פסקי דין על רות ביהם | פסקי דין על אסתר ביהם | פסקי דין על אברהם פריד-פריצי | פסקי דין על תמרה טמיר | פסקי דין על לאה הלנר |

600/08 ברע     17/02/2009




ברע 600/08 רות ביהם, אסתר ביהם נ' אברהם פריד-פריצי, תמרה טמיר, לאה הלנר




בעניין:

1
בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בר"ע 600/08

לפני:
כב' השופט יצחק ענבר


17/02/2009






1. רות ביהם

2. אסתר ביהם
בעניין:





ע"י עו"ד יעקב פודים





המבקשות


נ ג ד



1. אברהם פריד-פריצי




ע"י עו"ד ש' אביטל



2. תמרה טמיר




ע"י עו"ד יגאל טמיר



המשיבים

3. לאה הלנר




ע"י עו"ד חייא גרינבוים



המשיבה הפורמאלית



החלטה

1.
זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א' רובין) מיום 20/7/08 בבש"א 4345/06 בת"א 3891/06, שבה נקבע כי קיים מעשה בית דין ביחס לחלק מתביעת המבקשות.

רקע עובדתי ודיוני

2.
הצדדים הם בעלי זכויות בדירות בבית משותף. ביום 26/8/99 הגישו המבקשות תביעה נגד משיבים 1-2 שבה נטען, בין היתר, כי משיבים 1-2 מסרבים לתקן ליקויים בדירותיהם ועקב כך נגרמת רטיבות בדירת המבקשות. המבקשות עתרו לצווים שונים ולפיצוי כספי (ת"א 18212/99). בפסק דינה מיום 30/12/04 קיבלה כב' השופטת אביב את מרבית טענות המבקשות, העניקה להן סעדים שונים, וחייבה את משיבים 1-2 לשלם למבקשות פיצוי בסך 20,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 26/8/99 ועד ליום התשלום בפועל. ערעור שהגיש משיב 1 על פסק-הדין –נדחה (ההליך דלעיל יכונה להלן –
ההליך הראשון
).

3.
ביום 23/3/06 הגישו המבקשות את התביעה נשוא בקשה זו (להלן –
ההליך השני
). בכתב התביעה נטען, בין היתר, כי "מאז הוגשה תביעת התובעות בבימ"ש השלום בירושלים ועד שהוסרו כל המכשולים לתיקון מקורות הרטיבות בדירת התובעות, דהיינו עד 2.05, חלפו להם שש שנים תמימות בהם נכפתה על התובעות המשך מגוריהם בדירה בה קיימים לקויי רטיבות קשים, בלא אפשרות להשכירה. התובעות יטענו כי הנתבעים 1-2 חייבים לשלם לתובעות פצוי בסך 20,000 ש"ח בעבור כל חורף בו נאלצו להתגורר בדירתן בה קיימים לקויי רטיבות, ובסה"כ- 120,000 ש"ח בגין התקופה האמורה".

4.
משיבים 1-2 טענו להגנתם, בין היתר, כי לגבי חלק זה של התביעה חל השתק עילה, משום שעילתן של המבקשות כבר נדונה והוכרעה בהליך הראשון והמבקשות פוצו על נזקיהן. בית משפט קמא קיבל את טענת משיבים 1-2 תוך שקבע, כי מאחר שעילת התביעה יצרה נזק שהמשיך והצטבר לאחר הגשת התביעה, היה על המבקשות לבקש לתקן את תביעתן בת"א 18212/99 ולכלול בה אף את הנזקים שגרמו לאחר הגשת התביעה. זאת לא נעשה, ועל כן המבקשות אינן זכאיות לתבוע ממשיבים 1-2 פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו בתקופה שעד ליום מתן פסק-הדין בהליך הראשון. על קביעה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.




טענות הצדדים

5.
לטענת המבקשות, הפיצוי שנפסק בהליך הראשון התייחס לתקופה של שנה אחת, שתחילתה ביום הולדתה של עילת התביעה וסיומה ביום הגשת כתב התביעה. לעומת זאת, הפיצוי המתבקש בהליך השני מתייחס לנזקים שהתגבשו לאחר הגשת התביעה בהליך הראשון, ולפיכך לא ניתן היה לכללו מראש בתביעה נשוא ההליך הראשון, וגם לא ניתן היה לבקש לכללו בתביעה על דרך תיקונה, שהרי אז היה נדרש תיקון יום יומי של התביעה עד למועד פסק-הדין. אף לא היה צורך לבקש פיצול סעדים, שכן מדובר בעילה חדשה ומאוחרת.

6.
לטענת משיבים 1-2, המבקשות היו חייבות לרכז את מלוא נזקיהן בהליך אחד באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ועדכון סכומי התביעה או לחלופין, אם הנזקים טרם גובשו במלואם, היה עליהן לעתור להיתר לפיצול סעדים. משלא פעלו כאמור, מנועות המבקשות להגיש תביעה נוספת בגין התקופה שעד למתן פסק-הדין בהליך הראשון. עוד נטען כי המבקשות הן שדחו הצעות לתיקון הליקויים במהלך הדיון בהליך הראשון, ובכך הפרו חובתן להקטנת הנזק.

7.
משיבה 3, אשר לא הייתה צד להליך הראשון, הודיעה כי אין לה עמדה לגופה של הבקשה.

דיון והכרעה

8.
בהסכמת הצדדים החלטתי לדון בבקשה כבערעור. לגופו של עניין החלטתי לקבל את הערעור. להלן יובאו הנימוקים למסקנתי זו.

9.
על-פי כלל השתק העילה, משנדונה תביעה לגופה והוכרעה על-ידי בית משפט מוסמך, אין להיזקק לתביעה נוספת בין אותם צדדים, אשר עילתה זהה. לכלל בדבר השתק עילה שני טעמים עיקריים: מניעת הטרדה חוזרת של בעל-דין בשל אותה עילה; ומניעת עומס יתר על המערכת השיפוטית בקיום התדיינות חוזרת בעילה אשר כבר נדונה והוכרעה (ע"א 246/66
קלוז'נר


נ'


שמעוני

, פ"ד כב(2) 561, 583; ע"א 2360/99 רע"א 6830/00
בחר


נ'


דיור בנין ופיתוח

, פ"ד נה(4) 24 ,18).

10.
המבקשות טענו כי הרטיבות בדירתן, שמקורה בליקויים בשטחיהם של משיבים 1-2, גורמת להן אי נוחות, מטרד ועוגמת נפש. נזקים אלו נמשכו לטענתן גם בעת ניהולו של ההליך הראשון ואף לאחר מתן פסק-הדין שניתן בו. מדובר באירוע עוולתי מתמשך, הגורם נזק מתמשך. אירוע מסוג זה יוצר במהלך התרחשותו עילות תביעה חדשות בזו אחר זו. מכאן שהתובע יכול להגיש תביעה נוספת בעילות החדשות, אשר כלל השתק העילה אינו חל עליהן.

עמדה על כך פרופ' נ' זלצמן, בספרה:
מעשה-בית-דין בהליך אזרחי

(1991) בסימן
35:

הגישה המקובלת היא להתייחס אל עוולה נמשכת כאל מעשה נזיקין המתחדש מדי יום ביומו, ועל כן נוצרת בידי הנפגע, וכל זמן שהמעשה נמשך, עילת תביעה חדשה מדי יום ביומו. הטעם הוא, שבהיות מעשה הנזיקין נמשך באופיו, שחדלותו יכולה להיעשות בכל רגע, לפי רצון המעוול, אין בעל המקרקעין יכול לתבוע פיצויים אלא רק בשל נזק שכבר נגרם לו עד ליום הגשת התביעה, ואין הוא יכול לתבוע נזק סכוי בעתיד, כי הרי אין זה ברור שאומנם יימשך הנזק גם בעתיד. מכאן שאם ממשיך הנתבע בהסגת-הגבול או במטרד גם אחרי הגשת התביעה הראשונה, נוצרת בכך עילת תביעה נוספת, והתובע יכול לתבוע שוב על פיה בתביעה שנייה.

ודוק: דברים אלו נכונים רק לגבי עילות ונזקים החדשים שקמו לאחר הגשת התביעה. כלל השתק העילה ממשיך לחול על עילות ונזקים, שקמו בתקופה שקדמה להגשת התביעה, ואשר התובע היה חייב לכללם בתביעתו המקורית מלכתחילה או לבקש לתקן את תביעתו כאשר מתגלה או מתגבש נזק הנובע מאותה עילת תביעה. כדברי פרופ' זלצמן (שם):

כלל זה חל רק לגבי היווצרותן של עילות חדשות מכאן ולהבא, דהיינו, מיום הגשת התובענה הראשונה ואילך. אין הוא חל גם בדיעבד, ואין התובע יכול לחזור ולתבוע פיצויים או דמי שימוש ראויים בגין תקופה שקדמה להגשת התובענה הראשונה. כאן חל הכלל הרגיל, שלפיו מתגבשת עילת התביעה במועד הגשתה, כאשר נהפכת התקופה כולה של ביצוע מעשה העוולה, דוגמת הסגת-גבול, לתקופה אחת נמשכת, ועילות התביעה שהיו נפרדות בהיוולדן התמזגו בדיעבד לעילה אחת כוללת, שאין לפצלה עוד. הטעם נעוץ שוב באופיה המיוחד של העוולה. כאשר משקיפים על ביצוע המעשה לאחור, יש לראותו כמעשה אחד נמשך ומשתרע על פני כל התקופה. לפיכך, עת הגיש התובע תובענתו, היה יכול לתבוע את כל נזקו עד להגשת התובענה, ואם נמנע מעשות כן, שוב אין צידוק להתיר לו את הפיצול. במקרה כזה יש לראות את התובע כמי שמיצה את עילתו כאשר הגיש את תובענתו הראשונה.

ראו גם י' זוסמן
סדרי הדין האזרחי
(מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995)
בסימן 132:

... בתביעת נזיקין, בגין הסגת גבול נמשכת, בה מתחדש המעשה מדי יום ביומו. גם בשל עילה זו, כאשר תבע התובע את נזקו עד לתאריך פלוני, והמעשה נמשך, רשאי הוא בתביעה שניה לתבוע את הנזק שנגרם לו לאחר מכן, ואולם הדברים אמורים בתביעה שניה, שהוגשה לשם גביית נזק שנגרם אחרי הגשת התביעה הראשונה. מה שאין כן, כאשר עילת התביעה השניה היא נזק שנגרם לתובע לפני הגשת התביעה הראשונה. בדונו בתביעה שניה כזאת משקיף בית המשפט 'אחורנית', לאמור, אומר לתובע, מלכתחילה יכולת אמנם לתבוע נזקך בזה אחר זה, אך כשתבעת, יכולת לכלול בתביעה את כל המגיעה לך עד להגשת תביעתך, ואם לא עשית כן, יש בכך משום הטרדה שהנתבע אינו חייב לסבול אותה; העילות שהיו מלכתחילה נפרדות, מתמזגות בדיעבד.

11.
בעניינו, מעשיהם ומחדליהם הנטענים של משיבים 1-2 הצמיחו למבקשות עילות שונות הנפרדות זו מזו. ההליך הראשון התייחס לנזקים שעילתם נצמחה עד ליום הגשת התביעה, ואילו ההליך השני מתייחסת לנזקים שעילתם נצמחה אחרי הגשת התביעה נשוא ההליך הראשון. על כן, המבקשות היו רשאיות להגיש את התביעה השנייה, בלי שתהיינה מנועות לעשות כן מחמת השתק העילה.

12.
מן האמור לעיל נובע כי המבקשות אף לא היו חייבות לבקש לתקן את כתב התביעה נשוא ההליך הראשון. תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 אינן מחייבות תובע לרכז את כל עילותיו נגד הנתבע בכתב תביעה אחד (
זוסמן

, שם). מאחר שבמקרה דנן הולידה העוולה הנמשכת עילות חדשות לאחר הגשת התביעה הראשונה, לא הייתה חובה לבקש את תיקון התביעה הראשונה ומותר היה להגיש תביעה חדשה נפרדת כפי שהוגשה (השוו: ע"א 830/86
ס.א.ר חרושת דפנה (שותפות רשומה)


נ'


ס.א.ר סרט אלכסון בע"מ (בפירוק מרצון

)

,
פ"ד מב(4) 805). למותר לציין כי תיקון כתב התביעה רק היה מסרבל את ההליך, שהרי מאחר שהנזק נמשך מדי יום ביומו, לא היה סוף להליכי תיקון כתב התביעה (השוו ע"א 830/86 הנ"ל).

13.
תקנות 44 ו- 45 לתקנות סדר הדין האזרחי עוסקות בחובתו של תובע לכלול בתביעה את כל הסעדים העומדים לרשותו בגין עילת התביעה, אלא אם קיבל היתר מבית המשפט לפצל את סעדיו. אולם כאשר מדובר בעילה חדשה, אשר באה לאוויר העולם לאחר הגשת התביעה הראשונה, אין מדובר בסעדים שונים בגין עילת תביעה אחת, ואין צורך בבקשת רשות לפיצול סעדים.

14.
אשר לטענותיהם של משיבים 1-2 בדבר הקטנת הנזק, הרי מקום בירורן הנו בדיון בתביעת הפיצויים לגופה.

15.
נוכח האמור לעיל, אני מקבל את הערעור, וקובע כי לא חל השתק עילה על תביעתן של המבקשות. על בית משפט קמא לדון אפוא בראש הראשון של התובענה בהליך השני (ת"א 3891/06) במלואו.

משיבים 1-2, ביחד ולחוד, ישלמו למבקשות הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 ש"ח ומע"מ. הפיקדון יוחזר למבקשות באמצעות בא כוחן.

המזכירות
תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

ניתנה היום כ"ג בשבט תשס"ט (17 בפברואר 2009) בהעדר הצדדים.



יצחק ענבר
, שופט








ברע בית משפט מחוזי 600/08 רות ביהם, אסתר ביהם נ' אברהם פריד-פריצי, תמרה טמיר, לאה הלנר (פורסם ב-ֽ 17/02/2009)