פסקי דין על רפאל דהאן | פסקי דין על רענן בריג

3656/08 תק     02/08/2009




תק 3656/08 רפאל דהאן נ' רענן בריג




בעניין:
1



בתי המשפט

בית משפט לתביעות קטנות ירושלים
תק 003656/08

בפני
:
כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס

02/08/2009





בעניין

:
רפאל דהאן





התובע



נ
ג
ד


רענן בריג





הנתבע


פסק דין
תמצית התביעה:
1.
לפני תביעה בסכסוך בין מכרים לשעבר,
לעניין תשלום דוחות חניה. התובע טוען כי חלה חבות על הנתבע לשלם את הקנסות והחובות של דוחות החניה נשוא התביעה, מאחר והנתבע קיבל ממנו לחזקתו ולאחריותו את רכבו לשימוש ללא תמורה, ביצע עבירות חניה ולא הסדיר את התשלום בגינם למרות הבטחותיו כי ייעשה כן. מנגד, הנתבע שולל את חבותו וטוען, כי קיבל את הרכב לידיו, לא ביצע את עבירות חניה ולא הבטיח או התחייב לשלם את הקנסות. לשיטתו, התובע פועל כנגדו ממניעים שאינם ממין העניין, בשל קשרי עבודה ביניהם.
המסכת העובדתית:
2.
התובע, טוען כי לאור יחסי חברות ממושכת עם הנתבע הוא העביר לשימושו את החזקה והאחריות ברכב מס' רישוי 1509119 (להלן – "הרכב") בסמוך לראשית שנת 2005, ללא כל תמורה כספית. לדבריו, הנתבע החנה את הרכב בניגוד למותר וצבר דו"חות חניה וקנסות. למרות זאת, הנתבע התעלם במפגיע מחובתו לתשלום בגין הדוחות והקנסות ולא הסדיר את העניין, אף על פי שהבטיח, להסדיר את העניין. לדידו של התובע, הנתבע יצר בפני
ו מצג שווא רשלני כאילו העניין הוסדר, אך לשווא וקיום החובות, העמיד את רישיונו בסיכון. ביום 17.8.08, פנה התובע לנתבע ודרש ממנו להסדיר את החובות, אך הנתבע בניגוד להבטחות קודמות, והתנער מאחריותו. לפיכך, דורש התובע לחייב את הנתבע בהסדרת התשלום של דוחות החניה, ומתן פיצוי על הנזק שנגרם לו בגינם.


3.
הנתבע דוחה את טענות התובע כנגדו. לגירסתו, כל חטאו הוא במתן עזרה לתובע בביצוע עבודות דפוס עם צד ג', שהתובע ניצל זאת לרעה וממאן לשלם לו את חלקו. בהתאם לטענותיו, התובע נמנע מתשלום חובותיו לצד ג' ובכך העמיד אותו בסיכון לתביעה אישית בגין אי פירעון החשבונות.

לעניין דו"חות החניה טען כי לא הוא ביצע אותם, וכי עד ליום 1.7.07 הוא שימש כנהגה של סבתו ברכב שבבעלותה. לפיכך, שולל הנתבע את חבותו בתשלום דו"חות החניה והקנסות הנלווים וטען כי לא התחייב במועד כלשהו, לשלם או להסדיר את החוב. בנוסף טען כי התובע, התרשל בטיפול בדו"חות, מאחר ורק בשנת 2008 הוא פנה לעיריית ירושלים לברור עדכני לגביהן במקום לעשות זאת כנדרש, כבר משנת 2005 עם קבלת הדו"חות בדואר רשום. זאת ועוד, לחובתו של התובע עומדים לא פחות מ-114 דוחות חניה כבר משנת 2000 בסך כולל של 58,000 ₪, דבר המעיד על אופן התנהגותו בטיפול בדו"חות כנגדו.


דיון :
4.
השאלה העיקרית שבמחלוקת היא האם הנתבע קיבל לחזקתו את הרכב וכפועל יוצא, האם ביצע עבירות חניה או אחראי על ביצוען. כפועל יוצא, האם חלה על הנתבע החבות, לשאת בנזקי התובע לעניין דו"חות החניה ואם היתה התרשלות של התובע בטפול בדו"חות.


5.
לעניין הסעד המבוקש להסב את דו"חות החניה ע"ש הנתבע, אני קובעת כי סעד זה אינו בסמכות העניינית של בית משפט לתביעות קטנות ולפיכך, סעד זה נדחה.

6.
התובע העיד, כי בינו לבין הנתבע נרקמו יחסי ידידות טובים, שכללו אירוח ולינה האחד אצל חברו. על בסיס ידידות זו, הוא העביר לחזקת הנתבע את הרכב. הרכב, היה בידי הנתבע בפרק זמן של כ-9-8 חודשים בשנת 2005 (עמוד 1 שורות 2-1). עם תום מועד הביטוח או הטסט, החזיר הנתבע לתובע את הרכב. לטענת התובע, בזמן שהרכב היה בחזקתו ובאחריותו של הנתבע הוא החנה את הרכב ללא היתר כנדרש כפי שעולה מדו"חות החניה. לדבריו, דו"חות החניה לא נשלחו אליו, אך הוא ידע עליהם ב"זמן אמת", מאחר וראה אותם ברשות הנתבע (עמוד 1 שורות 9-8). זאת ועוד, הוא פנה לנתבע שיסדיר את דו"חות החניה והנתבע הבטיח לו שיטפל בנדון (עמוד 1 שורות 12-11). הוא הסתמך על הבטחות הנתבע והעניין נשכח מליבו במרוצת הזמן, בהניחו כי הדבר יטופל על ידי הנתבע.

7.
הנתבע הגיש את רשימת דו"חות חניה (נ/1) והעיד, כי נאמר לו בעירייה כי התובע הינו "שור מועד" שביצע למעלה 114 דו"חות חניה החל משנת 2000 (עמוד 4 שורות 18-17). לדבריו, הוא עבד אצל התובע (נ/2) החל מאוקטובר 2005 ומקור התביעה, הוא בסכסוך קודם בו התובע סירב לשלם לצד ג' ("דפוס פלס") את החשבוניות. כאשר הובהר לו כי במידה וצד ג' יתבע את הנתבע באופן אישי, אזי גם הוא יגיש תביעה החל התובע בנקמנות כנגדו. התובע ידע לדבריו היכן למצוא אותו וצירף את נ/3, כאסמכתא לעבודות שביצע התובע עבור חברת מ.ג. ולכן לשיטתו, אין מקום לטענה שנותק הקשר עימו. לעניין הדו"חות העיד, כי הוא לא ביצע את העבירות (עמוד 4 שורה 26) מה גם שהתובע, לא ביקש להסב את הדו"חות על שמו. לעניין מקום מגוריו העיד כי הוא לא מתכחש, שהוא גר ברחוב שמואל הנגיד (עמוד 4 שורה 27).

8.
מר חמאד סאגד, שומר בחניון גבעת שאול, העיד כי הוא מכיר היטב את הנתבע (עמוד 2 שורה 10). לדבריו, שעשו עלי רושם מהימן, הנתבע, היה מגיע עם הרכב דייהו בצבע לבן נשוא התביעה באופן קבוע (עמוד 2 שורות 6-3), והוא, היה פותח לו את השער לחניון כאשר היה מגיע עם רכב זה. לעניין מועדי ההגעה לחניון של הנתבע העיד כי זה היה לפני כשנתיים, אך הוא לא זוכר את התאריך בדיוק.


9.
מר ג'אבר ראיד, עובד של התובע העיד, כי הוא מכיר את הנתבע (עמוד 2 שורה 14) וכי בתקופה שהנתבע עבד אצל התובע, הוא נסע ברכב דייהו לבנה (עמוד 2 שורות 18-17). בנוסף, העיד כי מספר פעמים הוא סייע בידי הנתבע להעמיס ציוד על רכב דייהו (עמוד 2 שורות
29-19). עדותו של העד עשתה עלי רושם מהימן בנוגע לידיעתו על מקום המגורים של הנתבע, הואיל והוא הגיע לשם עקב דרישתו של הנתבע. לדברי העד, הוא ראה דו"ח חניה על הרכב נשוא התביעה ושאל את הנתבע לפשר דו"ח חניה והנתבע השיב לו, כי "יש פקח שכל הזמן שם לו ליד הבית" (עמוד 3 שורות 7-6, ו-11; עמוד 8 שורות 7-6). בנוסף, העיד כי ראה את הנתבע מחנה את הרכב ברח' שמואל הנגיד, אך לא ראה את הנתבע מקבל דו"ח (עמוד 8 שורה 9).


10.
מר מוסא ג'אנח, מנהל עבודה של התובע, העיד בפירוט על החזקת הרכב בידי הנתבע. עדותו היתה עקבית ומהימנה. לדבריו, עד שנת 2005 הוא השתמש ברכב דייהו סופר רייסר בצבע לבן ובשלב מסוים התובע ביקש ממנו להעביר את הרכב לידי הנתבע (עמוד 3 שורות 22-19). כמו כן, העיד כי במסגרת עבודתו הוא נדרש על ידי הנתבע להעמיס סחורות על הרכב נשוא התביעה וכך הוא אכן עשה (עמוד 3 שורות 29-23). זאת ועוד, כי במקרה ספציפי שמשת הרכב נופצה והנתבע נתן לו 200 ₪ לתקן זאת וכן כי היה מקרה, שחבלן משטרה פרץ את הבאג'ז של הרכב (עמוד 4 שורות 13-6).


11.
מר שמואל סיטון העיד, כי הנתבע גר בתקופה הרלוונטית ברחוב שמואל הנגיד וכי הוא היה אצלו בבית כמה פעמים. לדבריו, הוא לא ראה את הנתבע נוסע או חונה ברח' שמואל הנגיד ברכב דייהו (עמוד 8 שורה 18). זאת ועוד, הוא יודע שלנתבע היה רכב מיציבושי, מאחר והוא העמיס עליו ציוד (עמוד 8 שורה 19).


12.
הנתבע הכחיש כי קיבל לרשותו את הרכב וטען בכתב ההגנה כי עד ליום 1.7.07 הוא היה נהגה המסור של סבתו וכך גם אמר בעדותו. אינני מקבלת את גירסתו בנידון, לנוכח הראיות והעדויות הוצגו, אשר מהן עולה שהנתבע עשה שמוש ברכב. אין בשימוש ברכבה של סבתו, כדי לסתור או לשלול את השמוש ברכבו של התובע. הנתבע, לא סתר את המקרים הספציפיים של מעורבות העדים בפעולותיו בשמוש ברכב. בפתיחת החניון בפני
ו כאשר הוא נוהג ברכב, בתיאור קבלת דו"חות החניה מהפקח בפני
י עד של התובע, בעניין ניפוץ השמשה ופריצת הבגאז' של הרכב בהיותו בחזקת הנתבע, עדויות אותן אני מעדיפה על פני גירסת הנתבע.


13.
אין ביחסי העבודה בין שניים מעדי התובע לתובע, כדי להביא לדחיית גירסתם, לנוכח הפרטים הידועים להם אשר מעידים על היכרותם ומעורבותם עם הנתבע בקשר לרכב. בנוסף, גם שומר החניון שאינו עובד של התובע העיד כי פתח את החניון בפני
הנתבע, כאשר הוא מזהה אותו נוהג ברכב הנידון. זאת ועוד, בכתב ההגנה טען הנתבע כי כאשר פנה אליו התובע והטיח בו טענותיו על דו"חות החניה ודרש כי ישלמם, לא הגיב הנתבע, מאחר והיה אצלו לקוח שביקש עבודה דחופה, אבל לא התנצל. סביר להניח, כי במידה והרכב לא היה בידי הנתבע הרי שהיה דוחה אותו על הסף ולא היה מקום לבירור מאוחר יותר ביניהם.

14.
מעיון בפרוט דו"חות החניה שהוגשו בתעודת עובד ציבור מטעם עיריית ירושלים מתברר כי 27 מתוך 32 הדו"חות הן בגין חנייה שלא כדין בסמוך למקום מגוריו של הנתבע שלגביו אין חולק. הנתבע טען מנגד כי בברור עם העירייה נאמר לו, כי התובע הינו "שור מועד" לעניין דו"חות החניה, מאחר ונצברו לחובתו 114 דו"חות החל משנת 2000 (עמוד 4 שורה 19 וסעיף 20 בכתב ההגנה). במידה והנחת יסוד זו נכונה ומבלי לקבוע זאת, הדעת נותנת כי צפוי היה שהדו"חות נשוא התביעה יהיו בגין חניה במקום שונים בעיר, ולא שוב ושוב, כפי שאירע בפועל, בסמוך למקום מגוריו של הנתבע. לכן, יש נפקות לכמות המרובה של דו"חות חניה, דווקא סמוך למקום מגוריו של הנתבע, באופן התומך בטענת התובע כי החנייה בוצעה ע"י הנתבע ברכב הנידון.


15.
לאור הראיות והעדויות, אני קובעת כי הנתבע קיבל לרשותו את הרכב נשוא התביעה והדו"חות ניתנו בגין חניית הרכב על ידו בסמוך למקום מגוריו.

אי תשלום דו"ח חניה של רכב, שניתן ללא תמורה הינו חוסר תום לב. סעיף 4 לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 קובע: "חיוב הנובע מחוזה שכירות יש לקיימו בדרך מקובלת ובתום לב; והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מן החוזה." בנוסף, ראה סעיף 2(ג) לחוק השומרים, התשכ"ז-1967 לעניין אחריותו של שואל בגין אובדן או נזק של נכס מטלטלין.


16.
לאור האמור לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה. התביעה נדחית לעניין הסבת דו"חות החניה על שם הנתבע מחמת חוסר סמכות עניינית, ובה בשעה התביעה מתקבלת, לעניין החבות של הנתבע לתשלום בגין דו"חות החניה.


17.
יחד עם זאת, קיימת חובת הקטנת הנזק מצד התובע שהעיד כי הוא ידע על דו"חות הנחיה בזמן אמת, אבל הוא מצא לנכון רק להתריע בפני
הנתבע אודותם, שיסדיר בעצמו את העניין (עמוד 1 שורה 8). התובע, לא טרח להודיע לעירייה על אחריותו של הנתבע לבצוע העבירות ולא ביקש להסב את הדו"חות על שמו. בנוסף, היה עליו להקטין את נזקיו בתשלום סכום הדו"חות המקוריים בהיותו הבעלים של הרכב והאחראי עליו, מבלי לפגוע בכך בזכותו לבקש או לתבוע שיפוי מהנתבע.

מתעודות עובד ציבור מהעירייה עולה, כי כל הודעות הקנס נשלחו לכתובת הרשומה של התובע במשרד הרישוי. בנוסף, הוטל עיקול ברישום על הרכב ביום 7.12.06 וביום 11.6.07 הוטל עיקול על חשבון הבנק של התובע. זאת ועוד, לאחר ניתוק הקשרים בין בעלי הדין ולאור היחסים הרעועים ביניהם, היה על התובע לחדול מהסתמכותו על הבטחת הנתבע, כי יסדיר בעצמו את הקנסות כגירסת התובע ולפעול להקטנת הנזק על מנת למנוע קנס בגין איחור בתשלום הדו"חות, בפרט כאשר לדבריו הנתבע היה במאסר בשל עבירות אחרות. התובע משיקוליו הוא, בחר להמתין עד ליום 17.8.08 ורק אז פנה שוב לנתבע לעניין החוב, כאשר בפרק זמן ארוך, זה במשך 3 שנים, לא עשה התובע דבר להקטנת נזקיו.

18.
בנסיבות אלו, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסכום הכולל המקורי,

לא כולל קנסות ופיגורים של דו"חות החניה מס' 32-1 בהתאם לתעודת עובד ציבור בסך של 3,800 ₪ בגין 28 דו"חות בסך של 100 ₪ ו-4 דו"חות בסך של 250 ₪. לתשלום זה יתווספו ריבית והפרשי הצמדה ממועד מתן כל אחד מהדו"חות, כמפורט בנספח א' לכתב התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

19.
בנוסף, אני מחייבת את הנתבע בתשלום פיצוי לתובע בגין הטרחה והכבדה שנגרמו לו בגין מחדלי הנתבע בסך של 600 ₪
וכן בהוצאות משפט בסך של 400 ₪, וכן בשכר עדים מטעם התובע.

20.
התשלומים, ישולמו תוך 20 יום וישאו ריבית והפרשי הצמדה, ממועד פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

21.
המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים
.

ניתן היום י"ב באב, תשס"ט (2 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.

מרים ליפשיץ-פריבס
, שופטת








תק בית משפט לתביעות קטנות 3656/08 רפאל דהאן נ' רענן בריג (פורסם ב-ֽ 02/08/2009)