פסקי דין על עזבון המנוח בנארי דב | פסקי דין על אילון חברה לביטוח | פסקי דין על כלל חברה לביטוח | פסקי דין על חיים מילר בריג ואח' |

8071/04 א     22/07/2009




א 8071/04 עזבון המנוח בנארי דב נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, חיים מילר בריג ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט

בבית משפט השלום בירושלים
א
008071/04

בפני
:
כב' השופטת עירית כהן
תאריך:

22/07/2009




בעניין

:
עזבון המנוח בנארי דב
– עניינו הסתיים



ע"י ב"כ עו"ד בעז ארד
התובע



נ
ג
ד




1.אילון חברה לביטוח בע"מ
הנתבעים 1 ו- 3 ע"י ב"כ עו"ד יובל ראובינוף ואח'
2. כלל חברה לביטוח בע"מ
3. חיים מילר בריג
4. לבנשטיין רון
הנתבעים 2 ו- 4 ע"י ב"כ עו"ד דוד חיות ואח'





הנתבעים




פסק דין
1.
ביום 1.10.03 ארעה תאונה בה נפצע באורח קשה המנוח דב בנארי (להלן: "המנוח").
2.
תביעת העזבון הסתיימה בפשרה.
3.
אין מחלוקת כי הרכב בו נהג הנתבע 4 (להלן: "המיצובישי") פגע במנוח. אין גם מחלוקת כי לאחר התאונה נזרק המנוח לעבר הסיטרואן בה נהגה הנתבעת 3 (להלן: "הסיטרואן") ונמצא בסופו של דבר כאשר ראשו מתחת לסיטרואן.
4.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם הסיטרואן מעורבת אף היא בתאונה.
5.
כלל חברה לביטוח בע"מ
(להלן: "כלל") ביטחה את המיצובישי. איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: "איילון") ביטחה את הסיטרואן.
6.
לטענת כלל, הסיטרואן פגעה במנוח לאחר שזה הועף לנתיב הנסיעה שלה. עוד לטענתה, גם במידה וייקבע שהסיטרואן לא פגעה במנוח קודם לנפילתו על הכביש, עדיין מתקיימת דרישת המגע שבסעיף 3(ב) לחוק הפיצויים, נוכח העובדה שהמנוח הועף לעבר הסיטרואן ונמצא תחת רכב זה כשראשו לכוד תחת הרכב באופן שלא ניתן היה לשחררו והיה צורך להרים את הרכב כדי לחלצו, כשסנטרו של המנוח נוגע בפגוש.
7.
לטענת איילון, המנוח נפגע אך ורק על ידי המיצובישי. עוד לטענתה לא נתקיימה דרישת המגע בין המנוח לבין הסיטרואן ולכן אין להטיל עליה חבות.
8.
מטעם כלל העידו רון לבנשטיין - נהג המיצובישי (הנתבע 4), שי מורדוך- נהג האמבולנס אשר טיפל במנוח במקום התאונה, גולדנר שלמה - אדם אשר הגיע לזירת התאונה לאחר התרחשותה וחוקר הביטוח מימון לוי.
כלל הגישה כראיה מטעמה את חוות דעתו של המהנדס גדליהו וייסמן.

9.
מטעם איילון העידו


בריגיטה חיים מילר - נהגת הסיטרואן (הנתבעת 3), אליהו פורטל - נהג הרכב שנסע מאחורי הסיטרואן בזמן אירוע התאונה ורס"ר רון מייסטר, בוחן התאונות המשטרתי אשר חקר את אירוע התאונה.

איילון הגישה כראיה מטעמה את חוות הדעת של המהנדס עוזי רז.

10.
הצדדים הסכימו כי תיק המשטרה יוגש כראיה.
11.
סעיף 3(ב) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע כי:

"נפגע אדם מחוץ לכלי הרכב בתאונת דרכים שבה היו מעורבים מספר כלי רכב, יהיו הנוהגים חייבים כלפיו יחד ולחוד; בינם לבין עצמם ישאו בנטל החיוב בחלקים שווים. לענין חלוקת החבות בין הנוהגים לפי סעיף קטן זה, רואים כלי רכב כמעורב בתאונת דרכים אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין כלי רכב אחר או בינו לבין הנפגע."

12.
התאונה אירעה בדרך הים בחיפה. לבנשטיין היה בירידה, בריגיטה הייתה בעליה. הם נסעו אחד מול השני.
13.
מהראיות עולה כי בסיום האירוע, היה ראשו של המנוח מתחת לסיטרואן, סמוך לאזור הפגוש. עוד עולה מהראיות כי לצורך חילוץ המנוח, הורם הפגוש והסיטרואן נסעה אחורנית.
14.
המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם היה מגע בין המנוח ובין הסיטרואן.
15.
העדים מטעם כלל העידו על כך שהיה מגע.
16.
העדים מטעם איילון העידו כי לא היה מגע.
17.
לפי חוות דעתו של רס"ר רון מייסטר, חוקר תאונות דרכים ובוחן רכב, אשר חקר את התאונה מטעם משטרת ישראל, הסיטרואן לא הייתה מעורבת בתאונה.
18.
אתייחס להלן ביתר הרחבה לראיות שהוצגו.
העדויות לפיהן היה מגע בין הסיטרואן למנוח
19.
רון לבנשטיין, נהג המיצובישי, העיד כי המנוח נפגע מחזית רכבו ונזרק שמאלה לעבר הסיטרואן (סעיף 2 לתצהיר). לפי תצהירו: "מיד לאחר עצירת רכבי ירדתי מהרכב והבחנתי שראשו של המנוח תקוע מתחת לפגוש רכב הסיטרואן כשהוא נוגע בו" (סעיף 3 לתצהיר).
עוד לפי תצהירו: "אני וכמה אנשים נוספים שהיו במקום הרמנו את חזית רכב הסיטרואן והזזנו מעט את הרכב לאחור על מנת לחלץ את ראשו של המנוח" (סעיף 4 לתצהיר).

לפי עדותו של לבנשטיין, הסנטר של המנוח היה מאחורי הפגוש, תפוס בו. הוא לא ידע היכן היה מונח הראש ביחס לגלגלים (עמ' 38 לפרוטוקול). הוא גם לא ידע לומר האם היה רווח בין קצה הסנטר ובין הפגוש (עמ' 39 לפרוטוקול). עם זאת הוא חזר והדגיש: "אני יודע להגיד שהוא היה תקוע מתחת. אני אומר שהטמבון נגע לו בסנטר, אני לא יודע מה המרחק" (עמוד 39 לפרוטוקול).
20.
גולדנר שלמה הגיע למקום התאונה לאחר התרחשותה (גולדנר, עמ' 42 לפרוטוקול). לפי עדותו, הוא ביקש ממספר גברים שהיו במקום לסייע לו בהרמת פגוש הרכב כדי שניתן יהיה לשחרר את ראשו של המנוח (סעיף 3 לתצהיר). הוא גם ביקש מנהגת הסיטרואן לשחרר את הבלם כדי שהרכב ידרדר לאחור (סעיף 3 לתצהיר).
לשאלה האם היה מרחק בין הפגוש לבין הפנים של המנוח הוא השיב: "אני חושב שלא, הטמבון נגע בראש שלו, ולכן ביקשתי גם מהנהגים או עוברי אורח לעזור לי להרים את הטמבון על מנת לשחרר את המנוח " (עמוד 44 לפרוטוקול).

לשאלה "מה זה נגע, השיב: "..הטמבון נגע בראש והזהרתי את הנהגת לא לזוז, פחדתי שיורידו לו את הראש" (עמוד 44 לפרוטוקול).
כאשר התבקש לסמן היכן היה ממוקם ראשו של המנוח העיד כי הוא אינו זוכר במאה אחוז וכי קשה לו לזכור (עמ' 43 לפרוטוקול).
לשאלה האם הוא הסתכל מתחת לרכב, השיב שלא (עמוד 45 לפרוטוקול).
העדויות לפיהן לא היה מגע בין המנוח לסיטרואן
21.
בריגיטה חיים מילר העידה כי בזמן שהמנוח נפל, רכבה כבר היה בעמידה (סעיף 7 לתצהיר; עמוד 16 לפרוטוקול). לפי עדותה, המנוח לא פגע ברכבה (סעיף 8 לתצהיר).
מעדותה של בריגיטה עולה כי לאחר שהיא יצאה מרכבה היא הבחינה שהולך הרגל "מוטל על הכביש כשראשו מתחת לפגוש שלי אך לא נוגע בו" (סעיף 9 לתצהיר).

בחקירה הנגדית היא נשאלה והשיבה: "לא נגעתי בו" (עמוד 17 לפרוטוקול). לשאלת ביהמ"ש באיזה שלב היא לא נגעה בו, היא השיבה:
"כשבלמתי. אני ירדתי, אני פיזיוטרפיסטית, ורציתי לבדוק באיזה מצב הוא, ביקשתי מאנשים מסביב להרים טלפון לאמבולנס, הרגלים והבטן היו בחוץ, הראש היה קרוב לגלגל שלי, אבל לא נגע בגלגל, צד ימין שכב על הכביש..הוא היה בלי הכרה.."

(עמוד 17 לפרוטוקול).
22.
אליהו פורטל אשר נסע מאחורי הסיטרואן, העיד אף הוא כי רכבו והסיטרואן נעצרו ורק אז התגלגל המנוח לכיוון הסיטרואן (פורטל, עמודים 50 ו- 52 לפרוטוקול).
23.
מהעדויות של בריגיטה ושל פורטל עולה כי ראשו של המנוח היה לכוד מתחת לפגוש. כאשר התבקשה להתייחס לכך השיבה בריגיטה: "אני לא יודעת את החלק התקוע, אני רציתי להזיז את המכונית, ואנשים אמרו שהראש עומד מוטה לאחור, ולכן לא להזיז את האוטו. אסור לי לנגוע ולסדר את הראש בפצעים, אחרת יכולתי להזיז אותו לצד ולהזיז את המכונית" (עמוד 18 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם הראש היה במצב שאי אפשר לנסוע אחורנית בלי לפגוע בו, השיבה שכן (עמוד 18 לפרוטוקול).
לפי עדותו של פורטל ראשו של המנוח היה לכוד תחת המכונית. הוא הסביר כי ניתן היה להוציא את המנוח מתחת למכונית בלי להזיז את הרכב אם היו מטים את צווארו, אך הם חששו לעשות כן, על מנת שלא לגרום למנוח לנזק (עמוד 51 לפרוטוקול).
24.
אין מחלוקת כי הסיטרואן לא דרסה את המנוח.
גובה הפגוש

25.
חוקר הביטוח מימון לוי ערך מדידות של המרחק בין פגוש של סיטרואן לבין הקרקע. הוא לא הצליח לאתר את הרכב שהיה מעורב בתאונה, ובדק רכב דומה (סעיף 2 לתצהיר). לפי תצהירו, המרחק בין הפגוש הקדמי לפני הקרקע בצד הפגוש הנו 22.5 ס"מ ובאמצע הפגוש הוא 23.5 ס"מ. לתצהירו צירף מימון לוי תמונות.
כאשר עיין במהלך הדיון בתמונות הרכב אותו מדד העיד כי המרחק הוא בין 23 ל- 24 ס"מ (עמ' 49 לפרוטוקול).

חוות הדעת מטעם הצדדים
26.
המהנדס עוזי רז, אשר נתן חוות דעת מטעם חברת איילון, כתב בחוות דעתו:
"4.1 העובדות מצביעות על כך שהסיטרואן היה במצב עמידה בשעה שהולך הרגל עדיין היה בתנועה.
4.2 מבנהו של החלק התחתון של חזית הסיטרואן, מתחת לפגוש הקדמי (ספוילר) הינו צורה אלכסונית ההולכת מתחת לפגוש ואחורה. הקצה התחתון נמצא בגובה של כ 25 סמ' מפני הכביש. החומר ממנו הוא עשוי הינו חומר פלסטיק גמיש למדי.
4.3 המרחק שראשו של הולך הרגל חדר אל מתחת לספוילר של הסיטרואן היה, לכל היותר, עד הסנטר או כ 20 – 10 סמ'.
4.4 בגלל המבנה והגובה, ובהעדר סימן כל שהוא על הספוילר של הסיטרואן, (לפי בוחן המשטרה) סביר ביותר לקבוע שלא היה מגע בין הולך הרגל לסיטרואן.
4.4 ראשו של הולך הרגל הגיע למקום שלו על הכביש, לאחר התאונה, עקב האינרציה שלו. ניתן לומר שאם היה מגע ברכב, המגע נגרם מכך שהולך הרגל הוא זה שפגע ברכב ולא ההיפך.
4.5 לפי מרחק התעופה של הולך הרגל, מהירותו בזמן שראשו החל לחדור לחלל שמתחת לסיטרואן היתה לכל היותר 1מ' לשנ', כלומר, מהירות הליכה איטית של הולך רגל.
4.6 אפילו אם היה מגע בין הולך הרגל לספוילר של הסיטרואן, הולך הרגל לא היה ניזוק בשעת מגע זה, שכן, מהירות הולך הרגל בנקודת זמן זאת היתה איטית והחומר ממנו עשוי הספוילר הינו חומר פלסטי גמיש למדי"

(עמוד 4 לחוות הדעת).
27.
בחקירה הנגדית הסביר עוזי רז כי אם היה מגע, צריך היה להימצא ניגוב אבק וזה לא נמצא ע"י בודק התאונות רון מייסטר (עמ' 23 לפרוטוקול).
28.
המהנדס גדי וייסמן, אשר ערך חוות דעת מטעם חברת כלל, חלק על מסקנותיו של המהנדס עוזי רז וקבע כי סביר יותר שהיה מגע בין הסיטרואן להולך הרגל.
בחוות דעתו כתב וייסמן כי לדעת החוקר מימון, אותה הוא מאמץ, קוטר ראשו של אדם ממוצע הוא קטן בסנטימטרים בודדים מ- 23 ס"מ, שהוא המרחק בין הפגוש ובין הכביש.

וייסמן סמך את חוות דעתו על כך שרכב בבלימה נלחץ כלפי מטה עם חלקו הקדמי, ואילו חלקו האחורי עולה כלפי מעלה, ועל סמך נתונים אלה
הוא קבע כי בעת שהסיטרואן בלמה בלימת חרום ירד חלקה הקדמי כלפי מטה, ולכן המרחק בין הפגוש ובין הכביש קטן, וראשו של המנוח נלכד מתחת לפגוש.
וייסמן חלק על כך שגם אם היה מגע בין המנוח ובין הסיטרואן, הולך הרגל לא ניזוק.
29.
בחקירה הנגדית הסכים וייסמן כי לאחר שהרכב עוצר, החלק הקדמי עולה חזרה (עמוד 30 לפרוטוקול). וייסמן מסתמך בחוות דעתו על כך שקוטר ראשו של אדם ממוצע קטן בסנטימטרים בודדים מ – 23 ס"מ, נתון שלא הוכח.
לא הוכח גם מה היה קוטר ראשו של המנוח.

בוחן התנועה
30.
הבוחן, רס"ר רון מייסטר, חקר, כאמור, את נסיבות התאונה מטעם משטרת ישראל.
בפרק המסקנות הוא כתב:
"14. מסקנות: שחזור התאונה:
1) רכב א' נסע בדרך הים ממרכז הכרמל כלפי מטה.
2) רכב ב' נסע בדרך הים למרכז הכרמל כלפי מעלה.
3) רכב ב' לא פגע בהולך הרגל.
...
6) רכב א' פגע בהולך הרגל פגיעה ראשונית עם לוחית הזיהוי הקדמית ומרגע זה עף הולך הרגל על מכסה המנוע של רכב א' באלכסון שמאלה וניפץ עם ראשו את שמשת רכב א' בחלקה השמאלי של השמשה הקדמית ונפל לאחר מכן לנתיב הנגדי.
..."

בחקירה הנגדית הבהיר רון מייסטר כי לפי בדיקתו לא היה מגע בין המנוח ובין הסיטרואן, שכן אם היה מגע, הוא היה מוצא סימני ניגוב אבק או רקמות ושערות של המנוח על גבי הפגוש, וכדבריו:
"שללתי גם שרכב הסיטרואן פגע בהולך הרגל מכיוון שהם לא שייכים לתאונה ומאידך, שללתי גם שרכב הסיטרואן פגע בהולך הרגל מכיוון שרכב הסיטרואן נבדק ומעבר לנזקים שאני מוצא ברכב במקום התאונה אני גם מוצא ראיות אחרות כגון, מה שאנחנו קוראים בעצם ניגוב אבק...
....כמו בתאונה הזאת, גם במידה והראש של הולך הרגל בא במגע עם רכב הוא משאיר רקמות, הוא משאיר שערות כפי שהוא השאיר בשימשת רכב המיצובישי לא מצאתי את הדברים האלה ברכב הסיטרואן שאם הייתי מוצא הם היו משתקפים בדוח הבוחן, את מה שמצאתי ברכב הסיטרואן רשמתי בדו"ח הבוחן, לכן התיישבה לי עדות של העד שנסע אחר רכב הסיטרואן מעבר לעדות זהה של נהגת הסיטרואן לענין אי המגע בין הולך הרגל לרכב הסיטרואן, ואי מעורבות אותה נהגת בתאונה

(עמודים 62- 63 לפרוטוקול).

31.
לשאלה האם נכון כי הוא שלל את הפגיעה של הסיטרואן על סמך מה ששמע מבריגיטה, השיב רון מייסטר: "תשובתי היא שממש לא ואני אסביר לביהמ"ש מדוע.." (עמוד 62 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם על המיצובישי הוא מצא סימני ניגוב אבק, השיב מייסטר: "בוודאי, הגוף שלו פוגע ברכב. ברגע שאני רואה את כיוון הנזקים ביחד עם כיוון התנועה שלו וציינתי את כיוון הנזקים, אין לי צורך לציין את ניגוב האבק מה עוד שנושא זה הנצחתי בזירה והתמונות והתרשים הם חלק בלתי נפרד מדו"ח הבוחן אשר מסכם את כל קרות התאונה" (עמוד 63 לפרוטוקול).

32.
לשאלת ביהמ"ש האם יכול להיות שהמנוח הגיע למצב שהראש מתחת לפגוש והפגוש באזור הסנטר, בלי שהוא נגע בסיטרואן השיב מייסטר: "לא" (עמוד 64 לפרוטוקול). תשובה זו לא התיישבה עם מסקנותיו הקודמות של רון מייסטר.
לשאלה כיצד תשובה זו מתיישבת עם העובדה שהוא לא מצא סימני ניגוב, השיב מייסטר: "אלא אם כן כפי שתיארו בעדויות בתיק, שההולך רגל התגלגל על הכביש ונקלע בסיום הגלגול למצב הזה ששוכב על גבו, הרי האורך של הראש מתחילתו עד סופו, עם הסנטר, אז הוא ארוך יותר... אם היה מגע הייתי צריך לראות את זה, ואם היה מגע, זה היה צריך להיות חלק מהתאונה (עמוד 64 לפרוטוקול).

בהמשך, לשאלת עו"ד חיות האם לפי גרסתו המנוח נכנס מתחת לסיטרואן בלי לגעת בסיטרואן, השיב מייסטר: "בוודאי. הוא התגלגל על פני הכביש. אפשר למדוד את המרחק מהקרקע עד תחילת הפגוש, וזה גם יסביר לביהמ"ש אפשר לקחת רכב כזה, לענין הכנסת הראש והמגע" (עמוד 64 לפרוטוקול).
33.
לשאלת ביהמ"ש מה כוונתו כי הסיטרואן לא "פגע", על רקע העדויות לפיהן ראשו של המנוח היה לכוד מתחת לסיטרואן, השיב מייסטר:

"זה מתיישב אז ומתיישב גם היום מבחינת ההיגיון שדובר על זה שהולך הרגל מהרגע שהוא בא במגע עם הכביש, הוא החל בגלגול ואני מבין שהוא שכב על גבו, ותנוחתו הסופית מבחינת הגלגול... וחלק מראשו התגלגל וכנראה שהוא נגע בפגוש הפלסטיק של הרכב, פגוש הפלסטיק של הרכב הוא אלסטי, הוא לא הפגוש האמיתי, ..שאם לא כך הם פני הדברים הייתי צריך למצוא אם לא רקמות או שערות של הנפגע, לפחות ניגוב אבק, מה שלא מצאתי.."

(עמודים 63 – 64 לפרוטוקול).
לשאלת בית המשפט האם המנוח נגע בפגוש השיב מייסטר:
"הוא התגלגל אבל אנחנו עוד פעם אני אומר, הוא שכב על גבו, מה שאומר שמידות ראשו ארוכות יותר, אם הוא שוכב עם הראש כלפי מעלה מאשר הוא שוכב עם הראש כלפי הצד, מאד יכול להיות שאנשים ראו לנכון להזיז את הרכב"

(עמוד 64 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש בהנחה שהוא שומע כיום הודעות שבסופו של דבר המנוח נמצא כאשר ראשו מתחת לפגוש, והפגוש באזור הסנטר והדבר לא איפשר למשוך אותו החוצה מתחת לרכב, האם זה משנה איזו שהיא מסקנה לגבי מגע עם הסיטרואן, השיב מייסטר:
"זה לא משנה והסברתי מדוע זה לא משנה, כי זה לא תואם את הממצאים שלי בנוסף לזה להערכתי האנשים שם חששו ממצב תנוחתו של הולך הרגל שאולי יהיה מגע, ניתן גם לבדוק את גובה הפגוש מהקרקע, מדובר בפגוש פלסטיק גמיש, שהייתי צריך למצוא, והם לא נמצא בענין המגע ולכן שללתי בדף 3 של דו"ח הבוחן את עניין המגע בין הרכב להולך הרגל"

(עמוד 66 לפרוטוקול).

34.
לאחר שהוצגו לבודק תמונות הרכב ומדידות שערך החוקר, השיב רון מייסטר:

"אני רואה 24 ס"מ מה שמוכיח את טענותי שלא היה מגע בין הראש לפגוש וגם העד ונהגת הסיטרואן אומרים שהיא עמדה במקום. אם היה מגע, הייתי צריך לראות זאת על האבק. עובדה שהוספתי אותה לאיסוף הממצאים שלי בזירה, על מנת לבדוק אם יש מעורבות בתאונה עצמה ובדקתי ולא ראיתי"

(עמוד 66 לפרוטוקול).

דיון

35.
הגרסאות של שתי קבוצות העדים סותרות בשתי נקודות מרכזיות, האחת, האם הסיטרואן הייתה בעמידה כאשר המנוח נפל לכביש והשנייה, האם היה מגע בין ראשו של המנוח ובין הפגוש.
רון לבנשטיין עמד על כך שהסיטרואן הייתה בנסיעה בזמן שהמנוח נפל על הכביש וכך הגיע המנוח אל מתחת לפגוש.
בחקירה הנגדית העיד רון לבנשטיין:
"היא

(הסיטרואן, ע.כ.)

באה מולי, וכשהיא נעצרה, הראש של האדם היה מתחת לפגוש של הרכב שלה, לכן גם אם היתה בעצירה והאדם עף מהרכב שלי, אין לו שום דרך להיכנס מתחת לפגוש. אני לא רואה דרך שראש יכול להיכנס מתחת כשהיא בעמידה. וחוץ מזה, היא היתה בנסיעה כשזה קרה"

(לבנשטיין, עמוד 33 לפרוטוקול).
לפי עדותו, המנוח נפל על הכביש, ואז עלה עליו הסיטרואן (עמוד 34 לפרוטוקול). לשאלה האם ראה שהמנוח מחליק על הכביש השיב לבנשטיין כי לדעתו המנוח לא החליק אלא קיבל מכה ונפל על הכביש (עמ' 41 לפרוטוקול).
בריגיטה חיים מילר עמדה על כך שכאשר המנוח נפל, הסיטרואן היה בעצירה (עמוד 16 לפרוטוקול). עדותו של פורטל אליהו תומכת בעדותה של בריגיטה. לפי עדותו: "אני יכול להגיד חד משמעית, היא לא עלתה עליו. פשוט אני זוכר את התמונה בראש שלי, הוא נדחף או נזרק לכיוון של המכונית שלה, היא בלמה עוד לפני שהוא הגיע אליה. זה לא שהיא עלתה עליו חלילה או משהו כזה, כך אני זוכר" (עמוד 52 לפרוטוקול).
ובהמשך: "גם בגרסה הקודמת שלי וגם בעדותי במשטרה ציינתי שמזכרוני היא בלמה ורק אחרי הבלימה הוא הגיע אליה, זה מה שאני זוכר" (עמוד 54 לפרוטוקול).
אם נכונה הגרסה של בריגיטה ושל פורטל לפיה הסיטרואן הייתה בעמידה, הרי גם לפי חוות דעתו של המהנדס וייסמן ייתכן שראשו של המנוח נכנס מתחת לרכב, בלא שיפגע בו.
36.
סתירות התגלו בין העדים גם בשאלה כיצד שכב המנוח, ביחס לסיטרואן, לאחר התאונה והאם המנוח התגלגל לאחר שנפל על הכביש.
לפי עדותו של לבנשטיין המנוח שכב ישר, עם הרגלים כלפי העליה (עמוד 39 לפרוטוקול). גם לפי עדותו של גולדנר הרגליים היו לכיוון מעלה (עמוד 43 לפרוטוקול).

אליהו פורטל זוכר כי המנוח שכב כאשר ראשו מתחת למכונית, ורגליו הצידה, לכיוון מרכז הכביש (עמוד 55 לפרוטוקול).
כאשר התבקש פורטל להתייחס לגרסה האחרת, הוא השיב: "הרגלים היו הצידה והראש מתחת למכונית. אני זוכר שהרגלים היו לכיוון מרכז הכביש, אני זוכר שאני הייתי במרכז הכביש וניסינו למשוך אותו והוא היה באלכסון" (עמוד 55 לפרוטוקול).
בוחן התאונות רון מייסטר לא ידע לאיזה כיוון היו רגליו של המנוח (עמוד 59 לפרוטוקול).
37.
אליהו פורטל העיד כי המנוח התגלגל על הכביש (עמוד 52 לפרוטוקול).
רון לבנשטיין העיד כי המנוח לא התגלגל על הכביש (עמוד 35 לפרוטוקול). לפי עדותו המנוח קיבל מכה ונפל על הכביש (עמוד 41 לפרוטוקול).

38.
קשה לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך העדויות בלבד. בנסיבות אלה יש משקל רב לחוות דעתו של בוחן התאונות רון מייסטר ובעיקר לבדיקת ניגוב האבק שהוא ערך ולבדיקה האם נמצאו רקמות של המנוח על גבי הסיטרואן.
בחקירה הנגדית השיב המהנדס עוזי רז: "אני מניח שהבוחן בדק טוב את הרכב, ולא מצא סימנים, הוא בדק ניגוב אבק, וזה קל מאוד, כי על הספויילר יש הרבה אבק, בתאונה הזו, גם על פי הבוחן וגם על פי המידע, כפי שהעמדתי אותו פה, אם היה מגע, וכנראה לא היה מגע, לפי הסימנים של הסיטרואן, הוא היה משני.." (עמוד 20 לפרוטוקול).

לשאלת ביהמ"ש האם יכול להיות שהמנוח נעצר בספויילר השיב עוזי רז: "יכול להיות שהיתה נגיעה, אבל אז היינו צריכים למצוא ניגוב אבק. והבוחן בדק ואמר שאין ניגוב אבק. ניגוב אבק זה סימן קלאסי למגע ברכב" (עמוד 23 לפרוטוקול).

גדי וייסמן לא התייחס כלל להיעדר ממצאי ניגוב אבק או סימנים אחרים על הפגוש.
לאור ממצאיו של בוחן התאונות, אני מעדיפה את מסקנתו לפיה לא היה מגע בין הסיטרואן ובין המנוח, ולכן אין לראות את הסיטרואן כמעורבת בתאונה.
רון מייסטר העיד בשלב מסוים על "מגע" של המנוח עם הפגוש, אולם חזר בו מדברים אלה.
אם אמנם קוטר ראשו של המנוח גדול מהרווח בין הפגוש והכביש (דבר אשר לא הוכח), צריך היה להיות מגע בין הראש לפגוש כאשר המנוח נכנס מתחת לרכב, בין אם היה זה כאשר הוא התגלגל על הכביש ובין אם היה זה כאשר הסיטרואן התקדמה, אולם במצב זה אין ספק כי צריך היה למצוא סימני ניגוב אבק או סימנים אחרים, אשר עליהם העיד רון מייסטר, וכאמור, סימנים כאלה לא נמצאו.
אם היה מגע לא משמעותי בין המנוח ובין הפגוש, אשר לא הותיר רישום על הפגוש, אין לראות את הסיטרואן כמעורבת בתאונה, שכן במצב דברים זה יש להניח כי אין קשר סיבתי בין אותו מגע קל ובין הנזקים אשר נגרמו למנוח בתאונה.

טענת חברת כלל לפיה קיים הסבר לעובדה שהבוחן לא מצא סימני ניגוב אבק על פגוש הרכב, והוא כי המנוח נגע בפגוש הפלסטיק, שהוא אלסטי, אינה נתמכת בחומר הראיות, שכן לא כך העיד הבוחן.
סיכום
39.
אני מקבלת את טענת איילון לפיה הסיטרואן לא הייתה מעורבת בתאונה. אעיר כי הנטל להוכיח את המעורבות של הסיטרואן מוטל על כלל, ולכן אם יש ספק, הוא פועל לרעתה.
40.
על חברת כלל לשאת במלוא הפיצוי ששולם לעזבון.
41.
עפ"י פסק הדין החלקי שניתן ביום 30.8.07 נשאה חברת כלל במימון ביניים של הסכום.
42.
כלל תשלם לאיילון שכ"ט עו"ד בסכום של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ.
43.
כמו כן תחזיר כלל לאיילון את הוצאות המשפט בהן נשאה איילון, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל הוצאה ועד ההחזר בפועל.

ניתן היום א' באב, תשס"ט (22 ביולי 2009) בהיעדר הצדדים.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.


עירית כהן
, שופטת








א בית משפט שלום 8071/04 עזבון המנוח בנארי דב נ' אילון חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, חיים מילר בריג ואח' (פורסם ב-ֽ 22/07/2009)