פסקי דין על אריה שפיר | פסקי דין על בנק הפועלים | פסקי דין על חנה מירצקי | פסקי דין על אמיר גבע ואח' |

1417/04 א     11/02/2009




א 1417/04 אריה שפיר נ' בנק הפועלים בע"מ, חנה מירצקי, אמיר גבע ואח'




בעניין:
1



בתי המשפט


בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
א
001417/04

בש"א 14162/08
בפני
:
כב' הרשם איתן אורנשטיין







בעניין
:
אריה שפיר





עו"ד רוטקופף שחר

תובע
המבקש


נ
ג
ד


1.
בנק הפועלים בע"מ

2.
חנה מירצקי


3.
אמיר גבע






4. מדינת ישראל
עו"ד לוינסון יואב
פרקליטות מחוז תל אביב


1-3 נתבעים
משיבים


החלטה

1.
המבקש הגיש תביעה נגד המשיבים לתשלום הסך של 13,792,879 ₪ , בקשר עם פעולות
שבוצעו, לטענתו, שלא כדין בחשבונו ובחשבונו של אחיו, בבנק הספנות בע"מ, שלימים נרכש על ידי הבנק, המשיב 1 (להלן: "הבנק"). הנתבעת 2 היתה סמנכ"ל משותף בבנק, הנתבע 3 היה סמנכ"ל הבנק.

2.
בד בבד עם התביעה, הגיש המבקש בקשה לפטור מאגרת בית משפט, היא הבקשה נשוא

החלטתי.

3.
מטעמים שאינם רלוונטים להחלטתי אציין כי ביום 3.9.06, ניתן

פסק דין
הדוחה את
התביעה מחמת אי התייצבות המבקש. פסק הדין בוטל בהחלטתי מיום 1.1.08, כפוף לתשלום הוצאות שהושתו על התובע, הוצאות אשר הודע כי שולמו.

4.
המבקש טוען בבקשתו כי מצבו הכלכלי דחוק ואינו מאפשר בידו לשאת בתשלום האגרה. המשיבים מתנגדים לבקשה. בין היתר מצביעים על קלישות סיכויי התביעה ובגדר זאת התיישנות, כמו גם נטען כי המבקש לא הוכיח דלות כלכלית כנדרש בהלכה.

5.
זה המקום לציין כי המבקש הורשע בהליך פלילי שננקט נגדו, בגין עבירות על פי חוק ניירות ערך. על המבקש נגזר עונש של מאסר בפועל ומאסר מותנה. בנוסף, הושת על המבקש קנס בסך של 100,000 ₪. בערעור, הומר המאסר בריצוי עבודות שירות, אך מחמת שהקנס לא שולם, נקבע כי ירצה ארבעה חודשי מאסר. המדינה טוענת כי המבקש לא ריצה את עונש המאסר בעבודות שירות אלא רק שמונה ימים בלבד, וכי מאז אינו מאותר, הוצאו נגדו פקודות מעצר שלא ניתן לאוכפן מחמת שהמבקש מסתתר. סופו של דבר, כך לעמדת המדינה, מחמת שהמבקש לא שילם את חובו לחברה, לא נשא בעונש המאסר, לא שילם את הקנס, ולא ריצה את עבודות השירות, דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות, מטעם זה המצטרף לנימוקים נוספים.

6.
בדיון שהתקיים ביום 28.2.08, נחקר המבקש על מצבו הכלכלי כמו גם באשר לשאלת סיכויי התביעה ובעיקר התיישנותה. בדיון טענה המדינה שאין מקום לפטור מאגרה בעל דין, המתחמק מריצוי עונשו, לא משלם קנס שהושת עליו ואף לא מאותר. בתום הדיון הוחלט בהסכמת המבקש, להשהות את בירור הבקשה לפטור מאגרה, עד אשר יוסדר החוב בתיק הפלילי ועד שיודיע אחרת לבית המשפט.

7.
המבקש הודיע לבית המשפט כי הוסרה המניעה מבחינת ההליך הפלילי לדון בבקשה.
המדינה בתגובתה המאוחרת מיום 8.2.09, חלקה על עמדת המבקש. לדידה קיים נגדו מעצר שהוצא עוד ביום 28.2.08, אשר לא קוים מחמת שהמבקש אינו מאותר, ומתחמק מריצוי עונשו. בנסיבות אלה, עומדת המדינה על עמדתה כי בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות. המשיב הגיש היום את עמדתו לתגובה האמורה ובה טען כי הפרקליטות לא המציאה לו את עמדתה ולגופו אין הוא חייב כספים למדינה, אשר מנועה להעלות כל טענות בעניין זה.

8.
סבורני כי מטעמי מדיניות שיפוטית נכונה ככלל, בעל דין הנזקק לשירותי המדינה, ובכללם
של מערכת בתי המשפט, לא יהיה זכאי לפטור מתשלום אגרת משפט, החלה כרגיל על כל תובע, אם אינו מציית לגזר דין שהושת עליו, נמנע מלקיימו, משתמט מביצועו ומסתתר, דבר הגורם למערכות השלטון השקעת משאבים לאיתורו והבאתו שוב לדין. תנאי מקדמי לדיון בבקשה לפטור מאגרה הינו כי התובע ישא בעונשו לחברה, וככל שיימנע מביצועו, אין מקום שבית המשפט ידון בבקשה לפטור אותו מאגרת משפט בהליך שננקט על ידו.

9.
עיינתי בטענות הצדדים החלוקים בשאלה האם מילא החייב אחר גזר הדין. מחד גיסא, מציגה המדינה אסמכתאות לכך שטרם בוצע גזר הדין, לא כל שכן, קיים ותלוי צו מעצר שהוצא נגד המבקש ביום 28.2.08, שלא בוצע מחמת שלטענת המדינה המבקש לא אותר. מאידך גיסא, לפי סעיף 19 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו- 1996, צו המעצר תקף למשך 180 יום. לכן, נכון למועד תגובת המדינה, 8.2.09, ומתן החלטה זו, אין צו מעצר תלוי ועומד נגד המבקש, ומכל מקום לא נטען כי קיים. המבקש טוען כי המרכז לגביית קנסות אף ביטל את הרישומים בדבר חובו ולמעשה פטר אותו מכל חוב, טענה שנדחית על ידי המדינה. אין זה מתפקידו וסמכותו של בית משפט זה הדן בתביעה אזרחית שהגיש המבקש נגד צדדים זרים, להכריע באופן אגבי במחלוקת האם בוצע גזר הדין שהושת על המבקש, אם לאו. לעניננו, די בכך, שאין חולק כי לא קיים צו מעצר תלוי ועומד נגד המבקש מחמת שלא ביצע את גזר הדין, כדי לדחות לעת עתה את טענות המדינה לפיהן אין מקום מטעם זה לדחות את הבקשה לפטור. המסקנה הייתה שונה לו היה ברור על פניו שהמבקש אכן התחמק מריצוי עונשו.

אוסיף לעניין זה, בדיון בתביעה אחרת שהגיש המבקש לבית משפט זה, ת.א. 10341/01 אריה שפיר
נ' ליסקר יהודה ואחר, שגם בה התבקש בית המשפט לפטור את המבקש מאגרת משפט, התקיים דיון בבקשה לפני כב' הרשם זמיר ביום 6.7.08. המבקש נכח בדיון, כמו גם נציג הפרקליטות. לא הועלתה כל טענה לפיה אין מקום ליתן למבקש פטור מאגרה מחמת אי ביצוע גזר הדין, או קיומו של צו מעצר תלוי ועומד נגדו. מכאן, שאם המדינה לא ראתה מקום להעלות את הטענה בהליך מקביל בבית משפט זה כנגד המבקש, שהתקיים בעת האחרונה, סבורני שאין מקום להעלותה בתיק זה, ומבלי שניתן כל טעם מדוע לאבחן בעמדת המדינה בכל אחת משתי הבקשות הזהות של פטור מתשלום אגרה. לאור האמור, שומה על בית המשפט לבחון את הבקשה לגופה.


ההלכה:
10.
נושא האגרה מוסדר בתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 להלן: "התקנות").
הזכאות לפטור מאגרה מותנית בהוכחת שני תנאים מצטברים: האחד, הוכחת העדר יכולת כלכלית לשלם את האגרה.
השני, עילת התביעה נשוא בקשת הפטור מאגרה בעלת סיכוי.

תקנה 14(ג) לתקנות קובעת:
"(ג)
הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה".



ההלכה הפסוקה מורה כי מי שמבקש פטור מתשלום אגרת בית משפט לשם המשך הליך משפטי, חייב להוכיח לבית המשפט ולצדדים כי הוא חסר יכולת כלכלית לתשלום האגרה הנדרשת ממנו. לא זו בלבד, על המבקש להתכבד ולהציג את פרטי רכושו והכנסותיו ולפרוס בפני
בית המשפט תמונה שלמה ומלאה באשר למצבו הכלכלי, כל זאת במטרה לשכנע בטענתו כי אינו יכול לעמוד בתשלום האגרה. יפים לעניין זה דברי בית המשפט
בע"א 229/89, חיים מצא נ' ציפורה מצא ואח'
, תק-על 89(2) 732:
"בעל דין המבקש ליתן לו פטור מאגרה חייב להוכיח כי חסר יכולת הוא לשלם את האגרה הקבועה. נטל ההוכחה בעניין זה מוטל על בעל הדין המבקש. לצורך כך עליו לפרוש תמונה מלאה על מצבו הכלכלי...בקשה המוגשת בלא פרטים מלאים ומהימנים אינה מעמידה את התשתית הראייתית הדרושה כדי לדון בבקשה, ודינה להידחות מטעם זה בלבד."
(כן ראה לעניין זה בש"א 669/94, מגרפטה נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, תק-על 95(1) 406
,בש"א 7664/99, סופר נ' סופר, תק-על 99(3) 801.)

זאת ועוד, על מבקש הפטור להוכיח כי אין בבעלותו נכסים היכולים להוות תשתית לגיוס
כספים לתשלום האגרה, ואין די בטענה כי אין בידיו כספים זמינים לתשלום. המבקש יעשה
כן בין אם בדרך של קבלת הלוואה על בסיס נכסים אלו, או בדרך של מימוש הנכסים. יתרה
מכך, על המבקש פטור מאגרה לשכנע את בית המשפט כי עשה ניסיון לגייס את הכספים
הנדרשים בפני
יה לסביבתו הקרובה שתעזור לו לשאת בנטל תשלום האגרה הנדרשת, בטרם
ישען על קופת הציבור שתממן עבורו את ההליכים המשפטיים. בקשה לפטור מאגרה הינה
המוצא האחרון אליו פונה מי שנקלע לקושי כלכלי אמיתי המונע ממנו את תשלום האגרה.
כוונת המחוקק הייתה למנוע פניה לפטור מתשלום אגרה כאמצעי ראשון בו משתמש המבקש,
בטרם יעשה שימוש בכל האמצעים האחרים העומדים לרשותו לשם גיוס הכספים הנדרשים.

בצד כל זאת יש להזכיר את זכות הגישה לערכאות כזכות חוקתית וכי אין למנוע אותה מחמת
עוניו של בעל דין (רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד
מד (1) 647). זו גם אחת מזכויות היסוד, כאשר יפים בהקשר זה דברי בית המשפט בעניין ע"א
3115/93 ראובן יעקב נ' מנהל מס שבח מקרקעין,
פ"ד נ (4), 549:
"...דרכו של אדם לבית המשפט לא תיחסם רק משום שאין בידו לעמוד בדרישות הכספיות
המופנות כלפי מי שפונה לקבל סעד בבתי המשפט.."


ההלכה מורה כי על בית המשפט לשקול את המקרה הנדון לפניו, כאשר הרצון דרך כלל יהיה לא לנעול לפני בעל דין את שערי בית המשפט שעה שמדובר בהליך הראשוני בהבדל מהליך ערעור.

משוכה נוספת שעל המבקשות לעבור היא בחינת סיכויי התביעה. קולעים לעניין זה דברי בית המשפט בבש"א 1236/91, מאור חיים נ' מדינת ישראל ו-3 אח', תק-על 91 (2) 192:
"פטור אינו פועל יוצא של חוסר יכולת כספית בלבד. לצד נימוק זה צריכים להישקל, בכל מקרה, גם מהות התביעה וסיכוייה."



מן הכלל אל הפרט:
11.
בחינת מצבו הכלכלי של המבקש, לאור המסמכים השונים שצורפו מאוששות לכאורה את טענותיו, כי יכולתו הכלכלית דלה. לעניין זה אפנה לנספחים השונים שצירף לבקשה, להחלטות שונות שניתנו בעבר שפורטו בכתבי הטענות בבקשה לפיהן ניתן לו פטור מתשלום אגרה, מחמת עוניו. גם שוכנעתי שהמבקש אינו יכול לגייס את סכום האגרה ממקורות חיצוניים, וטענותיו בעניין זה לא נסתרו. אוסיף כי המבקש המציא אסמכתאות רבות הדרושות, כך מסמכי בנק, אישור קבלת קיצבת הבטחת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי, העדר תמיכה מצד בני משפחתו בשיעור מספק ועוד. עם זאת, יש ליתן את הדעת גם לטענות
המשיבים ובמיוחד המדינה הטוענים כי המבקש לא עמד בנטל להוכחת העדר יכולת כלכלית. כך נטען כי המבקש לא פירט ממה הוא מתפרנס, מקורות הכנסתו, היכן מתגורר, כיצד מממן שכר טרחה של עורכי דינו ועוד. לא ראיתי לקבל את מרבית טענות המשיבים שכן הבקשה נתמכה במסמכים רבים מהם עולה כאמור שמצבו הכספי של המבקש אינו שפיר. דא עקא,
לא שוכנעתי כי מצבו של המבקש הוא חמור עד כדי שידו אינה משגת לשלם ולו חלק מסכום האגרה. אצביע על תהיות באשר לנכונות מצבו הכלכלי של המבקש, כנטען על ידי המשיבים ובכלל זה העדר הסבר באשר לשכר הטרחה ששילם לעורכי הדין שייצגו אותו בהליכים לרבות הליכים אחרים, הכיצד התקיים בכל השנים האחרונות בהעדר מקורות הכנסה ועוד. כן אפנה להחלטת כב' הרשם זמיר בת.א. 1034/01 הנ"ל מיום 10.12.08, אשר אף בה הצביע בית המשפט על העירפול הקיים באשר למצבו הכלכלי המדוייק של המבקש.


מכאן המסקנה שאין המבקש מתגבר על מבחן העדר יכולת כלכלית, באשר לפטור ממלוא אגרת בית המשפט בהליך שלפניי.

12.
המשוכה הקשה יותר הניצבת לפני המבקש היא בכך שלא הצליח לשכנע את בית המשפט באשר לסיכויי התביעה. בתביעה נטען כאמור שהבנק ביצע פעולות בלתי חוקיות בחשבונות התובע ואחיו, תוך שהמבקש מייחס להם שליחת יד בחשבונות ניירות ערך במכירתם של אלה ביום 3.8.1993. מוסיף המבקש וטוען כי רק בעקבות פניית בא כוח המבקש דאז לבנק, רכש האחרון למחרת היום, את המניות שנמכרו, והשיבן לחשבון התובע. לעמדת המבקש, חזר הבנק לסורו שעה שבאופן חד צדדי שוב שלח ידו לחשבון והעלים את המניות, וזאת עשה למחרת. המבקש טוען כי פעולה זו שבה וחזרה על עצמה בהמשך, ביום 22.8.1993, עת הבנק שב ומכר ניירות ערך שלו מבלי הסכמתו, תוך הפרת הוראות הדין. המבקש טוען כי על הפעולות האמורות נודע לו רק בשנת 2000, קרי בחלוף כשבע שנים מביצוען וזאת במהלך בירור ההליך הפלילי נגדו, עת העידה המשיבה 2.


הבנק כמו גם המשיבים האחרים מכחישים את טענות המבקש לגופן, תוך שטוענים כי התביעה אינה מגלה עילה, אין יריבות ועוד. בין היתר נטען להתיישנות עילת התביעה שכן האירועים נשוא התביעה התרחשו בשנות התשעים המוקדמות ואילו התביעה הוגשה רק בחלוף למעלה מעשר שנים מאז.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות כמו גם שמעתי את חקירת המבקש לפניי, ולאחר שהזהרתי את עצמי שמצויים אנו בשלב מקדמי, של בקשה לפטור מאגרה בה אין המבקש נדרש להוכיח לפני ולפנים את טענותיו ובית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלות מהימנות, אזי הגעתי לידי מסקנה כי סיכויי התביעה לכאורה הם קלושים באופן שאינו מבסס את התנאי השני של פטור מאגרה.

לא התעלמתי מההלכה הנוטה לקולא במבחן סיכויי ההצלחה כאשר כל שעל בית המשפט לבחון בשלב זה הוא האם קיים סיכוי לכאורה להצלחת התובענה. אין נכנסים בשלב זה לעובי הקורה, ואין עוסקים בקביעת מהימנות או בממצאים עובדתיים. שאלת סיכויי התביעה נלקחת בחשבון, תוך שבית המשפט בוחן האם לצד חסרון הכיס המוצג בבקשה, קיים גם סיכוי ממשי לתביעה או לנימוקי הערעור. אפנה בהקשר זה לב"ש 14/86 פרחאן סלחאת נ' עיריית שכם ואח'
, פ"ד מ(2) 350:

"די להראות שקיים סיכוי כלשהו לזכות בערעור, ואפילו סיכוי קלוש, ושנימוקי הערעור אינם מופרכים מעיקרם ואינם מבוססים על אדני שווא."

אציין בפתח הדברים כי לכאורה התביעה התיישנה. לעניין זה אבהיר כי המבקש לא נתן הסבר ולו קלוש לכך שלא הבחין כי המניות נמכרו שוב על ידי הבנק ללא הרשאתו, למרות שכבר ידע שהבנק רק סמוך לפני כן, כבר פעל בניגוד למוסכם ומכר את המניות, לא כל שכן, דאג לפנייה לבנק באמצעות בא כוחו (עמוד 5 שורות 26-30). יתרה מכך, המבקש מאשר שהסכומים בהם מדובר, היו נכבדים ביותר, מיליוני שקלים, אך לא הבהיר ולו בדוחק, הכיצד לא הבחין שהבנק העביר את מניותיו, שערכן מיליוני שקלים במשך כשבועיים בחודש אוגוסט 1993, מחשבונו לאחרים.

מעל ומעבר, עצם משלוח מכתב אתראה של עורך דין, יום לאחר המכירה האסורה לעמדת המבקש, מצביעה על מעורבותו וידיעתו באשר לנעשה בניירות הערך. לצד זה יש להוסיף כנדבך נוסף לעוצמתה של טענת ההתיישנות את קביעת בית המשפט שהרשיע את המבקש לפיה המבקש: "ידע על כל המכירות לפחות לאחר ביצוען,...והנאשם (המבקש – א.א.) הוא האחרון שניתן לחשוב עליו כי לא היה מעודכן במצב החזקותיו במניות הבן היה "בעל ענין...אין לקבל את טענתו של הנאשם 1 כי בשל הלחץ בו היה נתון לא אסף את כל דפי הבנקים ונושא הדיווח הוזנח".

בנוסף, עסקינן בטענות מסוג תרמית הדורשות רף הוכחה גבוה. המבקש לא הציג אסמכתאות לטענותיו על מנת שניתן יהיה להתרשם כי יהיה בכוחו להרים את הנטל הנדרש. אמנם, אין אנו מצויים בשלב ההוכחות, אך לצורך מבחן סיכויי התביעה, נדרש בית המשפט לבחון את סיכויי התביעה, והכיצד ימלא חובה זו, אם לא "יציץ", בראיות ברשות התובע שעה שהוא מעלה טענות הדרושות הוכחה נכבדה, ולמצער שמץ של ראיות כאמור, כגון דפי בנק, פרט לשני אלה שצורפו לתמליל חקירת הנתבעת כנספח ג' לתביעה. לעניין זה אציין כי המשיבים ביקשו לחייב את המבקש להמציא לידם מסמכים שונים מהתיק הפלילי, אך המבקש התנגד לכך.

עוד אציין, המבקש גורס כי נודע לו על עילת התביעה רק בשנת 2000. מאז הידיעה ועד הגשת התביעה חלפו ארבע שנים, ואין כל מחאה מצד המבקש על ההתנהגות של הבנק במשך ארבע שנים תמימות, מאז הידיעה ועד הגשת התביעה.
טעם נוסף למסקנתי הינו הסכום המוגזם של התביעה הכולל רכיב של 2 מיליון ₪ בגין עגמת נפש וכאב וסבל. גם חישוב הנזק בגין מניעת הרווח הנטען על ידי המבקש, אם היה מוכר את המניות במועד האמור, אינה מאמירה לסכומים הנתבעים, שכן הטענה לפיה המבקש היה מוכר את המניות האמורות בשיאן בחודש ינואר 1994, הינה ערטילאית וספקולטטיבית. יפים בהקשר זה דברי בית המשפט ברע"א 1944/96
שפירא נ' יוסי כהן, עובדיה בלס ואחר' , פ"ד נ(1) 253 בעמוד 256:

"האגרה מהווה - לפי תפיסה זו - מעין מחסום בפני
הגשת תביעה מופרזת בסכומה. מצד אחר, אינטרס זה הוא צר ומוגבל. האגרה משתלמת תמורת שירות הניתן על-ידי המדינה. אין תכליתה להות מחסום בפני
הגשת תביעות או בפני
הגשת תביעות מוגזמות, אם כי יש בה כדי לשרת את האינטרס של הנתבע, ובפועל יכולה היא לשמש מחסום כזה."
כן ראה , השופט רובינשטיין בע"א (י-ם) 473/95 מנורה נ' מדיה סוניק מערכות מולטימדיה בע"מ), תק – מח 96(1) 25632.

לאור כל האמור, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה. האגרה תשולם תוך 30 יום אחרת תמחק התביעה. המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך 15,000 ₪ בצירוף מעמ.


ניתנה היום, י"ז בשבט, תשס"ט (11 בפברואר 2009), בהעדר הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום.




איתן אורנשטיין
, שופט
רשם בית-משפט המחוזי בתל אביב-יפו








א בית משפט מחוזי 1417/04 אריה שפיר נ' בנק הפועלים בע"מ, חנה מירצקי, אמיר גבע ואח' (פורסם ב-ֽ 11/02/2009)