פסקי דין על בית מרקחת"הרצליה" חיפה בע"מ | פסקי דין על עיזבון המנוחה טובה כהן ז"ל | פסקי דין על רועי כהן | פסקי דין על אלי כהן |

14803/07 תאמ     22/07/2009




תאמ 14803/07 בית מרקחת"הרצליה" חיפה בע"מ נ' עיזבון המנוחה טובה כהן ז"ל, רועי כהן, אלי כהן








בית משפט השלום בחיפה



22 יולי 2009

תא"מ 14803-07 בית מרקחת"הרצליה" חיפה בע"מ
נ' עיזבון המנוחה כהן ואח'






בפני

כב' השופטת
אילת דגן

התובעת
בית מרקחת"הרצליה" חיפה בע"מ


נגד

הנתבעים
1. עיזבון המנוחה טובה כהן ז"ל
(ניתן

פסק דין
)
2. רועי כהן
3. אלי כהן
(ניתן

פסק דין
)






פסק דין



התביעה ועובדות שאינן שנויות במחלוקת

התובעת, בית מרקחת, עותרת לחייב את הנתבעים לשלם עבור תרופות שנרכשו עבור המנוחה הגב' טובה כהן ז"ל (להלן: "המנוחה" או "גב' כהן ז"ל") ותמורתם לא שולמה עד היום. נתבעים 1,2 הם בניה של המנוחה ויורשיה ע"פ דין.


אין מחלוקת כי ביום 23.11.06 הופיע נתבע 2 בבית המרקחת וביקש לרכוש תרופות עבור אמו שנאבקה באותם ימים במחלת הסרטן. הוא נתן שיק דחוי של המנוחה ע"ס 14,765 ₪ ז"פ 14.12.06 וקיבל לידיו את התרופות וחשבונית מס.

ביום 29.11.06 נפטרה המנוחה. השיק חולל מחמת אי כיסוי מספיק.

לאחר מספר פניות של התובעת לנתבעים, הודיע נתבע 3 שלוקח על עצמו את האחריות ונתן התחייבות לשלם את החוב (נספח ג' לתביעה). מאז אותה התחייבות "נעלמו עקבותיו" והוא לא טרח לקיימה. נגד אותו נתבע 3 ונגד העיזבון, נתבע 1, ניתן

פסק דין
בהיעדר הגנה.


התביעה אינה תביעה שטרית אלא תביעה כספית רגילה בגין עסקת היסוד דהיינו תשלום בגין סחורה שסופקה ותמורתה לא שולמה.



טענות הצדדים

לטענת התובעת, חילקו הנתבעים 2,3 את העיזבון בינהם מבלי לשלם לתובעת את החוב שהיה ידוע להם ובכך הכניסו עצמם לגדרי סעיף 129(2) לחוק הירושה, התשכ"ה-1965 והכשילו את סילוקו של החוב ויש לראותם כמי שנושא באחריות לחוב.


נתבע מס' 2, (שיכונה להלן: "הנתבע) לא חסך במשאבים בניהול התיק תוך הצגת עמדה עקרונית לפיה אין יריבות בינו לבין התובעת ואין עילה נגדו. לטענתו הוא שימש כשלוחה של המנוחה להבאת התרופות אליה. הנתבע טוען כי אינו יורש של המנוחה ע"פ דין, וכי לא ניתן לגבות את החוב ממנו אלא מהעיזבון בלבד (שלא היה בו, ע"פ הטענה, כספים או רכוש).


דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בראיות ובטענות דין התביעה להתקבל.

ההגינות הבסיסית, לפני כל דיון משפטי, מחייבת כי מי שהסכימה ליתן סחורה ולדחות את קבלת התקבול לא צריכה להיענש על החסד שנהגה במנוחה. אני אף מרשה לעצמי להניח כי אילו היה הנתבע נדרש ביום רכישת התרופה להתחייב כי במידה והשיק יחולל מחמת אי כיסוי מספיק הוא יפרע את תמורתו שאחרת התובעת לא תספק את התרופה לאמו, היה הנתבע נעתר לדרישה ומסכים להתחייב בתשלום. התנערות הנתבע בפועל בדיעבד, אינה מתיישבת, לטעמי, עם סטנדרטים מצופים של תום לב.
ועתה, לדיון המשפטי בשאלת חוק הירושה.

אין מחלוקת כי הנתבע הוא זה שנכנס לבית המרקחת שילם בשיק של המנוחה וקיבל את התרופה בשווי כ-15,000 ₪ לידיו. הוכח כי המנוחה נהגה לרכוש את התרופה באופן קבוע ובשל העובדה שהתובעת הכירה אותה, היא נאותה לקבל שיק דחוי לתאריך בו מכניסה חברת הביטוח את הכסף לחשבונה לצורך רכישת התרופה היקרה.


הוכח כי כספי הביטוח הועברו לחשבון המנוחה ולא לחשבון התובעת אף כי התובעת שוחחה עם הנתבע וביקשה להעביר את הכסף אליה. אין גם מחלוקת כי חברת הביטוח הכניסה את הכסף עבור התרופות לחשבון המנוחה, כשבועיים וחצי שלושה לאחר מותה (סמוך למועד הפירעון המתוכנן של השיק). ע"פ עדותה של בעלת בית המרקחת, הגב' שפרינגר, שהיתה מהימנה בעיני, ובכרתי אותה על עדות הנתבע, אכן אמר לה הנתבע לפנות לחברת הביטוח ברם משפנתה לחברת הביטוח הוברר לה שהכסף כבר הועבר לחשבון המנוחה.


הוכח בעדות הנתבע ובתצהיר רעייתו, הגב' הילה כהן, כי עיזבון המנוחה כלל מיטלטלין שבדירתה וכי האחים/הנתבעים 2,3 , חילקו אותו ביניהם במהלך השבעה. הנתבע מאשר בתצהירו כי אחיו/נתבע 3 לקח מהדירה את כל התכולה והתרופות וביחס לעצמו העיד שלקח את המקרר והמזגן ומכר אותם לטענתו, לצורך תשלום למצבה ולמטפלת. לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענת המכירה, והסכום שהתקבל, והכסף שהועבר למטפלת, ומכל מקום נשאלת השאלה מה שונה דינה של המטפלת ,שגם לה לא חב הנתבע דבר לפי שיטתו, מדין התובעת שספקה סחורה ולא קיבלה תמורה?


סעיף 126 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") מורה כי "
עד לחלוקת העיזבון אין היורשים אחראים לחובות העיזבון בנכסי העיזבון
". לאחר חלוקת העיזבון, אחראי כל יורש לחובות העיזבון עד כדי שווי מה שקיבל מהעיזבון (סע' 127) אלא אם כן העיזבון חולק מבלי שהוזמנו הנושים ומבלי שסולקו החובות שהיו ידועים בעת החלוקה או אז- אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה.(סע' 128).


חלוקת העיזבון הינה המועד שבו נכסי העיזבון- העוברים להלכה לבעלות היורשים מיד בשעת המוות- נעשים שייכים להם גם באופן מעשי (ש. שילה: פירוש לחוק הירושה תשכ"ח-1965 ,תשס"ב עמ' 275 ; ע"א 314/79 שליין נ' עו"ד ברק פ"ד לה(3)225 ,234. "
כדי שאפשר יהיה לומר שיתרת העיזבון חולקה בין היורשים למרות שהם שוללים את הדבר, יש צורך באקט חיצוני כלשהו המעיד על קיומה של חלוקה
" ע"א 810/77 דרויש נ' לוסטהאוז פ"ד לג(3),355 , 360.

בעניננו, הוכח, כאמור לעיל, שהעיזבון חולק בין הנתבעים ימים ספורים לאחר פטירת המנוחה.

סעיף 128 (א) לחוק הירושה קובע כי כאשר חולק העיזבון מבלי להזמין את הנושים ומבלי לסלק את החובות שהיו ידועים בעת החלוקה, אחראי כל יורש לחובות שלא סולקו כדי שוויו של כל העיזבון בזמן החלוקה.
בשאלת שוויו של העיזבון בעת החלוקה, מוטל נטל ההוכחה לפי סעיף 128(ב) על היורש. הנתבע לא הרים את הנטל להנחת דעתי. מלבד טענה סתמית לפיה המטלטלין לא היו שווים הרבה, לא הובאה כל ראיה עצמאית ממשית. לא דפי בנק, לא עדות מי שרכש את המקרר והמזגן ולא פירוט מה שלקח אחיו (שלפי העדות נזקק למשאית עם 3 סבלים) ובענין זה אף עולה התמיהה אם היה מדובר רק בדברים פעוטים שאין להם ערך כספי, מדוע רב הנתבע עם אחיו מי ייקח את התכולה.
מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי בשעה שעד רלבנטי אינו מוזמן להעיד נוצרת הנחה לפיה אילו הובא, היתה עדותו פועלת לרעת בעל הדין שנמנע מלהזמינו וככל שהראיה יותר משמעותית כן רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות יותר מכריעות ויותר קיצוניות נגד מי שנמנע מהצגתה, ראה ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760 , ע"א 55/89 קופל נ' טלקאר, פ"ד מד(4) 602 וכן י. קדמי, על הראיות חלק ג', תשס"ד – 2003, עמ' 1656. ובעניננו, הנתבעים חילקו את העיזבון ששוויו לא הוכח, קיבלו כסף עבורו לרבות האח שקיבל במסגרת החלוקה את התרופות עצמן שהיו שוות כ-15,000 ₪.
ממצאים אלו מהווים חלוקת העיזבון כמשמעה בחוק הירושה, בין לפי סע' 128 לחוק ובין לפי סע' 129.

בזמן שחולקו נכסי העיזבון, ידע הנתבע אודות החוב לבית המרקחת. הוא זה שרכש את התרופות והוא ידע שמסר שיק עם מועד פירעון דחוי ל-3 שבועות. הוא ידע כי המנוחה נפטרה לפני מועד הפירעון ולכן לא יכול להתכחש לידיעתו אודות החוב. הוא גם לא מכחיש כי התובעת דרשה ממנו לשלם וסירבה לקבל את התרופות.

ככל שהיתה טעות של חברת הביטוח שהכניסה את הכסף לחשבון המנוחה לאחר המוות, היה עליו לדאוג לתיקון הטעות.
אם באמת הודיע הנתבע לבנק על פטירת אמו על מנת שלא תבוצענה כל פעולות בחשבון מדוע זה נתן ידו לקבלת כספים מחברת הביטוח לאחר הפטירה, שהרי צריך היה לדרוש מהבנק להחזיר את הכסף לחברת הביטוח כדי שזו תשלם לתובעת שהרי הבנק לא היה רשאי ליהנות מסכום זה שנכנס בטעות לחשבון. אני סבורה שמחדלו בתיקון הטעות לא היה בתום לב אלא בחוסר אכפתיות ביחס לזכותה של התובעת לקבל את התמורה עבור הסחורה שסיפקה ותוך שנוח היה לו שהחוב בבנק הוקטן (שלא כדין) באופן שיְרצה את הבנק העלול לבוא בדרישות אליו כיורש.

הודאתו של הנתבע לפיה הכסף שהכניסה חברת ביטוח עזר לצמצם את יתרת החובה בבנק וכי בנוסף שילם למטפלת, מעידה שחובות העיזבון לא חולקו בקנה מידה שווה ומקצת הנושים קיבלו חובם בעוד התובעת לא קיבלה דבר. בפעולתם זו של חלוקת העיזבון ומשלא פעלו בהתאם לדרישות חוק הירושה, מנעו הנתבעים מהתובעת להיפרע מהעיזבון ועל כן בניגוד למקרה בו החלוקה נעשית לפי הוראות החוק וכל יורש אחראי אחריות מופחתת כלפי הנושה עד כדי מה שקיבל בחלוקת העיזבון, לפי סעיף 127 לחוק , בעניננו האחריות רחבה יותר והנתבע אחראי כדי שוויו של כל העיזבון לפי סעיף 128 לחוק.


באשר לטענתו החלופית של הנתבע, לפי סעיף 134 לחוק הירושה, אין בהוראת הסעיף כדי להועיל לו זאת הואיל וסעיף זה דן ביחסים של היורשים בינם לבין עצמם ולא בחבותם כלפי התובעת שהיא יחד ולחוד.


אשר על כן אני מקבלת את התביעה ומחייבת את נתבע מס' 2 לשלם לתובעת סך 15,359 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה (9.8.07) ולשפות אותה באגרת בית משפט משוערכת. בנוסף ישא נתבע 2 בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ + מע"מ.



ניתן היום,
א' אב תשס"ט, 22 יולי 2009, בהעדר הצדדים.














תאמ בית משפט שלום 14803/07 בית מרקחת"הרצליה" חיפה בע"מ נ' עיזבון המנוחה טובה כהן ז"ל, רועי כהן, אלי כהן (פורסם ב-ֽ 22/07/2009)