זה לא נזק כספי זה הרס של החיים שלנו
".

וביום 1.11.07 סמוך לאחר חצות, הודיע המנהל 1:
"אלן, אני על סף שבירה וייאוש"
.
גיל מסטיי התחנן אפוא בפני
שוכלטר תבטל את הודעת הביטול, תחזור בה מכל דרישה להחזרת נכס בקעה אליה ולפיצוי מאלומות בקעה, ותוותר על כל זכות בפרויקט בקעה – וויתור השווה מליוני דולרים – כך שרווחי פרויקט בקעה יוכלו להיכלל בסכומים שיעמדו לרשות הנושים בהקפאת ההליכים ובהסדר שייעשה עמם.

14.
מערער 1, לטענתו, התקשה מאוד מבחינה אנושית, לעמוד בפני
תחנוניו של מסטיי ואשתו. מאידך גיסא הבין, שאם ייענה לבקשתו עלולים המבקשים להפסיד מליוני דולרים, לאור השווי של נכס בקעה שהמבקשת 3 הייתה זכאית לקבל בחזרה, ואף לאור הפיצויים והסכומים האחרים שהגיעו לה מאלומות בקעה על פי מסמכי ההארכה אפילו אם מכירת הנכס לא הייתה מתבטלת; וכל זאת – כאשר בנושאים אלה הייתה המבקשת 3 עומדת מול חברה סולבנטית (אלומות בקעה) ולא רק חברות ואנשים שאינם סולבנטיים ושנכנסים להקפאת הליכים (במקרה הטוב) ופשיטת רגל.

15.
שוכלטר החליט אפוא, מתוך התחשבות למצוקתו האישית של מסטיי
ומשפחתו, להיענות לו, אך זאת במספר תנאים שהעיקריים מהם היו:

א.
שהמבקשים יוכרו כבעלי נשייה מובטחת על סך 12 מליון ₪ (וסכום זה בלבד);
ב.
שהוויתור כלפי אלומות בקעה יהווה ויתור כלפיה בלבד, כלומר – החברות והמנהלים ימשיכו להיות חייבים למבקשים בנוגע להתחייבויות שניתנו במסגרת פרויקט בקעה ושהם ערבו להן, וימשיכו להיות חייבים כאמור כאילו ביטול הסכם מכירת נכס בקעה וזכויות המערערת 3 כלפי אלומות בקעה נותרו על כנם.

16.
לגרסת המערערים - השיחות לסגירת הפרטים הנוספים חלקן בהשתתפות עו"ד מיכל מסטיי ועו"ד לנגה (אף שכולם התקשו להתפנות לכך באותם ימים "טרופים"), המשיכו ביום ששי, 2.11.07, ובמוצ"ש 3.11.07, כך שההסכם מיום 1.11.07 נחתם בפועל ביום 4.11.07. במבוא להסכם הצהירו החברות והמנהלים כי נשייתם של המבקשים הינה בסך 12,000,000 ₪ וכי המבקשים כלולים בבקשת ההסדר כנושה מובטח. בסעיף 9 להסכם נקבע הוויתור כלפי אלומות בקעה, אך שאר החברות והמנהלים נותרים חייבים בגין ההתחייבויות שניתנו על ידי אלומות בקעה ושהן ערבו לפרעונן.

17.
בסעיף 20(ד) להחלטה כותב המנהל המיוחד כי הוא "מוצא לנכון להתעלם" מההסכם ומסכום הנשייה שנקבע בו משום שהוא נחתם רק ביום 4.11.07, לאחר מתן צו הקפאת ההליכים, ולא ביום 1.11.07. התעלמות זו חסרת כל בסיס, משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא, כמובן, שעיקרי ההסכם המתוארים בסעיף 31 לעיל, סוכמו לפני מתן הצו. הסיבה השניה, והיא לב העניין
לשיטת המערערים, נוגעת לא רק לקביעה הנ"ל בנוגע למועד ההסכם, אלא גם לקביעתו הנוספת בסעיף 20(א) להחלטה, על פיה לא ניתן ליצור סטטוס של נושה מובטח בהסכם ללא רישום בפנקס המתנהל על פי חוק.
18.
ודוק, הדבר נכון גם אילו המערערים, עובר להסכם האמור, לא היו נושים של החברות ושל המנהלים בכלל, המבקשים, למעשה, סיפקו מימון להסדר, ולו מסיבה זו בלבד הם זכאים להחזר מימונם האמור גם לפני כל נושה מובטח במניות אלומות באלומות בקעה ולפני כל נושה רגיל. אם המבקשים שונים מהמממן המצוי, הרי השוני מתבטא בשני דברים שאך מחזקים את מעמדם:

א.
לעומת המממן המצוי, המערערים הסכימו לקבל בחזרה פחות ממה שסיפקו ופחות ממה שהפסידו כתוצאה מהסכמתם לספק את המימון;
ב.
לעומת המממן המצוי, המבקשים הם גם נושים של החברות ושל המנהלים, והם ביקשו את החזר ה"מימון" שלהם רק במידה ולא יקבלו אותו ממילא ממימוש נכסי החברות.

19.
לשיטת המערערים, מעמדם של המבקשים בוודאי אינו פחות טוב – והנו אף יותר טוב – ממעמדו של אדם המספק שירות לנאמן בהסדר נושים. אותו ספק שירותים, המסייע לנאמן ולכן, בעקיפין, לנושים, זכאי כמובן לתמורה עבור שירותיו עוד לפני חלוקת דיבדנדים לנושים. על אחת כמה וכמה שהמבקשים זכאים להחזר של לפחות חלק ממה שסיפקו למעשה לטובת ההסדר והנושים עצמם.

20.
כן טוען ב"כ המערערת כי החלטת המנהל המיוחד בסעיף 18
כי ההסכמה לרישום הנכס על שם אלומות בקעה למרות שזו נותרה חייבת לה תשלומים, וקביעתו כי מחיר הנכס בהסכם היה ללא תוספת מע"מ, קביעות אלו מופרכות וכך גם קביעתו לעניין קבלת סכום הקרן.

21.
לשיטת המערערים סכומי הנשייה, נכון ליום 1.11.07, הם כדלהלן:
למערער 1 חייבות כל אחת מהחברות 2-1 וחייבים המנהלים סך של 1,000,000$ ועוד 1,030,000 ₪ (סך כולל של 4,994,000 ₪).
למערערת 2 חייבות כל אחת מהחברות 2-1 וחייב מסטיי
סך של 3,374,565$
(13,376,776 ₪), וחייב מסטיי 1,386,000$ (5,494,104 ₪).
למערערת 3 חייבות
כל
אחת מהחברות
2-1
וחייבים
המנהלים
סך
של
2,015,475$ (7,989,343 ₪).

דיון
22.
לאחר שקיימתי דיון, הורתי לצדדים לנהל מו"מ ולדון בטענות שהועלו על ידי המערערים, וכך הם עשו, והוגשה על ידי המנהל המיוחד תשובה נחרצת כי מדובר בנושה רגיל ולא בנושה מובטח. יחד עם זאת קיבל המנהל המיוחד חלק מן הטענות, ותיקן את הכרעתו תוך הוסיף מספר נימוקים:
א.
לדעתו לא ניתן להסתמך על הבטחות בעלמא.
ב.
מעמד נושה מובטח מוגדר בחקיקה ובפסיקה. יש לו מאפיינים ופרמטרים קבועים.
ג.
הסדרים פנימיים בין חייבים לבין נושים, אינם יוצרים ומקימים "נושים מובטחים".
גם אם צודק שוכלטר בטענתו שלולא ההסכם שנחתם בינו לבין אלומות לביטול צו המניעה שניתן לטובתם של שוכלטר, וויתור על ביטול עיסקת המכר הסדר הנושים לא היה נברא – אין באלה כדי ליצור יש מאין ולהבטיח את מעמדו של שוכלטר כנושה מובטח.
ד.
טענתו של שוכלטר כי עצם ויתור על ביטול עיסקת המכר מהווה נכס המממן את הקפאת ההליכים אין לה נפקות, שכן הנכס אינו בבעלותו של שוכלטר, והמניעים להסכמת שוכלטר להעביר את הנכס לאלומות בקעה אינם רלוונטים, ואין מקום להפלותם לעומת נושים אחרים.
ה.
אין לשוכלטר אלא להלין על עצמו שלא דאג להבטיח את זכויותיו, מה גם שקשייה של אלומות היו ידועים לו היטב.
ו.
כמו כן, טענתו החילופית של שוכלטר כאילו גם אם הוא לא נושה מובטח בגין ויתור על עיסקת הביטול שהוגשה על ידו לביהמ"ש, אזי הוא מובטח ע"פ הבטחה שניתנה לו מכוח ההסכם הינה חסרת בסיס.

הצו הזמני היווה נכס "זהב", לשוכלטר, שכן אלומות בקעה הייתה מנועה מלעשות כל עיסקה, כל עוד לא נפרעו חובותיה לשוכלטר או עד למתן החלטה אחרת על ידי בית המשפט.
במקום להחזיק בצו, החליט שוכלטר "מתוך התחשבות למצוקתו האישית של מנהל אחד ומשפחתו" לבטל את ההליך המשפטי ותחת זאת לחתום על הסכם עם צד המוכר לשוכלטר כמפר הסכמים סידרתי, כטענתו, וכאשר היה ידוע לשוכלטר כי קבוצת אלומות קורסת, ולא ברור מדוע עשה כן.
טענתו של שוכלטר שהחתימה על הסכם מיום 1.11.07 מהווה, למעשה, מימון להסדר נושים – אין
לה על מה שתסמוך. טענת שוכלטר שאם צו המניעה לא היה מתבטל, לא ניתן היה להגיע להסדר נושים במסגרת הקפאת הליכים הינה בבחינת ספקולציה בלבד. לא מן הנמנע שהיו מוצאים פתרונות אחרים ובכל מקרה אין בטענה זו כדי להכיר בשוכלטר כ"נושה מובטח".
אין חולק כי ההסכם נחתם ביום 4.11.07 ולא ביום 1.11.07 – עת ניתן צו הקפאת הליכים.
למן מועד מתן צו הקפאת ההליכים, כשמו כן הוא, כל ההליכים כנגד החייב ועם החייב מוקפאים, שאם לא כן אין משמעות למתן צו הקפאת ההליכים. ועל כן ההסכם הנ"ל חסר תוקף.

23.
אכן קיים מישכון לטובת שוכלטר (לוגן בניה) ברשם המשכונות על כל ההכנסות ממכירת זכויות בפרויקט אלומות הנדה ברח' כרמייה 8, למעט חוב של 1,000,000$ ע"פ הסכם עם חב' אאורה.
יודגש כי המישכון הוא על כספים שינבעו מהכנסות ממכירת הנכס ולא על הנכס עצמו, כפי שקיים בשעבוד של זלניק.
לפיכך צודק שוכלטר שלא נאמר בהכרעת המנהל המיוחד דבר השיעבוד, אבל בבדיקת סוגי השיעבודים בהתחשב דלעיל אין בכך כדי לשנות את הכרעתו.

24.
התביעות הנוספות של שוכלטר הן לעניין שכר ניהול, השתתפות ברווחים בפרויקט בקעה והנחה ברכישת דירה בפרויקט בקעה. שוכלטר ציין כי ע"ח ניהול קיבל סך 147,000$.

מאחר והפרויקטים נעצרו ויצאו משליטתם של החייבים, לא נוצרו הכנסות, לא הופקו רווחים, הפרויקטים כשלו ועימם כל הרווחים הצפויים ו/או העתידיים, ובאין רווחים אין עילה לתביעת החוב של שוכלטר.

25.
ביום 19.2.06 נחתם הסכם הלווה בין אלומות מג לבין שוכלטר (בקעה ניו ג'רסי) ע"ס 936,000 ₪ שהועברו בהעברה בנקאית מתועדת.
ב-20.9.06 נחתם הסכם בין אלומות מ.ג. לבין אלן שוכלטר (כאדם פרטי) לפיו ירכוש האחרון חלק בזכויות בדירה בפרויקט ציפורי. ע"פ ההסכם, התשלום הראשון ע"ח רכישת הדירה (936,000 ₪ יראוהו כפרעון ההלוואה.

ב-16.9.07 נחתם הסכם ביטול מכירת הדירה בציפורי והוסכם כי המוכרת אלומות מג תחזיר את סכום ההלוואה (936,000 ₪) בתוספת 10% ריבית לשוכלטר.
כמו כן הוסכם להשאיר העניין הפיצוי המגיע לשוכלטר – פתוח.
לפיכך תביעת החוב של שוכלטר כלפי החייב ע"ס 1,030,000 ₪ מאושרת על ידי המנהל המיוחד בהתחשב בכך שהצדדים השאירו את עניין הפיצוי פתוח ושוכלטר עצמו לא נקט בהליכים משפטיים לתביעת פיצוי כלשהי.

26.
ביום 7.1.07 נחתם הסכם הלוואה בין שוכלטר (לוגן בניה) לבין אלומות מג לפיו שוכלטר העמיד כספים לרשותה של אלומות ע"ס 215,000$ לצורך מימון חלקי של פרויקט פטרסון. בפועל ניתנה הלוואה על סך 186,000$.
27.
מנגנון השבת ההלוואה והריבית כפי שהצדדים קבעו אינו מתקבל על הדעת באופן קיצוני הן לעניין דרך ההשבה והן לעניין גובה הריבית:

א.
ביום 7.1.07 שוכלטר (לוגן) הילווה הלוואה לחייב ע"ס 186,000$.
ב.
ביום 19.10.07 התחייבה אלומות למכור דירה בפרויקט פטרסון לצד ג' שזהותו תקבע ע"י חב' לוגן בסך 1,700,000$ כאשר חלקה של אלומות בסכום שיתקבל ע"י צד ג' (המסתורי) יהיה 500,000$ בלבד. יוצא איפוא, שבתמורה להלוואה בסך 186,000$ שהלווה שוכלטר (לוגן) לאלומות הוא רכש דירה ששווה 1,700,000$ כשזו עלתה לו בפועל 314,000$ בלבד. פשוט לא מקבל על הדעת.
ג.
לאור האמור לעיל, ומאחר ומדובר בעיסקאות שלעניות דעת המנהל המיוחד

,
נדחתה תביעת חוב זו.

אשר לתיקון המנהל המיוחד בהכרעתו בתביעת החוב קבע הוא כדלקמן:

"(ה) בעקבות הערעור, מצא המנהל המיוחד לאשר, במקצת, תביעות החוב של שוכלטר כמפורט להלן:
סך של 620,000$ בגין הפיגורים בתשלומים וההארכות שניתנו לאלומות בגין רכישת נכס המקרקעין בדרך בית לחם מחב' בקעה ניו-ג'רסי.
סך של 225,000$ בגין פיצוי מוסכם עליו הסכימו הצדדים בהסכם שנחתם ביניהם. סכום זה נקבע ע"י המנהל האחר על דרך האומדנא ושיעור הפיצוי הועמד על סך 20% מסכום הפיצוי המוסכם.
19 א
המנהל המיוחד מאשר תביעת חוב בסך 1,030,000 ₪ בגין עסקת מכר /הלוואה של דירה בפרויקט צפורי".

28.
עד כאן דברי המנהל המיוחד, לאחר ששקל בשנית וקיבל הסברים נוספים מהמערערים. נימוקיו נראים בעיני, ואני סבור שאין לבטלם, באשר ההסכם הנ"ל נחתם ביום 4.11.07 דהיינו לאחר מתן צו הקפאת ההליכים. אשר לנושא המע"מ, הרי שאם המע"מ ניתן לקיזוז בידי הנאמן, הרי שיש להוסיף מע"מ על הסכום, ואם לאו אין להוסיף תשלום מע"מ, באשר אלו הסכומים שקבע המנהל המיוחד.

29.
אשר לטענת המערערים כי למעשה מתעוררת תחושה לא נוחה שמצד אחד אלומות הפרו ההסכם ומצד שני לא ניתן להם פיצוי, בהסתמכם על רע"א 7125/00 עו"ד יעקב ריבנוביץ נ' רוסטום שלבאנה, פ"ד נ"ו(3) 507 (2002). (להלן: פרשת רוסטום"), הרי שיש לדחות אף טענתם זו.
מדובר במצב שונה מן המקרה דנן. בפרשת רוסטום לא היה מדובר בהסכם שנעשה בתפר בין טרום ההקפאה להקפאת ההליכים, אלא בהתקשרות של המנהל המיוחד עם חברות לצורך השלמת מיזמים, על מנת להשיא את הרווח ממכירתם. משהעביר הוא את הכספים שהתקבלו לכונס והנכסים על נכס מסוים לאור העובדה שהליך ההבראה כשל, חוייב הוא לשלם לחברות את הכספים שהשקיעו בהתקשרות עימו.

30.
במצב זה, מצבו של מי שהשקיע כספים, בהסכמת בעל התפקיד, הרי שמדובר בהוצאות פירוק שנועדו לשמירת שלמותם של נכסי החברה או מימושם , ולפיכך יש להם זכות קדימה. (ראו ע"א 353/62
רוזה הארט
נ'
כנ"ר
פ"ד יז(1) 496, 503; רע"א 292/99
שיכון עובדים בע"מ
נ'
המנהל המיוחד של חברות טש"ת
, פ"ד נה(2) 54; פש"ר 1357/03 (בש"א 12929/02)
מיאב חברה קבלנית לבניין בע"מ
(אתר נבו) (2003)). גוף אשר מתקשר עם חברה הנמצאת בהליכי פירוק או הקפאת הליכים, באופן עצמאי הגם שהדבר היטיב עם החברה, אולם עשה כן ללא ידיעת המפרק
וללא הסכמתו, לא יוכל להסתמך על עצם הנתינה. אם נקבל את טענתו של ב"כ המערערים כי אז עלול להיווצר מצב בו נושים הופכים לבעלי תפקיד מעיין "מפרקים קטנים" בתוך הליך הפירוק, מצב שהדעת אינה סובלתו.

עוד אני כותב שורות אלה הוגשה אתמול (20.7.09) לבית המשפט הודעה מטעם המנהל המיוחד "
בדבר תיקון תגובתו לערעור
", בה מודיע הוא כי מוצא הוא לנכון לתקן את החלטתו, בציינו:

"2. המנהל המיוחד מוצא לנכון לתקן את החלטותיו מיום 18.12.08 כדלקמן:
(א) בסעיף 3(א) לסך 620,000$ יווסף מע"מ בשיעור של 96,100$.
(ב) סעיף 3(ב) יתוקן. ע"פ האמור בסעיף 18(ד) להסכם מיום 6.9.05 נקבע ע"י הצדדים פיצוי מוסכם בסך 1,125,000$, בהתחשב בהתרשלות קבוצת שוכלטר, כפי שפורט בהכרעת החוב, הנני פוסק לקבוצת שוכלטר פיצוי מוסכם בשיעור של 50%, דהיינו 562,500$, בתוספת מע"מ 87,187$ בסה"כ 649,687$.
3. מעבר לאמור דלעיל, אין מקום לשינויים אחרים."

הגם שאין זו הדרך הקצרה לתקן את ההחלטה, והיה מקום לעשות כן בשלב מוקדם יותר ולאפשר לצדדים הישירים להגיב, אני מצרף את התיקון לתוצאה, בכפוף לאפשרות של עיון חוזר, ככל שיהא צורך בכך, לגבי התיקון האחרון הנ"ל.

לסיכום, נראה בעיני, כי בדין קבע המנהל המיוחד שהמערערים אינם בגדר נושה מובטח. משקיבל המנהל את השגות המערערים ותיקן את הכרעתו, כמפורט לעיל, נראה בעיני כי איזן נכונה את טיעוני הצדדים ולפיכך איני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו. התוצאה היא שבכפוף לתיקונים בהכרעת המנהל המיוחד, הערעור נדחה בזאת.





לאור התוצאה, אין צו להוצאות.


ניתן היום כ"ט בתמוז, תשס"ט (21 ביולי 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

_______________
יוסף שפירא
- שופט






בשא בית משפט מחוזי 5030/08 אלומות מ.ג. הנדסה בע"מ, אלומות מ.ג. ניהול וייזום בע"מ ואח' נ' יעקב אמסטר, יעקב לנגה, כונס הנכסים הרשמי (פורסם ב-ֽ 21/07/2009)