פסקי דין על פי גלילות מסופי נפט וצנורות | פסקי דין על אברהם דותן | פסקי דין על שלמה שריג ואח' |

1994/06 פ     03/08/2009




פ 1994/06 מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה נ' פי גלילות מסופי נפט וצנורות בע"מ, אברהם דותן, שלמה שריג ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט



בית משפט השלום בירושלים
פ
001994/06


לפני כב' השופט דוד מינץ

03/08/2009


בעניין
:
מדינת ישראל

–


המשרד להגנת הסביבה


ע"י ב"כ עו"ד גיורא עדתו
המאשימה



נ
ג
ד



1. פי גלילות מסופי נפט וצנורות בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד דן בן נר
2. אברהם דותן
3. שלמה שריג
4. אלי גנצר
5. אהוד ברנשטיין
6. יעקב אופיר


נאשמים 2-6 ע"י ב"כ עו"ד עופר דורון
הנאשמים

נוכחים
:
ב"כ המאשימה עו"ד ג' עדתו
ב"כ נאשמת 1 עו"ד ד' בן נר
ב"כ נאשמים 2-6 עו"ד ע' דורון ונאשמים בעצמם


החלטה


נאשמת 1 (להלן: "הנאשמת") היא חברה שבזמן הרלוונטי לכתב האישום הפעילה את מסוף הדלקים הידוע כמסוף פי גלילות ירושלים (להלן: "המסוף"). המסוף ממוקם ליד שכונת גבעת שאול ובמורדות הדרומיים של שכונת הר-נוף בירושלים. בסמוך למסוף ומתחתיו נמצא כביש נופי היורד במקביל לנחל רבידה הנשפך לנחל שורק. במסוף מתקנים שונים, והרלוונטיים לעניינינו הם שמונה מיכלי ענק של דלק לסוגיו, בגדלים שונים (להלן: "המיכלים"), משטח תדלוק משאיות דלק ועמדת כיבוי אש אשר בסמוך לו מכונת קיטור.

נאשם 2 היה במועד הרלוונטי לאישום מנכ"ל הנאשמת. נאשם 3 היה משנה למנכ"ל הנאשמת. נאשם 4 היה ראש אגף הנדסה בנאשמת. נאשם 5 היה מנהל העסק של הנאשמת. ונאשם 6 ראש אגף הנדסה וממונה על איכות הסביבה אצל הנאשמת. הם צורפו לכתב האישום כנושאי משרה בנאשמת שמתוקף תפקידם חלה עליהם חובה לפקח ולעשות כל שניתן לעשות כדי למנוע עבירות שעניינן איכות הסביבה.

כתב האישום שהוגש כנגד הנאשמים הינו למעשה בעל שלושה ראשים. הראשון, הבא לידי ביטוי בסעיף 5 לכתב האישום העוסק בהפרת תנאים מסוימים שנקבעו ברישיון לניהול עסקה של הנאשמת, אי התקנה של עמדה למילוי תחתי, אי התקנת מערכת לאיסוף והשבה של אדי דלק, ובמיוחד אי בדיקה תקופתית של המיכלים כמתחייב לפי התקנים הרלוונטיים (להלן: "התנאים הנוספים"). השני, הבא לידי ביטוי בסעיף 7 לכתב האישום העוסק בזיהום הקרקע הנמצאת במדרון הדרום מערבי של המסוף. והשלישי, הבא לידי ביטוי בסעיף 8 לכתב האישום העוסק בזיהום הקרקע הנמצאת מאחורי עמדת כיבוי האש בסמוך לגדר המסוף ולמכונת הקיטור ומעבר לה. בשל הפרת התנאים יוחסו לנאשמים עבירות לפי חוק רישוי עסקים, התשכ"ח – 1968. ובשל זיהום הקרקע יוחסו להם עבירות לפי חוק שמירת ניקיון, התשמ"ד – 1984 ועבירות לפי חוק המים, התשי"ט – 1959.

תשובת הנאשמים המשותפת לכולם ניתנה בכתב. הנאשמים טענו כי הגשת כתב האישום אינו מהווה אלא רדיפה של המשרד להגנת הסביבה
(להלן: "המשרד") כנגדם בשל חילוקי דעות מקצועיים שנתגלעו סביב פרשנותו של ה-
api
שהוא התקן המחייב בנושא אטימות המיכלים (להלן: "התקן"). מטרת הגשת כתב האישום לא הייתה אפוא, לטענתם אלא לכפות על הנאשמים לקבל את עמדת המשרד בנושא זה. לכן, כדי להעניק לכתב האישום נופך של ממש, צורפו אליו הפרות לכאורה, על חוק רישוי עסקים, חוק שמירת הניקיון וחוק המים. נאשמים 2-6 לא הכחישו שהם כיהנו בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום בתפקידים שפורטו בו, אך טענו כי לא נעברה על ידם עבירה כלשהי. הנאשמים גם הכחישו את תאריכי הכניסה לתוקף ותאריכי המסירה של תנאי רישוי העסק לידם.

התיק נקבע לשמיעת הראיות ובתום פרשת התביעה הועלתה הטענה מפי ההגנה כי "אין להשיב על האשמה" לפי סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. הטענה נסמכה על שתי רגליים. הרגל האחת, שלא הוכח ולו לכאורה כי הנאשמים לא מילאו אחר התנאים הנוספים, שכן אלו אך קבעו שהיה על הנאשמים להכין נוהל לבדיקת אטימות המיכלים ולא לבדוק אותם בפועל, ולית מאן דפליג שהם הכינו נהלים כנדרש. והרגל השנייה לגבי שני סעיפי האישום האחרים, התיחסה לעובדה, שגם כן לא הייתה שנויה במחלוקת, שנאשמים 3-6 לא נחקרו כלל על העבירות המפורטים בסעיפים אלו עובר להגשת כתב האישום כנגדם.

בתשובת המאשימה נטען כי לא היה די בהכנת הנהלים, אלא היה על הנאשמים לדאוג ליישום הנהלים ולבדיקת אטימות המיכלים בפועל. באשר לטענה השנייה לפיה יש לזכות את נאשמים 3-6 מפני שלא נחקרו על האמור בסעיפים 7 ו-8 לכתב האישום, נטען כי אין בטענה מעין זו כדי לבסס את זיכוי נאשמים אלו בשלב הזה.

עיון בסעיף 5 לכתב האישום מלמד כי נטען בו כי הנאשמים הפרו הן את התנאים הנוספים והן את ההסכמות אליהן הגיעו בעת ולאחר הליך שימוע שהתקיים להם ביום 18.11.03. עיון בתנאים הנוספים עצמם (ת/23) מלמד בסעיף 5.5.2 שבהם, כי היה על הנאשמת להכין נוהל בדיקת אטימות, המבוסס על התקן ולהגישו לנותן האישור תוך 6 חודשים מקבלת התנאים. כמו כן, עיון בדו"ח השימוע שהתקיים לנאשמת ביום 18.11.03, מלמד אף הוא כי חרף העובדה שהייתה התיחסות פרטנית למילוי כל התנאים הנוספים, לגבי בדיקת המיכלים נאמר אך כי במעמד השימוע הוגש הנוהל שהוכן על ידי הנאשמת וכי הוא ייבדק על ידי המחוז. הא ותו לא. לא נאמר באותו שימוע כי הנאשמת הפרה את התנאי שהמיכלים לא נבדקו בפועל.

לכאורה אפוא, צודקת ההגנה כי קריאת סעיף זה בגפו עשויה להוביל למסקנה שדי בהכנת הנהלים, ותו לא. ברם, עיון בסעיף העוקב לסעיף האמור, היינו סעיף 5.5.3, מלמד כי במקרה שמיכל לא יימצא אטום, יפונה תוכנו למיכל אטום חליפי. ללמדך אפוא, כי על פשטותם של הדברים לא היה די בהגשת נהלים לבדיקת המיכלים, אלא היה צורך גם בבדיקת המיכלים בפועל. גם על פי הגיונם של הדברים ותכלית התנאים הנוספים, הם לא נועדו אך כדי שהנאשמת תכין נהלי עבודה, אלא תפעל ליישמם ותפעל על פיהם. אכן נכון, קיימת מחלוקת באשר לתוכן ולמהות התקן וללוח הזמנים ליישומו בהתאם. ניתן אף לומר כי מחלוקת זו הייתה העיקרית שבין הצדדים ולעניין זה אף העיד מר שוני גולדברג מנהל המחוז של המשרד שלמרות שהוא עמד על ביצוע הבדיקה בפועל, לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בעניין זה. כך או כך, אפוא, העניין טרם נתברר עד תום, והצדדים לא טענו את טיעוניהם בהרחבה באשר למשמעות לוח הזמנים הגמיש שנקבע לבדיקת המיכלים והיוצא מאי ההסכמה וכד'. בכל מקרה אין לומר כי בשלב הזה התביעה לא יצא לידי חובתה להוכיח את האשמה ולוּ ברמה של ראיות בסיסיות דלות (וראה ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון, פ"ד לב(1) 170; ע"פ 141/84 מדינת ישראל נ' טובול, פ"ד לט(3) 596).

ובאשר לטענת נאשמים 3-6 שלא נחקרו אודות המיוחס להם בסעיפים 7 ו-8 לכתב האישום עובר להגשת כתב אישום כנגדם.

זיכוי נאשם מפאת מחדלי חקירה אינו דבר אוטומטי, אלא

כאשר טוען נאשם לקיומם של מחדלי חקירה, שומה על בית המשפט לבחון האם אכן התקיימו מחדלים והאם הם מקימים חשש כי קופחה הגנתו באופן המקשה עליו להתמודד עם חומר הראיות נגדו. הכלל הוא, אפוא, כי אין במחדל חקירה, כשלעצמו, כדי להקים ספק סביר לטובתו של נאשם ולהביא לזיכויו (ע"פ 10943/05 לוי נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים) ובחינת הטענה עצמה תעשה אפוא, בשני שלבים: בשלב הראשון על בית המשפט לבדוק האם אכן מדובר במחדל חקירה. היינו, בדיקה אם נפלו בחקירה המשטרתית פגמים, או שלא נעשו פעולות נחוצות ומהותיות, שלוּ היו נעשות היו יכולות לקדם את החקירה ולהציג את התמונה המלאה. והשלב השני הוא, כי במידה ונמצא כי אכן אירעו מחדלים בחקירה, נבדקת נפקות המחדלים. היינו, יש לבדוק ולבחון האם אותם מחדלים מעוררים ספק סביר ביחס לאשמתו של הנאשם שיש בכוחו להביא לזיכויו, כאשר המבחן המנחה הוא "קיפוח הגנת הנאשם" (וראה י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, מהדורה מעודכנת, תשס"ט – 2009, בעמ' 1355-1356; והשווה ת"פ (שלום-י-ם) 3019/06 מדינת ישראל נ' דרוק, פורסם במאגרים).

טענה זו של מחדלי החקירה עומדת גם לצד טענת "הגנה מן הצדק", שכן ביסודה וביסוד הגנת הצדק אותו רציונאל, היינו שיש לשמור על זכויותיו של הנאשם לבל יורשע בעבירה שלא היה מקום להגיש בגינה כתב אישום, בשל מעשיה או מחדליה של הרשות. ברם, גם בעניין זה של זיכוי הנאשם מהצדק, אין המדובר בזיכוי אוטומטי.

כדי שנאשם יזוכה מהטעם של "הגנה מן הצדק" עליו לעבור גם כן מבחן משולב, והפעם מבחן תלת שלבי. בשלב הראשון, יש לעמוד על הפגמים שנפלו, אם נפלו, בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ועל חומרתם. זאת, בנפרד משאלת אחריות הנאשם לעבירה גופה; במידה ונפלו פגמים כגון אלו, בשלב השני, יש לבחון אם בניהול ההליך חרף הפגמים, יש משום "פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות". זאת, על ידי איזון בין האינטרסים השונים המחייבים והשוללים את ניהול ההליך בנסיבות העניין; אך גם עמידה בשני השלבים שפורטו אינו מספיק, מפני שאז יש לעבור לשלב השלישי, בו יש לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים מביטול האישום כנגד הנאשם, למשל, על ידי הקלה בעונשו של הנאשם, אם לבסוף יורשע (ע"פ 4855/02 בורוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(6) 776). מבחן זה אומץ גם לאחר הוספת סעיף 149(10) לחסד"פ (וראה ע"פ 5672/05 טגר נ' מדינת ישראל, פורסם במאגרים).

רוצה לומר אפוא, אינני שולל על הסף את טענת נאשמים 3-6 כי יש לזכותם מפאת העובדה שהם לא נחקרו אודות המיוחס להם בסעיפים 7 ו-8 לכתב האישום, וייתכן שיש ממש בטענתם. גם יעמוד לפני המאשימה קושי לרפא את הפגם שהיא יצרה באי חקירתם של הנאשמים, וייתכן שמצבם של הנאשמים כיום הוא בבחינת "

מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן; וְחֶסְרוֹן לֹא-יוּכַל לְהִמָּנוֹת" (קהלת א, 15). ברם, עוד חזון למועד, שכן בסופו של יום טענת הנאשמים צריכה להיבחן לפחות לפי אחד המבחנים המשולבים שפורטו רק לאחר שמיעת ראיותיהם, ואין בה כדי לשמש נימוק לטענתם שאין להם להשיב לאשמה.

טענותיהם של הנאשמים נדחות אפוא, ונקבע בזה לתזכורת לשם קביעת מועד לשמיעת פרשת ההגנה ליום 17.09.09 שעה 10:20.

ניתנה היום י"ג באב, תשס"ט (3 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.


דוד מינץ
, שופט







פ בית משפט שלום 1994/06 מדינת ישראל - המשרד להגנת הסביבה נ' פי גלילות מסופי נפט וצנורות בע"מ, אברהם דותן, שלמה שריג ואח' (פורסם ב-ֽ 03/08/2009)