פסקי דין על עזבון אורי בר סלע ז"ל | פסקי דין על שרון בר סלע | פסקי דין על פלד ליאור ואח' | פסקי דין על המאגר הישראלי לבטוחי רכב "הפול" | פסקי דין על אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב |

20516/05 א     16/08/2009




א 20516/05 עזבון אורי בר סלע ז"ל, שרון בר סלע, פלד ליאור ואח' נ' המאגר הישראלי לבטוחי רכב "הפול", אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ








בית משפט השלום בתל אביב - יפו



16 אוגוסט 2009

ת"א 20516-05 עז' אורי בר סלע ז"ל ואח'
נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'







בפני

כב' השופטת
בלהה טולקובסקי


התובעים

1
.
עזבון אורי בר סלע ז"ל

2
.
שרון בר סלע

3
.
פלד ליאור

4
.
ארנה אהרון

ע"י ב"כ עו"ד ש. כץ ואח'


נגד


הנתבעות

1. המאגר הישראלי לבטוחי רכב "הפול"
2. אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ש. ברקוביץ ואח'






פסק דין


מבוא
1.
תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").
המנוח, אורי בר סלע ז"ל (להלן: "המנוח"), יליד 1942, מצא את מותו בתאונת דרכים שארעה ביום 23.8.04, בהיותו כבן 62.

2.
הנתבעות מודות בחבות על פי החוק. המחלוקת בשאלת גובה הנזק מתמקדת בשאלת גובה השתכרותו של המנוח מעבודתו כאינסטלטור עצמאי.

3.
המנוח שהיה גרוש שנים רבות, הותיר אחריו שלוש בנות, הן התובעת 4-2, כדלקמן:
התובעת מס' 2, שרון בר סלע
(להלן: "שרון"), ילידת 1.2.86, כבת 18 וחצי, במועד התאונה.
התובעת מס' 3, ליאור פלד, ילידת 1962, כבת 42, במועד התאונה.
התובעת מס' 4, ארנה אהרון, ילידת 1967, כבת 37, במועד התאונה.
התובע מס' 1 הינו עזבון המנוח, ויצויין כי התובעות 4-2, הינן יורשותיו של המנוח, בחלקים שווים ביניהן (צו ירושה צורף כנספח ג' לתצהירה של שרון, ת/1).
4.
שרון שהיתה כבת 18 וחצי, במועד פטירת המנוח, סיימה לימודיה התיכוניים ועמדה לפני גיוס לצה"ל, כך שהיתה עדיין בגדר תלויה במנוח. שרון ציינה בתצהירה כי הוריה התגרשו בהיותה כבת 6 ומאז הגרושין, אביה המנוח גידל אותה לבדו שכן אמה עברה להתגורר בארה"ב, שם היא מתגוררת עד היום.

5.
ליבי על שרון שנותרה בגיל צעיר, יתומה מאב אשר גידל אותה כהורה יחיד מאז שחר ילדותה ועל פי עדותה, דאג לכל מחסורה במסירות ואהבה רבה. לא ניתן לשער אובדנה וצערה של שרון על פטירת אביה. יחד עם זאת, בבואי לפסוק את הפיצוי בגין פטירת המנוח, עלי לקבוע ממצאים באשר לשיעור השתכרותו, על פי ההלכות הנוהגות ומכלול הראיות שהובאו בפני
.

השתכרותו של המנוח

6.
המנוח עבד כאינסטלטור עצמאי.
שרון צרפה לתצהירה את שומות המס שהוצאו למנוח, בשנים 2003-2002 (נספח ד' לתצהיר, ת/1).
על פי שומת המס לשנת 2002, הכנסותיו של המנוח מעסק הסתכמו בסך של 37,667 ₪, דהיינו, סך ממוצע של כ- 3,139 ₪ לחודש, ובשערוך להיום, סך של כ- 3,580 ₪ לחודש.
על פי שומת המס לשנת 2003, הכנסותיו של המנוח מעסק הסתכמו בסך של 38,201 ₪, דהיינו, סך ממוצע של כ- 3,183 ₪ לחודש, ובשערוך להיום, סך של כ- 3,525 ₪ לחודש.

7.
התובעים טוענים כי המנוח השתכר הרבה מעבר להכנסותיו המדווחות והראיה שקיים משק בית ופרנס את עצמו ואת שרון, בכבוד וברווחה. התובעים מעריכים את הכנסותיו של המנוח בכ- 12,000 ₪ לחודש, על בסיס אומדן הוצאות המחייה שהוצאו עובר לתאונה.
הנתבעות טוענות מאידך כי התובעים לא עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח השתכרות העולה על הכנסותיו המדווחות של המנוח וכי יש לבסס חישוב הפיצויים על השכר המדווח.

דינן של הכנסות לא מדווחות

8.
הלכה היא כי הנטל להוכחת הכנסות שאינן מדווחות או הכנסות ששיעורן עולה על דיווחי הנפגע לרשויות המס, הינו נטל מוגבר, ראה לעניין זה; ע"א 200/63 צוף נ' אושפיז, פ"ד יז (4) 2400, ע"א 5794/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' בן שבח ואח'
, פ"ד נא (3) 489, ע"א 813/81 ציון חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון דוד בוסקילה, פ"ד לח (4) 785. יחד עם זאת, מקום בו עמד הנפגע, בנטל האמור, יחושב הפיצוי בגין הפסדי השתכרות, על בסיס ההכנסה שהוכחה בפועל, וכדברי כב' השופט (כתוארו אז) אור, בפרשת "בן שבח" הנ"ל: "... שותף אני לגישה על פיה יש לבחון בחון היטב את ראיותיו של מי שמבקש להסתמך, לצורך חישוב סכום הפיצויים המגיעים לו, על הכנסה בשיעור גבוה מאשר עליו הצהיר לשלטונות המס, מי שהוכיח שהוא נכון להצהיר הצהרות שאינן אמת, יש להקפיד עמו כשהוא מבקש להוכיח הכנסה בשיעור גבוה יותר, שהרי כבר הראה, שכשנוח לו הדבר, הוא מוכן להצהיר הצהרות שאינן אמת". בהמשך מורנו כב' השופט אור כי בפסיקת הפיצויים, אין מקום "להעניש" את הנפגע, תוך חריגה מעקרון היסוד העומד בבסיס פסיקת הפיצויים בנזיקין הוא עקרון "השבת המצב לקדמותו", וכדבריו: "אך הדרך להעניש את מי שהצהיר הצהרה שאינה אמת בפני
שלטונות המס אינה מחייבת בהכרח, שלילת מה שמגיע לו מכוח דיני הנזיקין. אם יתברר שפלוני הצהיר הצהרה שאינה אמת בפני
שלטונות המס, ניתן לדאוג שישלם את המגיע ממנו, את מה שלא שילם בעבר, על ידי כך שתוכן ראיותיו ופסק הדין שניתן בעניינו, ידווחו לשלטונות המס..." (פסקה 8 לפסה"ד).
אשר לקביעת בסיס השכר, לצורך חישוב הפיצויים המגיעים לתלויים במנוח שנפטר כתוצאה פגיעה בתאונה, מוסיף כב' השופט אור וקובע כי יש לפסוק לזכות התלויים "את נזק הממון שנגרם להם למעשה ונזק זה הינו הנזק כשהוא מחושב על פי הכנסתו האמיתית של המנוח, אפילו הצהיר בזמן מן הזמנים על הכנסה אחרת, נמוכה יותר", ובהמשך: "תלוייו של המנוח אינם אחראים לדיווח שדיווח המנוח לשלטונות מס הכנסה. לרוב אף אינם יודעים מה ועל מה דיווח המנוח, מפרנסם. על שום מה יינזקו הם בשל דיווח לא מהימן של המנוח".
כן ראה, ע"א 2664/05 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח אילן צוקרניק, תק-על 2006 (4) 4565 המאשר את פסק דינו של כב' השופט בנימיני, בת.א. (ת"א יפו) 2761/99 עזבון המנוח אילן צוקרניק ז"ל ואח'
נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'
, תק-מח 2005
(1) 4172, שם הוערכה הכנסתו של המנוח, בשיעור העולה על השכר המדווח, בין היתר על בסיס ראיות נסיבתיות בדבר רמת החיים והוצאות המחייה שהוצאו על ידי המנוח ומשפחתו.

השתכרותו של המנוח - הראיות

9.
מטעם התובעים נשמעה עדותה של שרון, כעדות יחידה.

10.
שרון ציינה בתצהירה ובעדותה כי לאחר פטירת המנוח, הבינה כי סכומי ההכנסות המדווחות, כפי שהן משתקפות משומות המס שהוצאו למנוח, אינם תואמים את הוצאות המחייה שנדרשו לצורך פרנסתם וקיום משק הבית.

11.
שרון ציינה כי מעבר להוצאות בגין שכר דירה בסך של כ- 2,750 ₪ לחודש (נספח ה' לתצהיר, ת/1), נשא המנוח בתשלומי ארנונה, מים, חשמל, טלוויזיה ותקשורת והוצאות בגין רכישת מזון. שרון הוסיפה וציינה כי אביה המנוח, מימן את הוצאות לימודיה, לרבות חוגים, בילויים ושיעורים פרטיים בתיכון.
שרון ציינה כי עובר לפטירת המנוח, השתתפה בקורס מדריכי שחיה וקורס מדריכי סקי במכון וינגייט, בעלות של כ- 5,000 ₪, כמפורט בקבלות שצורפו כנספח ז' לתצהירה, וכי בנוסף לחוגי שחיה במסגרת תחרותית, בתדירות יום יומית, נשא אביה בהוצאות נסיעה למחנות אימונים, תחרויות וכן הוצאות נסיעה לחו"ל, לחופשות סקי ומחנות אימונים בסקי ובשחייה, כמפורט בדו"ח כניסות ויציאות מהארץ המתעד שלוש נסיעות לחו"ל בשנת 2002 ונסיעה אחת לחו"ל בשנת 2003 (נספח ח' לתצהיר) .

12.
עדותה של שרון כי לא היתה מעורבת בענייניו הכספיים של אביה המנוח וכי אין ולא היתה לה כל ידיעה, בדבר גובה הכנסותיו ואופן ניהול עסקיו, סבירה ומקובלת עלי שכן אין זה ממנהגם של ילדים להיות מעורבים בענייניהם הכספיים של הוריהם.

13.
בנקודה זו ראיתי לציין כי רשימת ההוצאות שצורפה לסיכומים מטעם התובעים, אינה בגדר ראיה ולכל היותר ניתן לראות בה בגדר טענה והערכה של התובעים, בדבר ההוצאות הנטענות. כן לא ראיתי לקבל טענת התובעים כי ההימנעות מלחקור את שרון על הסכומים הנקובים בתצהירה, כעלויות מחייה, מהווה הודאה בנכונות הנטען שכן מעדותה של שרון עצמה עולה כי אין לה ידיעה אישית ואין ברשותה מסמכים המאשרים מרבית ההוצאות הנטענות, כך שעדותה בעניין זה, הינה בגדר עדות סברה. יש לציין כי מרבית ההוצאות הנטענות, לא הוכחו, משלא הוגשו קבלות או מסמכים המתעדים את סכומיהן ושרון אף הודתה בעדותה כי לא מצאה קבלות או מסמכים המתעדים ההוצאות הנטענות (עמ' 15 לפרוטוקול) ואף אינה יודעת מה היה ההסדר בין אביה המנוח ואמה, באשר למימון כרטיסי הטיסה לנסיעות לחו"ל לבקר את האם (עמ' 14 לפרוטוקול).

14.
שרון צרפה לתצהירה פרוט חיובים בכרטיס אשראי ליום 2.9.04. יצויין כי על פני הדברים נכללות בפרוט החיובים, הוצאות עסקיות רבות בגין רכישת מוצרי אינסטלציה וציוד טכני אך מאידך נכללות בו גם הוצאות פרטיות כגון; ביטוחים, עיתון יומי, אינטרנט, תשלומי חשמל וקופת חולים. מכל מקום, לא ניתן לאמוד את הוצאות המחייה הממוצעות, על בסיס פרוט חיובים לחודש אחד בסמוך לארוע התאונה.

15.
כאמור, סביר בעיני כי שרון לא היתה מעורבת בענייניו הכספיים של אביה המנוח. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מהחסר הראייתי והעמימות שנותרה בהיות עדותה של שרון, עדות יחידה של בעל דין בכלל ובהעדר ידיעה אישית של שרון, ברבים מפרטי עדותה, בפרט. התובעים לא דאגו לזמן לעדות, לקוחות או בעלי עסקים שיכלו להעיד בדבר היקף עבודתו והכנסותיו של המנוח או את מנהל החשבונות של המנוח. זאת ועוד, התובעים לא דאגו להמציא פרוט מלא של חשבונות הבנק של המנוח מהם ניתן היה אולי ללמוד מה היה סכומם הממוצע של הכספים שנכנסו לחשבון הבנק, מדי חודש בחודשו, ומה היה מצב החשבון והאם נלקחו על ידי המנוח הלוואות ומה היקפן. שרון העידה כי אינה יודעת מה היה מצב חשבונות הבנק והאם המנוח הותיר אחריו חובות (עמ' 14 לפרוטוקול) ודודתה, אשר על פי עדותה, טיפלה בעניינים אלה - לא הובאה לעדות.
זאת ועוד, שרון הודתה בעדותה כי ברשות המנוח היתה דירה שהיתה בבעלות אמו, סבתה של שרון, אשר נפטרה עובר לפטירת המנוח וכי בחייו, נהנה המנוח, מהכנסות משכר דירה. שרון העידה כי אינה יודעת מה היה גובה ההכנסה משכר דירה (עמ' 15 לפרוטוקול), אך ברי כי גם הכנסה זו, שימשה בידי המנוח למימון הוצאות המחייה.
המסמך היחיד בדבר כספים שנשארו בעזבונו של המנוח הינו אישור ק.ה.ל - קרן השתלמות לעובדים מיום 9.9.07 (נספח א' לתצהיר, ת/1), על פיו נמשכו, לאחר הפטירה, סכומים המגיעים לכ- 13,170 ₪. יחד עם זאת, לא הוגש אישור כלשהו ממנו ניתן ללמוד מה היו סכומי ההפקדות בקרן ההשתלמות ובאיזה תקופות הופרשו על ידי המנוח כספים לחסכון בקרן השתלמות.


קביעת בסיס השכר

16.
בחינת מכלול הראיות מעלה כי הכנסותיו המדווחות של המנוח, בערכים נומינליים של כ- 3,160 ₪ לחודש, אינה מתיישבת עם הוצאות מחייה מינימליות הנדרשות מעבר לתשלומי שכר דירה, בסך של 2,750 ₪ לחודש.
מאידך נותרה עמימות ראייתית באשר לשיעור הכנסותיו של המנוח משלא הובאה כל עדות המאפשרת לעמוד על היקף עבודתו והכנסותיו וכאשר שרון לא יכלה לשפוך אור בעדותה, על שיעור ההכנסה הנוספת משכר דירה או על שיעור ההוצאות הנטענות ככל שאינן מתועדות בקבלות.
עוד יש לציין כי התובעים נמנעו מלפרוס תמונה שלמה ומקיפה, בדבר מצבו הכספי של המנוח ומעבר לפרוט הוצאות בכרטיס אשראי, בחודש הפטירה, הכולל גם הוצאות עסקיות, בחרו שלא להגיש את פרוט חשבונות הבנק של המנוח ופרוט היתרות בחשבונות אלה, בתקופה של שנה-שנתיים, עובר לתאונה. בנסיבות אלה, לא ניתן לדעת אם המנוח עמד ביתרת זכות או חובה או שמא חלק מהוצאות המחייה, מומנו על דרך של משיכת יתר או נטילת הלוואות, ויוזכר כי הלכה היא שבעל דין הנמנע מלהביא ראיות או עדויות שהיה בהן כדי לתמוך בגרסתו, מטבע הדברים, קמה הנחה לרעתו כי לא היה באותן עדויות או ראיות כדי לסייע לו בהוכחת טענותיו, ראה לעניין זה: ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח'
, פ"ד מה (4) 651, ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, פ"ד מד (4) 595, 603-602 וע"א 2275/90 לימה נ' רוזנברג, פ"ד מז (2) 605, 615-614.

17.
סופו של יום, בבואי להעריך את שיעור הכנסותיו של המנוח, איני סבורה כי התובעים עמדו בנטל המוגבר המוטל עליהם להוכיח הכנסות העולות בשיעור ניכר על הכנסתו המדווחת של המנוח בכלל ובהיקף של כ- 12,000 ₪, כפי שנטען על ידם, בפרט. יחד עם זאת, נראה כי שקלול הוצאות מחייה בסיסיות הכוללות תשלום שכר דירה בסך של 2,750 ₪ לחודש, בצרוף תשלום חשבונות והוצאות עבור רכישת מזון וצרכי מחייה, לימודים וחוגים, כמפורט בעדותה של שרון, מצביע על כך שהמנוח השתכר סכומים העולים על הכנסתו המדווחת. בהתחשב בעדותה של שרון, לגבי רמת החיים וההוצאות שהוצאו ואשר רק מקצתן מתועדות בקבלות מחד ומאידך, בהתחשב בעמימות הראייתית שנותרה בעניין ההכנסה הנוספת משכר דירה ומצב חשבונות הבנק של המנוח, ראיתי להעריך את הכנסתו החודשית הממוצעת של המנוח מעבודה, בסך של כ- 5,000 ₪ לחודש, בערכי היום.
יצויין כי בהתחשב בהיותו של המנוח גרוש ואב לבת, אין ניכוי מס על הכנסה בשיעור זה, לפיכך איני רואה להעביר עותק מפסק הדין לפקיד השומה.

תקופת התלות
18.
המנוח נפטר בהיותה של שרון, כבת 18 וחצי, בתקופה שבין סיום לימודיה התיכוניים לבין גיוסה לצה"ל.
שרון ציינה בתצהירה כי לאחר פטירת המנוח, המשיכה להחזיק בדירה השכורה, בה התגוררה עם אביה המנוח, עד לחודש פברואר 2005 ומשלא יכלה עוד לעמוד בנטל הכלכלי הכרוך בהחזקת הדירה, עברה להתגורר בבית קרובי משפחה שהעמידו לרשותה חדר למגורים ושרותי נקיון, כביסה ואוכל.
שרון התגייסה לצה"ל, בחודש מרץ 2005, שרתה בבסיס מרוחק ובסופי שבוע, היתה מגיעה לבית קרובי המשפחה. שרון השתחררה מצה"ל בתום שרותה, בחודש מרץ 2007.
שרון ציינה כי לאחר שחרורה מצה"ל, עבדה כמלצרית והשתתפה בקורס הכנה למבחן פסיכומטרי, לקראת לימודים אקדמאיים וכיום הינה לומדת במכון וינגייט, לתואר ראשון בחינוך גופני, בעלות של למעלה מ- 12,000 ₪ לשנה, למשך 4 שנים (סעיפים 33-32 לנספח י"ב לתצהיר, ת/1). שרון הוסיפה וציינה כי אין ספק בליבה כי אביה המנוח, היה מממן את הלימודים ונושא בהוצאות מחייתה, עד לסיומם, לפיכך טוענים התובעים כי יש לקבוע ששרון היתה צפויה להיות תלויה במנוח עד הגיעה לגיל 26.

19.
מכח הלכת ע"א 5/84 יחזקאל ואח'
נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (3) 374, הוכרה תקופת התלות של ילדים בהוריהם עד לגיל 18 ולאחר מכן, במשך תקופת השרות הצבאי, הוערכה תמיכת ההורים בילדים, בשיעור של 1/3 ידה. יחד עם זאת, בית המשפט העליון הוסיף וקבע כי מדובר בחזקה עובדתית, פרי הפסיקה, אשר ככל חזקה שבעובדה, ניתנה היא לסתירה מקום בו הובאו ראיות ממשיות המצביעות על מציאות שונה ומציבות תשתית עובדתית המצדיקה סטייה מהחזקה האמורה: "תקופת התלות היא עניין אינדבידואלי המשתנה ממשפחה למשפחה. משהובאו ראיות בעניין זה, תקבע תקופת התלות על פיהן. כך למשל על בסיס ראיות אמינות רשאי בית המשפט לקבוע כי המנוח היה תומך בילדיו גם לאחר הגיעם לגיל בגרות ולאחר שחרורם מהצבא לשם השלמת לימודיהם לרכישת מקצוע או מטעמים אחרים" (שם בעמ' 378).

20.
בענייננו לא הובאו ראיות המבססות מציאות עובדתית המצדיקה סטיה מההלכה הנוהגת על פיה תקופת התלות הינה עד תום השרות הצבאי. בעצם העובדה שהמנוח תמך בשרון, בתקופת לימודיה התיכוניים, אין כדי לבסס תשתית עובדתית בדבר תמיכה בתקופה שלאחר השרות הצבאי. יצויין כי לא הובאה ראיה כלשהי המצביעה על כך שהמנוח תמך במי מבנותיו הבוגרות (התובעות 3 ו- 4), מעבר לתקופת השרות הצבאי ובהתחשב בהשתכרותו הנמוכה של המנוח, אין הצדקה להארכת תקופת התלות, מעבר לתום השרות הצבאי.

21.
בנסיבות העניין, ראיתי לפסוק את הפיצוי בגין אובדן תמיכה, בהתחשב בתמיכה בשיעור של ידה אחת, בצרוף ידת משק הבית, ממועד התאונה עד גיוסה של שרון לצה"ל (משך 7 חודשים לאחר התאונה) ולגבי תקופת השרות הצבאי, יחושב הפסד התמיכה, בשיעור של 1/3 ידה, בתוספת ידת משק הבית, ממועד הגיוס (מרץ 2005) ועד מועד שחרורה של שרון מצה"ל (מרץ 2007).

תוחלת חיי העבודה של המנוח
22.
המנוח היה כבן 62 במותו. המנוח עבד כאינסטלטור עצמאי. בנסיבות אלה, בהתחשב בעבודתו של המנוח כאינסטלטור עצמאי ובהעדר ראיה לבעיות רפואיות מיוחדות מחד ומאידך, בהתחשב בהכנסותיו הנמוכות של המנוח ובהעדר ראיה לגבי חסכונות או קופת פנסיה, סביר בעיני כי המנוח היה ממשיך לעבוד מעבר לגיל 67.
התובעים טוענים כי יש להניח שהמנוח היה עובד עד הגיעו לגיל 74 אלא שבנסיבות העניין, לא ראיתי הצדקה לסטות מגיל הפרישה המקובל לגבי עצמאיים, כפי שהוכר בפסיקה, דהיינו עד הגיע המנוח לגיל 70, ראה לעניין זה; ע"א 248/86 עזבון חננשווילי נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה (2) 529, 564, ע"א 7942/99 עזבון המנוח אבני ציון ז"ל נ' ביטוח ישיר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה (2) 511.


חישוב הפיצויים "הפסדי תמיכה" והפסדי הכנסת המנוח ב"שנים אבודות"
23.
נוכח העובדה כי בחישוב תביעת העזבון, מובאת בחשבון, ידה נוספת, המשקפת את ידת החסכון, הרי שתביעת העזבון תהא גבוהה מתביעת התלויים, ראה לעניין זה; ע"א 4431/05 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' צרור ואח'
, תק-על 2006 (3) 2260 (להלן: "צרור"), ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' כרכבי ז"ל, תק-על 2007 (4) 3607 (להלן: "עזבון כרכבי") וע"א 2739/06 עזבון המנוח דוביצקי ולדימיר ז"ל נ' אסדי רזקאללה ואח'
, תק-על 2008 (2) 2803 (להלן: "עזבון דוביצקי"), שם נאמר: "כאמור, היותה של תביעת העזבון גבוהה יותר היא תוצאה אופיינית וטיפוסית מאז שהוכר במשפטנו ראש הנזק של הפסד יכולת ההשתכרות ב"שנים האבודות"". יחד עם זאת, בענייננו, אין זהות מוחלטת בין היורשות לבין התלויה במנוח כך שיש לערוך חישוב מקביל של הפיצויים, הן בתביעת התלויים והן בתביעת העזבון.

24.
חישוב הפיצויים, הן בתביעת התלויה והן בתביעת העזבון, יערך על בסיס נתוני היסוד, כפי שנקבעו לעיל:
הכנסת המנוח בסך של 5,000 ₪ לחודש.
תלות של הבת, שרון, בשיעור ידה, בצרוף ידת משק הבית, ממועד התאונה ועד לגיוסה לצה"ל, במרץ 2005, ולאחר מכן תלות בשיעור של 1/3 ידה בצרוף ידת משק הבית, בתקופת השרות הצבאי.
עבודת המנוח עד גיל 70.

תביעת התלויה
25.
חישוב הפיצויים בתביעת התלויה, על פי התקופות השונות, הינו כדלקמן:
תקופה ראשונה
- ממועד התאונה ועד גיוסה של שרון לצה"ל - משך 7 חודשים, על בסיס 2 מתוך 3 ידות.
שווי ידה - 1,667 ₪.
הפסד חודשי - 3,333 (1,667-5,000).
הפסד לתקופה - 23,331 ₪ (7
x
3,333), ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (15.11.04), סך של 27,648 ₪.

תקופה שניה
- ממועד גיוסה של שרון לצה"ל (מרץ 2005) ועד מועד שחרורה (מרץ 2007), משך 24 חודשים, על בסיס 1 ו- 1/3 ידה מתוך 2 ו- 1/3 (ידת המנוח, ידת משק הבית ו- 1/3 ידת שרון).
שווי ידה - 2,146 ₪.
הפסד חודשי - 2,854 (2,146 - 5,000).
הפסד לתקופה - 68,496 ₪ (24
x
2,854), ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (1.3.06), סך של 77,608 ₪.

26.
הפיצוי בגין הפסדי תמיכה שנגרמו לשרון, כתלויה במנוח, מסתכם על כן בסך של
105,256 ₪.


תביעת העזבון
27.
חישוב הפיצויים בגין הפסד כושר ההשתכרות של המנוח, בתקופת השנים האבודות, על בסיס הנחות היסוד שנקבעו והתקופות השונות, הינו כדלקמן:

תקופה ראשונה - ממועד התאונה ועד גיוסה של שרון משך 7 חודשים, על בסיס 3 מתוך 4 ידות.

שווי ידה - 1,250 ₪.

הפסד חודשי - 3,750 ₪.

הפסד לתקופה - 26,250 ₪ (7
x
3,750) ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (15.11.04), סך של 31,107 ₪.


תקופה שניה - ממועד גיוסה של שרון לצה"ל (מרץ 2005) ועד תום שרותה הצבאי (מרץ 2007), משך 24 חודשים, על בסיס 2 ו- 1/3 ידות מתוך 3 ו- 1/3 ידות.

שווי ידה - 1,501 ₪.

הפסד חודשי - 3,499 ₪ (1,501 - 5,000).

הפסד לתקופה - 83,976 ₪ (24
x
3,499), בצרוף ריבית מאמצע התקופה (1.3.06), סך של 95,147 ₪.


תקופה שלישית - ממרץ 2007 עד היום, משך 18 חודשים (במעוגל), על בסיס הפסד בשיעור 30% משכרו של המנוח, כמקובל לגבי ניזוק שהינו חסר תלויים, כפי שנפסק בעניין ע"א 10990/05 פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 11.4.06).

הפסד לתקופה - 27,000 ₪ (18
x
0.3

x
5,000), ובצרוף ריבית מאמצע התקופה (1.12.08), סך של 27,479 ₪.

תקופה רביעית
- מהיום ועד המועד בו המנוח היה צפוי להגיע לגיל 70, בעוד 3 שנים.
הפסד לתקופה -
51,580 ₪ (34.3865
x
0.3
x
5,000).

28.
הפיצוי בגין אובדן כושר ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות, מסתכם בסך של 205,313 ₪.


תביעת התלויה ותביעת העזבון - קיזוז וניכוי
29.
כאמור, בדרך כלל ובמקרים בהם ישנה זהות בין התלויים במנוח ליורשיו, תהא תביעת העזבון, גבוהה מבין התביעות שכן כוללת היא הן את הפיצוי בגין הפסדי התמיכה בתלויים והן את הפסד ידת החסכון. בענייננו, אין זהות מלאה בין התלויים במנוח ליורשותיו על פי צו הירושה. לפיכך, יש לבחון זכאותה של כל תובעת בנפרד לפיצוי כתלויה ו/או כיורשת של המנוח.

30.
בסוגיית מניעת פיצוי כפל, במתחם החפיפה שבין תביעת התלויים בגין הפסדי תמיכה לתביעת העזבון, בגין הפסדי כושר ההשתכרות של המנוח ב"שנים האבודות", נפסק בעניין "עזבון כרכבי" הנ"ל, כדלקמן: "הלכת אטינגר והפסיקה שבאה בעקבותיה עוררו מחדש וביתר שאת שאלה ותיקה הנוגעת ליחס שבין שני מסלולי תביעה הנובעים ממותו של אדם עקב מעשה עוולה: תביעת התלויים ותביעת העיזבון. לצד הרכיבים הייחודיים לכל אחד משני מסלולי התביעה, קיים ביניהם גם מתחם של חפיפה- הוא רכיב התמיכה בבני המשפחה ובמשק הבית. לתלויים בתביעתם שלהם יש זכות לפיצוי עבור תמיכת המנוח שניטלה מהם בעוולה, ולמנוח בתביעתו שלו יש זכאות לפיצוי עבור אובדן הזכות לתמוך. הפסיקה הבהירה כי יש לקבוע מנגנון של ניכוי או קיזוז שיימנע מצב שבו מרכיב התמיכה ייפסק פעמיים. צורך זה קיים בלא תלות בשאלה איזו תביעה מוגשת קודם - תביעת העיזבון או תביעת התלויים, וגם ללא תלות בשאלה איזו תביעה גבוהה יותר. גם אין נפקא מינה אם יש זהות בין היורשים לבין התלויים, אם לאו. הצורך למנוע תשלום כפל בגין הפסדי התמיכה שריר וקיים בכל המקרים האלה (עניין צרור, בפסקה 16). באופן מעשי, יש אפוא לבצע קיזוז מתאים בין תביעת העיזבון לבין תביעת התלויים. מקום בו אין זהות בין היורשים לבין התלויים, יש לנכות מתביעת העיזבון את תביעת התלויים, כיוון שהזכות הישירה והעצמאית של התלויים לתבוע פיצויים מן המזיק מייתרת את הצורך של המנוח לשאת בהוצאה זו (ראו: ע"א 295/81 גבריאל נ' גבריאל, פ"ד לו (4) 533 (1982)). כאשר יש זהות בין היורשים לבין התלויים, ותביעת התלויים גבוהה יותר, מורה הלכת הניכוי לנכות מתביעת התלויים את תביעת העיזבון בגין אובדן ההשתכרות "בשנים האבודות". כאשר תביעת העיזבון גבוהה יותר יש להפחית את תביעת התלויים (בגין הפסדי התמיכה) מתביעת העיזבון (ראה עניין צרור בפסקאות 17-16 לפסה"ד)".

31.
בענייננו, בהעדר זהות מוחלטת בין התלויה ליורשות ומשתביעת העזבון, גבוהה יותר, יש להפחית את תביעת התלויה, בגין הפסדי התמיכה, מתביעת העזבון ובאופן זה, נבודד את מרכיב ידת החסכון הנותרת לזכות העזבון, לאחר ניכוי רכיב התמיכה בשרון כתלויה במנוח.

הפחתת תביעת התלויה, בגין הפסדי התמיכה, בסך של 105,256 ₪, מתביעת העזבון, בגין אובדן השתכרות "בשנים האבודות", בסך של 205,313 ₪, מביאה ליתרה בתביעת העזבון, בסך של 100,057 ₪, המגלמת את מרכיב החסכון, לאחר ניכוי רכיב התמיכה בתלויה.


ראשי נזק שמחוץ לתחום החפיפה
32.
ועתה, לראשי הנזק שמחוץ לתחום החפיפה; אובדן שרותי אב, כאב וסבל והוצאות קבורה.

אובדן שרותי אב

33.
בהתחשב בכך שהמנוח שימש כהורה יחיד לשרון וכי לאחר פטירתו, נאלצה שרון לעזוב את הדירה בה התגוררה עם המנוח ולעבור להתגורר בבית קרובי משפחה, ראיתי להעריך את הפיצוי בגין אובדן שרותי אב, למשך תקופת התלות עד תום שרותה הצבאי של שרון, בסכום גלובלי של 50,000 ₪.


כאב וסבל
34.
העזבון זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים, בסך של 25% מהסכום המקסימלי, המסתכם בסך של כ- 47,490 ₪, נכון ליום פסק הדין.


הוצאות קבורה
35.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הפיצוי בגין הוצאות קבורה, מסתכם בסך של 5,000 ₪.


ראשי נזק נוספים
36.
התובעים עתרו לפסיקת פיצוי בגין הפסד דמי שכירות ושווי הדיור החלופי והעזרה שהוענקו לשרון על ידי קרובי המשפחה. אין מקום לפסיקת סכומים נוספים בגין טענות אלה שכן הפיצוי בגינן, ניתן במסגרת חישוב הפסדי התלות בהתחשב בידת משק הבית והפיצוי שנפסק בגין אובדן שרותי אב.

37.
התובעים עתרו לפסיקת פיצוי בגין הפסד ב"שנים האבודות", בתקופה שלאחר תום תוחלת חיי העבודה של המנוח והתייחסו בעניין זה לפסק הדין בעניין ע"א 9209/03 עזבון המנוח יניב ניסן ז"ל נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 16.11.08).

בנסיבות העניין, משלא הוכח המנוח הפריש כספים לקרן פנסיה כלשהי או כי היה זכאי לפנסיה בהגיעו לגיל פרישה, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין הפסד בשנים שלאחר תום תוחלת חיי העבודה. כך גם לגבי הפסד מקצבת זקנה. הטענה בעניין זה נטענה כטענה בעלמא, בלא שהוצבה תשתית ראייתית לגבי זכאותו של המנוח לקצבת זקנה מחד והתשלומים שהיה עליו לשלם לביטוח לאומי, לצורך רכישת הזכות לקבלת קצבת זקנה מאידך. משלא הוגשה חוות דעת אקטוארית ולמצער תעודת עובד ציבור בעניין זה ואף לא בוצע כל חישוב אריתמטי בסיכומי התובעים, לא ראיתי לפסוק פיצוי בגין הפסד ב"שנים האבודות", לאחר תום תוחלת חיי העבודה.


סיכום וניכויים
38.
בפסק הדין בעניין עזבון דוביצקי, חודשה הלכה בשאלת היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון ובוטלה הפרקטיקה על פיה הפיצויים נפסקו על פי הגבוהה מבין שתי התביעות החלופיות, כדברי כב' המשנה לנשיאה, השופט רבלין: "נראה לי כי אין לדבוק עוד בהלכת הניכוי, ככל שהיא עוסקת בראשי הנזק שאינם "בתחום החפיפה" שבין התביעות וזאת בין שתביעת העזבון גבוהה יותר ובין שתביעת התלויים גבוהה יותר" (פסקה 12 לפסה"ד), ובהמשך: "התביעות של התלויים מזה של העיזבון מזה הן, אם כן, תביעות מובחנות ומובדלות, וכל אחת מהן כוללת ראשי נזק שונים (הגם שיש ביניהן גם תחום של חפיפה). התוצאה ההגיונית המתחייבת מכל אלה היא שהמזיק צריך לשאת (פעם אחת) בפיצוי עבור כל נזק שגרם (לעיזבון בשם הניזוק ולתלויים), וכי אין לנכות - בלשונו של השופט טל - "מין בשאינו מינו". תוצאה זו מתבקשת גם לאור העובדה שהזהות בין היורשים לבין התלויים היא נתון מקרי ואין סיבה מבוררת לכך שבמקרה אחד, שבו יש זהות כזו, ישולמו בפועל אך במקצת מראשי הנזק (אלה הנכללים בתביעה הגבוהה יותר - נתון מקרי בפני
עצמו), ואילו במקרה האחר, שבו אין זהות בין היורשים לתלויים, ישולמו ראשי הנזק כולם" (פסקה 13 לפסה"ד).
כב' השופט רבלין עמד על היחס בין תביעת העזבון לתביעת התלויים, ביחס לראשי הנזק שמחוץ לתחום החפיפה ופסק בעניין זה כי: "... אין מקום להבחנה הזו ומן הראוי להחיל דין אחד, קוהרנטי, שלפיו ראשי הנזק המצויים מחוץ לתחום החפיפה לא "ינוכו" ולא "יקוזזו", אלא יפסקו לתלויים ולעזבון, לפי העניין ומבלי קשר לשאלה (המקרית) איזו תביעה גבוהה יותר". מכאן שבענייננו, שרון כתלויה במנוח, זכאית לפיצוי שנפסק לזכותה במסגרת תביעתה כתלויה במנוח, כאשר מתביעה זו יש לנכות את גמלאות השארים ששולמו על ידי המל"ל ובנוסף לפיצוי שנפסק במסגרת תביעת התלויים, זכאיות התובעות כולן, כיורשות המנוח, בחלקים שווים, לפיצוי שנפסק במסגרת תביעת העזבון.

39.
תביעתה של שרון, כתלויה במנוח, כוללת את ראשי הנזק הבאים;

פיצוי בגין הפסדי תמיכה - סך של 105,256 ₪.

פיצוי בגין אובדן שרותי אב - סך של 50,000 ₪.

תביעת התלויה, מסתכמת בסך של 155,256 ₪.

מסכום זה, יש לנכות את גמלאות השארים ששולמו על ידי המל"ל, כמפורט בנ/1, בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, כפי שנפסק בעניין ע"א 6129/04 טרטמן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, 5.12.05), כדלקמן:

בשנת 2005, סך של 10,530 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.6.05), סך של 13,696 ₪.

בשנת 2006, סך של 12,936 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.6.06), סך של 15,650 ₪.
בשנת 2007, סך של 3,249 ₪ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה (1.6.07), סך של 3,806 ₪.
גמלאות השארים מסתכמות בסך של 33,152 ₪, בערכי היום.
לפיכך, תביעתה של שרון כתלויה, לאחר ניכוי גמלאות המל"ל, מסתכמת בסך של 122,104 ₪ (33,152 - 155,256).


תביעת העזבון
40.
תביעת העזבון כוללת את ראשי הנזק הבאים;

כאב וסבל - 47,490 ₪.

פיצוי בגין הוצאות קבורה ומצבה - 5,000 ₪.

הפסד ידת החסכון ב"שנים האבודות", לאחר ניכוי התמיכה בתלויה - 100,057 ₪.

תביעת העזבון, מסתכמת בסך של 152,547 ₪.

התובעות 4-2, כיורשות המנוח, זכאיות לפיצוי שנפסק לזכות העזבון, בחלקים שווים ביניהן, בהתאם לצו הירושה, דהיינו סך של 50,849 ₪ לכל אחת מהתובעות.


סוף דבר
41.
מהנימוקים המפורטים, אני מחייבת את הנתבעות, לשלם לתובעות את הסכומים הבאים;

לתובעת מס' 2, כתלויה וכיורשת, סך של 172,953 ₪ (50,849 + 122,104).

לתובעת מס' 3, כיורשת, סך של 50,849 ₪.

לתובעת מס' 4, כיורשת, סך של 50,849 ₪.

סכום הפיצויים הכולל, מסתכם בסך של 274,651 ₪.

על הסכום האמור, יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 13% ומע"מ כחוק וכן החזר הוצאות המשפט.
מסכום הפיצויים, לאחר תוספת שכ"ט עו"ד ומע"מ כחוק, יש לנכות את התשלום התכוף ששולם על ידי הנתבעות, בסך של 10,936 ₪ (נספח 4 לתיק המוצגים מטעם הנתבעות), בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד התשלום ועד ליום פסק הדין.

הסכומים האמורים ישולמו תוך 45 יום מהיום (הפגרה במניין המועדים), אחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.




המזכירות תעביר החלטה זו לב"כ הצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום,
כ"ו אב תשס"ט, 16 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.














א בית משפט שלום 20516/05 עזבון אורי בר סלע ז"ל, שרון בר סלע, פלד ליאור ואח' נ' המאגר הישראלי לבטוחי רכב "הפול", אבנר אגוד לבטוח נפגעי רכב בע"מ (פורסם ב-ֽ 16/08/2009)