פסקי דין על עיריית רמת השרון | פסקי דין על מדינת ישראל - משרד החינוך | פסקי דין על פרופ' יולי תמיר | פסקי דין על שרת החינוך ואח' |

1188/09 עתמ     10/08/2009




עתמ 1188/09 עיריית רמת השרון נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך ואח'




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים
עת"מ 1188/09



לפני:
כבוד השופטת מוסיה ארד
- נשיאה


10/08/2009




עיריית רמת השרון

בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד
אלדד יניב ואח'

העותרת


נ
ג
ד



1. מדינת ישראל - משרד החינוך

2. פרופ' יולי תמיר
, שרת החינוך
3. שלומית עמיחי, מנכ"ל משרד החינוך
4. ד"ר גד אביקסיס, יו"ר הוועדה לחלוקת פרס החינוך לרשויות המקומיות
5. חברי הוועדה לחלוקת פרס החינוך לרשויות המקומיות
באמצעות עו"ד גור רוזנבלט

מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

6. עיריית תל-אביב - יפו
7. עיריית נתיבות
8. המועצה האזורית "מגידו"
9. המועצה האזורית "חבל מודיעין"
10. המועצה האזורית "חוף הכרמל"




המשיבים


פסק דין


1.
בעתירה שלפניי מבקשת העותרת, עיריית רמת השרון
(להלן – העותרת) מבית המשפט להורות למשיבים 1-5 (להלן – המשיבים) להכריז עליה כעל זוכה נוספת בפרס משרד החינוך לרשויות המקומיות לשנת תשס"ח (להלן – פרס החינוך או הפרס).

עיקרי העובדות, ההליכים וטענות הצדדים

2.
העותרת התמודדה על זכייה בפרס החינוך. לפי האמור בחוזר מנכ"ל משרד החינוך העוסק, בין השאר, בפרס האמור, את הפרס מעניק משיב 2, שר החינוך, "לרשויות המקומית אשר תוכחנה השקעה ייחודית ושותפות ראויה לציון בתחום החינוך בישובים". אין חולק כי מדובר בפרס חשוב בתחום החינוך. רשות הזוכה בפרס זוכה בסכום של 100,000 ₪, וחשוב מכך, ביוקרה רבה. על פי ההוראות המנויות בחוזר המנכ"ל, רשות שברצונה להגיש מועמדות לפרס נדרשת לתאר בפני
מנהל המחוז הרלוונטי את פעילותה ביחס לששה מתוך אחד עשר קריטריונים שנקבעו כאמות מידה לצרכי הענקת הפרס. הקריטריונים האמורים מנויים במסמך הנלווה לחוזר המנכ"ל. כל מנהל מחוז רשאי להגיש מטעמו שלושה ישובים כמועמדים לפרס. זאת, למעט מנהלי מחוז ירושלים ומחוז תל אביב, שכל אחד מהם רשאי להגיש שני מועמדים בלבד (בסכ"ה 17 מועמדים). את הפניות המוגשות בוחנת הועדה לחלוקת פרס החינוך לרשויות המקומיות (להלן – ועדת הפרס או הועדה), שמתפקידה להמליץ לשר החינוך על הזוכים בפרס. בועדת הפרס מכהנים בעלי תפקידים בכירים במשרד החינוך. עוד נקבע בחוזר המנכ"ל כי "גם השנה יחולקו 5 פרסים" וכי "ישוב שזכה בפרס יכול להגיש מועמדות נוספת רק כעבור חמש שנים ממועד הזכייה". החוזר קובע גם כי התחרות תיערך בשני שלבים. בשלב הראשון בוחנים חברי הועדה מסמכים שמעבירה להם כל אחת מהרשויות המתמודדות. הציון בגין שלב זה הוא 60% מהציון הכולל. בשלב השני מסיירים חברי הועדה ברשויות המתמודדות. הציון בגין שלב הסיור הוא 40% מהציון הכולל.

3.
במכתב מיום 12.1.09 הודיעו המשיבים לעותרת כי לא זכתה בפרס החינוך. בעקבות זאת, ולאחר שפורסמה זהות הזוכות (הן משיבות 6 עד 10 לעתירה הנוכחית), פנתה העותרת למשיבים בדרישות (מיום 26.1.09 ומיום 19.2.09) לקבל פרטים בדבר האופן שבו נקבעו הזוכות בפרס החינוך לשנת תשס"ח וכן בשנים קודמות שבהן התמודדה העותרת על הזכייה בפרס ולא זכתה בו. ביום 2.3.09, בטרם נענו פניותיה האמורות (מלבד תשובה לפיה הפנייה בטיפול), הגישה העותרת עתירה לבית משפט זה שבה ביקשה להורות למשיבים לאפשר לה לעיין במסמכים האמורים (להלן – העתירה המקורית). יצוין כי במועד זה (2.3.09) התקיים טקס חלוקת פרס החינוך. לעניין זה ציינה העותרת בעתירתה המקורית כי היא אינה מבקשת לעצור את חלוקת הפרס לרשויות הזוכות, שכן עינה אינה צרה בהן, וכי ככל שיתברר, לאחר מסירת המסמכים לידיה, כי היא זכאית לזכות בפרס, היא תבקש להכריז עליה כעל זוכה נוספת בפרס. באותו יום השיבו המשיבים לפניית העותרת. בתשובת המשיבים פורט אופן בחירת הזוכה בפרס החינוך, כדלקמן:

"1. ישנם 11 קריטריונים מהם בוחר הישוב 6 קריטריונים ומנמק מדוע הוא מצטיין בששת הקריטריונים הללו.

2. שישה חברי ועדת הפרס נותנים דרוג בציון בין 1-10 לכל רשות מקומית.
3. בשלב השני חברי הועדה יוצאים לסיור בין הרשויות המומלצות ובודקים שלושה מתוך שישה קריטריונים שהרשויות בחרו ונותנים ציון בין 1-10 לקריטריונים שנבדקו.
4. הציון שניתן על סמך הניירת שוקל 60% מהציון והציון שניתן על סמך הסיור שוקל 40% מהציון.
5. בין הקריטריונים שני קריטריונים מקבלים בונוס של 50% על הציון שקיבלו מהמעריך: הקריטריונים הם קריטריון מס' 1: מידת המעורבות של ראש הרשות ושל מינהל החינוך הישובי בנושאי חינוך ותרבות ובביצוע תוכניות העבודה המוסדיות, וקריטריון מס' 9: ביצוע תוכניות לצמצום פערים ולמניעת נשירה, שילוב נוער בסיכון וטיפול במוקדי אלימות.
6. רשות מקומית שאפיון תושביה בהיבט הסוציו-אקונומי הוא נמוך מקבלת תוספת של 15% ואם הוא בינוני מקבלת תוספת של 10%.
7. רמת השרון קיבלה דרוג של 8 מתוך 15 הישובים שהומלצו. הדירוג נעשה כדין על פי הקריטריונים שפורטו לעיל.
...
" (ההגדשה שלי – מ.א)

4.
בעקבות תשובה זו ביקשה העותרת לתקן את עתירתה ובקשתה התקבלה. הטענה העיקרית שהעלתה העותרת בעתירה המתוקנת – לצד מספר טענות נוספות שכבר כעת יצוין כי לא מצאתי בהן ממש – היא כי המשיבים, שפרסמו מראש את אחד עשר הקריטריונים שעל פיהם ניתן הציון לרשויות המתמודדות על הזכייה בפרס החינוך, ואפשרו לכל רשות מקומית לבחור על
את הקריטריונים שעליהם תבסס את מועמדותה, נמנעו מלפרסם מראש את שנאמר בסעיף 5 למכתבם מיום 2.3.09, שלפיו שני קריטריונים מבין האחד עשר "מקבלים בונוס של 50%". יתרה מכך, לדברי העותרת, גם מנהלת מחוז תל אביב במשרד החינוך, שהיא שהמליצה על העותרת לקבלת הפרס, לא ידעה על הדבר. העותרת טענה לעניין זה כי בכך הטו המשיבים את תוצאות התחרות על הפרס לטובת אותן רשויות שביקשו, במקרה או שלא במקרה, כי מועמדותן תיבחן לפי הקריטריונים האמורים, ויצרו "תחרות" שהזכייה בה מתבססת, במקרה הטוב, על מזל, ולא על הצטיינות בחינוך. כמו כן, לטענת העותרת, התנהלותם האמורה של המשיבים גרמה לעוגמת נפש רבה לאותן רשויות שהתמודדו על הזכייה בפרס מתוך מחשבה שלכל הקריטריונים מוענק משקל זהה ולבסוף לא זכו בפרס בשל המשקל העודף שהוענק לשני הקריטריונים האמורים. עוד טענה העותרת כי התחרות לבחירת הזוכה בפרס החינוך היא מעין שילוב בין הליך של מכרז לבין הליך של חלוקת תמיכות לגופים נתמכים. לפיכך, על ההליך שבסופו מוענק הפרס להיערך באופן ענייני ושוויוני, לרבות פרסום מראש של הקריטריונים שעל בסיסם מתקבלת ההחלטה בדבר הזוכה בפרס, ולא ניתן להשלים עם מצב שבו הבחירה בזוכה נעשית, למעשה, לפי קריטריונים שלא פורסמו. בנסיבות אלה, כך טענה העותרת, יש לבחון, רק בהתאם לקריטריונים כפי שפורסמו, האם היא זכאית להיכלל בין חמש הרשויות הזוכות בפרס, וככל שהתשובה לכך היא חיובית, יש להכריז עליה כעל זוכה נוספת בפרס. לעניין זה הבהירה העותרת כי היא מוותרת על הרכיב הכספי הגלום בפרס וכי היא אינה מבקשת לבטל את זכייתה של רשות אחרת בפרס. במאמר מוסגר יצוין כי העותרת קבלה גם על ההחלטה ליתן תוספת ניקוד לרשויות מקומיות חלשות ועל כך שהחלטה זו לא פורסמה. עם זאת, בסופו של יום, נמנעה העותרת מלבסס את בקשתה לסעד על נימוק זה.

5.
המשיבים מצדם הגישו כתב תשובה לעתירה שבו טענו כי דין העתירה להידחות על הסף בגין שיהוי בהגשתה. כמו כן טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות לגופו של עניין, וזאת נוכח המדיניות המצמצמת שנוקט בית המשפט בכל הנוגע להתערבות בהחלטות הרשות שעניינן פרסים וציונים, לרבות בהיבט המינהלי. לטענת המשיבים, כוחה של המדיניות האמורה יפה גם למקרה הנוכחי. זאת, הואיל ומדובר בפרס שגם אם נלווה לו יסוד כספי, עיקרו הוא בתחום הכבוד והיוקרה, כך שאין מדובר בהחלטה המעניקה או שוללת זכויות, אלא בהחלטה שעניינה בחירה סובייקטיבית של הועדה. לטענת המשיבים, בנסיבות אלה ועל מנת שלא להתערב התערבות של ממש בקריטריונים המקצועיים של ועדת הפרס, יש לדחות את טענת העותרת בכל הנוגע להענקת תוספת הניקוד לשני הקריטריונים האמורים. לחילופין טוענים המשיבים כי על בית משפט להימנע מלהתערב בהחלטתם מכוח דוקטרינת הבטלות היחסית. לעניין זה הבהירו המשיבים בכתב התשובה כי ההחלטה ליתן תוספת ניקוד לשניים מהקריטריונים התקבלה עוד לפני קבלת המועמדויות לפרס, כך שאין מדובר בניסיון פסול להעניק יתרון למועמד זה או אחר. אשר לטעם שעמד ביסוד העדר הפרסום של הענקת ה"בונוס" האמור, לדברי המשיבים, ועדת הפרס נמנעה מלפרסם עובדה זו שכן סברה כי מקום בו רשות מקומית בוחרת לבסס את מועמדותה על קריטריון מסוים שהועדה מייחסת לו חשיבות מיוחדת, הדבר מעיד על כך שגם אותה רשות רואה בו קריטריון מרכזי. מכל מקום, לדברי המשיבים, עוד לפני הגשת העתירה התקבלה החלטה שלפיה בשנים הבאות שבהן יחולק הפרס לא תוענק תוספת ניקוד בגין קריטריונים מסוימים.

6.
העותרת הגיבה לטענות המשיבים במסגרת עיקרי הטיעון מטעמה וטענה, בין השאר, כי כתב התשובה לא רק שמאשר את טענתה כי נושא ה"בונוס" האמור לא פורסם, אלא שניתן ללמוד ממנו גם כי ההחלטה בדבר מתן אותו בונוס התקבלה בחוסר סמכות. זאת, הואיל ומדובר בהחלטה של ועדת הפרס, שאינה מוסמכת לשנות מהקריטריונים שנקבעו בחוזר המנכ"ל. עוד טענה העותרת כי משלא נטען אחרת בכתב התשובה, יש לראות את המשיבים כמאשרים כי לו היו הציונים מחושבים בהתאם לקריטריונים כפי שפורסמו, קרי, בלא הבונוס האמור, היא הייתה זוכה בפרס. לעניין זה הוסיפה העותרת כי המשיבים גם לא טענו בכתב התשובה כי לא ניתן להכריז עליה כעל זוכה נוספת בפרס ולחלק פרס נוסף מעבר לאלה שהוחלט על חלוקתם. אשר לטענת המשיבים בכל הנוגע לצמצום שנוקט בית המשפט בכל הנוגע להתערבות בהחלטות הרשות שעניינן חלוקת פרסים, לטענת העותרת, יש להבחין בין עתירות התוקפות את שיקוליה המקצועיים של הועדה או המבקשות לשלול פרס ממי שזכה בו, שלגביהן נקבע כי התערבותו של בית המשפט בהחלטות הרשות היא מצומצמת, לבין העתירה הנוכחית, הטוענת לפגמים בהליך קבלת ההחלטה ושאינה מבקשת לשלול את זכייתו של פלוני בפרס, שבכל הנוגע לה אין כל מקום לנקוט במדיניות המצמצמת האמורה. לבסוף טענה העותרת כי העתירה הוגשה בתוך מסגרת הזמנים הקבועה בתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, ולכן, והואיל והיא אינה מבקשת לבטל את זכייתה של רשות מקומית אחרת בפרס, אין לקבל את טענת השיהוי שהעלו המשיבים.

7.
ביום 1.6.09 התקיים דיון בעתירה שבו חזרו הצדדים על עקרי טענותיהם האמורות.
המשיבים מצדם השיבו, בין השאר, לטענת חוסר הסמכות שהעלתה העותרת בעקרי הטיעון מטעמה. לעניין זה הבהירו המשיבים כי הקריטריונים לחלוקת הפרס לא פורסמו בחוזר המנכ"ל, אלא במסמך נלווה, וכי ועדת הפרס היא המוסמכת, בהתאם לכתב המינוי שלה, לקבוע את הקריטריונים לחלוקת הפרס, ולכן היא גם מוסמכת לשנותם ובכלל זה לקבוע את משקלם.

דיון והכרעה

8.
לאחר שעיינתי בחומר הרלוונטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות.

9.
ההלכה באשר למידת ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הרשות בעניין חלוקת פרסים התגבשה בפסיקת בית המשפט העליון בעתירות שתקפו את החלטות שר החינוך וועדת הפרס לפי תקנון פרס ישראל בנוגע לחלוקת פרס ישראל. בבג"ץ 2454/08 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' שרת החינוך
סיכמה כב' השופטת ארבל את ההלכה בעניין זה כדלקמן:


"בית משפט זה נדרש במספר הזדמנויות לשאלת היקף ההתערבות השיפוטית בהחלטות על הענקת פרס ישראל ובשיקולים להענקתו... באותם מקרים הובהר כי ככלל, לוועדת השופטים נתון שיקול דעת רחב ביותר, בהיותה גוף המונחה בשיקולים מקצועיים ובידיו הידע והנתונים לקבל ההחלטה, ולכן ייטה בית משפט זה להימנע מהתערבות בהחלטותיה. ההתערבות השיפוטית בהמלצת הוועדה בפני
שר החינוך אודות מקבל הפרס, או בהחלטת שר החינוך לאשר את המלצת הוועדה... שמורה למקרים חריגים ביותר ולנסיבות יוצאות דופן... יוער, כי בנוסף למישור המנהלי, על ההימנעות מהתערבות בהחלטות שעניינן הענקת פרס ניתן ללמוד גם מסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (וראו בהקשר זה: דניאל פרידמן "שפיטות החלטות בעניין פרס ישראל" המשפט ה' 181 (תשס"א) (להלן: פרידמן).
ודוק: אין בכך כדי לומר כי החלטותיהן של ועדת השופטים חסינות מביקורת שיפוטית. ועדת השופטים ככל גוף מנהלי נתונה לביקורת שיפוטית, אלא שמקום שהחלטתה של ועדת השופטים להעניק את פרס ישראל למאן-דהוא התקבלה בתום-לב ועל בסיס שיקולים מקצועיים ענייניים, אין ככלל עילה להתערבות בית משפט זה בתוכן ההחלטה...
למען שלמות התמונה יצוין כי בפסיקה ובכתיבה המשפטית הוצגו גם עמדות הגורסות כי מאחר שמדובר בהחלטה על פרס הניתן כאות כבוד והערכה, אין מדובר בהחלטה שפיטה (ראו העמדה שמציג פרידמן במאמרו...) יחד עם זאת, ההלכה בבית משפט זה הינה כפי שפורט לעיל וממילא, לטעמי, ככלל פסיקת בית משפט זה במקרים בהם הובאו בפני
ו עתירות בעניין חלוקת פרס ישראל מלמדת כי הפער המעשי בין העמדות אינו רב
".

10.
במקרה אחד בלבד התערב בית המשפט העליון בהחלטת ועדת הפרס. באותו עניין (בג"צ 2205/97 מסאלה נ' שר החינוך) החליט בית המשפט העליון לבטל את החלטת ועדת הפרס להעניק את פרס ישראל בתחום העיתונות לעיתונאי שהורשע בבית הדין לאתיקה של מועצת העיתונות בפרסום מאמר שכלל "האשמות בלתי מבוססות על רקע קבוצתי ועדתי" שכוונו כלפי בני העדה האתיופית. זאת, לאחר שהובהר כי
חברי הועדה לא היו מודעים, בעת שקיבלו את החלטתם, להרשעה האמורה ולעצם לפרסום המאמר. המדובר, כפי שעולה מפסקי דין מאוחרים יותר של בית המשפט העליון, שבהם נדחו ניסיונות של עותרים להסתמך על פסק הדין האמור כבסיס להתערבות בהחלטות של ועדת הפרס, במקרה מיוחד ויוצא דופן. לעניין זה ציין כב' השופט מלצר, בפסק דינו בבג"צ 2524/08 הנ"ל, כדלקמן:

"כל העתירות שהוגשו לאחר 1997 בנושא פרס ישראל, כמו שזו שלפנינו, ניסו לבסס עצמן על... "הלכת מסאלה".
דומה כי בניסיונות אלה היה ויש משום התעלמות מגדריה הצרים של הלכת מסאלה (שאפילו לגביהם נמתחה ביקורת - ראו: דניאל פרידמן... . יתר על כן, כידוע, מאז שנפסקה הלכת מסאלה - לא נמצאו הנסיבות שהצדיקו חזרה על התוצאה שהתקבלה שם, והדבר אומר דרשני.
נוכח מציאות משפטית זו, אני רואה את מצב הדברים הראוי בסוגיה של הידרשות בג"ץ לעתירות בעניינים אלה, שיש בהם לעיתים משום "דואליות נורמטיבית", כדלקמן (ובכך יש משום שוני מסוים לגבי האבחנות שנעשו בעבר):
(א)
ככל שמדובר בהחלטות של ועדת השופטים לפי תקנון פרס ישראל (להלן - "ועדת הפרס") או של שר החינוך המאשר אותן - להעניק, או שלא להעניק את הפרס - ההכרעה העניינית בנושאים אלה איננה אמורה להיות נושא לדיון בבית המשפט, זאת מכוח הוראת סעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג - 1973 (להלן - "חוק החוזים"), שיש להחילה כאן בהתאם לסעיף 61(ב) לחוק החוזים...

(ב)
פעילותה של ועדת הפרס במישור המשפט המנהלי יכולה בעיקרון להיות נשוא לביקורת שיפוטית, אבל גם זו תהיה מצומצמת ביותר והתנהלות ועדת הפרס או שר החינוך - כרשויות בהקשר זה - יהנו למעשה "כמעט מחסינות"...
"

11.
המקרה הנוכחי אינו נכנס בגדר אותם "מקרים חריגים ונסיבות יוצאות דופן" שבהן מן הראוי כי בית המשפט יתערב בהחלטת הרשות בעניין חלוקת פרס. ראשית, כפי שציינו המשיבים, מדובר בפרס שעיקרו כבוד ויוקרה ושהרכיב הכספי הכלול בו הוא, באופן יחסי, שולי. לכך למעשה מסכימה גם העותרת, שויתרה בעתירתה על הרכיב הכספי של הפרס. מכאן שבניגוד לטענת העותרת, במקרה הנוכחי אין מדובר במעין מכרז או חלוקת טובת הנאה שלטונית, אלא בחלוקת פרס, נושא שבית המשפט, כאמור, אינו נוטה להתערב בו, ושלרשות מוקנית בעניינו "כמעט חסינות". שנית, גם אם נניח כי מוטב היה לפרסם מראש את הקריטריונים הזוכים, הרי שההימנעות מלפרסם זאת אינה בגדר בפגם העולה כדי פגיעה בטוהר המידות השלטוני, דוגמת חוסר תום לב או שיקולים זרים. כפי שפורט לעיל, חברי הועדה סברו בתום לב כי אי פרסום מראש של שני הקריטריונים הזוכים לתוספת ניקוד, יש בו כדי לקדם מטרה ראויה, ולא נמנעו מלפרסם זאת משיקול זר כלשהו. יתרה מכך, אין מדובר גם בפגיעה בשוויון, שכן הסיכוי של כל אחת מהרשויות המקומיות המתמודדות על הזכייה בפרס לבחור באקראי בקריטריונים הנ"ל הוא זהה. כמו כן, נוכח ההסבר שסיפקו המשיבים במעמד הדיון בעתירה (ר' פיסקה 7 לעיל) אין מדובר גם בפגם של חוסר סמכות. מכאן שמדובר, לכל היותר, בפגם בשיקול דעתה של הועדה, אשר נוכח ההלכות שהובאו לעיל, אין בו כדי להצדיק התערבות של בית משפט זה בהחלטה שעניינה חלוקת פרס.

12.
העותרת טענה, כאמור, כי עתירה זו מיוחדת בכך שהיא תוקפת פגם מינהלי שנפל בהליך בחירת הזוכה ולא את שיקוליה המקצועיים של ועדת הפרס וכן בכך שהיא אינה מבקשת לשלול את הפרס מאותן רשויות שהוכרזו כזוכות בו, ומכאן שאין ליישם לגביה את ההלכה בדבר מידת ההתערבות המצומצמת של בית משפט זה בנוגע להחלטות של הרשות בענייני פרסים. דין טענה זו להידחות. ההלכה בדבר אי ההתערבות של בית המשפט בהחלטות הנוגעות לחלוקת פרסים מבוססת על אופיין של החלטות מסוג זה, שהן, ככלל, החלטות המבוססות על שיקול דעתו המקצועי של הגורם שמעניק את הפרס ולעיתים אף על עמדתו הסובייקטיבית. משכך, הלכה זו אינה מוגבלת לעתירות המבקשות לשלול את זכייתו של פלוני בפרס. זאת ועוד, החלטת ועדת הפרס שלא לפרסם את העובדה כי קריטריונים מסוימים זוכים לניקוד נוסף היא, כפי שפורט בכתב התשובה, החלטה שהתבססה על נימוקים מהותיים. לפיכך, התערבות בהחלטה זו היא למעשה בגדר התערבות בשיקול דעתה המקצועי של ועדת הפרס, דבר שבית המשפט, כאמור, אינו נוטה לעשות גם באותם מקרים שבהם הוא סבור כי ניתן היה להחליט אחרת משהחליטה הועדה. לעניין זה יש להוסיף כי העותרת למעשה אינה טוענת כי לו הייתה יודעת כי אותם שני קריטריונים זוכים לתוספת ניקוד, היא הייתה בוחרת לבסס עליהם את מועמדותה וכתוצאה מכך זוכה בפרס. למעשה, העותרת מודה כי אם הייתה בוחרת בקריטריונים האמורים הדבר לא היה מועיל לה, שכן היא אינה מצטיינת בהם, וכי ידיעת הקריטריונים מראש הייתה יכולה להיטיב את מצבה, לכל היותר, בכך שהייתה נמנעת מלכתחילה מלהתמודד על הזכייה בפרס. נוכח הדברים האמורים, העותרת אינה מבקשת כי הצעתה תיבחן על ידי ועדת הפרס כאילו בחרה בקריטריונים שזכו לניקוד נוסף. טענת העותרת היא אחרת. לטענתה, משלא פורסמה העובדה כי ישנם קריטריונים הזוכים לניקוד עודף, יש לבחון את מועמדותה על פי הקריטריונים כפי שפורסמו בלבד, בלא מתן תוספת ניקוד לקריטריון זה או אחר, ולקבוע אם היא זכאית לזכות בפרס. ואולם, בכך מבקשת העותרת לבחון את המתמודדים באופן שונה במהותו מהאופן שבו סברה ועדת הפרס, שהיא הגורם המקצועי המוסמך להחליט על כך. מכך מתבקשת המסקנה כי טענות העותרת אינן נוגעות רק לפגמים מנהליים בהליך בחירת הזוכה, אלא גם לשיקוליה המהותיים של הועדה בכל הנוגע לבחירתו.

13.
זאת ועוד, גם בהנחה כי יש לבחון את עתירת העותרת כעתירה התוקפת את הליך בחירת הזוכה בלבד ולא את שיקול דעתה המקצועי של ועדת הפרס – הנחה שכאמור אינה מקובלת עלי – הרי שגם אז אין מקום להתערב בהחלטת הועדה. לעניין זה אין אלא לשוב ולהפנות לדברי השופט מלצר בבג"צ 2524/08 הנ"ל, שצוטטו לעיל. אכן, בבג"צ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' שר החינוך ציינה כב' השופטת פורקצ'יה, בהערת אגב, כי היא נוטה לדעה כי היקף הביקורת השיפוטית על נוהל פעולתה של ועדת הפרס דומה לזה המופעל ביחס לכל גוף ציבורי. ואולם, דברים אלה נאמרו בהקשר של פגמים דוגמת משוא פנים או ניגוד עניינים, ולא בהקשר של פגמים דוגמת הפגם הנטען בעתירה הנוכחית. לא למותר לציין כי גם בבג"צ 3346/09 הנ"ל נמנע בית המשפט מלהתערב בהחלטת הועדה.

14.
גם בשאר טענות העותרת לפיהן ההליך בכללותו פגום ובטענותיה לקבלת כל המסמכים הנוגעים להליך בחירת הזוכים בעבר לא מצאתי ממש ואני דוחה אותן.

15.
נוכח כל האמור לעיל, דין העתירה להידחות. תוצאה זו מייתרת את הצורך לדון בטענת השיהוי שטענו המשיבים.

סוף דבר

16.
העתירה נדחית.

17.
העותרת תישא בהוצאות משיבים 1-5 בסכום כולל של 25,000 ₪.

18.
המזכירות תשלח העתקים מפסק הדין לבאי כוח העותרת ומשיבים 1-5 בפקסימיליה.


ניתן היום, כ' באב, תשס"ט (10 באוגוסט 2009), בהעדר הצדדים.


מוסיה ארד
, נשיאה









עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1188/09 עיריית רמת השרון נ' מדינת ישראל - משרד החינוך, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך ואח' (פורסם ב-ֽ 10/08/2009)