פסקי דין על אופיר גרינברג | פסקי דין על גיל נבון | פסקי דין על דפנה קלמר |

3922-04/09 א     28/07/2009




א 3922-04/09 אופיר גרינברג נ' גיל נבון, דפנה קלמר








בית משפט השלום בחיפה




28 יולי 2009

ת"א 3922-04-09 נבון(אחר/נוסף) ואח' נ' גרינברג




בקשה מס' 2

בפני

כב' הרשם
אבישי רובס


מבקש

אופיר גרינברג


נגד

משיבים
1 גיל נבון
2 דפנה קלמר



החלטה


1.

בפני
בקשה למחיקת התביעה על הסף ולחילופין, לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקש, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984.

2.
המשיבים הגישו כנגד המבקש תביעת פיצויים בגין לשון הרע, במסגרתה עתרו לחייב אותו לשלם להם סך של 200,000 ₪. לטענתם, כפי שהדבר עולה מכתב התביעה, הרי המבקש, אשר התמחה במשרדם, הגיש כנגדם ביום 15.7.2009 תלונה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. המשיבים הגיבו לתלונה ובסופו של דבר היא נגנזה על פי החלטת ועדת האתיקה של הלשכה.


כתב התביעה מפרט את השתלשלות העניינים ואת תוכן התלונה. לטענת המשיבים, הרי שהתלונה הוגשה בחוסר תום לב, תוכנה מהווה לשון הרע והיא הוגשה אך במטרה לפגוע בהם, תוך פגיעה בעיסוקם ובמוניטין שצברו כעורכי דין.

3.
המבקש הגיש
בקשה למחיקת התביעה על הסף מחמת חוסר עילה ובהיות התביעה טרדנית או קנטרנית. לטענתו, אין חולק כי התביעה נשענת על תלונה שהגיש ללשכת עורכי הדין, אלא, שעומדת לו הגנה מכח סעיף 15(8) לחוק לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965, שעה שמדובר בתלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא התלונה. עוד טען המבקש, כי אמנם התלונה נגנזה אולם, הוא לא פרסם פרסום אחר על דבר הגשת התלונה או על תכנה. לחילופין, טען המבקש כי מדובר בתביעה טרדנית או קנטרנית.


בנוסף, עתר המבקש לחייב את המשיבים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו, מכח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, כאשר לשיטתו, נופלת התביעה בגדר המקרים בהם יש לחייב בהפקדת ערובה, כאמור.

4.
המשיבים הגישו תגובתם לבקשה, המועד להגשת תשובה לתגובה חלף ומכאן החלטתי.

5.
באשר להליך סילוק על הסף של תובענה, הלכה היא כי לא בנקל יעתר בית המשפט לבקשה למחיקה על הסף ועליו לנהוג בזהירות בעת השמוש בסמכותו ליתן סעד זה, שכן החלטה כזו שוללת מהתובע את זכותו להביא את עניינו לפני בית המשפט (ראה י. זוסמן,
סדרי הדין האזרחי,
מהדורה שביעית, 1995, עמ' 387). כלל הוא, כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. לפיכך, כל עוד קיים סיכוי כי במדה ויוכחו טענות התובע בכתב התביעה, הוא יכול לזכות בתביעתו, לא תמחק התביעה (ראה בעניין זה
ע"א 693/83
שמש נגד רשם המקרקעין
, פד"י מ
(2) 668, 671;
ע"א 35/83
חסין נגד פלדמן
, פד"י לז
(4) 721).

זאת ועוד, הדיון בבקשת המחיקה אינו מתייחס לאמיתות העובדות, אלא בבדיקה פורמלית טכנית ואין צורך בחקירה ודרישה של העובדות (ראה
ע"א 2967/95
מגן וקשת בע"מ נגד טמפו תעשיות
,
פ"ד נא
(2), 312).

6.
המבקש מבסס את בקשתו לסילוק על הסף בהגנה המוקנית מכח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. דא עקא, שבחינת אותה הגנה מצריכה הבאת ראיות לביסוסה ובירור התביעה לגופא, שאינם דרים בכפיפה אחת עם הכללים שנקבעו לעניין בקשה לסילוק על הסף.

7.
סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע קובע כדלקמן:

"
במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:...

(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בענין שבו האדם שאליו הוגשה התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בענין המשמש נושא התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה".

על מנת לחסות תחת צילה של ההגנה הקבועה בסעיף 15(8) לחוק, על הנתבע להוכיח שלושה יסודות:

א.
הפרסום נעשה בתום לב.

ב.
התלונה הוגשה לרשות המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא לתלונה.

ג.
לא בוצע פרסום אחר של התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה.

בעוד שאין חולק כי היסוד השני שמציב סעיף 15(8) מתקיים בענייננו, שעה שהתלונה הוגשה ללשכת עורכי הדין, האמונה על טיפול בתלונות בנוגע להתנהלות חבריה, עורכי הדין, הרי ששני היסודות הנוספים מצריכים הוכחה באמצעות הבאת ראיות ולכן, אין מקומה של טענת ההגנה בבקשה לסילוק על הסף (מה עוד שהמבקש לא צרף תצהיר לאימות אותן עובדות שיש בהן כדי לבסס את יסודות ההגנה). ראוי להדגיש בעניין זה, כי המושג "תום לב" בהקשר לסעיף הנדון, מתפרש באופן שונה מזה שבחוקים אחרים (ראה ע"א 788/79
אברהם ריימר נגד עיזבון המנוח ברקו רייבר
, פ"ד לו(2) 141).
אולם, בכל מקרה, מדובר ביסוד שיש להוכיחו בראיות ועצם העובדה שהדברים המיוחסים למשיבים הועלו במסגרת תלונה לגוף מוסמך, אין בה כשלעצמה כדי לבסס את יסוד תום הלב הנדרש בסעיף 15(8).

8.

לא ניתן לומר, אפוא, כבר בשלב זה, כי כתב התביעה חסר עילת תביעה וכי אם יוכיחו המשיבים את טענותיהם, לא יוכלו לקבל את הסעד המבוקש על ידם.
טענת המבקש בדבר ההגנה המוקנית לו מכח סעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע תתברר בראיות בפני
בית המשפט במסגרת ההליך העיקרי.


לא מצאתי גם יסוד לטענתו הכללית של המבקש בדבר היותה של התביעה טרדנית או קנטרנית.


לפיכך, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף.

9.
ב
אשר לבקשה לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה
להבטחת הוצאות, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי
-
המבקש מבסס בקשתו על נימוקים הנוגעים לעילת התביעה כנגדו וסיכוייה של התביעה. מנגד, לא הועלתה על ידי המבקש טענה לפיה, הוא יתקשה לגבות את הוצאותיו, במידה ותדחה התביעה כנגדו.

10.
תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984
קובעת כי:

"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.

(ב) לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תידחה התובענה, אלא אם כן הורשה התובע להפסיקה; נדחתה תובענה לפי תקנה זו, רשאי התובע לבקש ביטול הדחייה, ואם נוכח בית המשפט או הרשם שסיבה מספקת מנעה את התובע מליתן את הערובה תוך המועד שנקבע, יבטל את הדחייה בתנאים שייראו לו, לרבות לענין ערובה והוצאות".

11.
הלכה היא, כי יש לנהוג במשורה בחיוב בהפקדת ערובה להוצאות ומקובל, כי אמצעי זה לא יופעל כדבר שבשגרה, הן מתוך התחשבות בזכות הגישה לבית המשפט (רע"א 544/89

אויקל תעשיות (1985) בע"מ נגד נילי מפעילים מתכת בע"מ
, פ"ד מד
(1)647, 650) והן על מנת שלא לפגוע יתר על המידה בזכות הקניין של התובע. תקנה 519 לתקנות מאפשרת להגיע לאיזון בין הצורך להבטיח את הוצאותיו של צד ה"נגרר" להליך משפטי, באופן הגורם לו לשאת בהוצאות שונות, ובין הרצון שלא להטיל מגבלות על המבקש לפנות לבית המשפט כדי לממש את זכויותיו, שיש בהן כדי לסכל את יכולתו להיזקק להליך המשפטי. התקנה נועדה למנוע תביעות סרק ולהבטיח את תשלום הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים של התובע להצליח בתביעה קלושים (ראה
ע"א 6477/97
רלה וינשטיין נגד ע"ד ברוך ליברמן ואח'
(לא פורסם). ככלל, אין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד, וזאת על מנת שלא לחסום גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים (ראה

ע"א 733/95
ארפל נגד קליל תעשיות
,
פ"ד נא
(3) 577 וכן 6857/00 יוליה רוטה נגד מרק נצבטייב, פ"ד נד (4) 707). לפיכך, פרשנות תקנה 519 צריכה להיעשות על דרך הצמצום ובמקרים חריגים בלבד
(
רע"א 2808/00
שופרסל בע"מ נגד אורי יניב
, פ"ד נד
(2) 845).

12.
הפסיקה קבעה כי בית המשפט יעשה שמוש בסמכותו, בשני מקרים עיקריים:

א.

כאשר מתגורר התובע בחוץ לארץ, מחוץ לתחום השיפוט, ומשום כך יתקשה הנתבע לגבות את המגיע לו, אם יזכה בהוצאות, ואין בידי התובע להצביע על נכסים כלשהם בארץ, מהם ניתן להיפרע.

ב.
כאשר התובע לא המציא את מענו כנדרש לפי תקנה 9(2) לתקנות, או המציא מען לא נכון ובכך גילה, לכאורה, כוונה להכשיל את הנתבע בגביית ההוצאות.

כמו כן, רשאי בית המשפט להביא בחשבון שיקוליו גם את סיכוייו של התובע להצליח בתביעתו, אלא שהדבר צריך להיעשות בזהירות מרבית, על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת (ראה
רע"א 2241/01
נינה הופ נגד ידיעות תקשורת בע"מ
וכן, י. זוסמן סדר הדין האזרחי (מהדורה שביעית), בעמ' 899 - 910).

13.
עוד נפסק, כי בזכות הגישה לערכאות יש אולי כדי לצמצם את תחולתה של תקנה 519 ולהשפיע על גובה הערובה, אך לא עד כדי איונה או בטלותה של התקנה. לכן, על בית המשפט לבחון ולאזן את האינטרסים הנוגדים בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו (ראה החלטתו של כבוד השופט עמית בת.א. (חי') 1095/04
נבון שמעון נגד ברמן שאול
).

14.
בענייננו, המבקש מבסס, כאמור, בקשתו על נימוקים הנוגעים לעילת התביעה כנגדו וסיכוייה של התביעה ולא הועלתה על ידיו טענה לפיה, הוא יתקשה לגבות את הוצאותיו, במידה ותדחה התביעה כנגדו.



המשיבים הראו עילת תביעה כנגד המבקש ולא מצאתי, בשלב זה, כי סיכוייהם לזכות בתביעתם קלושים עד כדי צורך בהפקדת ערבון. משלא נטענה טענה כלשהי באשר לחוסר האפשרות לגבות את הוצאות ההליך, במדה והתביעה תדחה, אינני רואה מקום לחייב אותם
להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש, בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

15.
סיכומו של דבר, הבקשה נדחית, על כל חלקיה.

המבקש ישלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך של 1,000 ₪ ומע"מ. הסכום הנ"ל ישולם על ידי המבקש בתוך 30 ימים, שאחרת ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

16.
כתב הגנה יוגש על ידי המבקש בתוך 30 ימים (כולל ימי הפגרה), בהתאם להחלטתי מיום 13.5.2009.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים בדואר ובפקס.

ניתנה היום,
ז' אב תשס"ט, 28 יולי 2009, בהעדר הצדדים.











א בית משפט שלום 3922-04/09 אופיר גרינברג נ' גיל נבון, דפנה קלמר (פורסם ב-ֽ 28/07/2009)