פסקי דין על לויס בר | פסקי דין על מגדל חברה לביטוח | פסקי דין על אור 87 אופיר שי (99) ואח' | פסקי דין על ורצקי רועי

20638/08 א     08/07/2009




א 20638/08 לויס בר בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ, אור 87 אופיר שי (99) בע"מ ואח' נ' ורצקי רועי




בעניין:

1



בתי המשפט


א
020638/08
בש"א 206008/09
בית משפט השלום תל אביב-יפו
08/07/2009
תאריך:
השופט ירון בשן
לפני





בעניין:

1. לויס בר בע"מ

2. מגדל חברה לביטוח בע"מ
3. אור 87 אופיר שי (1991) בע"מ
4. סמיקום תעשיות בע"מ
5. סמיקום לקסיס בע"מ
6. אינקסס בע"מ
7. כלל חברה לביטוח בע"מ.
8. עיריית אילת
9. הפניקס חברה לביטוח בע"מ
10. סבח אברהם
11. סבח אלי
המבקשים


נגד


ורצקי רועי

המשיב


החלטה

בבש"א 206008/09
ביקשו בעלי דין בת"א 20638/08 לדחות על הסף תביעה בגין נזק לרכוש, מחמת העדר עילה בדין, העדר יריבות, העדר חסרון כיס או העדר חוקיות. זו טענתם: התובע בוטח בחברת ביטוח זרה, שאינה מורשית לפעול בישראל. התובע פוצה על נזקיו בכסות של "הלוואה", אף שלא ידרש לעולם להשיבה. תביעתו אינה שלו, אלא למראית עין, ואינה אלא הסוואה
לתביעת שיבוב, של חברת ביטוח זרה, אשר לא יכולה להגישה בעצמה בגלוי.
התובע טען שהיה על הבקשה להיתמך בתצהיר והעובדות הנטענות בה לא הוכחו כראוי, אף שהמסמך שעליו בוססה אינו במחלוקת. הוא טען, שמותר לו לבטח את עסקו בחברת ביטוח זרה, הוא חתם על הסכם הלוואה שאותה התחייב להחזיר ותביעתו היא תביעת נזיקין פשוטה.

סעיף 22 לפקודת הנזיקין קובע, שהזכות לתרופה בשל עוולה, וכן החבות עליה,

אינן ניתנות להמחאה, אלא מכוח הדין. המחאה כזו אפשרית מכח סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, המעניק למבטחת את עילת התחלוף (המכונה גם "שיבוב"), דהיינו, הזכות לתבוע "בנעליו" של מבוטח שפיצתה, מכח עילת התביעה שהיתה עומדת לו אלמלא הפיצוי. זהו המקרה היחיד הנוגע לדיוננו, שבו התיר הדין את המחאת זכות התביעה בנזיקין.

מתעודת עובד הציבור שצורפה לבקשה עולה, שהמבטחת הזרה שבה ביטח עצמו התובע פועלת בישראל בניגוד לחוק הפיקוח על עסקי ביטוח,
תשמ"א - 1981 ואין לה רישיון לעסוק בביטוח בישראל. ממילא אין היא בבחינת "מבטחת" לפי חוק חוזה הביטוח,
ואין לה זכות להגיש בבית-משפט ישראלי תביעת שיבוב. הבקשה נשענת על מסמך, שאינו במחלוקת, הנושא את הכותרת "שטר פיטורין והסכם סופי מלא". לפי תוכנו, התובע היה מבוטח בחברת ביטוח זרה ונגרם לו נזק. חברת הביטוח שילמה לו סכום לסילוק תביעתו. הסכום מכונה "הלוואה". התובע התחייב לחתום
על יפוי-כח בלתי חוזר לעו"ד מליץ
אשר יגיש תביעה נגד המזיק. עם קבלת פיצוי, "יסלק תחילה את ההלוואה" ואת היתרה יעביר לתובע. עוד הוסכם "במידה והתביעה תידחה ו/או סכום הפיצוי יהא קטן מסכום ההלוואה, תהפוך ההלוואה לשיפוי מלא."

משמעות המסמך ברורה: התובע מכר למבטחת הזרה את הזכות לתבוע בשמו את כל נזקיו ובכלל זה הנזקים שבגינם כבר פיצתה אותו. אם תצליח התביעה, תהנה ממנה קודם כל המבטחת הזרה, ורק לאחר ש"תושב ההלוואה" יהנה התובע עצמו מהזכיה. אם תכשל התביעה, לא יהיה התובע חייב להשיב למבטחת הזרה דבר. על פי תכליתו, "שטר הפיטורין"
לא עוסק כלל בהסכם הלוואה.
גם לא מדובר ב"מימון ביניים" של נזקי התובע, עד שיפרע מהמזיק. מדובר בתשלום תגמולי ביטוח לכל דבר וענין ולהם נוספת המחאת זכות התביעה בנזיקין, תוך יצירת תחליף מלאכותי לעילת השיבוב, אשר לא עומדת למבטחת הזרה. למעשה, התובע המחה את זכות תביעתו למבטחת הזרה, בתנאים רעים יותר, מהתנאים הקבועים בסעיף 62 לחוק חוזה הביטוח. סעיף 62 לא מעניק למבטחת כח להגביל את זכות התביעה של המבוטח על יתרת נזקיו (שבגינם לא קיבל תגמולי ביטוח), או להכפיף את זכותו לגבות בגינם פיצוי, להצלחת תביעת השיבוב שלה עצמה. בוודאי שאין למבטחת התובעת תביעת שיבוב לפי סעיף 62 כח לקשור את המבוטח (ב"יפוי כח בלתי חוזר") בתביעתו שלו, לעו"ד המייצג את האינטרסים של המבטחת!

בין הסכום שתבע התובע לסכום שקיבל מהמבטחת הזרה פער, המשקף כנראה נזק שנגרם לו עצמו ואשר בגינו הוא לא קיבל כל פיצוי. לא מצאתי שיש בבקשה הצדקה למנוע מהתובע לתבוע נזק זה. הקושי הוא, שלכאורה, על-פי תנאי "שטר הפיטורין", כל סכום שבו יזכה התובע בתביעתו יועבר למבטחת הזרה לכיסוי ה"הלוואה" – ורק לאחר כיסוי ה"הלוואה" יהנה התובע עצמו מהפיצוי. על מנת להבהיר ענין זה הופנתה לעו"ד מליץ השאלה הבאה: "האם יכול עו"ד מליץ להתחייב שאם ינתן פסק-דין על סכום ההפרש בלבד ויצויין במפורש שהסכום מיועד לשמש פיצוי בגין הנזק שבגינו לא
קיבל התובע תשלום מחב' הביטוח, והסכום מיועד לתובע עצמו בלבד, אכן יועבר הסכום לתובע עצמו והמבטחת הזרה לא תדרוש אותו?"
השיב עו"ד מליץ: "עו"ד מליץ יוכל להתחייב וליתן תצהיר כי אם יזכה התובע בתביעה הסכום שיפסק ישולם לחברת אגרוביט אחזקות בע"מ לכיסוי הסכם ההלוואה ובכפוף אליו ולא לתובע".
משמע: אין לבית המשפט אפשרות לצמצם את התביעה רק לסכום שבגינו עדיין לא פוצה התובע
ולהבטיח שהתובע אכן יקבל סכום זה.

ענין זה מדגים יפה פגיעה ממשית שנגרמת למבוטח המתקשר בעסקת ביטוח מקפחת עם מבטח זר הפטור מעולו של הפיקוח על עסקי ביטוח, שנועד להגן על מבוטח, מהתקשרות בעסקת ביטוח חמסנית. האינטרס הציבורי מחייב להגן על המבוטח גם מסיכונים הנוגעים לאיתנותו
הפיננסית
של מבטח שאינו מפוקח, לאמינותו, ולכפיפותו לנורמות המשפטיות הנוהגות בישראל. מותר לתובע לבטח עצמו בחברת ביטוח זרה, אך אסור לחברה הזרה עצמה, לעסוק בעסקי ביטוח בישראל לא רישיון. הגשת תביעת שיבוב היא פריבילגיה השמורה למי שעוסק בישראל בעסקי ביטוח כדין. אין חולק על זכותו של התובע עצמו לתבוע פיצוי ממי שהזיק לו. אלא, שהתובע לא יכול לתבוע נזק שכבר הוטב. טענת התובע היא שככל שכבר פוצה בגין הנזק מהמבטחת, תועבר הזכיה למבטחת והוא לא יהנה מכפל פיצוי. זוהי כמובן בדיוק המחאת זכות – והיא אסורה בנזיקין. שיקולים של טובת הציבור מחייבים למנוע ממבטחת זרה הפועלת בישראל שלא כדין, זכויות שייחד הדין למבטחת הפועלת בישראל כדין. אותם שיקולים גם מחייבים למנוע מהתובע ליצור "מראית עין", או פיקציה, שתאפשר למבטחת הזרה לנהל תביעת שיבוב לכל דבר, בבית משפט של מדינה שאת חוקיה היא מפירה.

הבקשה מתקבלת והתביעה נדחית. התובע ישא בהוצאות כל אחת מקבוצות המבקשים שלהלן בסך 5,000 ₪: המבקשות 1–2, המבקשת 3,
המבקשות 4–7, המבקשות 8–9, המבקשים 10–11.

המזכירות
תשלח ההחלטה לצדדים בדואר.

ניתנה בהעדר הצדדים, היום 8 ביולי 2009, ט"ז בתמוז התשס"
ט
.


ירון בשן
, שופט






א בית משפט שלום 20638/08 לויס בר בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ, אור 87 אופיר שי (99) בע"מ ואח' נ' ורצקי רועי (פורסם ב-ֽ 08/07/2009)