פסקי דין על בנק הפועלים בע"מ | פסקי דין על אריה עובדיה

2556/02 א     06/11/2003




א 2556/02 בנק הפועלים בע"מ נ' אריה עובדיה




1
בתי המשפט
א 002556/02
בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
בשא 7472/03

06/11/2003
תאריך:
כב' השופטת גדות שרה

בפני
:

בנק הפועלים בע"מ

בעניין:
המבקשת
פנחס רובין

ע"י ב"כ עו"ד
נ ג ד
1. אריה עובדיה

2. הבנק הבינלאומי בע"מ

המשיבים
עו"ד אריה שוורץ

עו"ד שפיגלמן
ב"כ משיב 1
ב"כ משיב 2
החלטה

1. זוהי בקשה שהגיש המבקש כנגד המשיב מס' 1 (להלן: "המשיב") לחיובו בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

העובדות:

2. ביום 22.12.02 הגיש המשיב תביעה על סך 392 ₪ כנגד המבקש וכנגד משיב מס' 2.
ביחד עם הגשת התביעה הגיש המשיב בקשה לאישור התביעה כתובענה ייצוגית (בש"א 23184/02).

3. ביום 2.4.03 הגיש המבקש את בקשתו הנוכחית בה עתר לחייב את המשיב (התובע) בהבטחת ערובה להבטחת ההוצאות, בין היתר, על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנה 519").

4. החלטה זו מתייחסת לבקשתו של המבקש (נתבע 1) לחייב את המשיב (התובע) בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות.

דיון:
5. המשיב לא הגיש תגובה לבקשה ובפתח הדיון טען כי אין בדעתו להגיש תגובה "ואני מתכוון שהבקשה תידון בהיעדר תגובה מצידנו בכתב."
לטענת ב"כ המשיב, עו"ד שוורץ, דין הבקשה להידחות משום שהמבקש "התעלם לחלוטין" מאחד היסודות הנדרשים מבקשה לחיוב בערובה, דהיינו, היסוד של יכולתו הכלכלית של המשיב.
מאחר והמבקש לא טען "בשום מקום שלמבקש יש בעיה כלכלית" כי אז דין הבקשה להידחות.

גם במהלך הדיון בבקשה לא טען ב"כ המבקש לקושי כלכלי של המשיב לשאת בהוצאות למקרה שהתובענה תידחה וכל שטען היה "אם לתובע יש את המשאבים הנחוצים והסכום לא בשמיים, כדאי שהתובע יפקיד אותו."

6. דין הבקשה להידחות .
תקנה 519 קובעת כדלקמן:
"(א) בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע.
(ב) ..."

תקנה 519 איננה קובעת את הקריטריונים להפעלת שיקול הדעת של בית המשפט או הרשם ואף איננה מתייחסת באופן מפורש לנושא מצבו הכלכלי של התובע.
יחד עם זה, עיון בספרות ובפסיקה מגלה בבירור כי נושא המצב הכלכלי של תובע עמד ועומד תמיד בפני
בית המשפט בהכרעתו לעניין תקנה 519.
ר' זוסמן/סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 900 ואילך וכן רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985 בע"מ) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, בעמ' 650, שם מובאים מקרים שבהם ישתמש בית המשפט בסמכותו.
בין היתר, ישתמש בית המשפט בסמכותו להורות על ערובה כאשר התובע מתגורר בחו"ל והנתבע יתקשה לגבות את המגיע לו וכן כאשר תובע לא המציא את מענו, עובדה אשר תקשה גם היא לגבות את ההוצאות.
הרציונל העומד מאחורי דוגמאות אלה, ודוגמאות נוספות המופיעות בספרות ובפסיקה, הוא האפשרות לפיה ייתקל הנתבע בקשיים בגביית הוצאותיו מהתובע.

משום כך אני בדעה כי, ככלל, בקשה לחיוב תובע בהפקדת ערובה אשר איננה כוללת התייחסות למצבו הכלכלי של התובע או לנסיבות אחרות העלולות להקשות על גביית הוצאות הנתבע, איננה יכולה להתקבל.
ככלל, ובכפוף להסתייגות הנזכרת להלן, אין מקום לחייב תובע בהפקדת ערובה מבלי שייטען ויוכח כי יקשה על הנתבע לגבות הוצאות מהתובע אם תידחה תביעתו.

7. זאת ועוד. בבקשה הנוכחית לחיוב בערובה עותרת המבקשת לחייב את המשיב להפקיד ערבון כספי או ערבות בנקאית בסכום הולם של עשרות אלפי ₪ (סעיף 19 לבקשה).
מכתב התביעה עולה כי התובע הינו עו"ד ובעל תואר שני במינהל עסקים, ובהיעדר כל ראיה אחרת לא ניתן לקבוע כי יקשה עליו לשאת בהוצאות של עשרות אלפי ₪, אם ייפסק סכום כזה כנגדו.

8. אני ערה להלכה לפיה "אחת המטרות העיקריות להפעלת תקנה 519, היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהסיכויים להצליח קלושים." (ר' ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון בע"מ) ואח', פ"ד מז(3) 846 וכן אורי גורן/סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 555.
מהאמור לעיל עולה כי אם מתברר כי תביעה היא "תביעת סרק" כי אז יהא זה אחד מהנימוקים לקבל את הבקשה.
לא מצאתי לקבוע כאן אם במצב של "תביעת סרק" יש גם צורך לשקול את מצבו הכלכלי של תובע ו/או קשיים אפשריים בגביית ההוצאות, או שניתן לחייב בערובה במקרים כאלה גם מבלי להתייחס למצבו הכלכלי של התובע.
לענייננו - עמדתי היא כי יש לתובע בתיק זה קשיים של ממש בהוכחת עילת התביעה ובבקשתו לאישור התובענה כייצוגית אך לא מצאתי כי יש מקום לקבוע, בשלב זה, כי התובענה היא תביעת סרק.

חלק מהקשיים העומדים בפני
התובע בהוכחת התובענה שבפני
נו ובבקשה לאישור התובענה כייצוגית הועלו גם במסגרת קדם המשפט והם, בין היתר, כדלקמן:
א. האם פירט התובע כנדרש את העובדות הנדרשות להקמת עילת ההטעייה, אותה טוען התובע, והאם יוכל התובע להוכיח את טענת ההטעייה לגביו ולגבי קבוצת התובעים אותם הוא מייצג.
ב. האם התנהג התובע בתום לב כאשר מלכתחילה כלל שלוש עילות תביעה נוספות, אשר היה עליו לדעת כי אין מקומן במסגרת התביעה הנוכחית - עילה על פי חוק הגנת הצרכן, עילה מכוח עשיית עושר ולא במשפט ועוולת הרשלנות.
כפועל יוצא מכך, עולה גם השאלה האם העובדה לפיה עילות אלה נכללו מלכתחילה בכתב התביעה משליכה על היותו או אי היותו של התובע תובע הולם.
ג. בבקשתו לאישור התביעה כתובענה ייצוגית טען התובע כי המשיבים גבו במהלך 7 השנים, עובר להגשת התובענה, סכום נומינלי של 1,735,000,000 ₪ כעמלות בגין ניירות ערך כששווין ליום הגשת התביעה מגיע ל- 2,008,000,000 ₪.
להערכתו של התובע מתוך סל כל העמלות הנגבות ע"י המשיבים בגין כל הפעילויות בניירות ערך הוא מעריך כי עמלת שמירת ניירות הערך, העמלה נשוא תיק זה, מגיעה ל- 10% מסך כל העמלות.
האם הוכיח התובע, ולו לכאורה, במידה הנדרשת ממנו בשלב הגשת התביעה והבקשה לאישור התובענה כייצוגית, כיצד ומדוע בחר בשיעור של 10%.

9. אשר על כן ולסיכום הבקשה נדחית.

10. התיק קבוע לתזכורת נוספת ליום 15.1.04 שעה 10.00.

11. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"א בחשון, תשס"ד (6 בנובמבר 2003), בהעדר הצדדים.

גדות שרה
, שופטת








א בית משפט מחוזי 2556/02 בנק הפועלים בע"מ נ' אריה עובדיה (פורסם ב-ֽ 06/11/2003)