פסקי דין על צבי לוינסון | פסקי דין על גיל דרור | פסקי דין על אהוד אולמרט | פסקי דין על שר תעשיה המסחר והתעסוקה | פסקי דין על שלום שמחון | פסקי דין על השר לאיכות הסביבה ואח' |

6219/05 בג"צ     30/07/2009




בג"צ 6219/05 צבי לוינסון, גיל דרור נ' אהוד אולמרט, שר תעשיה המסחר והתעסוקה, שלום שמחון, השר לאיכות הסביבה ואח'




החלטה בתיק בג"ץ 6219/05



בבית המשפט העליון
בירושלים


בג"ץ
6219/05 - ה'


בפני
:

כבוד הרשמת גאולה לוין


העותרים:

1. צבי לוינסון
,עו"ד


2. גיל דרור
,עו"ד



נ


ג


ד



המשיבים:

1. אהוד אולמרט
,שר תעשיה המסחר והתעסוקה



2. שלום שמחון
,השר לאיכות הסביבה


3. מכון התקנים הישראלי


בקשה לפסיקת הוצאות


החלטה


לפניי בקשה מטעם העותרים לפסיקת הוצאות בגין הגשת העתירה שבכותרת.

1.
העתירה, שהוגשה ביום 28.6.2005, נסבה על תקן ישראלי 2302 שעניינו סיווג, אריזה, תיווי וסימון של חומרים ותכשירים מסוכנים במהלך שימושם ובמהלך הובלתם. התקן פורסם ביום 27.6.2004 ונכנס לתוקף ביום 27.6.2005. בעתירה, שהוגשה למחרת כניסתו לתוקף של התקן, נטען כי התקן הרשמי מאמץ תקינה בינלאומית באופן פסול. התקן מפנה למסמכים לא מתוארכים של תקינה בינלאומית, בקובעו כי המהדורה האחרונה תהא הקובעת. נטען כי אימוץ עיוור של התקינה הזרה, על עדכוניה העתידים, יש בה הפקעת שיקול הדעת המינהלי ואצילה אסורה, וכן פגיעה בעקרון החוקיות, הוודאות ובהירות החוק. כן נטען כי המשיבים לא עמדו בחובת הפרסום של תקנה בת פועל תחיקתי, שכן לא נעשה פרסום של התקינה הזרה שאומצה לתוך התקן הישראלי. העותרים ביקשו כי בית המשפט יורה למשיבים לאמץ בתקן הישראלי הוראות מוגדרות של תקנים זרים באופן שיאפשר לכפופים לו לעקוב אחר ההוראות החלות עליהם וכן לפרסם את ההוראות המפורטות של התקן, כולל נספחיו, לציבור הרחב.

2.
בקשת העותרים למתן צו ביניים המשעה את כניסתו לתוקף של התקן נדחתה בהחלטה מיום 28.6.2005, בנימוק כי העתירה הוגשה לאחר כניסתו לתוקף של התקן. עוד נקבע כי העתירה תובא לפני הרכב וכי תגובות המשיבים יוגשו עובר לדיון.

3.
מועד הדיון בעתירה נדחה מעת לעת, מטעמים שונים. ביום 13.4.2008, עובר לדיון שהיה קבוע ביום 16.4.2008, הוגשה בקשה מוסכמת למחיקת העתירה. נמסר בה כי הצדדים הגיעו להסכמה לפיה משיב 3 – מכון התקנים הישראלי – רכש לספרייתו את כל הפרסומים אליהם מפנה תקן 2302 וכן מנוי לקבל עדכונים לפרסומים אלה. משיב 3 התחייב לדווח לרוכשי תקן 2302 בכל מקרה שבו יתקבל עדכון או מהדורה חדשה של הפרסומים וכן לפרסם אודות העדכונים באמצעות אתר האינטרנט שלו. כן נמסר כי המשיבים מסכימים כי קיום הפרסומים הרלבנטיים בספריית מכון התקנים או היותם ניתנים לעיון במקום חלופי נגיש אחר עליו תינתן הודעה על ידי מכון התקנים הינם תנאי להיותם דין מחייב. בנסיבות אלה הסכימו כאמור העותרים למחיקת העתירה, אך עמדו על הוצאותיהם.

4.
בבקשה לפסיקת הוצאות טענו העותרים כי עובר להגשת העתירה פנו פעמיים למשיבים. העתירה הוגשה משבוששה התגובה להגיע. לטענת העותרים, גם לאחר הגשת העתירה הם פעלו רבות על מנת להגיע להבנות ולאפשר את החלת התקן באופן המאפשר יישומו בהתאם לכללי המנהל התקין. העותרים הדגישו כי העתירה היא עתירה עקרונית, העוסקת באי פרסום תקנה בת פועל תחיקתי. הסכמת המשיבים לבניית מנגנון מינהלי שיפתור את הבניה מלמדת, לשיטתם, על צדקתה של העתירה. לטענת העותרים הם השקיעו משאבים רבים בפני
ות למשיבים טרם הגשת העתירה, בהכנת העתירה, בתכתובות ובהעלאת הצעות לפתרון במהלך שלוש השנים בהן העתירה הייתה תלויה ועומדת.

5.
המשיבים מתנגדים לפסיקת הוצאות. משיבים 1 ו-2 טענו כי ההסדר המוסכם אליו הגיעו הצדדים הוא באפיק שונה מהפתרון שהתבקש במסגרת העתירה. עצם הסכמת המשיבים להגיע לפתרון מעשי, אין בה משום הסכמה לטענות העותרים במסגרתה. לטענת משיבים 1 ו-2, טענות העותרים לא הגיעו לכדי ליבון משפטי ולא ניתן לומר כי העתירה הייתה מוצדקת. משיבם 1 ו-2 הוסיפו וטענו כי העותרים לא מיצו הליכים עובר להגשת העתירה, כאשר הפנייה למשיב 2 נעשתה פחות מחודש ימים עובר להגשת העתירה.

6.
משיב 3 הודיע כי אינו חולק על חשיבות העתירה ועל כך שהעותרים שיתפו פעולה עם המשיבים בניסיון להגיע להסכם פשרה, ולמעשה ההבנה גובשה כבר בחודש מרץ 2006. העיכוב בסיום ההליך נבע מכך שהעותרים רצו לקבל התחייבות מן המשיבים 1 ו-2 בעניין הפרסומים הזרים. לטענת משיב 3, בנסיבות אלה אין כל הצדקה לדרישה לחייב אותו בהוצאות משפט. משיב 3 הדגיש כי ההסדר המוסכם הושג הודות לנכונות של משיב 3 לקחת על עצמו את הנטל הכספי והארגוני הכרוך בהתחייבות לרכישת הפרסומים לתקופה בלתי מוגבלת בעתיד ובהתחייבות לדווח לציבור וללקוחות על הגעת פרסומים חדשים. כן הדגיש משיב 3 כי הוא אינו מי שמוסמך להפוך תקן לתקנה בת פועל תחיקתי. כל עיסוקו הוא בעיבוד תקנים ומתן אפשרות לציבור לעיין בהם בספרייתו.

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לאמות המידה שנקבעו בבג"צ 842/93
אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון
,
פ"ד מח(4) 217, באתי לכלל מסקנה כי יש
בסיס מספיק לחיוב המשיבים 1 ו-2 בהוצאות העותרים. העותרים ניסו לקבל סעד מן המשיבים טרם פנו לבית המשפט. במספר הזדמנויות העמיד העותר 1 את המשיבים 1 ו-2 על הקשיים שמעוררת דרך התוויתו של תקן ישראל 2302. פניותיו לא קיבלו מענה ענייני. נוכח כניסתו לתוקף של התקן החדש, הוגשה העתירה לבית המשפט. במצב דברים זה, הגם שמוטב היה לו פנו העותרים למשיבים 1 ו-2 מיד עם פרסום תקן 2302, אין לומר כי העתירה הייתה מוקדמת וכי לא קדם לה מיצוי הליכים. מהאופן בו הסתיימה העתירה בסופו של דבר ניתן ללמוד כי העתירה הייתה מוצדקת, לפחות במובן זה שתנאי להיות הפרסומים הזרים אותם מאמץ התקן הישראלי דין מחייב הוא היותם ניתנים לעיון במקום נגיש לציבור. בעניין זה הושגה הסכמה בין הצדדים לאחר הגשת העתירה. המשיבים לא התכחשו לטענת העותרים כי הגשת העתירה היא שהובילה לגיבושו של ההסדר המוסכם. אמנם, ההסדר המוסכם אינו תואם במדויק את הסעד שהתבקש בעתירה. אך יש בו כדי לרפא חלק ניכר מהפגמים שעמדו ביסוד העתירה. העתירה הגשימה איפוא את מטרתה באופן המצדיק פסיקת הוצאות.
יחד עם זאת, בקביעת שיעור ההוצאות יש להביא בחשבון את העובדה שהעותרים השתהו בהגשת העתירה עד לאחר כניסתו של התקן לתוקף. בקביעת שיעור ההוצאות יש ליתן משקל גם לעובדה שהעניין הוסדר וההליך הסתיים בלא שהיה צורך בקיום דיון. בשים לב למכלול השיקולים ולכלל נסיבות העניין, ישלמו המשיבים 1 ו-2 לעותרים שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח. סכום זה נקבע גם באין ראיות מטעם העותרים לעניין הוצאותיהם. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום ההחלטה ועד מועד התשלום בפועל.


ניתנה היום, ט' באב תשס"ט (30.7.2009).




גאולה לוין





ר ש מ ת

_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.

05062190_g05.doc

כש

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,

www.court.gov.il








בג"צ בית המשפט העליון 6219/05 צבי לוינסון, גיל דרור נ' אהוד אולמרט, שר תעשיה המסחר והתעסוקה, שלום שמחון, השר לאיכות הסביבה ואח' (פורסם ב-ֽ 30/07/2009)