פסקי דין על יוניצור בע"מ | פסקי דין על שלום כהן ובניו | פסקי דין על אברהם כהן |

1232/99 א     06/01/2002




א 1232/99 יוניצור בע"מ נ' שלום כהן ובניו בע"מ, אברהם כהן




בעניין:

1



בתי המשפט


בית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א
001232/99


בפני
:
כבוד הנשיא, השופט ורדי זילר
תאריך:
06/01/02




בעניין:
יוניצור בע"מ



ע"י ב"כ עו"ד
אמסטר ואח'

התובעת


נ
ג
ד



1. שלום כהן ובניו בע"מ

2. אברהם כהן


ע"י ב"כ עו"ד
הר-אבן

הנתבעים




החלטה

תביעה זו נתבררה כתביעה "בעייתית"
כבר מתחילתה. המדובר הוא בתביעה החובקת לפי האמור בה "עולם ומלואו" של עבודות שבוצעו ושעליהן סבה המחלוקת שבין הצדדים. המסמכים שצורפו לכתבי הטענות (בני כ-50 סעיפים כל אחד) מסתכמים בלמעלה ממאה, ואין הם אלא קצה קצהו של קרחון בעל היקף רב מאוד, הכל כמפורט בהמשך.
כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה עמד בית המשפט ועמדו הצדדים על הקושי הרב בפני
ו יעמדו הצדדים בניהול הליך זה בכלל, ובניהולו בבית המשפט בפרט. בצו שניתן בישיבת בית המשפט מיום 1.9.99 נאמר, בין השאר, שאם ההליך יתנהל בפני
בית המשפט לא יהיה מנוס מ"הטלת מטלה על התובעת להגדיר במדויק, פריט פריט.. כל פריטי התביעה, כולל מועד עשיית העבודה, על-ידי מי, עלותה, מכוח מה נטענת עלות זו וכל כיוצא בזה, ולאחר מכן להטיל על הנתבעת תגובה והתייחסות פרטנית לכל פריט כזה. תגובה זו תכלול טענה נגדית מלווה בפירוט זהה על גרסתה שלה על-ידי מי, מתי ובאיזה עלות בוצע כל פריט עבודה... תלם זה, הוא התלם היחיד האפשרי בתביעה מסוג זה, יחייב מאמץ עבודתי רב מאוד מכל אחד
מהצדדים, ולא פחות חשוב השקעת כספים בהיקף גדול בהוצאות המומחה...". באותה ישיבה ניתנה אפשרות לצדדים "לבחון דרך שיהיה בה לחסוך מהם את נתיב הייסורים האמור...", ולצורך כך נקבעה ישיבת קדם נוספת. מאז אותה ישיבה נקבעו מספר ישיבות שכולן נדחו
משום שלא עלה בידי הצדדים
להגיע, ולו לקטן שבהסכמים, שיאפשרו ניתוב ההליך בדרך שתייתר את "העמל והתלאות" שנראו כבר אז כמעט בלתי נמנעים. סופו של דבר שהצדדים נעתרו להמלצת בית המשפט וגם (ואולי בעיקר) להמלצת באי-כוחם (זאת לאחר שהם סירבו להצעות כאלו), והוסכם ביניהם על מינוי מומחה. גם מסכת מינוי המומחה לא עברה "ללא תלאות", כשכל צד מתנגד להצעות רעהו עד שלא היתה ברירה אלא למנות מומחה על-ידי בית המשפט. בית המשפט מינה את מר אל-יניב כמומחה.
מינויו של מר אל-יניב לא שם קץ ל"סאת הייסורים". ביום 24.9.2000 נתקבל מכתב מהמומחה ובו נאמר כי מהפגישה שנערכה בינו לבין הצדדים התברר כי מדובר ב"כמות מסמכים עצומה ובעיות רבות מאוד". בנסיבות אלו הוא הודיע שהוא צרף אליו, בהסכמת הצדדים, עזרה "בבדיקת הכמויות וניתוח העלויות". בהמשך נתקבלו הודעות נוספות ממר אל-יניב, ובהן טרוניות על כך שהצדדים מתחמקים ממסירת חומר, מבטלים פגישות ואינם מופיעים לפגישות, וכי בנסיבות אלו הוא מבקש לשחררו מהטיפול בתיק. ביום 7.12.2000 נתתי החלטה בה נאמר, בין השאר, כי "התמונה הכללית, כפי שמתוארת על-ידי מר אל-יניב, תואמת את הגישה של הצדדים עצמם (להבדיל מבאי-כוחם) כפי שהשתקפה בדיונים בתיק עד שהושגה ההסכמה להפנות את הנושא למומחה". בהמשך ההחלטה נאמר שאין מדובר "בתכנית כבקשתך" שהצדדים בני חורין לנהוג בה כעולה על רוחם, אלא הם כבולים, גם כשהם בפני
המומחה, לסדרי דין ולסדר תקין, ולכוחות וסמכויות שיש למומחה. הפניתי את תשומת לב המומחה לכוחות וסמכויות אלו, ולא נעתרתי לבקשתו להשתחרר מתפקידו. גם בהמשך נתקבלו הודעות מהמומחה בדבר אי שיתוף פעולה כזה או אחר מצד מי מהצדדים.
סופו של דבר שביום 7.11.2001 העביר המומחה לבית המשפט את חוות דעתו, תוך בקשה ש"אחווה דעתי" בנושא שכר הטרחה המגיע לו. הסכום שנראה בעיניו ראוי הוא 66,000 ₪ בצרוף מע"מ, כשמתוך סכום זה נתקבל על ידו עד אותו מועד 20,000 ₪. בצו שניתן על-ידי נתבקשו הצדדים להודיעני מהי עמדתם לגובה שכר הטרחה הנ"ל, והם הודיעוני ביום 22.11.2001 כי "הוכו בתדהמה נוכח החשבון שהוגש להם". הם הוסיפו ואמרו שלפי ניסיונם "הם לא נתקלו עד כה בדרישת שכר בהיקף כזה", וכי הם "סבורים כי שעות העבודה הנקובות אינן מציאותיות ואינן משקפות את העבודה". לדעתם הסכום המגיע למומחה הוא 20,000 ₪, ובקשתם היא שבית המשפט יתן להם "הגנה כנגד דרישת שכר מוגזמת ובלתי ריאלית כזו".
העתק הודעה זו הועבר למומחה, תוך הצעה שהצדדים "יבחנו יחדיו אפשרות להשגת הסדר מוסכם בעניין גובה שכר הטרחה". משלא הושג הסדר כזה, נתקיים ביום 4.12.2001 דיון, ובו הוריתי על הצדדים לסכם את טענותיהם, דבר שנעשה על-ידם.
טענת המומחה היא שהשכר בו הוא נקב מבוסס, ככל שהדבר נוגע לו עצמו, על מכפלה של מספר שעות עבודה במחיר שנקבע לשעת עבודה על-ידי ארגון מקצועי, ול-60% ממכפלה כזו עבור שעות העבודה שהוקדשו לעניין על-ידי "כוח עזר חישובי" לו נזקק בהסכמת הצדדים. לכך הוסיף "שעות הדפסה".
טענת בעלי הדין היא שיש הגזמה רבתי, הן במכסת השעות המתוארת על-ידי המומחה והן בגובה הסכום שנדרש בגין כל שעת עבודה. טענה נוספת היא שהסכמת בעלי הדין ל"כוח העזר" שנלקח על-ידי המומחה לא היתה הסכמה גם לשכרו. טענה נוספת שנשמעה היא שעל בית המשפט להימנע מלאפשר יצירת נורמה, לפיה נוטלים מומחי בית המשפט, הממונים על-ידי בית המשפט, שכר העולה על זה אותו הם נוטלים כשהם נותנים שירותים לצד מהצדדים שלא על דרך של מינוי על-ידי בית המשפט.
לא בכדי פרטתי בתחילת החלטתי את דרך החתחתים ואת ההיקף צורך הזמן המקופל בתוך מחלוקות הצדדים. עוד בטרם מונה המומחה היה ברור שאין סיכוי לשמץ שמצה של הבנה בין הצדדים, זאת חרף העובדה שאחרי ככלות הכל המחלוקות שביניהם סבות בעיקרן סביב מציאות עובדתית, וניתן היה לצפות שמינימום של תום לב שצריך להדריך את הצדדים, היה מביא לכך שלא כל צד יכחיש מציאות עובדתית הנטענת על-ידי רעהו.
מסתבר עתה שגם ההיקף שאליבא דכל הצדדים היה היקף גדול מאוד של דיונים שהתנהלו בפני
המומחה, לא יכול היה לשים קץ לתופעה זו. מסיכומי בעלי הדין נמצאתי למד שעדיין לא הוכרעו חילוקי דעות המורכבים כולם "מפריטים עובדתיים קטנים הדורשים שמיעת ראיות והכרעה", והכל אודות סכום של כמליון ₪ בו לא הכריע, לדברי בעלי הדין, המומחה. כדוגמאות לסוג המחלוקות מביאים בעלי הדין מחלוקת בה "הקבלן טען כי העבודה בוצעה בקווי ביוב שאינם שייכים לו על פי הוראה אישית ממר שלום כהן", ומחלוקת נוספת על "תיקון ביוב 80/13, המזמין טוען שהוא בצע את התיקון, הקבלן טוען כי במידה והיה צורך בביצועו הרי שזה בוצע על ידו", ומחלוקת על "הנמכת שוחת ביוב בדירה 78/4, שני הצדדים טוענים לביצוע העבודה כל אחד על-ידו".
דוגמאות אלו ממחישות את ההיקף הגדול מאוד של עניינים שצריך היה לדון בהם. המומחה אומר כי כמות הקלסרים והתיקים שהועברה אליו "היתה גדולה ביותר", וכי הוא היה צריך להקדיש זמן רב לעיון בכל אלו, כשחלק התברר כבלתי רלוונטי כלל ועיקר. לא זו אף זו, נוכח סוג הטענות שהעלו הצדדים הם נדרשו, לפי גרסת המומחה, ליתן מסמכים ותגובות והסברים, הכל ביחס לטענות אלו, ולאחר מכן היה על המומחה לחזור וללמוד את כל אלו עד ש"במקרים מסוימים הרגשתי שאני חוזר אחורה במקום להתקדם". הדברים הוחמרו נוכח הפער העובדתי הקיצוני של טענות הצדדים שנטענו על-ידי כל צד, שכל אחד מהם גרס שהוא היה זה שביצע עבודה מסוימת. בהעדר מיסמוך או ראייה אחרת המחזקת את גרסת מי מהצדדים, נותר המומחה (שהוא מומחה בהנדסה ולא בחשיפת אי אמת במצבים נעדרי ראיות) במצב של תיקו, ואכן כפי שכבר הוזכר, נותרו מחלוקות המסתכמות בכמליון ₪ בהם נוצר מצב של תיקו כזה. לכל אלו יש להוסיף דחיות על דחיות של ישיבות, חלקן שנעשו ברגע האחרון, רובן בשל הנתבעת, דבר שגרם לא רק השהייה אלא גם את בזבוזו של זמן יקר שהוקדש על-ידי המומחה ללימוד לקראת ישיבה, כשהמומחה נדרש לחזור וללמוד את הנושא לקראת הישיבה הבאה.
כל מסכת הייסורים הזו התייחסה, אליבא דמומחה, למאות פריטים, וכשאני משווה לנגד עיני את הדוגמאות שהובאו לעיל מפי בעלי הדין, אני יכול לתאר את משך הזמן ותחושת בזבוז הזמן הנגרם מעיסוק במטריה שאי אפשר לטעון גביה שמי מהצדדים מוכן לעזור בפתרונה.
דברים אלו של המומחה מתיישבים באופן מלא עם עמדתם של הצדדים (להבדיל מבאי כוחם) כפי שנמסרה לי בשלבי קדם המשפט. אין תימה שמאות פריטי מחלוקת מצריכים מיון, סיווג, לימוד, קליטת טענות, שמיעת הסברים, וכל כיוצא בזה, הכל כמתואר על-ידי המומחה, והכל תוך היעזרות בכוח עזר לעריכת החישובים.
ערכתי בירורים אודות נוהגי בית-משפט השלום בקביעת שכר טרחת מומחה הנדסי, כשמדובר בליקויי בנייה, זאת משום שרוב התביעות בנושא זה מתבררות היום בבית-משפט השלום. הבינותי כי הממוצע שנפסק למהנדס בגין חוות דעת הנוגעת לדירה אחת הוא כ-1,500 דולר בצרוף מע"מ.
מדובר אמנם במטריה שאינה זהה, ואולם היא דומה לפחות בכל הנוגע לדיסיפלינה של המומחה. לפי אמת מידה זו חוות דעת המומחה בענייננו היא "שוות ערך" למתן חוות דעת בפחות מעשר דירות. נראה לי שהשוואה זו אינה מיטיבה עם טעון בעלי הדין. סבורני שלא אטעה שכל מומחה יבחר, אילו ניתן לו הדבר, במתן עשר חוות דעת על דירות, ובלבד שלא להיקלע לסבך שנארג על-ידי הצדדים, שקיפל בתוכו עוד מימי שלב קדם המשפט גישה שלא לקדם בירור ענייני ובתום לב של המחלוקת.
בכל הנסיבות הללו לא הייתי מתערב בשכר שנתבע על-ידי המומחה, ואולם משעה שהוא נתרצה להעמיד את שכרו על 50,000 ₪ בצרוף מע"מ, לא אכפה על בעלי הדין את תשלום שכר הטרחה המקורי שהוצע על-ידי המומחה.
סופו של דבר שאני מאשר שכר טרחה של 50,000 ₪ בצרוף מע"מ. כל צד ישלם את יתרת חלקו תוך 15 יום מהיום.
ניתנה היום כ"ב בטבת, תשס"ב (6 בינואר 2002) בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.



ורדי זילר
, נשיא




001232/99א
053 ורדי זילר







א בית משפט מחוזי 1232/99 יוניצור בע"מ נ' שלום כהן ובניו בע"מ, אברהם כהן (פורסם ב-ֽ 06/01/2002)