פסקי דין על בן חמו יצחק

1191/01 פ     10/03/2002




פ 1191/01 מדינת ישראל נ' בן חמו יצחק




בעניין:


בתי המשפט

1


בית משפט השלום בירושלים
פ
001191/01



לפני:
כבוד השופט אהרן פרקש


10/03/02





מדינת ישראל
בעניין:


המאשימה
שיר לאופר

מענף תביעות
של מחוז ש"י במשטרת ישראל
ע"י ב"כ עוה"ד



נגד




בן חמו יצחק

הנאשם
גלעד יעקב
ע"י ב"כ עוה"ד





גזר דין

כתב האישום וההרשעה
1.
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בן שני אישומים.
א.
באישום הראשון הואשם הנאשם בכך שביום 1.3.00 בשעה 20:00, או בסמוך לכך, בביתו שבישוב ביתר-עילית, סטר הנאשם לאשתו באוזנה ובלחיה, בעט לה בבטן, דחף אותה ושפך עליה בקבוק בירה ואפר סיגריות, בשעה שאשתו היתה בחודש החמישי להריונה. למתלוננת נגרמו סימן אדום על לחיה השמאלית, דימום מאוזנה, סימן כחול בכתפה וסימן כחול מעל ברכה.

באותו מעמד הרס הנאשם במזיד עציץ בביתו, ניפצו על הרצפה ופיזר את האדמה בבית.

משניסו שכניו למנוע ממנו להמשיך במעשיו, תקף את אחד השכנים והכהו בראשו. משהגיעו שוטרים לביתו על מנת לעוצרו העליב את אחד השוטרים בהתייחס למוצאו כמפורט בכתב האישום.
ב.
באישום השני הואשם הנאשם בכך שביום 24.9.00 בשעה 23:00, או בסמוך לכך, בביתו, תקף את אשתו, סטר לה בחוזקה על לחיה והכה בה באגרופו בצווארה, וכתוצאה מכך נגרמו לה המטומה בצווארה וסימן אדום על לחיה.

בהמשך למעשים אלו שבר הנאשם במזיד כוס זכוכית.

כן איים הנאשם על אשתו, בכך שהניף לעברה שבר מזכוכית ואמר לה: "אני אפתח לך את הפנים עם זה" וכן איים כי ירצח אותה.

משהגיעו שוטרים לביתו תקף את אחד השוטרם בהכותו באגרופיו על חזהו וכן בעט בו, וזאת בשעה שהשוטר הודיעו כי הינו עצור ולאחר שהנאשם ניסה לתקוף את אשתו בשנית, בנוכחות השוטר.
2.
הנאשם הואשם בביצוע העבירות הבאות: 2 עבירות של תקיפת בן זוג הגורמת
חבלה של ממש, 2 עבירות של היזק בזדון, תקיפה, העלבת עובד ציבור, איומים ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות.
3.
במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו ב"כ הצדדים, הוסכם כי הנאשם יודה ויורשע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. התביעה תעתור לעונש של מאסר בפועל של שמונה חודשים ומאסר על תנאי ואילו הסניגור יעתור למאסר בפועל של ששה חודשים שירוצו בעבודות שירות ומאסר על תנאי. כן הוסכם כי יוגש תסקיר של שרות המבחן.

הנאשם הורשע על פי הודאתו ושרות המבחן הגיש תסקיר בענינו של הנאשם.

תסקיר שירות המבחן
4.
מעיון בתסקיר שהוגש על ידי שרות המבחן עולה, כי הנאשם, בן 43, נשוי בשנית ואב לשני ילדים, בת מנישואיו הראשונים שאינה בחזקתו, ובת בגיל שנה וחצי מנישואיו עם המתלוננת. השניים מצפים בימים אלו ממש להולדת צאצא נוסף. כן מתגורר עם הנאשם והמתלוננת בנה מנישואיה הראשונים.

הנאשם עובד כנהג הסעות לילדים בעיר מגוריו.

שרות המבחן התרשם מאדם בעל אינטיליגנציה טובה, אולם כאדם נוקשה המגיב באופן תוקפני כלפי אשתו. לאחרונה אינו פוגע בה פיזית אך עדיין מתנהג, לעתים, באורח מסויים כלפיה, וממשיך להתפרץ ולשבור חפצים.

הנאשם שירת שירות מלא בצה"ל כנהג, לאחר שחרורו עבד כנהג, חי 6 שנים בארצות הברית ושב לישראל לאחר שחזר בתשובה.

ב- 1996 עת עבד כנהג אוטובוס נפגע בתאונת דרכים ומאז התקשה לעבוד. המתלוננת מסרה גם שהיא אוהבת את בעלה וכי חשוב לה שהוא אב טוב לבנה.

שרות המבחן אינו ממליץ על מאסר שירוצה בעבודות שירות, שכן להערכתו, יגרום הדבר לפיטוריו של הנאשם מעבודתו, דבר העלול לגרום למשבר כלכלי בבית בהיותו המפרנס היחידי ולהחריף את יחסיו עם אשתו, במיוחד בתקופה רגישה זו בה עומדת היא ללדת.

תמצית טענות הצדדים
5.
ב"כ המאשימה טענה, כי התסקיר שהוגש אינו חיובי כלל ועיקר ועל כן ביקשה להשית את העונש שנתבקש על ידה במסגרת הסדר הטיעון.

ב"כ הנאשם טען, כי תסקיר שרות המבחן אינו משקף את יחסיו הנוכחים של הנאשם עם רעייתו, וכי בידיו מידע שונה מזה המופיע בתסקיר . עם זאת ביקש כי בית המשפט יאמץ את הרף הנמוך של העונש עליו הוסכם בין הצדדים.

דיון
6.
אין כל ספק כי מעשיו של הנאשם חמורים הם, ודומה כי מבקש הוא להטיל מרותו עליה ועל נפשה, וזאת מבלי להתייחס אליה כאישיות עצמאית ובעלת רצונות משלה. יש להבהיר לנאשם, כי האשה אינה בבחינת חפץ אלא יצור אנוש בעל מאויים ורצונות ואין הבעל יכול לכפות עצמו עליה. יחסים בין בני זוג בנויים מיחסים של שיוויון, חברות וכבוד הדדי ולא מיחסים של תלות וכניעות של האשה.

על אחת כמה וכמה שאין לנקוט באלימות כלשהי כלפי האשה, לא במישרין ולא במשתמע. לא יכולה להיות הצדקה כלשהי
לנקיטת אלימות, ויש לגנות בכל לשון אלימות שכזו ולהשית עונשים ראויים ומרתיעים בגין המעשים אותם ביצע הנאשם.
7.
במשפט העברי מצאנו דברים מאלפים מהי הדרך אותה יבור לו האדם לנהוג באשתו וראוי לו לכל אחד לאמצה, וכיצד נהגו בבעלים שהיכו נשותיהם.

"אמר ר' חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר (בראשית יב, טו): ולאברם היטיב בעבורה (=בעבור שרה) (בבא מציעא, נט, א)".


וכן שנו חכמים (יבמות, סב, ב):

תנו (=שנו) רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר
מגופו (=דזילותא דאיתתא קשה
מדגברא [זילות האשה קשה הוא משל הגבר], רש"י, שם), והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה, והמשיאן סמוך לפרקן, עליו הכתוב אומר (איוב, ה, כד): וידעת כי שלום אהלך, ופקדת נוך ולא תחטא".

ועל פי אלה פסק הרמב"ם (רבינו משה בן מימון, משנה תורה, הלכות אישות, פרק
טו, הלכה יט):

"וכן צוו חכמים, שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו, ואם יש לו ממון - מרבה בטובתה כפי ממונו... ויהיה דבורו עמה בנחת ולא יהיה עצב ולא רגזן".

במסתו של המשנה לנשיא (כתארו אז) כבוד השופט מנחם אלון, מצאנו סקירה מאלפת כיצד נהגו בדורות הקודמים בבעל המכה את אשתו ומה נעשה בענין זה על מנת לצמצם התופעה.(מ. אלון, המשפט העברי, מהדורה שלישית, תשמ"ח- 1988, עמוד 638 וההערות שם).

במאה השלוש עשרה מתריע על תופעה זו בחריפות גדולה רבי מאיר מרוטנבורג, מגדולי חכמי ההלכה באשכנז, ואלה דבריו (שו"ת מהר"ם מרוטנבורג, קרימונה, סימן רצא):

"ומה אחר (=אדם אחר) שאינו מצווה עליו לכבדו, מצווה הוא על הכאתו (=כלומר, יש איסור לאו על המכה כל אדם) - אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה, אינו דין שיהא מצווה שלא להכותה? ואדרבא, חייב לכבדה יותר מגופו... ואין זה דרך בני עמינו להכות נשותיהן כמנהג אומות העולם; חלילה לכל בני ברית מעשות כדבר הזה, ואם היה בא לפנינו דין זה שאשה קובלת על בעלה שמכה אותה, היינו מחמירין עליו מאילו היה מכה את אחר".

ועוד מובאת בהגהות לספר המרדכי (ר' מרדכי בר' הלל, תלמידו של המהר"ם מרוטנבורג, על מסכת כתובות, סג' א) תשובה בענין בעל -
"שהיה חפץ להכותה, ולא לנהוג עמה דרך כבוד... לחיים ניתנה ולא לצער, כל שכן שלא להכותה... וקל וחומר הוא, ומה אחר שאין חייב בכבודו מצווה על הכאתו, אשתו שהוא מצווה עליה לכבדה יותר מגופו...ועוד מספר כתובתה נלמד דחייב בכבודה... לכבוד ניתנה ולא לבזיון, ואין דרך בני עמינו להכות נשותיהם כמנהג העובדי כוכבים. חלילה לכל בני ברית לעשות כדבר הזה. ואם היה לפנינו דין זה היינו מחרימין עליו".

וכך נפסק על ידי ר' מאיר הלוי אבולעפיה מגדולי חכמי ההלכה בספרד במאה השתים עשרה לאמור:

"אם חבל הבעל באשתו יש יכולת לבית הדין לייסרו ולהחרימו, לנדותו ולהלקותו ולרדותו בכל מני רידוי... כי חייב לכבדה יותר מעצמו, ועולה עמו ואינה יורדת, שזה דרך הגויים, והתורה אמרה (בראשית, ג,כ'): כי היא אם כל חי ("ויקרא האדם שם אשתו חוה, כי היא היתה אם כל חי") - לחיים נתנה ולא לצער (כתובות, סא, א) או יוציא ויתן כתובה" (מובא ב'ספר מישרים' לרבנו ירוחם בר' משולם מפרובאנס, נתיב כג, ה, המאה הארבע עשרה, צרפת-ספרד, בשם ר' מאיר הלוי אבולעפיא. וראה ש. אסף, העונשין אחרי חתימת התלמוד, ירושלים, תרפ"ב עמ' 65 ושם, עמ' 105, ובמבוא, עמ' 36)".

יש וחכמים השתמשו בסמכות חקיקתם והתקינו תקנה מיוחדת
נגד הבעלים המכים את נשותיהם, משנוכחו לדעת שהתופעה הלכה ופשטה בציבור.
תקנה כזו ניתקנה על ידי רבינו פרץ בר' אליהו מקורבייל (
corbeil
) שבצרפת, שהיה תלמידו של המהר"ם מרוטנבורג, ומגדולי חכמי ההלכה במאה השלוש עשרה. התקנה מאלפת לא רק מבחינת הסנקציות שהוטלו על הבעלים המכים את נשותיהם, אלא יש בה גם משום תיאור הסטורי-חברתי שהביא לכלל הצורך בהתקנת התקנה.

וזו לשון התקנה (ראה : מ.
אלון, שם) :

"קול שוועת בנות עמינו ממרחק נשמע על אודות בני ישראל המרימים זרועותיהם להכות נשותיהם. ומי השליט האיש בענין הזה להכות אשתו? הלא הוא מוזהר ועומד שלא להכות שום נפש מישראל... והנה שמענו כי יש מבנות ישראל צועקות על זה ואינן נענות תוך קהלות, לכן גזרנו בתוקף גזרה ואלה על כל איש מישראל ליכנס בחרם לבקשת אשתו או לבקשת אחד מקרוביה הפסולים לה להעיד, שלא להכות אשתו דרך כעס או דרך רשע או דרך בזיון כי כן לא יעשה בישראל. ואם חס ושלום יש שורש פורה ראש ולענה אשר ימרה את פינו לבלתי היות ירא וחרד לזה - הודענו לבית הדין של אותו מקום שתבא שם צעקת האשה או צעקת קרוביה לפסוק לה מזונות לפי כבודה לפי מנהג בנות המקום אשר היא דרה שמה לפי ערכה, ויפסקו לה מזונות כאלו הפליג בעלה ממנה והלך בדרך רחוקה... נאום פרץ בן ה"ר אליהו זצלה"ה".

העונש
8.
לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים, להסדר הטיעון שביניהם, להודאתו של הנאשם ולחסכון בזמנו של בית המשפט והצורך לשמוע את המתלוננת, ולהעדר עבר פלילי ולאמור בתסקיר שירות המבחן והצורך להרתיע את הנאשם לבל יהין לחזור על מעשיו, הנני משית על הנאשם את העונשים הבאים:
א.
6 חודשים של מאסר בפועל שירוצו בעבודות שירות בבית החולים "ביקור חולים" בירושלים.

הנאשם יחל לרצות עונשו ביום 7.4.02 ויתייצב בתחנת המשטרה במגרש הרוסים בשעה 09:00.
ב.
6 חודשים של מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה של תקיפה במשך 3 שנים מהיום.
ג.
30 ימים של מאסר על תנאי והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור על עבירה של היזק בזדון או איומים, או העלבת עובד ציבור, במשך 3 שנים מהיום.
ד.
מבחן טהור, על פי פקודת המבחן [נוסח חדש], התשכ"ט - 1969, בגין העבירה של איומים שבאישום השני, למשך שנה אחת מיום שחרורו ממאסרו.

מובהר בזאת לנאשם, כי אם לא יתמיד בטיפולים המוצעים על ידי שירות המבחן, כי אז יהא רשאי בית המשפט לבטל הצו האמור ולגזור על הנאשם עונש אחר שיראה לנכון .
זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים תוך 45 יום מהיום.
המזכירות תשלח העתק גזר הדין לשרות המבחן ולשרות בתי הסוהר.
ניתן והודע היום כו אדר התשס"ב 10
במרץ 2002) במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.


אהרן פרקש
, שופט











פ בית משפט שלום 1191/01 מדינת ישראל נ' בן חמו יצחק (פורסם ב-ֽ 10/03/2002)