פסקי דין על אלי יבנה חברה לבניין ולפיתוח | פסקי דין על יהונתן צדוק | פסקי דין על גב' רות לוי | פסקי דין על מר יהודה לוי | פסקי דין על שי לוי ואח' |

4178/01 א     16/05/2004




א 4178/01 אלי יבנה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ, יהונתן צדוק נ' גב' רות לוי, מר יהודה לוי, שי לוי ואח'




בעניין:

214



בתי המשפט


בית משפט השלום ירושלים
א
004178/01

לפני:
כב' השופט יואל צור
, סגן הנשיא
תאריך:
16/05/2004


1.אלי יבנה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ
2.יהונתן צדוק
שניהם ע"י עו"ד יהודה שוסטר ו/או שרון מוחטרי
התובעים/הנתבעים שכנגד

נ
ג
ד

1.גב'
רות לוי
2.מר יהודה לוי
3.שי לוי
4.גלעד זלוטקין
5.תמר זלוטקין
ע"י עו"ד
איל מאמו

הנתבעים /התובעים שכנגד


פ ס ק
ד י ן

התביעה והתביעה שכנגד
1.
לפנינו תביעה ותביעה שכנגד. שתי התובענות מתייחסות לבנייה ופיתוח באתר שברחוב הפלמ"ח 111

מעוז ציון:
א
התביעה היא לתשלום פיצויים בסכום שהועמד ע"ס 599,298 ₪ נכון ליום הגשת התביעה.תובעת 1 היא חברה לביצוע עבודות בנייה ושיפוצים, תובע 2 הוא בעל מניות ומנהל בחברה התובעת. נתבעים 1-5 הינם בעלי יחידות מגורים. כאן יש להזכיר בקצרה את הקשר שבין הנתבעים לבין עצמם. בין נתבע 2 לבין נתבעים 3-4 היה הסכם שהכיל שני חלקים: האחד שנתבעים 3-4 רוכשים את השלד ואת חצי השטח, והשני –בניית וסיום שני חלקי המבנה ביחד, כאשר הנתבעים 3-4 הנ"ל התחייבו לשלם לנתבע 2 סך של 98,000$.
ביום 7.9.97 ערכו הנתבעים והתובעים הסכם לפיו התובעים יבצעו עבודות בנייה ושיפוצים אצל התובעים. תמורת העבודות התחייבו הנתבעים לשלם לתובעים סך של 167,521 $+ מע"מ. התובעים החלו בביצוע העבודות ב-15.9.97. ביום 5.3.98 נמסר לתובע 2 העתק צו הפסקת עבודה שהתקבל אצל הנתבעים קודם לכן.התובעים הפסיקו את עבודות הבנייה.התובעים טענו שזמן רב קודם להמצאת צו הפסקת העבודה לתובעים, הנתבעים קיבלו התראות בדבר מתן צו הפסקת עבודה אלא שהנתבעים העלימו עין מכך. התובעים טענו בהקשר זה שהנתבעים לא יידעו את התובעים בזמן ועשו זאת כאשר התובעים ביצעו את רוב העבודות . בהקשר לכך טענו התובעים שהנתבעים חייבים להם 67,000$+ מע"מ דהיינו
78,390$ ונכון ליום הגשת התביעה, הסכום הוא 95,635$. בנוסף לכך תבעו התובעים סך נוסף של 15,000$ פיצויים קבועים ומוסכמים מראש בגין הפרת החוזה. לצד הסכום הנ"ל, תבעו התובעים סך של 10,000$ בגין עוגמת נפש.
ב. התביעה שכנגד היא לתשלום סכום שנכון ליום הגשת התביעה הועמד ע"ס 389,500 ₪ נכון ליום הגשת
התביעה שכנגד.
התובעים שכנגד טענו שהנתבעים שכנגד פעלו בחוסר מקצועיות בהסתמכם על קבלני משנה.התובעים שכנגד שילמו לנתבעים שכנגד תשלומי יתר בסכום של כ-39,818$ בעוד שהנתבעים שכנגד הותירו כ-50% מן העבודה לא מבוצעת והם נטשו את האתר. בגין אלו ישנה תביעה שכנגד על תשלומי היתר הנ"ל, בגין השלמת העבודות מעבר למוסכם,בגין ימי פיגור, בגין פיצוי מוסכם, ובגין עוגמת נפש. סכה"כ 92,410 $ .
בנוסף לכך תבעו התובעים שכנגד עוד 6,000 ₪ שגבו הנתבעים שכנגד מתובע 3 אחרי נטישת האתר עבור עבודות נוספות
f
שלא בוצעו. סכה"כ תבעו התובעים שכנגד סך של 389,500 ₪ .

למען הנוחיות התובעים (שהם גם הנתבעים שכנגד) ייקראו הקבלן ואילו הנתבעים (שהם גם התובעים שכנגד) ייקראו מזמיני העבודה.

הנושאים הטעונים הכרעה בתביעה ובתביעה שכנגד הם:
2.
יש לקבוע ממצאים ולהחליט בנושאים הבאים:
א.
על מי האחריות לבנייה בהתאם לחוק התכנון והבנייה?
ב.
מהן העבודות שביצע הקבלן עד ליום עזיבת האתר ?

ג.
מה הכספים המגיעים לקבלן בגין העבודות שביצע ?

ד.
המגיע לתובעים פיצוי מהנתבעים בגין הפרת חוזה ובגין עוגמת נפש?


על מי האחריות לבנייה בהתאם לחוק התכנון והבנייה

3.
א.
בין נתבע 2 לבין נתבעים 3-4 היה הסכם שהכיל שני חלקים: האחד שנתבעים 3-4 רוכשים את השלד ואת חצי השטח, והשני –בניית וסיום שני חלקי המבנה ביחד, כאשר הנתבעים 3-4 הנ"ל התחייבו לשלם לנתבע 2 סך של 98,000$.

ב. אין מחלוקת בין הצדדים שביום 7.9.97 נערך בין מזמיני העבודה לבין הקבלן הסכם לביצוע עבודות בנייה ופיתוח באתר שברחוב הפלמ"ח 111, מעוז ציון. ביום 15.9.97 החלו התובעים בביצוע העבודות באתר וביום 5.3.98 הומצא צו הפסקת עבודה לנתבע 2 (לנתבע 2 הומצא הצו 3 ימים לפני כן). בו ביום נטש הקבלן את העבודות.

ג.
הצו שנמסר לנתבע 2 והועבר לתובע 2 היה צו מינהלי להפסקת בנייה שהוצא לפי סעיף 224 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965. צו זה מוצא אם לחתום עליו "יש יסוד סביר להניח כי מבצעים עבודות בנייה בלי היתר לפי חוק זה, או בסטייה מהיתר או מתכנית". הצו מוצא בכתב "לכל אדם הנראה לו אחראי לפי סעיף 208 לפי סעיף 208 לביצוע העבירה".אף כי הצו הוצא למשפחת לוי , ע"פ סעיף 208 לחוק התכנון והבניה האחריות לעבודה מוטלת לא רק על בעל ההיתר או בעל המקרקעין או על מי שמוטלת עליו חובה להשיג היתר אלא על "המבצע בפועל את העבירה" [סעיף 208(6)] , וכן על "האחראי לעבודה...לרבות האדריכל,המהנדס,המתכנן, המהנדס או ההנדסאי האחראים לביצוע, הקבלן הראשי וכן סוכניהם" [סעיף 208(8) לחוק].במילים אחרות, גם אם יש אחרות כלשהי למי ממזמיני העבודות, יש אחריות מקבילה , לא פחותה, גם על המבצע של העבודות, ובמקרה דנן על הקבלן. לפיכך, תהיינה המסקנות באשר לעבודות שבוצעו עד לרגע צו הפסקת העבודה אשר תהיינה, אך האחריות לבדוק שהבנייה נעשית בדיוק לפי ההיתר שניתן ולא בסטייה מההיתר היא על שכם הקבלן לא פחות מאשר על שכם מזמין העבודה.

ג.
על דבר אחריותם המשותפת של הקבלן ושל כל מזמיני העבודות ניתן ללמוד מדבריו של נתבע 3 שהעיד (ראה עמ' 203 ש' 19-24 ועמ' 204 ש' 1-4) כדלהלן: "...כולנו ידענו שצפוי להגיע צו הפסקת בנייה, ולרוע המזל זה אכן הגיע....שום הפתעה לא הייתה פה, לא לקבלן, לא לי ולא לתמר ויהודה.ונכנסנו לחזה הזה עם יהודה (נתבע 2-י.צ) תוך ידיעה שיש חריגת בנייה, זה לא משהו חריג במחוזותינו, בטח שלא במעוז ציון....".


ד.
מכתב האישום שהוגש לביהמ"ש השלום בית שמש בת.פ.1258/99
כנגד נתבעים 1-2 עולה כי חריגות הבנייה לא היו עניין של מה בכך. יוחס לנאשמים הנ"ל בניית תוספת בשטח של 76.37 מ"ר לקומת מרתף ע"י יציקת עמודים, בניית קירות חיצוניים מצופים אבן עם פתח לחלונות ודלתות ויציקת תקרה מעליהם, בניית תוספת בשטח של 5.36 מ"ר לקומה העליונה ע"י בניית קירות חיצוניים מצופים אבן עם פתחים לחלונות ודלתות ויציקת תקרה מעליהם, בניית קומת גג וגג בשטח 42-67 ע"י יציקת תקרת ביניים שאינה כלולה בהיתר. סך כל תוספת הבנייה היה 124.4 מ"ר.

ה.
הנפקות מהאמור לעיל הוא שיש אחריות משותפת גם למזמיני העבודות וגם על הקבלן ברמה של 50% על כל צד.נפקות נוספת היא שלא היתה מוטלת על מזמיני העבודה כל חובה כלפי הקבלן ליידע אותו באשר לחריגות הבנייה מפני שחובתו של זה האחרון היתה לבדוק את ההיתר אל מול העבודה שבוצעה ולדעת אם יש או אין סטייה מההיתר.לכן, גם אינני מקבל את הטענה שנתבע 2 קיים מו"מ עם תובע 2 שלא בתום לב.


מהן העבודות שביצע הקבלן ומה הכספים המגיעים בגין העבודות שביצע עד ליום עזיבת האתר

4.
באשר לעבודות הנדונות יש קושי לקבוע ממצאים מדוייקים מפני שישנה גירסה מול גירסה, זו של עדי התובעת מול זו של עדי הנתבעים. הדרך הנכונה שהיה צריך לנקוט בה הוא שרוכשי הדירות היו צריכים להזמין מומחה שיבדוק את העבודות שבוצעו ומה לא בוצע לפי ההסכם וזאת תוך מתן ביטוי כספי למה שבוצע ומה שלא בוצע. אך הדבר לא נעשה. תחת זאת רוכשי הדירות ביצעו פעולות בנייה תוך התקשרות עם קבלני המשנה של התובעים. אלא שכלל לא ברור מה היקף העבודות שביצעו קבלני משנה אלה, היינו האם הם ביצעו רק את שלא בוצע ע"פ ההסכם (ככל שלא בוצע) או שמא ביצעו עבודות שהיו מעבר למוסכם בהסכם. לעניין זה לא די היה בקבלות שהציגו הנתבעים (התובעים שכנגד). כפועל יוצא מהאמור לעיל, אין מנוס מקביעת הממצאים ע"פ עדויות עדים אובייקטיביים שהיו באתר הבנייה בסמוך לפני נטישתו. בטרם אדון בעדויות השונות אזכיר את מכתבה של גב' רות לוי
(נתבעת 1- ותובעת שכנגד 1) שכתבה למועצה ביום 8.3.98 כדלהלן:" "אנחנו מבקשים בכל לשון של בקשה כי תסירו את הצו המינהלי להפסקת העבודה ותאפשרו לנו לסיים את המבנה שנמצא בשלביו האחרונים" (ההדגשה שלי- י.צ.).

5.

במקרה דנן אני קובע את ממצאי על סמך עדויות מטעם התובעים שהיו מבין עדיהם עדים שהם אובייקטיבים,
היינו שבעת מתן העדות לא היה להם קשר אל התובעים. כך למשל העד אליהו זכמי, אשר סיפק סחורה לאתר וביקר בו מידי פעם העיד (עמ' 17 ש' 10) שהחומרים שהוזמנו היו להשלמת עבודות פנים כמו טיח, או ריצוף, וכן הוזמנו חומרים לפיתוח מחוץ לבניין. לדבריו, ביקורו האחרון במבנה נשוא התביעה היה במרץ 98.לדעתו גם מערכות החשמל והאינסטלציה הסתיימו בעיקרן. את זאת אמנם העד לא ראה , אך הוא הסיק זאת מכך שהבית היה כבר צבוע ונעשו תיקוני פנלים, ולדעתו אי אפשר לצבוע את הבית בטרם הסתיימו עבודות החשמל והאינסטלציה.
עד אובייקטיבי נוסף שממנו ניתן ללמוד על מצב הבנייה עובר לעזיבת האתר היה פקח המועצה מר אריה גל. הלה ביקר בבניין ימים ספורים לפני הוצאת הצו לנתבע 2. הוא זכר קיום סניטציה וקרמיקה.
לגבי ברזים וחשמל הוא לא זכר (ראה עמ' 94 לפרוט').

6.
הנתבעים ניסו להוכיח את מצב הבנייה ע"פ תמונות שהגישו, אלא שאין על תמונות אלה תאריך, ואין גם תמונות של פנים הבניין.הנתבעים ניסו בעזרת עדים שונים להוכיח כמה עבודה נותרה בעת שהתובעים הפסיקו את העבודות, אלא שכפי שנראה להלן, למעשה
עדי הנתבעים לא היו אמינים ולא ניתן לסמוך על עדותם. למשל העד איברהים אלסג'ר. תצהירו של עד זה היה ערוך בשפה העברית , מבלי שצויין שהתצהיר תורגם לו לערבית. העד בתחילת עדותו הודה שאינו יודע אם מה שכתוב בתצהירו נכון (עמ' 108 ש' 1-2).מעבר לכך, לגבי עבודות שביצע הנ"ל ,כביכול, לאחר עזיבת התובע את האתר , אין עדותו של עד זה עולה בקנה אחד עם עדות הפקח גל
שהיה עד אובייקטיבי.העד אריק איתן לא היה מסוגל לעמוד מאחורי הנושאים שעליהם הצהיר. העד ביסס את תצהירו על מספרים אך כאשר התבקש להראות חשבונית ותיק של לקוח התחמק בטענה ש"בתיק אין משהו שיכול לעזור" (עמ' 140 ש' 1-2). להשלמת התמונה אזכיר את עדות עד התובעים החשמלאי מר סולימני שלפיה הכמויות ,שציין הנתבע לגבי עבודות שהיו טעונות השלמה בעת עזיבת האתר ע"י התובע, היו מוגזמות (עמ' 85/86).

7.
כדי להמחיש את חוסר האמינות שבגרסת הנתבעים-התובעים שכנגד אזכיר שנתבע 3
ציין שהוא הסכים על קופה משותפת עם משפחת לוי שלפיה כל משפחה תפקיד 98,000$. בקופה המשותפת היו אמורים להיות 196,000$ אם מכך נפחית סך של 17,521$ לצרכים פרטיים, עדיין נותרו למעלה מ-30,000$ שכלל לא ברור מה נעשה איתם.

8.
כאן המקום להתייחס בקצרה לכך שהתובעים שכנגד תבעו עוד 6,000 ₪ שלטענתם גבו הנתבעים שכנגד מתובע 3 אחרי נטישת האתר עבור עבודות נוספות שלא בוצעו.אין בתביעה זו כל ממש שכן הנתבעים לא שילמו בגין העבודות בזמן. התשלום בגין המדרגות שולם באיחור שכן עבודות אלה לא היו מבין העבודות שלא בוצעו כאשר התובעים הפסיקו לעבוד. לפיכך, הנני דוחה את טענות התובעים שכנגד בנקודה הנ"ל.

9.

אין מחלוקת על כך שהקבלן יהונתן צדוק
נטש את העבודות נ-5.3.98. ע"פ המוסכם בין הצדדים הוא היה צריך להשלים את הבנייה ולסיימה עד 14.3.98. צו הפסקת העבודה נמסר לנתבע 2 ב-2.3.98. על בסיס העדויות הנ"ל ניתן לקבוע שעד למועד הוצאת צו הפסקת העבודה המינהלי , החשמל, הריצוף, הפנלים, צבע, נגרות, אינסטלציה, דלתות פנימיות, ומשקופים- כבר בוצעו. לגבי עבודות שעניינן התקנת הסקות, דלתות חיצוניות ודוד שמש- עדים ציינו שלא ראו שבוצעו, לגבי אלו אני קובע שאין הוכחה שהעבודות האחרונות בוצעו בטרם הנטישה. ניתן להעריך שלכל היותר לא בוצעו 10% מהעבודות בעוד ש-90% מהעבודות בוצעו.כפועל יוצא מהאמור לעיל, הנני דוחה את כל התביעה שכנגד אשר התבססה על עדים שעדותם לא אמינה.


מה הכספים המגיעים לקבלן בגין העבודות שביצע ?

10.
ערך ההסכם כולו היה 150,000$ (לא כולל מע"מ). בהסכם צויין ש-17,521$ יועדו לרכישות פרטיות של נתבעים 1-2. בגין העבודות שבוצעו מגיע לקבלן 90% מהסכום הנ"ל ודהיינו: 135,000 ₪ . בפועל שולם לתובעים 118,558$ (לא כולל מע"מ) (סכום זה שטענו לו מזמיני העבודה, לא הופרך ע"י הקבלן). כך שמזמיני העבודה חייבים לקבלן סך של
16,442 ₪.

המגיע לתובעים פיצוי מהנתבעים בגין הפרת חוזה ובגין עוגמת נפש?

10.
אחד מראשי הנזק שתבעו התובעים היה פיצוי בגין הפרת חוזה ועוגמת נפש. בנסיבות העניין לא מגיע פיצוי כזה לתובעים. יש לזכור את השתלשלות העניינים בתיק זה. התובעים הפסיקו עבודתם באתר הבנייה נוכח צו הפסקת עבודה מינהלי שהוצא באשר לבנייה נשוא התביעה. כפי שראינו לעיל, אחריותם של התובעים היתה לא פחות מאשר אלו של הנתבעים בכל הקשור לחריגות הבנייה מההיתר שניתן לנתבעים. משעזבו את האתר, נמצא כי התובעים אמנם
ביצעו את רוב העבודות, אך עדיין נותרו לביצוע כמה עבודות שפורטו לעיל, שאותן אמדתי ב-10% מהסכום שנקבע בחוזה לבניית הפרוייקט. הנתבעים הופטרו מלשלם לתובעים את כל הסכום נשוא החוזה, אך הוברר שעדיין מגיעה לתובעים יתרה בגין מה שביצעו. מסקנה זו לא מחייבת השתת פיצויים קבועים מראש על הנתבעים, ואף אינה מצדיקה את חיובם בהוצאות בגין נזקים לא ממוניים שטענו להם התובעים.לפיכך, אני דוחה חלק זה של התביעה.
פסיקתא


11. לאור האמור לעיל, הנני מחליט כדלהלן:

א.
הנני דוחה את התביעה שכנגד. בהתחשב בדחיית התביעה שכנגד, ותוך לקיחה בחשבון של סכום התביעה שכנגד , הנני מחייב את התובעים שכנגד (הנתבעים) לשלם לנתבעים שכנגד שכ"ט עו"ד ע"ס 10,000 ₪ + מע"מ.

ב.
בכל הנוגע לתביעה הראשית, הנני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעים סך של
16,442 ₪ כשהסכום יישא ריבית חוקית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל. בהתחשב בסכום שהוא נשוא התביעה והסכום שבפועל נפסק, אין צו להוצאות כל צד יישא בהוצאותיו הוא.


על המזכירות לשלוח עותק מפסה"ד
אל הצדדים.


ניתן בהעדר הצדדים היום כה' באייר
התשס"ד
16.5.04


יואל צור
, שופט

סגן הנשיא












א בית משפט שלום 4178/01 אלי יבנה חברה לבניין ולפיתוח בע"מ, יהונתן צדוק נ' גב' רות לוי, מר יהודה לוי, שי לוי ואח' (פורסם ב-ֽ 16/05/2004)