פסקי דין על סמיר שאער | פסקי דין על אמאל שאער | פסקי דין על מועין נעימה ואח' | פסקי דין על יונה יהב | פסקי דין על ועדה מקומית לתכנון חיפה |

21554-06/09 עתמ     20/07/2009




עתמ 21554-06/09 סמיר שאער, אמאל שאער, מועין נעימה ואח' נ' יונה יהב, ועדה מקומית לתכנון חיפה








בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים



20 יולי 2009

עת"מ 21554-06-09 שאער ואח'
נ' יהב ואח'






בפני

כב' השופטת
יעל וילנר

העותרים
1
.
סמיר שאער

2
.
אמאל שאער

3
.
מועין נעימה

4
.
אימאן נעימה


נגד

המשיבים
1. יונה יהב
2. ועדה מקומית לתכנון חיפה






פסק דין



1.
עניינה של העתירה בצו הריסה מינהלי שהוצא על ידי המשיב מס' 1 ביום 9.12.04. הצו הוצא בגין שני חללים ששטחם יחדיו עולה על 200 מ"ר, אשר צורפו לשתי דירות מגורים קיימות ומשמשים למגורי העותרים, באופן ששטח החלל האחד הוא 88 מ"ר והשני הוא כ- 114 מ"ר (להלן – "צו ההריסה").

2.
לאחר קבלת צו ההריסה, פנו העותרים לבית משפט לעניינים מקומיים בבקשה לביטול הצו.
המשיבה מס' 2 (להלן – "המשיבה") התנגדה לבקשה, ובית המשפט לעניינים מקומיים עיכב את צו ההריסה מפעם לפעם, זאת במטרה לאפשר לעותרים לפנות בהליך ליגליזציה לגבי הבניה נשוא צו ההריסה.

3.
ביום 25.10.07, הגיעו הצדדים להסכם דיוני בבית המשפט לעניינים מקומיים, אשר קיבל תוקף של החלטה, לפיו, העותרים חזרו בהם מכל טענותיהם שהעלו כנגד צו ההריסה, וביצוע הצו עוכב לתקופה נוספת של 18 חודשים, עד ליום 24.4.09 כדי לאפשר לעותרים לפנות בהליך של ליגליזציה. כן הוסכם בין הצדדים כי אם עד למועד זה לא יינתן היתר לבניה נשוא צו ההריסה, תהא המשיבה רשאית לבצע את הצו בעצמה (להלן – "ההסדר הדיוני").

4.
בהתאם, החלו העותרים בהליכי ליגליזציה. העותרים הגישו בקשה להיתר (שמספרה 04), ואולם המשיבה דחתה את הבקשה לאחר שהעותרים לא פעלו לתיקון התוכניות כנדרש על ידי המשיבה וזאת במשך תקופה ארוכה. גם בקשה נוספת שהוגשה על ידי העותרים (מספרה 05) נדחתה על ידי המשיבה בחודש מרץ 2008 מהטעם של סטייה ניכרת מבחינת עודף שטח בניה והעדר פתרון חניה עבור תוספות השטח לשתי הדירות הנדונות.

5.
יודגש כי העותרים לא ערערו על החלטות המשיבה בפני
הערכאה המוסמכת, היא ועדת ערר תכנון ובניה מחוז חיפה.

6.
עם תום תקופת עיכוב צו ההריסה ומאחר והעותרים לא קיימו את הצו בעצמם, נערכה המשיבה לביצוע הצו ואזי פנו העותרים פעם נוספת לבית המשפט לעניינים מקומיים בבקשה למתן צו עיכוב נוסף לצו ההריסה. לאחר שבקשתם זו נדחתה על ידי בית משפט לעניינים מקומיים, הגישו העותרים ערעור לבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. הערעור נדון על ידי כב' השופט ר. שפירא ובפסק דינו מיום 16.6.09, נדחה הערעור (להלן – "פסק הדין בערעור").

7.
משכך, הגישו העותרים ביום 28.6.09 את העתירה דנן, בה הם עותרים להורות למשיבה לבוא וליתן טעם מדוע אין היא נותנת היתר לבניה נשוא צו ההריסה.

העותרים טוענים בעתירתם כי למעשה הם לא נתנו הסכמתם להסדר הדיוני, וכי בא כוחם דאז לא יידע אותם בדבר פרטיו ובגין כך הוגשה נגדו תביעה לבית משפט השלום בחיפה. עוד נטען כי בעקבות ההסדר הדיוני החלו העותרים בהליך ליגליזציה ואולם המשיבה מכשילה את ההליך, בניגוד לחוק התכנון והבניה, כלשונם, ואינה מאפשרת, משום מה, מתן היתר לבניה נשוא הצו, תוך שהם נדרשים מעת לעת לתנאים חדשים ולהגשת תוכניות מתוקנות.

8.
המשיבים טוענים כי דין העתירה להדחות על הסף בשל חוסר ניקיון כפיים, שיהוי, והעדר סמכות עניינית.
לטענתם, עסקינן בהליך לביטול צו הריסה מינהלי אשר מתנהל מזה שנים בפני
בית המשפט לעניינים מקומיים ובפני
בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. לפיכך, הסמכות לדון בבקשה נתונה לבית משפט לעניינים מקומיים ואין לאפשר לעותרים לפעול במקביל במספר ערכאות דיוניות תוך ניסיונות לערוך מקצה שיפורים בין ערכאה אחת לשניה. עוד נטען כי הסמכות לדון בטענות העותרים לגופם מסורה לוועדת הערר תכנון ובניה.

כן טוענים המשיבים כי דין העתירה להדחות בשל שיהוי. נטען כי ככל שהעותרים טוענים כנגד החלטות המשיבה לדחיית הבקשות להיתר בניה, הרי שמדובר בהחלטות שניתנו לפני מספר שנים ולפיכך העתירה לוקה בשיהוי רב. נטען לחוסר ניקיון כפיים של העותרים בכך שבחרו להמשיך ולהשלים את הבניה נשוא צו ההריסה ואף אכלסו את המבנה, חרף הוצאת צו הפסקת עבודה וצו הריסה מינהלי.
לגופו של עניין, נטען כי מדובר בהחלטות של מוסד תכנוני ולא נמצא כל פגם בהחלטה, ובוודאי לא פגם הלוקה בחוסר סבירות קיצוני המצדיק את התערבות הערכאה המינהלית.

9.
דין העתירה להדחות.

העתירה אינה מגלה ולו נימוק אחד ראוי המצדיק התערבות ערכאה זו. כל טענות העותרים נטענו בעלמא, בלא שהונחה כל תשתית עובדתית, ראייתית, ומשפטית לטענותיהם.

10.
ככל שהעתירה נוגעת להחלטות המשיבה בדבר דחיית הבקשה לליגליזציה, הרי שדין העתירה להדחות מפאת שיהוי. נציין כי ההחלטה האחרונה שניתנה בעניין הינה מחודש אוגוסט 2006, ובמועד הגשת העתירה חלפו זה מכבר 45 יום הקבועים בחוק להגשת עתירה מינהלית.

11.
ככל שהעתירה מתייחסת לאי מתן הנמקה על ידי המשיבה לדחיית הבקשה להיתר בדיעבד, הרי שאין בטענה זו כל ממש. כעולה מתגובת המשיבה, לעותרים ניתנה הנמקה ברורה לדחיית הבקשה, והיא כי בשל סטייה ניכרת מבחינת עודף שטח בניה, והעדר פתרון חניה עבור תוספות השטח לשתי הדירות המבוקשות, לא ניתן להיעתר לבקשתם למתן לגיליזציה. למותר לציין כי לו סברו העותרים כי נימוק זה אינו ראוי, היה עליהם להגיש ערר לועדת ערר תכנון ובניה.

מכל מקום, אעיר כי משנימקה המשיבה את דחיית הבקשה לליגליזציה בתשובתה לעתירה דנן, ממילא, אין עוד צורך ליתן כנגדה צו המורה לה לנמק את הדחייה.

12.
זאת ועוד, אין ספק כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, בכך שהעותרים לא גילו בעתירתם את קיומו של פסק דינו של כב' השופט ר. שפירא אשר ניתן ימים ספורים בלבד לפני הגשת העתירה. יתירה מכך, חוסר ניקיון הכפיים מתבטא, כפי שקבע כב' השופט שפירא בפסק דינו, גם בכך שהעותרים השלימו את הבניה ואף אכלסו את המבנה בעת שהיה תלוי ועומד נגדם צו ההריסה ועובדה זו משמשת לחובתם אף בעתירה דנן.

אעיר כי מצטרפת אני אף לדבריו של כב' השופט שפירא בפסק דינו כי בהתאם למדיניות המשפטית הראויה, היה צורך לבצע זה מכבר את צו ההריסה אשר כזכור הוצא עוד ביום 9.12.04.

13.
בשל כל האמור לעיל, העתירה נדחית.
העותרים ישלמו למשיבים הוצאות בסך 7,000 ₪ בתוספת מע"מ.
ניתן היום,
כ"ח תמוז תשס"ט, 20 יולי 2009, בהעדר הצדדים.














עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 21554-06/09 סמיר שאער, אמאל שאער, מועין נעימה ואח' נ' יונה יהב, ועדה מקומית לתכנון חיפה (פורסם ב-ֽ 20/07/2009)