פסקי דין על אייל אברהם | פסקי דין על מטרו מוטור שיווק | פסקי דין על משרד התחבורה אגף הרכב והשירות |

15487-03/09 תק     23/07/2009




תק 15487-03/09 אייל אברהם נ' מטרו מוטור שיווק בע"מ, משרד התחבורה אגף הרכב והשירות








st1\:*{behavior: }
בית משפט לתביעות קטנות בתל אביב - יפו



ת"ק 15487-03-09 אברהם נ' מטרו מוטור שיווק בע"מ
1981 ואח'






בפני

כב' השופט שאול אבינור


תובע ונתבע שכנגד

אייל אברהם



נגד


נתבעת ותובעת שכנגד

1. מטרו מוטור שיווק בע"מ
1981
2. משרד התחבורה אגף הרכב והשירות




פסק – דין


א.
רקע כללי:
1.
ביום 2.5.01 קיבל התובע לידו קטנוע (להלן – הקטנוע) אותו רכש מנתבעת 1 (להלן – הנתבעת). ביום 16.9.07 שלח התובע מכתב לנתבעת שבו טען כי ביום 6.9.07, במהלך נסיעה, נשבר הגלגל האחורי של הקטנוע ועקב כך "ג'נט/דרם יצא מהמקום". התובע הוסיף וכתב כי "אשמח לדעת איך יכול להישבר לשתיים ג'נט/דרם במהלך הנסיעה, ללא הודעה מוקדמת".
2.
בעקבות המכתב האמור התנהלו התכתבויות בין התובע לבין הנתבעת ובסופו של דבר הגיש התובע, ביום 28.2.08, תביעה קטנה נגד הנתבעת, משרד התחבורה ומשרד התמ"ת (ת"ק 9620-02-08 בפני
כב' השופטת ח' קלוגמן; להלן – התביעה הראשונה). בנימוקי כתב התביעה (הראשונה) נטען כי היה כשל טכני בקטנוע, והנתבעת מכרה לתובע קטנוע שלא מתאים למשקלו כאשר במעמד המכירה לא נאמר לו דבר לגבי העומסים המותרים על הקטנוע. לפיכך תבע התובע סעדים כלהלן: "א. 17,800 ₪ ב. בדיקת מכון התקנים הישראלי וידיעת הציבור לגבי עומסים מותרים, ג. קטנוע אחר שמתאים למשקל שלי".
3.
כאמור, התביעה הקודמת נשמעה בפני
כב' השופטת קלוגמן, שהחליטה על מחיקת משרד התחבורה ומשרד התמ"ת כנתבעים. באשר לנתבעת – הרי שזו כפרה באחריותה לשבר בגלגל, וזאת מטעמים רבים ומגוונים: החל בכך שמדובר בקטנוע שהיה שנים ממושכות על הכביש ונסע קילומטרים רבים, עבור בכך שלא ברור איזו "הודעה מוקדמת" ביקש התובע לקבל לפני שהגלגל נשבר ובכך שטענות הנתבע אודות אי מסירת מידע כלל לא אוזכרו במכתבו הראשון הנ"ל לנתבעת, וכלה בכך שבדיקת הקטנוע העלתה כי הקטנוע תוחזק באופן לקוי ורשלני (ר' נספח ט"ו לכתב ההגנה דנא, המפרט גם טעמים נוספים). עם זאת, לשיטתה לפנים משורת הדין, הסכימה הנתבעת בסופו של דבר להגיע להסדר פשרה עם התובע (להלן – הסדר הפשרה).
4.
בהסדר הפשרה, שנערך מחוץ לכתלי בית המשפט, התחייבה הנתבעת לספק לתובע קטנוע חדש (להלן – הקטנוע החדש), בערך של 18,830 ₪, בתמורה לתשלום סך של 7,000 ₪ בלבד, וכן למסור לתובע את משקל ההעמסה המרבי של הקטנוע החדש בהתאם להוראות היצרן. התובע חתם על הסדר הפשרה ועל רקע זה ניתן, ביום 3.12.08,

פסק דין
שלפיו התביעה הראשונה נדחתה ללא צו להוצאות.

ב.
התביעה דנא:

5.
ביום 25.3.09 הגיש התובע את התביעה דנא, בה הוא מבקש "המשך טיפול ודיון חדש ת.ק. 9620-02-08 לאחר

פסק דין
". כתב התביעה בתביעה דנא מנוסח בלשון דומה מאוד לזו של כתב התביעה בתביעה הראשונה, כאשר התובע מוסיף וטוען כי בהסדר הפשרה סוכם שהנתבעת תספק לו קטנוע שיהיה מסוגל לשאת בעומס של 180 ק"ג, לנוסעים בלבד, אך בספר של הקטנוע החדש נאמר כי משקל ההעמסה הכולל שלו הוא 110 ק"ג.
6.
במהלך הדיון הסתבר – בהמשך לבקשה מס' 7 – כי עיקר עניינו של התובע אינו בנתבעת אלא דווקא במשרד התחבורה, וזאת על רקע רצונו העז להיות קצין בטיחות בתעבורה. לשיטתו של התובע, מנהל גף קציני בטיחות בתעבורה במשרד התחבורה, מר ג'קי לוי, פעל כדי שהתובע יוכשל במבחן הקבלה על אף שעבר את המבחן. על רקע זה ביקש התובע את עזרת בית המשפט (ר' בפרוטוקול, עמ' 2 שורה 8) ואף הגיש, מיד לאחר הדיון, בקשה לעריכת דיון נוסף עם משרד התחבורה, שבה יציג הקלטה התומכת לדבריו בטענותיו בקשר למר לוי. ואולם, טענותיו הנ"ל של התובע אינן מגלות כל עילת תביעה מבוררת נגד משרד התחבורה בתביעה הקטנה דנא. אכן, טענותיו של התובע כלפי הרשויות – כגון בבקשה מס' 1, בה הוא "מבקש בכל לשון ובקשה לקבל הסבר מלא בכתב לגבי הנתון משקל מותר ע"י מהנדס רכב מוסמך או מכון התקנים הישראלי" – חורגות באופן מובהק מהעניינים שניתן לדון בהם במסגרת תביעות קטנות ואין להידרש להן במסגרת התביעה דנא.
7.
הנתבעת מתנגדת נמרצות לטיעוני התובע בתביעתו, שלשיטתה דינה להיות מסולקת על הסף, הן בהיותה תביעה נוספת בעניין שכבר הוכרע בו בתביעה הראשונה והן מטעמים נוספים, שביניהם שימוש לרעה בהליכי משפט, השתק ומניעות. הנתבעת מוסיפה ומציינת עוד כי אין יסוד לטענת התובע לפיה היא לא עמדה בתנאי הסדר הפשרה. ההיפך הוא הנכון: הנתבעת סיפקה לתובע את הקטנוע החדש, שהובטח בהסדר הפשרה, וגם שלחה לו מכתב המפרט את משקל ההעמסה המרבי של הקטנוע, שנדרש על פי הסדר הפשרה (ר' מכתב הנתבעת לתובע מיום 28.12.08 בו צוין כי "משקל ההעמסה המרבי (נוסעים + מטען) על גבי הקטנוע שבנדון הוא 180 ק"ג"). אכן, בחוברת המשתמש צוין כי משקל ההעמסה המרבי הוא 110 ק"ג, אך במענה לפניית התובע הבהירה הנתבעת, במכתב נוסף מיום 20.1.09, כי הנתון שבחוברת הוא שגוי והנתון הנכון הוא הנתון המופיע במכתב הנ"ל מיום 28.12.08. בנוסף, בסיכומיו הוסיף נציג הנתבעת וטען כי התובע משתמש בהליך נגד הנתבעת כדי לנסות ולהשיג את מטרותיו מול משרד התחבורה ולממש את רצונו להיות קצין בטיחות בתעבורה. שימוש זה, כך לשיטתו של נציג הנתבעת, הינו פסול לחלוטין ואין לאפשרו.

ג.
דיון והכרעה:
8.
אין יסוד לתביעה דנא. רובה ככולה הינה בקשה ל"דיון חדש" בעניינים שהוכרעו במסגרת התביעה הראשונה (לרבות בשאלת היות משרד התחבורה נתבע נכון בתביעה), וזאת ב

פסק דין
חלוט, וממילא אין מקום להידרש להם מחמת מעשה בית דין. וככול שעניינה של התביעה בטענות התובע לגבי הפרת הסדר הפשרה על ידי הנתבעת, הרי שהתביעה כלל לא הוכחה. אין מחלוקת כי הנתבעת סיפקה לתובע את הקטנוע החדש, ואין גם חולק כי שלחה לו את המכתבים הנ"ל, והעובדה שנפלה טעות בחוברת שקיבל התובע אין בה הוכחה שהנתבעת הפרה את הסדר הפשרה.
9.
זאת ועוד: בהסדר הפשרה עצמו לא נאמר דבר לגבי משקל ההעמסה של הקטנוע החדש, והדבר היחיד שנקבע בו הוא שהנתבעת תספק לתובע נתונים אודות משקל ההעמסה. התובע מבקש ללמוד מתוך קטעי דברים, שנאמרו על ידי נציג הנתבעת בפרוטוקול הדיון הקודם (בו נאמר "קטנועים זה 180 ק"ג. יש עוד יותר קטנים מהאופנוע שלו. קטנועים בסדר גודל כזה זה בין 150 ל-180"; שם, עמ' 6 שורה 14), וכן ממכתב הנתבעת הנ"ל מיום 28.12.08, כי הובטח לו בעל פה שיקבל קטנוע חדש המסוגל לשאת נוסעים בלבד במשקל 180 ק"ג. ואולם, לא זו בלבד שבדברים האמורים אין ראייה לטענה אלא שאף אין זה הגיוני כי משקל ההעמסה לקטנוע יוגדר לנוסעים בלבד (להבדיל ממטען). בכל מקרה, כך או כך, התובע לא הוכיח את טענותיו.
10.
הנתבעת הגישה נגד התובע תביעה שכנגד, על רקע טענותיה כי במשך כשנתיים התובע מטריד אותה, משחיר את שמה בטענות שווא וגורם לה לנזקים שונים. בכתב התביעה שכנגד נטען, כי התובע הפר את הסדר הפשרה בכך שבניגוד להתחייבותו בהסדר פנה לעיתונות ופרסם קטעים מסוימים מתוכו באופן מגמתי ומטעה, שיש בו משום פגיעה במוניטין המצוינים של הנתבעת. בנסיבות אלה, כך לשיטת הנתבעת, חייב התובע לשלם פיצויים לנתבעת הן בשיעור הערך של הקטנוע החדש, כפי שנקבע בהסדר הפשרה למקרה שהתובע יפר אותו, והן במסגרת העוולה של שקר מפגיע לפי הוראות סעיף 58 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
11.
באשר לתביעה שכנגד, על פני הדברים הטיעונים העובדתיים, ובעיקר המשפטיים, הנטענים בה חורגים ממה שניתן וראוי לדון בו במסגרת תביעה קטנה. על מנת להניח תשתית עובדתית ומשפטית ראויה להתגבשות העוולה של שקר מפגיע, קל וחומר לשאלת שיעור הפיצויים שיש לפסוק במקרה שהעוולה התגבשה, אין די בהיקף זמן הדיון המוקצה לשמיעת הראיות במסגרת תביעה קטנה, ואף לא קיבלתי מנציג הנתבעת הסבר של ממש מדוע התביעה שכנגד אמנם מתאימה למסגרת של תביעה קטנה.
12.
אשר על כן אני פוסק כדלקמן:
(א)
התביעה נדחית. התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך 500 ₪ תוך 30 יום מהיום.
(ב)
התביעה שכנגד נמחקת ללא צו להוצאות.
ניתן היום,
ב' אב תשס"ט, 23 יולי 2009, בהעדר הצדדים.











תק בית משפט לתביעות קטנות 15487-03/09 אייל אברהם נ' מטרו מוטור שיווק בע"מ, משרד התחבורה אגף הרכב והשירות (פורסם ב-ֽ 23/07/2009)