פסקי דין על אביטל שמואל | פסקי דין על גלס רועי | פסקי דין על רן הרניק |

5659/06 א     11/08/2009




א 5659/06 אביטל שמואל נ' גלס רועי, רן הרניק




30



30

בית משפט השלום ברמלה



11 אוגוסט 2009

ת"א 5659-06 אביטל שמואל
נ' גלס רועי
ואח'




בפני

:
כב' השופט
דוד שוהם


התובע

אביטל שמואל

ב"כ עו"ד עינב מילס



נ ג ד


הנתבעים

1. גלס רועי
2. רן הרניק

ב"כ עו"ד צחי יקולב




פסק דין


התובע הינו בעלים של מוסך. רכב שחנה בחצריו נגנב. פוליסת הביטוח לא כיסתה את הגניבה. הנתבעים הינם סוכני ביטוח.
לטענת התובע נאמר לו על ידי הנתבע 2 (להלן – "הנתבע") שרכב שמצוי בחצריו מבוטח מפני גניבה.
לטענת התובע, התרשל הנתבע
ולכן עליו לפצות אותו בגין הנזק שנגרם לו.

גרסת התובע:
הנתבע 1 שימש כסוכן ביטוח, וכבעלים של קבוצת גלס ביטוח פיננסיים וליסינג.

הנתבע שימש כשלוחו של הנתבע 1 ושל סוכנות הביטוח.

ביום 1.5.05 פנה הנתבע
לתובע, בהצעה לפיה יבטח את עסקיו בפוליסת ביטוח אצל חברת מגדל.
לאחר הוצאת הפוליסה, התקשר התובע עם חברת אלדן להשכרת רכב, כאשר במסגרת התקשרות זאת הוסכם, כי חברת אלדן תעביר לתובע את כלי רכבה לצורך ביצוע טיפולים שונים.

התובע התחייב כלפי חברת אלדן להיות אחראי לכלי הרכב, כולל מקרה שבו יגנבו.

בעקבות התקשרות זאת, ביקש התובע מהנתבע שפוליסת הביטוח שהוצאה תורחב, ותכלול גם כיסוי על גניבת כלי רכב שמצויים בחצר העסק.
הנתבע
מסר לתובע כי פנה לחברת מגדל, ובוצעה הרחבה שתכסה נזק זה.

התובע נדרש על ידי הנתבע לשלם את ההפרש בגין ההרחבה בסכום של 5,073 ₪, והסכום שולם.

חברת אלדן
הכניסה למוסך של התובע רכב מסוג פיאט דובלו הנושא לוחית רישוי שמספרה

17-663-50 (להלן – "הרכב").

ביום 22.1.06, נגנב הרכב.

התובע היה אחראי כלפי חברת אלדן לגניבה, ושילם לה פיצוי בגין הגניבה, סכום של 60,296 ₪.

התובע פנה לנתבע
על מנת שיפעיל את פוליסת הביטוח המורחבת בגין גניבה זאת.

בתחילה סבר הנתבע כי לא קיימת פוליסה בתוקף שמכסה את הגניבה.

לאחר שביצע בדיקה התקשר אליו הנתבע, ואמר לו שהפוליסה בתוקף "והוא יכול לפתוח בקבוק שמפניה, ותוך שבוע יקבל את הכסף".

בשלב מאוחר יותר התברר,
שהפוליסה אינה כוללת אחריות בגין גניבה מחצרים.
הסכום שנדרש התובע להשלים, הרחיב את סכומי הביטוח, אולם לא הרחיב את היקף האחריות.

הנתבעים עצמם הופתעו מעמדת חברת הביטוח, שכן הם עצמם סברו שגניבה מחצרי המוסך כוסתה במסגרת ההרחבה שבוצעה.
מה שמלמד על כך שגם הנתבעים היו סבורים שהאירוע מכוסה, היא העובדה שהנתבעים פנו לחברת הביטוח וביקשו שתכסה את הנזק.
אילו היו יודעים הנתבעים מראש שהאירוע איננו מכוסה, לא היה כל טעם לפנות לחברת הביטוח.

לטענת התובע מדובר ברשלנות חמורה ביותר של הנתבעים, שכן מטרת הפניה לנתבעים היתה הרחבה של הפוליסה בעקבות ההתקשרות עם אלדן, והיה על הנתבעים להסב את תשומת לבו של התובע לכך שגניבה מחצרים איננה מכוסה על ידי הפוליסה.

תצהיר הנתבעים:
בשם הנתבעים הגיש תצהיר הנתבע שהוא זה שהיה מעורב בהוצאת הפוליסה לתובע, וניהל את השיחות איתו.
לטענת הנתבעים, הנתבע 1 לא מעורב באופן כלשהו בעריכת הביטוח לתובע, ואינו נושא באחריות כלשהי.
על פי התצהיר, התובע החל לבטח את בית העסק שלו בשם "צמיגי דובל" באמצעותו, החל מחודש מאי 2004.

ביום
17.11.04 פנה אליו התובע, וביקש ממנו תוספת לכיסוי ביטוחי בסכום של 1,000,000 ₪ לרכבים החונים בלילה בתוך שטח המוסך.

התוספת הופקה על ידי חברת איילון בהתאם לתנאי הפוליסה , בתוספת פרמיה של
2,929 ₪.

ביום 16.3.05, פנה התובע לחברת איילון בכתב, וביקש לבטל את התוספת עבור רכבים החונים בשעות הלילה.
ממכתב זה מסיק הנתבע, שהתובע ידע שהביטוח מתייחס רק לגניבת כלי רכב בשעות הלילה.
החל מיום 1.5.05 ביטחה את העסק חברת מגדל.

בתחילת חודש יולי 2005, יצר התובע קשר עם הנתבע , וביקש להחזיר את הכיסוי לרכבים החונים בלילה בתוך שטח המוסך, על סך של 1,000,000 ₪,
בדיוק כפי שהיה בחברת איילון.

התוספת המבוקשת הוצאה בכפוף לכל תנאי הפוליסה של מגדל, ובכפוף לתשלום תוספת פרמיה בסך
5,073 ₪.

עותק מהפוליסה הועבר לתובע בסמוך להפקת הפוליסה.

ביום 12.8.05, ביטלה חברת מגדל את הפוליסה בשל אי תשלום פרמיות. לאחר מכן שילם התובע את חובותיו למגדל והפוליסה חזרה לתוקף .

התובע מעולם לא ביקש להרחיב את הפוליסה כך שתכלול גם כיסוי בגין גניבה בשעות היום, אלא ביקש להחזיר את אותו כיסוי בדיוק כפי שהיה ברשותו בעת שבוטח בחברת איילון, דהיינו, ביטוח לכלי רכב שחונים בלילה בשטח המוסך.

כאשר דיווח התובע ביום 22.1.06 על גניבת הרכב, הבהיר הנתבע לתובע מיד, כי האירוע אינו מכוסה בפוליסה.
התובע ביקש מהנתבע, שיעשה כל מה שאפשר על מנת לנסות ולקבל פיצוי אצל חברת הביטוח.

מאחר והפגישה עם התובע נערכה במוסך, לא זכר הנתבע האם הפוליסה בתוקף.

כאשר הגיע למשרד וגילה שהפוליסה בתוקף התקשר לתובע ואמר לו:
"אני מקווה שנוכל לפתוח בקבוק שמפניה, יחד עם זאת הבהרתי כי מאחר והפוליסה איננה מכסה את האירוע הרי שיש בפני
נו דרך ארוכה לנסות לשכנע את חברת הביטוח לשלם". (סעיף 6 לתצהיר).

הנתבע עשה ככל יכולתו לקבל פיצוי מחברת מגדל בגין הגניבה, אולם זאת לא הסכימה לנהוג לפנים משורת הדין.

לטענתו, מנסה התובע ליצור ביטוח בדיעבד, כאשר ידע כל העת שגניבה מסוג זה, שאין בה אלמנט
של פריצה, ומתרחשת בשעות היום, אינה מכוסה על ידי פוליסת הביטוח.

ההכרעה:
כפי שעולה מתצהירי הצדדים ומהעדויות, המחלוקת בין הצדדים הינה מהות הביטוח שביקש התובע מהנתבע.

לטענת התובע, נפגש עם הנתבע כדי להגיע לסיכום לגבי מחיר הרחבת הביטוח.
הפגישה התנהלה במשרדו (עמוד 12 שורות 22-16).
הוא אמר לנתבע שקיימים רכבים שחונים מחוץ למוסך (עמוד 12 שורה 8).
ההרחבה של הפוליסה כללה רכבים שחונים בתוך המוסך בלילה, כאשר הם נעולים, ורכבים שחונים בחצר של המוסך במהלך שעות היום. היה ברור לתובע, שאם כלי הרכב מבוטחים בשעות הלילה, על אחת כמה וכמה שהם מבוטחים בשעות היום (עמוד 16 שורה 18).
הגרסה של התובע היא, שביקש להרחיב את הכיסוי בהתאם לדרישות של חברת אלדן, שדרשה ביטוח לכל מקרה של גניבה.

לטענת הנתבע, התבקשה ההרחבה במסגרת שיחת טלפון. הוא לא אמר לתובע שאין אפשרות לבטח כלי רכב מחוץ למבנה העסק, מפני שלא נדרש לכך (עמוד 12 שורה 9).

מה שהתבקש לעשות הוא, להחזיר את הכיסוי כפי שהיה בחברת איילון, שם היו מבוטחים כלי רכב שחנו בשעות הלילה במוסך כאשר הם מצויים במקום נעול.

לאחר הגניבה, הגיע הנתבע למוסך של התובע. הוא לא היה במשרד לפני שהגיע למוסך, ולכן לא ידע האם הפוליסה שולמה, שכן כאמור בתצהירו בשלב כלשהו הפוליסה לא שולמה ובוטלה.

כבר באותו בוקר אמר לתובע, שיתקשה לשכנע את חברת הביטוח לשלם לו, שכן הכיסוי אינו כולל גניבה בשעות היום.

התובע אמר לו לעשות את כל מה שביכולתו. (עמוד 22 שורות 19- 31).

כאשר התובע התקשר אליו ואמר לו שמצא קבלה על התשלום, ידע הנתבע כמו גם התובע שהאירוע איננו מכוסה על ידי הפוליסה.

לדבריו, היו שתי שאלות, אחת שאין כיסוי לאירוע, ושניה שאולי אין פוליסה. שאלה אחת נפתרה.

במחלוקת העובדתית לגבי הנסיבות שקדמו להוצאת הפוליסה, החלטתי להעדיף את גרסת התובע.

התובע נדרש לבטח את כלי הרכב על ידי חברת אלדן.

המטרה שלו הייתה לבטח את הסיכון מפני גניבה כפי שדורשת חברת אלדן. מבחינתו לא קיימת סיבה לעשות ביטוח חלקי רק לרכבים שיגנבו בלילה, שכן קיים סיכון שיגנבו במהלך שעות היום.
הוא אינו ער לסוגי הביטוח הקיימים ולתשלומי הפרמיה בגין כל אחד מהביטוחים השונים. הוא מתאר את הדברים בשפה לא מקצועית.

על רקע המטרה לשמה התקשר התובע לנתבע, אני מתקשה לקבל את הגרסה של הנתבע לפיה אמר לו התובע "להוסיף חזרה את הכיסוי לרכבים החונים בלילה בתוך שטח המוסך על סך של מיליון ₪ בדיוק כפי שהיה בחברת איילון" (סעיף 5 לתצהיר הנתבע).

אין הגיון בכך שהתובע לא יברר מה עלות הביטוח בגין המכוניות ששוהות במוסך במהלך היום, ויסתפק בהודעה לקונית.
נראה לי שהנתבע מתאר בדיעבד את השיחה,
על מנת להתאימה לסוג הביטוח שהוצא לבסוף.

התאור של התובע לפיו, כאשר הודיע לנתבע שמצא את התשלום בגין ההרחבה, הגיב הנתבע במילים: "ניתן לפתוח בקבוק שמפניה" מתאר לדעתי את המציאות. התובע לא ער להבחנה בין ביטוח מפני פריצה, שמכסה את גניבת כלי הרכב בשעת הלילה כאשר הם נעולים, לבין גניבה במהלך שעות היום כאשר כלי הרכב אינם נמצאים במקום נעול.

לעומת גרסה זאת טוען הנתבע כי אמר לו "אני מקווה שנוכל לפתוח בקבוק שמפניה". כאשר יחד עם זאת הוא מבהיר לו שמאחר והפוליסה אינה מכסה את האירוע, יש בפני
הם דרך ארוכה לנסות לשכנע את חברת הביטוח לשלם
(סעיף 6 לתצהיר).

גרסה זאת אינה נשמעת לי אמינה.
אם על פי גרסתו ידע גם כאשר הזמין את הפוליסה שלא קיים ביטוח לארוע, היה עליו לומר לו שהסיכויים לקבל כספים מחברת הביטוח קלושים, שכן אם הארוע אינו מכוסה מדוע שחברת הביטוח תשלם סכום של 60,000 ₪ שאין לגביו כיסוי.

לא היה כל הגיון בהעלאת המלה שמפניה שמסמלת סיכוי להצלחה, כאשר הסיכוי נמוך ביותר.

מאחר שהנתבע לא יכול היה להתכחש למה שאמר, הוסיף את הספק לדבריו.

תוספת זאת התבצעה על פי הבנתי בשלב בו הכין את התצהיר.

עו"ד תמר אלמון שניהלה שיחות עם חברת הביטוח, בנסיון להבין מדוע האירוע אינו מכוסה, קבלה תשובה מעובדת חברת הביטוח, לפיה הנתבע שוחח איתה, ויצא מתוך נקודת הנחה שקיים כיסוי, והיא אמרה לו שתראה לו בפוליסה שלא קיים כיסוי.

כאשר ביקש ממנה הנתבע תשלום לפנים משורת הדין, היא סרבה לכך. לדבריה, כפי שנמסרו לעו"ד תמר אלמון, הנתבע איננו מקצועי, בתחום הביטוח, שכן אם היה מקצועי, היה מבקש הרחבה של הפרק שמתייחס לביטוח צד שלישי (עמוד 3 שורות 16-9).

נעשה נסיון להגיש תמלול של השיחה ,אולם אני סבור שהתמליל מהווה עדות שמיעה ואין להגישו.

ההתרשמות של עובדת חברת הביטוח כפי שהובעה בפני
עו"ד תמר אלמון, אינה בגדר עדות שמיעה ויש בה בכדי להסביר כיצד ארעה התקלה.
התרשמות זאת מתחזקת גם מהתאור של הנתבע לגבי השיחה שביצע עם נציגת חברת הביטוח.

" ש. זה נכון
שצילה אמרה לך שלא עשית ביטוח חצרים וסעיף הביטוח לא מכסה גניבה מחצרים.
ת. מישהי אמרה , ואני לא זוכר מי, יכול להיות שזה
צילה, הנושא הזה עלה בשלבים הראשונים של השיחה. אני באתי לחברת הביטוח בידיעה שאין כיסוי למקרה הזה, רציתי לעזור ללקוח שלי, הלכתי בכל הטקטיקות שהיו לאל ידי כדי לעזור.
רציתי לברר מה הן יודעות. כי אולי היתה טעות וניסיתי להוציא קצת כסף, ניסיתי להלחם בכל הכלים שאפשר. באתי עם ידיים ריקות וניסיתי לברר מה הן יודעות. לא הצלחתי.

לא ברור לי מהי הטעות אליה מתייחס הנתבע. היקף הכיסוי הביטוחי מוגדר בפוליסה, ואין קושי לקרוא מה כתוב בה.
אני סבור שההסבר לכך שהנתבע פנה בדרישה לחברת הביטוח לפצות את התובע, נעוצה בכך שסבר בטעות שהאירוע מכוסה. הניסיון לתאר את השיחה כתכסיס כלפי חברת הביטוח איננו מקובל עלי.
הנתבע נמנע מלצרף את הדרישה שמסר לחברת מגדל לתשלום פיצוי.
מדרישה זאת ניתן היה ללמוד על איזה בסיס הניח את דרישתו, שעל פי גרסתו אין לה תוקף.

לפיכך הקביעה העובדתית שלי היא, שהתובע הסביר לנתבע באופן כללי מפני מה ברצונו להיות מבוטח, תוך תאור ההתקשרות עם חברת אלדן, והדרישה של חברת אלדן לביטוח כלי הרכב שלה.
על בסיס תאור זה הוצאה הפוליסה כפי שהוצאה. התובע היה סבור שקיבל מה שביקש וסמך על סוכן הביטוח. מתוך הפוליסה קשה להבין האם הארוע מבוטח, והתובע סמך על הנתבע כי אכן כלי הרכב מבוטחים בזמן שהותם במוסך. הדגש של התובע הושם על ביטוח כלי הרכב במשך שהותם במוסך והנתבע יצר אצלו את הרושם שכלי הרכב מבוטחים.

הדיון המשפטי:
ברע"א 10337/06 דוד מנשקו נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם במאגרים המשפטיים) סעיף ו' לפסק הדין נאמר :

"אכן, בעל מקצוע חב חובת זהירות כלפי אדם הנזקק לשירותיו המקצועיים" (השופט גרוניס בפרשת שלוס נ' רגומי הנזכרת, בעמ' 455; המ' 106/54 וינשטיין נ' קדימה אגודה שתופית בע"מ, פ"ד ח 1317, השופט – כתארו אז - אגרנט; ע"א 341/80 עלי נ' ששון, פ"ד לו(3) 281, 288, השופט שיינבוים). עיקרון זה הוחל אף לגבי סוכני ביטוח (פרשת שלוס נ' רגומי, שם). מסיבה זו יכולה להתקיים עילת תביעה עצמאית כלפי סוכן הביטוח
".

על פי גרסתו של התובע שמקובלת עלי, לא יכול להיות ספק שהיה על הנתבע לבדוק עם חברת הביטוח, אם ניתן לבטח רכבים שחונים במהלך שעות היום, מה העלות הכרוכה בביטוח שלהם, ולעדכן את התובע בתוצאות הבירור.

כמובן שהנתבע
היה צריך לצפות שאם תוצא פוליסה שאינה מכסה כלי רכב אלה, עלול להגרם הנזק שנגרם.

הנתבע יצר אצל התובע את הרושם לפיו כלי הרכב שמצויים אצלו במוסך מבוטחים. אין באפשרות התובע להיות ער לסוגי הביטוח השונים.

היה זה תפקידו של הנתבע לדעת את ההבדלים בין סוגי הביטוח.

גם על פי גרסתו של הנתבע לפיה קיבל הודעה לקונית מהתובע, היה עליו לקבל פרטים לגבי המטרה בהרחבת הביטוח. אני משוכנע שאילו היה מברר לשם מה נדרשת ההרחבה, היה מבין מהתובע שהוא מעונין בביטוח גם לכלי רכב שחונים במהלך היום, שכן התחייב בפני
חברת אלדן לבצע ביטוח.

חלק מחובת הזהירות של סוכן הביטוח הינה לברר מה המטרה לשמה מבוקש הביטוח, ומפני אלה סיכונים נדרש הביטוח.
עליו להעמיד את המבוטח בפני
סוגי הכיסוי הביטוחי הקיימים, ומהו התשלום שנדרש בגין כל כיסוי. עליו להסביר לו, כי לא ניתן לספק כיסוי ביטוחי כלשהו, על מנת לאפשר לו לכלכל את צעדיו.
כך נוהג לדעתי סוכן ביטוח סביר.
גם לגרסתו של הנתבע, שאיננה מקובלת עלי, בדבר אותה שיחה לקונית במהלכה אמר לו התובע לבצע ביטוח זהה לביטוח שהיה בעבר באיילון, נהג הנתבע ברשלנות.
מצופה מסוכן ביטוח, שמכיר את התובע ואת העסק שלו, שיתן הסבר כלשהו, ובין היתר יבהיר לו שאין ביטוח על כלי הרכב במהלך היום.
הנתבע הפר את חובת הזהירות המוטלת עליו וגרם לנזק שהוא תוצאה מסתברת של ההפרה.
העדר כיסוי ביטוחי הוא שמנע מהתובע קבלת פיצוי בגין הרכב שנגנב מחצריו, כאשר עליו לשלם לאלדן בגין הגניבה.
לפיכך על הנתבע לשאת בנזק שגרם לתובע.

חבות הנתבע 1:
הנתבע מאשר כי מי שרשום כסוכן הביטוח אצל חברת מגדל הוא הנתבע 1.
הוא גם הסוכן האחראי כלפיה.
אין מחלוקת שהנתבע 1 לא נטל כל חלק בהוצאת הפוליסה והקשר היחיד שלו לתביעה הוא, שהוא סוכן הביטוח הרשום בפוליסה.
לנתבע רישיון של סוכן ביטוח.
הנתבע מוציא פוליסות ביטוח חיים על שמו וביטוח אלמנטרי על שם הנתבע .

מאחר שהנתבע 1 ותיק יותר, ומכוח השגרה, המשיכו הביטוחים להיות על שמו של הנתבע 1.
כלפי חברת הביטוח הנתבע 1 הוא הסוכן האחראי, למרות שחברת הביטוח מכירה גם את הנתבע.

לא קיימת שותפות כלכלית בין הנתבע 1 לנתבע. (ראה עמוד 20 שורות 6-20).

אינני סבור שהנתבע הינו שלוח של הנתבע 1.

הבסיס האפשרי לחיובו של הנתבע 1 הוא סעיף 14 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) שמטיל חבות על מי שמעסיק שלוח בגין מעשיו של השלוח שגרמו לנזק.

בע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ירוחם ניסים פ"ד ל"ה (4) 748, נדונו יחסי הגומלין בין השולח לשלוח לצורך חיוב על פי סעיף זה.

השלוח מבצע שליחות עבור אדם אחר במקומו. השלוח מבצע משימה המוטלת על השולח (סעיף 10 לפסק הדין).

המבחן שנקבע בפסק הדין הוא, שפלוני ייחשב כשלוחו של אלמוני,
אם פעולתו של פלוני אינה נעשית באופן עצמאי משלו, אלא היא נעשית במסגרת הפעולות העסקיות של אלמוני כחלק אינטגרלי ממנה (סעיף 12 לפסק הדין).

אני סבור שיישום עקרונות משפטיים אלה על מערכת היחסים בין הנתבעים, מוביל למסקנה לפיה הנתבע אינו שלוחו של הנתבע 1, למרות שהאחרון הוא זה שרשום כסוכן ביטוח אצל חברת מגדל.

כפי שהעיד הנתבע, כל אחד מהם מנהל את עסקיו בנפרד ללא שקיימת שותפות עסקית ביניהם.

בנסיבות אלה לא ניתן אפוא לחייב את הנתבע 1 בהיותו שולחו של הנתבע ודין התביעה נגדו להדחות.

סכום הנזק:
הנזק שנגרם לתובע הוא הצורך לפצות את חברת אלדן בסכום של 60,296 ₪, כפי שמלמד אישור של מנהל מחלקת תביעות של חברת אלדן.

אין מקום
לפסוק סכום כלשהו בגין עוגמת נפש ואובדן ימי עבודה.

לא הוכח מהם ימי העבודה שבהם נמנע התובע מלעבוד .


לגבי עוגמת נפש, אין מקום לפסוק סכום כלשהו בגין מרכיב זה, שכן מטרת דיני הנזיקין היא השבת המצב לקדמותו ולא הענשת המזיק.

סוף דבר
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע
60,296 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.7.06 שכן הסכום שולם ב- 10 תשלומים כפי שמלמד האישור של חברת אלדן.

מסכום הפיצוי יש להפחית השתתפות עצמית בסך 4,545 ₪.
אינני מקבל את טענת הנתבע לפיה ההשתתפות העצמית הינה בסכום של 5,000 $ שכן בעמוד 7 לפוליסה, קיימת התייחסות ספציפית לגובה ההשתתפות העצמית, שגוברת על התנאים הכלליים המופיעים בעמודים 3 ו- 6 לפוליסה.

לסכום זה יש להוסיף הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך
7,000 ₪ בתוספת מע"מ.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"א אב
תשס"ט, 11 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.










א בית משפט שלום 5659/06 אביטל שמואל נ' גלס רועי, רן הרניק (פורסם ב-ֽ 11/08/2009)