פסקי דין על יצחק פרץ | פסקי דין על חנה פרץ | פסקי דין על יהודה קלוש ואח' | פסקי דין על הוועדה המיוחדת לפי חוק ישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005

1251/09 עתמ     16/08/2009




עתמ 1251/09 יצחק פרץ, חנה פרץ, יהודה קלוש ואח' נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק ישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
בשבתו כבית משפט לענינים מינהליים
עת"מ 1251/09



לפני:
כבוד השופטת מוסיה ארד
- נשיאה


16/08/2009





1. יצחק פרץ

2. חנה פרץ
3. יהודה קלוש
4. יניב בוצר
5. חיים אליהו אברג'יל
בעניין:

ע"י ב"כ עו"ד
יוסי פוקס ואח'

העותרים


נ
ג
ד



הוועדה המיוחדת לפי חוק ישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005



באמצעות עו"ד אחוה ברמן

מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי)

המשיבה



פסק דין

1.
עניינה של עתירה זו בהחלטות הוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, תשס"ה-2005 (להלן – "הוועדה המיוחדת" ו"החוק", בהתאמה), לפיהן נדחו בקשותיהם של העותרים לתשלום מיוחד ולהצטרפות להסכם העתקה.

עיקרי העובדות הצריכות לעניין
2.
עותר 1 התגורר בשכירות בקרוואן בשכונת הקרוואנים בישוב נווה דקלים משנת 1996 ועד ליום 20.1.04. בחודש ינואר 2004 נישא עותר 1 לעותרת 2 והשניים עברו להתגורר יחדיו בשכירות בבית מס' 631 של חברת עמידר בישוב. עותרים 3-5 הנם בחורים רווקים אשר התגוררו אף הם בשכירות בשכונת הקרוואנים בישוב נווה דקלים (עותר 3 משנת 2000 ועותרים 4-5 משנת 1996). אין חולק כי בעת שעותר 1 ועותרים 3-5 עברו להתגורר בקרוואנים, הם חתמו על חוזי שכירות מול "נווה דקלים" אגודה קהילתית כפרית בע"מ (להלן – אגודת נווה דקלים). זו האחרונה השכירה להם את הקרוואנים מכוח חוזה בינה לבין המועצה האזורית חוף עזה (להלן – המועצה), אשר שכרה את המבנים מהחברה המשכנת עמידר.

3.
לאחר הפינוי הגישו העותרים תביעות לוועדת הזכאות הפועלת מכח סעיף 10 לחוק. בתביעות אלה דרשו, בין היתר, להעניק להם פיצוי לשוכר בדיור הציבורי לפי סעיף 38 לחוק וכן לצרפם להסכם העתקה בהתאם לסעיף 85 לחוק. ועדת הזכאות דחתה את התביעות ביחס לדרישות אלה, בנימוק כי בשנת 2001 רכשה המועצה את הקרוואנים מאת עמידר ולפיכך אין לראות את העותרים, מאותה עת ואילך, כשוכרים בדיור הציבורי.

4.
נוכח החלטת ועדת הזכאות, פנו העותרים לוועדה המיוחדת הפועלת מכח סעיף 137 לחוק. הוועדה המיוחדת סירבה לבקשותיהם, מן הטעם שניתן על ידי ועדת הזכאות. העותרים לא השלימו עם החלטה זו ומכאן העתירה.

טענות הצדדים


5.
העותרים טוענים כי הוועדה המיוחדת שגתה בהחלטתה לדחות את בקשותיהם. העותרים מכירים בכך שתנאי הזכאות המפורטים בסעיף 38 לחוק אינם מתקיימים במלואם בעניינם. ואולם, הוועדה המיוחדת הוסמכה לאשר תשלום מיוחד לפנים משורת הדין, למי שלא מתמלא בו, בשל נסיבות מיוחדות, תנאי מתנאי הזכאות לפיצויים לפי החוק. לפי הטענה, הוועדה המיוחדת דחתה את בקשותיהם מאותו טעם שניתן על ידי ועדת הזכאות וכלל לא התייחסה בהחלטתה לנסיבות המיוחדות בעניינם. בכך פעלה הוועדה המיוחדת למעשה, כוועדת זכאות נוספת ולא מילאה את ייעודה הקבוע בחוק.

6.
הנסיבות המיוחדות המתקיימות בעניינם של העותרים, מצדיקות לטענתם
אישור תשלום מיוחד בהתאם לפיצוי שניתן לשוכר בדיור הציבורי. העותרים עברו להתגורר בקרוואנים כשוכרים ציבוריים של עמידר. עד למועד הפינוי מבתיהם באוגוסט 2005, לא ניתנה להם כל הודעה על שינוי בבעלות על הקרוואנים. השינוי אף לא נשא כל סממן חיצוני וההתנהלות בנושא היתה ללא כל שינוי. כמו כן, עותר 1, אשר התגורר מספר שנים בקרוואן, קיבל מיד עם נישואיו בשנת 2004, דירה בשכירות ציבורית מחברת עמידר. עובדה זו מחזקת את הטענה לפיה לעותרים לא הייתה כל סיבה להניח כי
חל שינוי בעניינם. עוד נטען, כי אלמלא הפינוי, יכולים היו העותרים להמשיך ולהתגורר בביתם באין מפריע כדיירים מוגנים, כפי שעשו מאז שנת 2001 ועד לפינוי. בשל הפינוי הורע מצבם והם ייאלצו לשכור דירה בשכירות פרטית בעלות גבוהה לאין ערוך. מצבם יורע אף בכך שהם ייאלצו להתנתק מקהילתם, הואיל וצירופם להסכם העתקה מותנה במתן הפיצוי המבוקש. נוכח הנסיבות המיוחדות אשר מנעו מן העותרים להיחשב כשוכרים ציבוריים במועד הרלוונטי לפיצוי לפי החוק, טוענים העותרים כי יש להתערב בהחלטות הוועדה המיוחדת בעניינם ולאשר להם תשלום מיוחד.

7.
העותרים מוסיפים וטוענים כי כוונת המחוקק בסעיף 38 לחוק הייתה להבחין בין שכירות ציבורית לבין שכירות פרטית. לטענתם, מבחינה מהותית אין נפקא מינה אם חברת עמידר היא בעליהם של הקרוואנים או אם המועצה הנה הבעלים. זאת הואיל וגם המועצה הנה למעשה גוף סטטוטורי אשר הוקם על פי חוק והוא ממומן על ידי המדינה.

8.
המשיבה טוענת בתשובה לעתירה כי אין עילה להתערב בהחלטת הוועדה המיוחדת. לטענתה, לא מתקיימים בעותרים התנאים המזכים בפיצוי בעד שכירות בדיור ציבורי, הואיל והחל משנת 2001, הבעלות בקרוואנים לא הייתה של המדינה אלא של המועצה. לפי הטענה, גם לא מתקיים בעניינם של העותרים הרציונל שביסוד קביעת הפיצוי בגין זכות שכירות בדיור ציבורי. רציונל זה מתבסס על ההנחה כי זכות השכירות של השוכר בדיור הציבורי מקנה לו לכאורה אפשרות לרכוש את הזכויות בבית המגורים, אף שלא עשה כן בפועל, ובכך להפוך ל"בעל זכות בבית מגורים". מדובר למעשה בפיצוי בגין אובדן האפשרות לרכוש את הבית במחיר מוזל באחד ממבצעי רכישת הדיור הציבורי. במקרה דנן הואיל והקרוואנים הועברו מעמידר לבעלות המועצה, ממילא לא הייתה לעותרים כל אופציה להשתתף במבצעי רכישת הדיור הציבורי ולכן אין מקום לפצותם בגין אובדן אפשרות זו. עוד טוענת המשיבה, כי "אין סבירות שעמידר היתה מציעה למכירה מבנה מסוג קרוואן במבצע לרכישת דיור ציבורי". לבסוף טוענת המשיבה כי מתן תשלום מיוחד לעותרים בעד המגורים בקרוואן, שעה שלא הייתה להם זכות שכירות בדיור ציבורי בישוב המפונה, לא מעמיד אותם במקום שבו עמדו ערב הפינוי, אלא מיטיב את מצבם באופן מהותי.


9.
אשר לטענה כי לא הודע לעותרים על העברת הבעלות על הקרוואנים מעמידר למועצה עד למועד בו פונו מביתם, תשובתה של המשיבה היא כי אין בכך כדי להצדיק מתן תשלום מיוחד לעותרים. בעת הדיון בעתירה העלה יו"ר הוועדה המיוחדת, נימוק אשר לא צוין בהחלטת הוועדה המיוחדת או בכתב התשובה לעתירה. לפי נימוק זה, אין זה מתפקידה של הוועדה המיוחדת לפצות את העותרים בגין מחדל של המדינה ולפיכך מקומן של הטענות בעניין הנזקים שנגרמו לעותרים עקב אי מסירת המידע, בתביעת נזיקין נפרדת נגד המדינה או מי מטעמה.

10.
לעניין ההצטרפות להסכם ההעתקה השיבה המשיבה כי הצטרפות להסכם זה מותנית בזכאות לפיצוי בגין בית מגורים. הואיל והעותרים אינם זכאים לטענתה לפיצוי כאמור, אין הם זכאים אף להצטרף להסכם העתקה.

11.
בכתב התשובה נטענה גם טענה בעניינה הספציפי של עותרת 2. הואיל והוועדה המיוחדת כלל לא התייחסה בהחלטתה לעותרת 2, הרי שלא היה מקום להעלות נימוק חדש בכתב התשובה. לפיכך, אין מקום להתייחס לטענה זו.


דיון והכרעה

12.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין העתירה להתקבל.

13.
סעיף 38 לחוק, שכותרתו "פיצוי לשוכר בדיור ציבורי", קובע:

"38.
(א) בסעיף זה, "בעל זכות שכירות בדיור ציבורי" – ישראלי בעל זכות שכירות שאינה חכירה, לגבי בית מגורים ביישוב מפונה, על פי חוזה שכירות כמפורט להלן, שנחתם לפני היום הקובע:
(1)
חוזה בין בעל זכות השכירות לבין חברת שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ או ההסתדרות הציונית הלאומית, שנחתם מכוח חוזה בינה לבין המדינה;
(2)
חוזה בין בעל זכות השכירות לבין האגודה השיתופית ההתיישבותית של היישוב שבו נמצא בית המגורים, שנחתם מכוח חוזה בינה לבין גורם המנוי בפסקה (1), שהורשה לכך לפי חוזה בינו לבין המדינה.

(ב) בעל זכות שכירות בדיור ציבורי שמרכז חייו ומקום מגוריו הקבוע כדין, ביום הקובע ובמשך שנתיים רצופות לפחות לפני היום קובע, היה בבית המגורים שלגביו יש לו זכות כאמור, זכאי לפיצוי שסכומו יחושב לפי הוראות סעיף 5 בתוספת השניה".

כפי שטענה המשיבה בכתב תשובתה, מטרת הפיצוי הניתן לפי סעיף 38 לחוק,
לפצות בגין אובדן האפשרות לרכוש את הבית במחיר מוזל באחד ממבצעי רכישת הדיור הציבורי.


בנוסף נקבע בסעיף 85 לחוק, שכותרתו "העתקת אגודה שיתופית התיישבותית ומגורים" כי המתיישבים הזכאים להיכלל בהסכם העתקה הם "חברים בקבוצה המונה רק זכאים לפיצוי לפי סימן א' לפרק זה, ...". סעיף 38 לחוק נכלל בסימן א' לפרק הרלוונטי בחוק (פרק ה' - "פיצוי בשל בית מגורים").

14.

אין חולק כי העותרים היו זכאים לפיצוי לפי סעיף 38 אלמלא העברת הבעלות שאירעה בשנת 2001. בחוות דעת של היועץ המשפטי למנהלת סל"ע נקבע, כי קרוואן ששימש למגורים בפועל כמוהו כ"בית מגורים" לפי החוק (נספח מש/4 לכתב התשובה). בהתאם לקביעה זו, קיימת עקרונית האפשרות להכיר בפיצוי גם בגין אובדן האפשרות לרכוש קרוואן. כמו כן,
העותרים עונים על דרישת הוותק המפורטת בסעיף 38(ב) לחוק ואין חולק כי בשנים הראשונות למגוריהם בישוב נווה דקלים ועד להעברת הבעלות מעמידר למועצה בשנת 2001, התקיימה בעניינם, במלואה, השרשרת החוזית המפורטת בסעיף 38(א)(2) לחוק. אלמלא העברת הבעלות, היו תביעותיהם של העותרים מתקבלות על ידי ועדת הזכאות ועניינם כלל לא היה מגיע לשולחנה של הוועדה המיוחדת.

משהגיע עניינם של העותרים לפתחה של הוועדה המיוחדת, היה עליה לתת את הדעת לכך שלא נמסרה לעותרים כל הודעה בדבר העברת הבעלות מעמידר למועצה, חרף העובדה כי העברה זו שללה מהם את מעמדם כשוכרים בדיור ציבורי ומנעה מהם את האפשרות לרכוש את ביתם באחד ממבצעי הדיור הציבורי. אכן, לעותרים לא הייתה זכות למנוע מעמידר להעביר את הבעלות בקרוואנים למועצה, אך אילו היה המידע על כך מובא לידיעתם, היה בידם למנוע את הפגיעה בהם על ידי מעבר לדיור ציבורי אחר ובכך לשמור על זכותם לרכישה במחיר מופחת ועם הפינוי לקבל פיצוי לפי החוק. אי התחשבות בהימנעות עמידר מליידע את העותרים מביאה לתוצאה בלתי סבירה לפיה חבריהם ושכניהם של העותרים, שהתגוררו כמותם בדיור ציבורי, שלא נמכר על ידי עמידר למועצה, יקבלו את הפיצוי לפי סעיף 38, והעותרים שהתנהלו כמותם – לא יקבלו דבר.

15.
הוועדה המיוחדת ציינה בהחלטתה כי "חברי הוועדה סבורים, שלא מתקיימות בעניין זה נסיבות מיוחדות המצדיקות כי יינתן למבקשים תשלום מיוחד, לפנים משורת הדין, כבקשתם...", אולם בהחלטתה אין כל התייחסות לטענות שנטענו לפניה בדבר נסיבות מיוחדות ואין בה כל הסבר מדוע נסיבות אלה אינן מצדיקות מתן תשלום מיוחד. הוועדה לא התייחסה בהחלטתה לכך שהמידע על העברת הבעלות בקרוואנים, לא נמסר לעותרים ושהם לא ידעו ולא אמורים היו לדעת על כך עד למועד הפינוי.
בדומה, גם בתשובה לעתירה לא נמצאה כל התייחסות לנסיבות המיוחדות של העותרים. כל שנטען הוא כי בכך שהמידע אודות העברת הבעלות בקרוואנים לא נמסר לעותרים, אין כדי להצדיק מתן תשלום מיוחד.
בנסיבות אלה והואיל והוועדה המיוחדת לא התייחסה בהחלטתה "לטעמים בעטיים לא מתקיים אצל המבקש תנאי מתנאי הזכאות לקבלת הפיצוי על פי החוק" (ר' תקנה 5 לתקנות יישום תכנית ההתנתקות (כללים לאישור בקשה ולקביעת תשלום מיוחד (תשס"ו-2005)) והואיל וטעמים אלה מצביעים על כך שהדבר נובע ממחדלה של עמידר ליידע את העותרים על שינוי הנסיבות והעברת הבעלות השוללת מהעותרים את מעמדם כשוכרים ציבוריים, מניעת התשלום המיוחד מהעותרים היא החלטה החורגת באופן ברור ממתחם הסבירות. יצוין כי השלכת הרוחב של עמדת העותרים הנה מצומצמת מאוד, הואיל ולדברי בא כח העותרים, אשר לא נסתרו על ידי המשיבה, ישנו מקרה אחד בלבד הדומה בנסיבותיו למקרה הנדון כאן.

17.
בעת הדיון בעתירה העלה יו"ר הוועדה המיוחדת לראשונה את הטענה לפיה
דין טענותיהם של העותרים להתברר בהליך אחר של תביעה אזרחית נגד המדינה או מי מטעמה. לדבריו, נזקם של העותרים לא נגרם על ידי ההתנתקות, כי אם בגין אי מתן ההודעה בשנת 2001. הואיל וטענה זו לא נזכרה בהחלטת הוועדה המיוחדת ואף לא בכתב התשובה לעתירה, אינני רואה מקום לדון בה בשלב מאוחר זה ואני דוחה אותה על הסף. גם הטענה לפיה אין זה סביר שעמידר הייתה מוכרת את הקרוואנים, דינה להידחות. הטענה לא נזכרה בהחלטת הוועדה המיוחדת, היא נטענה לראשונה בכתב התשובה, ואף זאת ללא כל ביסוס עובדתי.

18.
התוצאה היא כי העותרים זכאים לתשלום מיוחד חלף הפיצוי לשוכר בדיור ציבורי לפי סעיף 38 לחוק. לפיכך ונוכח האמור בסעיף 85 לחוק, יש להכיר בהם כמי שזכאים להימנות על קבוצת מתיישבים לעניין סעיף 85 לחוק.

סוף דבר

19.
העתירה מתקבלת. עניינם של העותרים מוחזר אל הוועדה המיוחדת, על מנת שתפעל בהתאם לאמור בסעיף 18 לעיל.


המשיבה תישא בשכר טרחת עורך דינם של העותרים בסך 10,000 ₪ וכן בהוצאות העותרים.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, כ"ו באב, תשס"ט (16 באוגוסט 2009), בהעדר הצדדים.

מוסיה ארד
, נשיאה








עתמ בית משפט לעניינים מנהליים 1251/09 יצחק פרץ, חנה פרץ, יהודה קלוש ואח' נ' הוועדה המיוחדת לפי חוק ישום תכנית ההתנתקות התשס"ה-2005 (פורסם ב-ֽ 16/08/2009)