פסקי דין על אזולאי מזל | פסקי דין על אורי אדר

4449/98 עא     10/09/2000




עא 4449/98 אזולאי מזל נ' אורי אדר




בעניין:
1. אזולאי מזל

2. אזולאי אלברט
3. ברדה צורי
באמצעות בא-כוחם עו"ד לנגה
.

המערערים

נגד
1. אורי אדר

2. אסתר אדר
באמצעות בא-כוחם עו"ד ברנט
.

המשיבים
פסק דין
1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופט פיינשטיין), בת.א. 4561/91, מיום 13.10.98, לפיו נקבע כי המערערים הפרו חוזה מכר דירה שנחתם בינם למשיבים, בכך שלא שילמו את מלוא יתרת התמורה, וכי על כן עליהם לשלם את יתרת החוב וכן פיצוי מוסכם בגין הפרה, כאמור בחוזה.

2. עובדות:
בין המשיבים למערערים 1-2, באמצעות המערער 3 כאיש קשר מטעם המערערים (להלן- "מר ברדה"), נכרת חוזה מכר, לפיו מכרו המשיבים את זכויותיהם בדירה ביבנה למערערים. שווי הזכויות של הדירה הועמד על סך 140,000$.

בתביעתם לבית משפט קמא טענו המשיבים כי המערערים לא שילמו את מלוא תמורת הדירה, וכביסוס לטענתם הציגו שלושה שקים של מר ברדה, שנמשכו לפקודת המשיב 1 וחזרו מבלי שנפרעו.
בכתב ההגנה הכחישו המערערים את חובם למשיבים וגרסו כי שילמו את מלוא התמורה. כן טען מר ברדה בתצהירו כי השקים ששילם למשיב 1 שימשו כביטחון להלוואה במזומן שנתן לו המשיב 1, אשר אינה קשורה לדירה.

3. פסק דינו של בית משפט קמא:

תחילה קבע בית משפט קמא כי טענת המערערים לפיה שילמו את מלוא תמורת הדירה, כפי שהוסכם בחוזה המכר, כמוה כטענת "הודאה והדחה", וכי על כן מוטל על המערערים נטל ההוכחה והבאת הראיות.
בהמשך לכך קבע בית משפט קמא כי היה על המערערים להוכיח את טיעוניהם בראיות וכי אין הם יכולים להסתפק בהכחשת טענות המשיבים או להציג טיעונים סתמיים בלבד, כפי שעשו בפועל: המערערים לא ביקשו, בקדם משפט או בחקירה הנגדית, לבדוק את חשבונות הבנק של המשיבים כדי להוכיח כי המשיבים אכן מסוגלים לתת הלוואות, כנטען ביחס לשקים. כן לא פירט מר ברדה את סכום ההלוואות ולא הביא כל מסמך להוכחת הטענה לפיה ניתן לו סכום ההלוואות, שהינו סכום גדול, במזומן.

לאחר שקילת העדויות קבע בית משפט קמא כי יש להעדיף את עדות המשיבים על פני עדויות המערערים, שעשו רושם בלתי אמין. נקבע כי אין להאמין למר ברדה, שהינו איש ביטוח, כי קיבל כך סתם כספים, מבלי שנתן על כך אישור ומבלי שסוכמה בינו למשיבים דרך השבתם. כן לא הוכיח את טענותיו בדבר תרשומות שהיו בין הצדדים, והמסקנה מכך היא כי אין ולא היתה כל תרשומת על כספים שקיבל.
עוד הוסיף בית משפט קמא כי גם עדויות המערערים 1-2 לא הצליחו לשפוך אור על המערכת הכספית בין נציגם, מר ברדה, לבין המשיבים.

כראיה יחידה הציגו המערערים בפני
בית משפט קמא את מוצג נ/ 7, מסמך שנכתב ע"י מר ברדה ונחתם ע"י המשיב 1(להלן- "המסמך"). לשון המסמך קצרה והינה - "גמר חשבון, אורי אדר
140,000$". לעניין מסמך זה קבע בית משפט קמא כי אמינה עליו עדותו של המשיב 1, לפיה, כאוחז בשקים, אישר את גמר החשבון על סך זה אך לא אישר את הפירעון הכספי הסופי. כן נקבע כי הפתק אינו נושא תאריך, כנראה באופן מכוון, כשהמטרה היא כי במקרה של ספק האמור בו יתפרש כנגד עורכו, היינו כנגד מר ברדה.

מנגד, עמדה בפני
בית משפט קמא עדות המשיב 1, לפיה נתן אמון במערערים על יסוד היכרות רבת שנים בין הצדדים. עדותו נתקבלה כעדות אמינה, גם לנוכח השקים שהיו בידיו. כן נקבע כי אין לקבל את טענת מר ברדה לפיה המסמך נערך ללא קשר למסירת השקים, וכי דווקא פתק זה נחתם ע"י המשיב 1 רק לאחר שקיבל את השקים על חשבון מחיר הדירה, כך שיכול היה להאמין כי מר ברדה יפרעם.

על יסוד העדויות והערכתן- אי האמון בעדות מר ברדה והאמון בעדות המשיבים, ועל יסוד קבלת המסמך כגמר חשבון ולא כפירעון, נקבע כי המסמך נחתם רק לאחר שניתנו למשיב 1 שקים על חשבון תמורת הדירה ונדחתה לחלוטין הטענה בדבר ההלוואה, שלא הוכחה.

לאור העובדה כי תמורת הדירה לא שולמה במלואה קבע בית משפט קמא כי המערערים 1-2 הפרו את ההסכם הפרה יסודית וכי על כן זכאים המשיבים לפיצוי המוסכם שנקבע בס' 11 לחוזה, בסך 10,000$ וכן בריבית הקבועה בס' 6, בשיעור של 0.1%, לכל יום של פיגור. כן קבע בית המשפט כי המשיבים הוכיחו בראיות כי יתרת התמורה המגיעה להם היא כסכום שלושת השקים- 60,000 ש"ח. עוד נקבע כי אם סכום זה ייפרע ע"י המערערים 1-2 לא ניתן יהיה לגבותו שנית ממר ברדה, שכן אין לחייב הן את המערערים 1-2 והן את מר ברדה בכל סכום יתרת החוב.

4. הערעור:
בפני
נו טענו המערערים כי טעה בית משפט קמא משקבע כי טענותיהם הן בגדר "הודאה והדחה", וכי על כן נטל ההוכחה מוטל עליהם, שכן טענת הגנה שאינה מודה בכל העובדות אינה טענה מסוג של "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראייה. המערערים הודו כי ערכו הסכם מכר עם המשיבים, אך לא הודו בעילה העיקרית שבכתב התביעה והיא שלא שולמה מלוא התמורה בגין הרכישה. למעשה טענו המערערים כי שילמו את מלוא הסכום החוזי.
עוד טענו המערערים כי טעה בית משפט קמא בפרשנות שנתן למסמך נ/ 7, כאשר קבע מחד כי במכוון נרשם על המסמך גמר חשבון ולא גמר פירעון אך מאידך פירש את המסמך כנגד המערערים בטענה כי נוסח על ידם. כן טענו כי היה מקום לקבוע כי מסמך זה הופך את הנטלים, שכן הוא מהווה ראיה המוכיחה את גרסתם.
בנוסף התעלם בית משפט קמא מכך שלא הוכח כיצד הגיעה היתרה לסך של 60,000 ש"ח.
בית משפט קמא טעה גם בדחותו את טענות מר ברדה כי השקים שצורפו לכתב התביעה היוו ראיה להוכחת ההלוואה שניתנו לו מאת המשיב. כן טעה משלא נתן משקל לעובדה כי המשיבים לא הסבירו מדוע הסכימו למסור דירה, כולל חזקה, למערערים 1-2 בלא ששולמה מלוא התמורה ומדוע שתקו במשך 15 חודשים בטרם הגישו את התביעה.

5. דיון:
לאחר שעיינו בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעם המערערים ולאחר שקראנו בדקדקנות את פסק דינה של הערכאה הראשונה, נראה לנו כי אין מקום להתערב במסקנותיה.
בית משפט קמא שקל היטב את עדויות הצדדים ואת הגרסאות שהועלו בפני
ו, והעדיף את זו שנטענה על ידי המשיבים, בהתבסס על האמון שנתן בדבריהם ועל מסכת הראיות שהוצגה בפני
ו.
בית המשפט התרשם ממקור ראשון מהתנהגות העדים ומאותות האמת שנתגלו במהלך הדיון ומטעם זה יש משקל רב לממצאי המהימנות שקבע. כן מלווים ממצאים אלו הן בראיות נוספות והן בהעדרן של ראיות אחרות, אותן היה על המערערים להציג בפני
בית המשפט על מנת להוכיח גרסתם כי השקים ניתנו כביטחון להלוואה שניתנה מאת המשיב 1 למר ברדה. כאן המקום לציין כי צדק בית משפט קמא בקובעו כי נטל ההוכחה מוטל על המערערים, נוכח העובדה כי טענת פרעתי, כפי שטענו המערערים, כמוה כטענת "הודאה והדחה" המעבירה את נטל הראיה לטוען אותה.
המערערים לא עמדו בנטל זה שכן מר ברדה לא הוכיח כי השקים ניתנו למשיבים כביטחון להלוואה, כי שולמה למשיבים מלוא התמורה וכי נ/ 7 מסמך "גמר חשבון" מצביע על פירעון סופי של הסכום ולא על אישור המחיר. מנגד הוכח כי מר ברדה הוא שטיפל עבור המערערים 1-2 בתשלום יתרת הדירה ונקבעה כאמינה יותר עדות המשיב 1 לעניין נ/ 7 כמסמך המעיד על גמר חשבון ולא על אישור פירעון סופי של התשלום.

אין צורך להעמיק חקר בכל פרטי המעשה. די לציין כי הדברים אמורים במקרה שבו אין מקום לדחיית הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו בפסק-הדין נשוא הערעור, כי הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין לגלות בפסק כל טעות שבחוק. לנוכח מסקנה זו ומאחר והשתכנענו כי הדין יושם על התשתית העובדתית כהלכה ולא נפלה כל שגיאה עקרונית בהנחת תשתית זו, הרי ש"אל לנו כדרגת ערעור להתערב באלה. אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו העונה, לפי הבנתנו, על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה" (ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה(2) 142, 168). ו"אין הכרח בכך שבית-המשפט שלערעור ישוב וינסח במלותיו שלו את אשר כבר הוסבר לפני כן במפורט על ידי ערכאה שיפוטית אחרת.." (א. גורן: סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית תשנ"ט, עמ' 510).

באשר לטענת המערערים כי המשיבים חיכו 15 חודשים בטרם הגישו את תביעתם לבית המשפט, נוכח היות תאריך הפירעון הסופי 8/94, נראה כי השתהות זו מתיישבת היטב עם גירסת המשיבים, שאומצה גם על ידי בית משפט קמא כאמינה, לפיה נתנו אמון רב במר ברדה לאור הקשרים הממושכים שהיו ביניהם ועל כן סביר כי קיוו לפתור את בעיית התשלום מבלי לנקוט בצעדים משפטיים.

לאור האמור דין הערעור להידחות.
מקובלת עלינו פסיקת בית משפט קמא לפיה על המערערים 1-2 או על מר ברדה לשלם למשיבים את יתרת מחיר הדירה, בסך 60,000 ש"ח. כן, מאחר והמערערים 1-2 הפרו את חוזה המכר עליהם לשלם למשיבים את סכום הפיצוי המוסכם הקבוע בחוזה, שהינו 10,000$.
המערערים ישלמו למשיבים הוצאות ושכ"ט עורך דין בסך של 15,000 ש"ח + מע"מ צמוד מהיום. העירבון יועבר למשיבים על חשבון ההוצאות.
ניתן היום בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.
מיכל רובינשטיין, שופטת

אסתר קובו, שופטת

יהושע גרוס
, אב"ד
סגן נשיא

6
1
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
עא 004449/98
בפני
הרכב כב' השופטים:
יהושע גרוס
, סגן נשיא, שופט - אב"ד
אסתר קובו, שופטת
מיכל רובינשטיין, שופטת








עא בית משפט מחוזי 4449/98 אזולאי מזל נ' אורי אדר (פורסם ב-ֽ 10/09/2000)