פסקי דין על משה קצב; |

1015/09 פח     05/08/2009




פח 1015/09 משה קצב; נ' מדינת ישראל




בעניין:
משה קצב
ע"י ב"כ עו"ד
א.פלדמן
, צ. אמיר
, א. לביא

המבקש - הנאשם

נ ג ד
מדינת ישראל
ע"י ב"כ עו"ד
ר. עמיאל
, נ. מירום

המשיבה- המאשימה

החלטה
בפני
נו בקשה לקיום שימוע.

1. ביום 19.6.09 הגיש המבקש "בקשה לקיום שימוע", בה עתר לחייב את המשיבה לקיים הליך שימוע נוסף, להורות כי פרקליט המדינה הנוכחי, החתום על כתב האישום, וכן הפרקליטים המייצגים את המדינה בתיק זה, יהיו נוכחים בהליך זה, וכן להורות למשיבה לאפשר למבקש למצות את זכות הטיעון ביחס לחומר הראיות החדש אשר נאסף במשך השנתיים האחרונות.

2. הרקע לבקשה, להזכיר, מתמקד בקיומו של הליך שימוע ראשון בחודש מאי 2007, לאחריו נערך עם המבקש הסדר טיעון שבעקבותיו הוגש כנגדו כתב אישום בת"פ 5735/08, בבית המשפט השלום בירושלים. לאחר שהמבקש חזר בו, ערב הדיון, מהסכמתו להסדר הטיעון, בוטל כתב האישום בת"פ 5735/08 הנ"ל, ותחתיו הוגש ביום 19.3.09 כתב האישום בתפ"ח 1015/09, נשוא ענייננו.
בבקשה שבפני
נו, עותר המבקש להורות על קיום הליך שימוע נוסף, לאחר שפנייתו בעניין זה, נדחתה על ידי היועץ המשפטי לממשלה, בהחלטתו מיום 18.3.09.

3. הבקשה נסמכת על מספר נימוקים. נימוקו הראשון של המבקש מתמקד בזהות מקבלי ההחלטות ובזהות הנוכחים בהליך השימוע הראשון. לדבריו, נכחו בהליך השימוע הראשון: היועץ המשפטי לממשלה מר מני מזוז, פרקליט המדינה דאז עו"ד ערן שנדר, שני פרקליטים מפרקליטות מחוז ירושלים עו"ד באומהורן ועו"ד אלי אברבנל, וכן פרקליטים בכירים נוספים. לאחר העברת הטיפול בתיק ממחוז ירושלים למחוזות תל אביב והמרכז, חל שינוי מהותי בזהות מקבלי ההחלטות, והצוות החדש שהחליט על הגשת כתב האישום החדש ואשר אמור לנהל את התיק ולייצג את המדינה במהלך הדיונים, לא נכח כלל בישיבת השימוע, ולפיכך המחליטים, בסופו של דבר, על הגשת כתב האישום הנוכחי, "מעולם לא שמעו את שבפי המבקש".
נימוק נוסף מתייחס לתוכן כתב האישום. נטען כי בשימוע הראשון התמודד המבקש עם טיוטת כתב אישום רחבת היקף, כאשר "יותר ממחצית השימוע" הוקדשה לאישומים שהוצאו מטיוטת כתב האישום ולא מצאו עוד את מקומם בכתב האישום הנוכחי, ועיקריהם: המתלוננת א' מבית הנשיא ו"פרשת הגביעים". נטען כי נוכח השינוי המהותי, הרי לו היה נערך השימוע בימים אלו, הוא היה מתמקד, מן הסתם, במתלוננת א' ממשרד התיירות, והמבקש לא היה מבזבז זמן יקר מן השימוע להפרכת האישום המתייחס למתלוננת א' מבית הנשיא.
טענה נוספת מתייחסת להיקף חומר החקירה, ולפיה, מאז קיום הליך השימוע הראשון נאסף על ידי המשיבה, במסגרת השלמת החקירה, חומר ראייתי רב- היקף, לגביו לא היתה למבקש כל הזדמנות להביע דעתו בהליך השימוע הראשון, שנערך, קודם לאיסופו. בעתירתו החילופית, מסתפק המבקש בחיובה של המשיבה לקיים הליך שימוע נוסף "רק ביחס לחומרי החקירה החדשים שנאספו על ידי המשטרה והפרקליטות במשך השנתיים האחרונות".
המבקש אף טוען כי מסר למשיבה, לבקשתה, ראיות מפריכות שהיו ברשותו, לדבריו, על מנת "שיהיה בידה הכלים לרדת לחקר האמת". לו ידע כי המשיבה לא תעניק לו את האפשרות להתייחס לאותן ראיות, לא היה חושף אותן בפני
ה, אלא מציג אותן רק במהלך המשפט - יתרון שנשמט ממנו.

4. המשיבה מתנגדת לבקשה. בתגובתה מיום 30.6.09 היא טוענת כי מילאה אחר חובתה לקיים הליך שימוע "במלואה ואף מעבר לכך". לדבריה, בהינתן קיום הליך שימוע אחד, ארוך וממצה, שהשתרע על פני שתי ישיבות ארוכות וממושכות שהתקיימו ביום 2.5.07 וביום 15.5.07, וכלל אף השלמת טיעונים בכתב, אין מקום לקיום הליך שימוע נוסף, שאם לא כן, אין לדבר סוף. השלמת חקירה ואיסוף חומר ראיות נוסף, אין בהם, כשלעצמם, להוות נימוק לקיומו של הליך שימוע נוסף, שהרי מטבע הדברים נערכת בתיקים רבים השלמת חקירה, ותוצאה לפיה, בכל פעם שתיערך השלמה שכזו, יהיה על המדינה לקיים הליך שימוע נוסף, תביא לפגיעה קשה באינטרס הציבורי, להימשכות ההליך הפלילי ללא קץ, ואף לעינוי דין לחשודים. המשיבה גורסת כי לא קיים הבדל מהותי בין טיוטת כתב האישום מינואר 2007 לבין כתב האישום הנוכחי, והיא שוללת את זכותו של המבקש להחליט מי יהא נוכח בהליך השימוע, מה גם שהגורם המחליט, היה ונותר היועץ המשפטי לממשלה, אשר נכח גם נכח בהליך השימוע הראשון.

5. לאחר קבלת תגובת המשיבה ובטרם החלטה, נתבקש בית המשפט "לקיים דיון בע"פ עובר לקבלת החלטה בבקשה".
הגם שעתירתו של המבקש, מרובת הצרופות, היתה מפורטת כדבעי, והתייחסה בהרחבה גם להיבטים המשפטיים, נעתרנו לבקשה, בעיקר נוכח זכותו של הנאשם להיות נוכח במהלך הדיון. להפתעתנו, בבוקר הדיון שנקבע ליום 7.7.09, ביקש הנאשם לשחרר אותו מחובת התייצבותו לדיון .
במסגרת הדיון בע"פ חזרו שני הצדדים על עמדותיהם כפי שבאו לביטוי בטיעוניהם הכתובים.

6. הגם שבקשת המבקש נוסחה באופן המעורר סימני שאלה באשר לסמכותו העניינית של בית משפט זה לדון בה, נוכח העתירה למתן צו עשה שיורה למדינה לקיים שימוע ונוכח העתירה למתן צו שיקבע מי הם האנשים האמורים לקחת בו חלק, הרי שמצאנו לנכון להתייחס לבקשה ככזו המבקשת סעד האמור להינתן במסגרת תקיפה עקיפה, בה עותר הנאשם לביטולו של כתב האישום מחמת פגמים שנפלו בהתנהלות רשויות התביעה טרם הגשתו של כתב האישום (כוונה המתיישבת גם עם הערת המבקש בסעיף 48 לעתירתו), ומשכך מצויה בד' אמות סמכותנו.

7. לא נכביר מילים באשר למהות זכות השימוע המעוגנת בסעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), אשר תכליתה ליתן לחשוד הזדמנות להציג בפני
קובעי ההחלטות את מלוא הנתונים שבידיו, קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום נגדו, שהרי מאז חקיקתו של סעיף זה נשברו בנושא קולמוסים לא מעטים ונכתבו החלטות רבות בעניין.
(בג"ץ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פס"ד מיום 6.6.06; בג"ץ 4388/08 אורי שמואל נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פס"ד מיום 11.6.08)
8. באשר להיקף השימוע, הרי נקבע בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה מיום 1.7.91 בעניין "טיעון לפני הגשת כתב אישום פלילי", ואשר עודכנו בנובמבר 2007, כי מוסד השימוע איננו מהווה תחליף למשפט, ואיננו מהווה משפט זוטא, וכאמור בהן:
"יודגש, כי מוסד השימוע אינו מהווה תחליף למשפט, ואין תכליתו לשמש מעין 'משפט זוטא'. מטרת השימוע היא לאפשר לחשוד להציג טענותיו ולשכנע כי חומר הראיות בעניינו או אינטרס הציבור אינם מצדיקים הגשת כתב אישום נגדו...
על כן ברור, כי במסגרת הליך השימוע אין מקום להתדיינות פרטנית באשר לנבכי התיק וחומר הראיות הכלול בו, ויש להתמקד בסוגיות עקרוניות אשר מצויות ביסוד טיוטת כתב האישום. בהתאם לאמור, משך השימוע, ככל שהוא נעשה בעל פה, יהיה קצר יחסית (ככלל, ישיבה אחת), בכפוף לשיקול דעת עורך השימוע" (סעיף 3 להנחיות).
יוער כי בית המשפט העליון קבע כי הנחיות אלו מקובלות עליו, בבג"ץ 2678/07, נשיא המדינה משה קצב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פס"ד מיום 23.4.08.

9. מטבע הדברים, ונוכח מהותה של זכות השימוע, התערבותו של בית המשפט בכל הנוגע לאופן קיום השימוע, להבדיל מסוגיית עצם קיומו, צריכה להיות מצומצמת למדי. כפי שנפסק בבג"ץ 4175/06 הנ"ל, שם נתבקש בית המשפט, במסגרת עתירה לבג"ץ, להורות על קיום הליך שימוע נוסף מחמת טענה לפגם שנפל בהליך השימוע הראשון:
"... לא מצאנו יסוד משפטי להתערב בהחלטת היועץ המשפטי, שלא להיענות לבקשת העותר לקיים הליך שימוע נוסף בפני
ו, לא כל שכן, כך הוא נוכח היקפה המצומצם של הביקורת השיפוטית על החלטת התביעה הכללית להעמיד אדם לדין, ועל אופי ההליך שהביא להחלטה זו".

10. לא מצאנו ממש בנימוקו של המבקש בכל הנוגע לחילופי הגברי, מה גם, שבניגוד לנטען, הוברר כי עו"ד רונית עמיאל
, אחת משני הפרקליטים המייצגים את המדינה בתיק שבפני
נו, נכחה אף היא בהליך השימוע (סעיף 8 למכתב היועץ המשפטי לממשלה מיום 28.6.07, נספח ג' לבקשה).
חילופי פרקליטים, כמו גם חילופי סניגורים, אינו אמור להוות סיבה לבחינה חוזרת של כל ההליכים ולהחזרתם לנקודת ההתחלה. החלטה של תובע אם להגיש כתב אישום, אם לאו, איננה תוצאה של גחמה אישית הקשורה באישיותו המיוחדת של המחליט הספציפי, כי אם החלטה מושכלת שנעשתה לאחר בחינת כל תוצרי החקירה.
יתכן שבמקרה בו מועלית טענה לפיה נערך הליך השימוע למראית עין בלבד, משנתקיים בפני
פרקליט זוטר, אשר אין לו השפעה ממשית על הגשת כתב האישום ואשר איננו נמנה על מקבלי ההחלטות, יש מקום לשמוע טענות המתייחסות לזהות הנוכחים בשימוע, מה שאין הדבר במקרנו, שעה שהליך השימוע נערך בפני
ראשי התביעה הכללית, הן היועץ המשפטי לממשלה והן פרקליט המדינה, והצוות השומע כלל אף את הפרקליטה הבכירה המייצגת את המדינה בפני
נו, שהיתה שותפה לדיונים ולטיפול בתיק עוד בשלביו המוקדמים.

11. אף איסופן של ראיות נוספות איננו מצדיק קיום שימוע נוסף, אלא אם כן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו עסקינן בראיה חדשה ומפתיעה בעלת משקל סגולי כה גבוה, העשויה במובהק לשנות את התמונה באופן דרסטי, ולהעביר את הנאשם מכף חובה לכף זכות, שהרי, מטבע הדברים, הליך השלמת חקירה איננו דבר חריג והוא נעשה מדי יום ביומו, במיוחד בתיקים הרי גורל המצדיקים התייחסות רצינית לכל פיסת מידע. מכל מקום, אין הצדקה לקיום שמוע נוסף רק כדי לשמוע הערכתם של הסנגורים בדבר קבילותה של ראיה כזו או אחרת, ו/או משקלה.

12. יתירה מכך, כבר נפסק כי הליך השימוע איננו חייב להתייחס לכל חומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה, וקיומו אינו מצדיק העברת כל חומר החקירה לידי הנאשם, זכות העומדת לו רק מרגע הגשת כתב האישום, ולא קודם לכן. (בג"ץ 47/91 עו"ד און ניימן נ' מדינת ישראל
, פ"ד מה(2) 872, בו נתקבלה עמדת התביעה לפיה מתן הזדמנות לחשוד להשמיע טענותיו בטרם הגשת כתב האשום איננה מחייבת הצגת חומר חקירה במלואו, אלא הצגת עיקרי החשדות נגדו, כפי שנקבע לאחר מכן בסעיף 60א(ו) לחוק);
וכפי שנפסק אף בבג"ץ 2678/07 הנ"ל, עת נתבקש בית המשפט להורות למדינה להעביר לעותר את "כל" חומר החקירה המצוי בידה טרם ישיבת השימוע:
"על דרך העקרון הנחיה זו מקובלת עלינו. יש בה כדי להגשים את תכלית השימוע, תכלית אשר איננה זהה לתכלית של העברת מלוא חומר הראיות לידי נאשם בפלילים כאמור בסעיף 74 לחוק. אכן, הליך השימוע אינו 'משפט זוטא'. הוא מצריך ראיית התמונה הכוללת של האישום בקווים כלליים... אין זהות בין היקף חומר החקירה שזכאי לו נאשם שנגדו הוגש כתב אישום כאמור בסעיף 74 לחוק לבין חומר החקירה שראוי
למסור למבקש השימוע".
הנה כי כן, כשם שאין למסור, טרם שימוע, את כל חומר החקירה שנאסף על ידי המשטרה, ודי במסירתו של חומר חקירה המצייר את התמונה הכוללת בקווים כלליים, ואת הראיות המרכזיות, כך אין לקיים הליך שימוע נוסף, בהינתן איסוף חומר ראיות נוסף, לאחר קיום הליך השימוע הראשון.
זאת ועוד, מסגרת הדיון איננה מאפשרת קיום בירור עובדתי מקדים באשר למהותן וחשיבותן של הראיות הנוספות, האם הן אכן "כבדות משקל, כמותית ואיכותית", כנטען ע"י ההגנה, או שמא עסקינן
ב"השלמות חקירה חלקיות, שנסמכו בעיקרן על חומרים שהיו מצויים כבר בידי ההגנה בעת השימוע ואף נטען למעשה לגביהם בשימוע", כנטען ע"י המשיבה.
נעיר כי הסנגורים המלומדים מרבים לדבר על ראיות משלימות שנאספו במהלך "השנתיים האחרונות", שעה שמאז חזר בו המבקש מהסדר הטיעון במהלך ישיבת בית המשפט השלום בירושלים שהתקיימה ביום 8.4.08 ועד להגשת כתב האישום הנוכחי, חלפה פחות משנה.

13. איננו שותפים להערכת המבקש לפיה תחת לשמוע את קולו של המבקש, שמעה המשיבה את "קול ההמון", שכן מן החומר שהונח בפני
נו ע"י המבקש עצמו, עולה כי טענות המבקש במסגרת הליך השימוע, לפניו ולאחריו, נשמעו ע"י המשיבה לפני ולפנים, מעבר למקובל, ונבחנו על ידה בצורה מרחיבה ומקיפה. כעולה ממכתבו של היועץ המשפטי לממשלה מיום 23.1.07, התקבלו מאז תחילת החקירה "עשרות פניות" מטעם המבקש בעניינים שונים הנוגעים לחקירה "אשר נבדקו וברובם אף נחקרו". היועץ המשפטי לממשלה קיים 20 ישיבות עד ליוני 2007 (סעיף 18 למכתב היועמ"ש מיום 28.6.07) ואף פרקליט המדינה הנוכחי, מר משה לדור, שהחליף את הפרקליט הקודם "קיים מספר דיונים עם צוות הפרקליטים לשם לימוד החומר וגיבוש עמדתו בפרשה" (סעיף 4 לנספח ז' לבקשה, מכתב משרד המשפטים מיום 24.7.08).
אף לאחר ביטול הסדר הטיעון על ידי המבקש, לא שקטו נציגי הפרקליטות על שמריהם, וכעולה ממכתב היועמ"ש מיום 8.3.09, נספח ט' לבקשה, קיימו היועמ"ש וכן פרקליט המדינה "מספר רב של דיונים בנושא בהשתתפות כל הנוגעים בדבר", כאשר במסגרת זו נבחנו כל הראיות, תוך השמת הדגש על פעולות החקירה הנוספות שנערכו לאחר ביטול הסדר הטיעון.

14. גם באשר לשוני בין טיוטת כתב האישום מינואר 2007 לבין כתב האישום הנוכחי, לא אמורה להיות למבקש כל טרוניה, שהרי כתב האישום הנוכחי הינו מצומצם יותר בהיקפו, ולא נכלליים בו עוד האישומים הקשורים למתלוננת א' מבית הנשיא ולפרשיית הגביעים, להבדיל ממצב בו כתב האישום הנוכחי היה מכיל אישומים שלא בא זכרם בטיוטה הראשונה, ומשכך לא ניתן היה להתייחס אליהם בהליך השימוע.
הבדלי הניסוח בכל הנוגע למתלוננת א' ממשרד התיירות, אינם דרמטיים, ומכל מקום, אין בפני
נו הוספה של מתלוננת או הוספת אישום כלשהו, שלא היו על המדוכה עת נערך השימוע הראשון.
הוא הדין באשר למסירת "ראיה דרמטית" ע"י המבקש, כפי התנסחותו, אשר השמיטה ממנו יתרון טקטי להשהיית גילויה עד למועד ההוכחות. אופיו של הליך השימוע, במסגרתו מבקש הנחקר לשכנע את רשויות התביעה כי אין מקום להגשת כתב האישום נגדו, מחייב מעצם טיבו וטבעו "משחק בקלפים גלויים", תוך גיוס כל פיסת מידע לטובת גירסת הנחקר. התוצאה לפיה לא יניב הליך השימוע את הפירות להם מייחל הנחקר צריכה להילקח על ידו בחשבון בבואו לממש את זכותו, ומה לו כי ילין על כך.
מבלי לפגוע בחשיבותה של זכות השימוע, הרי במסגרת האיזון הכולל של כלל האינטרסים, יש ליתן את הדעת גם לצורך להקפיד על עבודה יעילה של רשויות התביעה, לצורך לפיו ההליכים הפליליים יחלו ויסתיימו תוך זמן סביר, כמו גם להליך עשיית הצדק ולאמון הציבור במערכת המשפטית- צרכים המחייבים את המסקנה, להוציא מקרים חריגים ויוצאי דופן, לפיה יש לתחום את זכות השימוע להליך אחד.

15. סוף דבר- לאחר קיום שתי ישיבות שימוע ארוכות וממצות, ביום 2.5.07 וביום 15.5.07, לאחר שבאי כוח המבקש הגישו למשיבה השלמת טיעונים בכתב, לאחר שהובהר כי חלק נכבד מהשלמות החקירה, התבססו על חומרים שנמסרו על ידי המבקש עצמו, ושלחלקן אף התייחסו באי כוחו בישיבות השימוע, ומאחר ומקובל עלינו כי הליך השימוע איננו מהווה חזרה גנרלית של המשפט עצמו, אלא אמור להתייחס רק לעיקרי הדברים, להבדיל מהתייחסות פרטנית לראיה כזו או אחרת, נראה לנו כי אין מנוס מן המסקנה לפיה הבחינה הנוספת של חומר הראיות, תעשה הפעם ע"י בית המשפט.

התוצאה היא שהבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו באב, תשס"ט (5 באוגוסט 2009), במעמד הצדדים.
ג'ורג' קרא
, אב"ד

מרים סוקולוב
, שופטת

יהודית שבח
, שופטת

??

??

??

??

1
בתי המשפט
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
פח 001015/09
בפני
:
הרכב: כב' השופט ג'. קרא – אב"ד
כב' השופטת מ. סוקולוב
כב' השופטת י. שבח
תאריך:
05/08/2009









פח בית משפט מחוזי 1015/09 משה קצב; נ' מדינת ישראל (פורסם ב-ֽ 05/08/2009)