פסקי דין על אילן מזרחי | פסקי דין על אריה חברה לבטוח בע"מ

56570/08 א     17/08/2009




א 56570/08 אילן מזרחי נ' אריה חברה לבטוח בע"מ










בית משפט השלום בתל אביב - יפו




17 אוגוסט 2009

ת"א 56570-08 מזרחי נ' אריה בע"מ - חברה לבטוח





בפני

כב' השופטת
בלהה טולקובסקי

תובע

אילן מזרחי



נגד

נתבעת

אריה חברה לבטוח בע"מ


החלטה





הבקשה
1.
בפני
בקשת התובע להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל"), מיום 11.3.08 אשר קבעה לו נכות צמיתה, בשיעור משוקלל של 24%, כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 11.1.06, וזאת על דרך של מינוי מומחים רפואיים בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה, פסיכיאטריה ונפרולוגיה.

העובדות וטענות הצדדים

2.
התובע, יליד 1956, נהג משאית במקצועו, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 11.1.06 (להלן: "התאונה"). התאונה הוכרה על ידי המל"ל, כתאונת עבודה.

3.
ביום 11.3.08, קבעה ועדה רפואית לעררים כי כתוצאה מהתאונה, נותרה לתובע, נכות נפשית בשיעור 15% לפי סעיף 34 ב'-ג' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז - 1956 (להלן: "התקנות") ו- 10% נכות בגין טינטון לפי סעיף 72(4)3 לתקנות ובסה"כ נכות צמיתה בשיעור משוקלל של 24%.

4.
קביעת הועדה הרפואית, מחייבת לצרכי תביעה זו, מכח סעיף 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

5.
התובע טוען כי מצבו הרפואי בכלל ומצבו הנפשי בפרט, ממשיך להחמיר וחרף ניסיונותיו הכנים, לא הצליח ואינו מצליח לעבוד באף עבודה וממשיך לקבל טיפולים נפשיים. התובע טוען כי הועדה הרפואית התעלמה מחוות דעתו של פרופ' משה קוטלר, מומחה מטעמו בתחום הפסיכיאטרי אשר העריך את נכותו ב-30% וכמפורט במכתבו של ד"ר קופמן, הפסיכיאטר המטפל בו בבי"ח אסף הרופא חלה החמרה במצבו. התובע מוסיף ומלין על החלטת הועדה הרפואית שלא להפעיל את תקנה 15 וזאת על אף שמאז התאונה לא חזר לנהוג על משאית ואינו מסוגל לעבוד באף עבודה.

עוד טוען התובע כי בהחלטת הועדה הרפואית נפלו פגמים קשים ומהותיים וכי הועדה שגתה בקביעתה כי לא נותרה לו נכות אורטופדית, בגין שבר בזיז הרוחבי של חוליה
l1
בלטי דיסק ושינויים ניווניים שהודגמו בבדיקת
ct
.
בנוסף, התובע טוען כי הועדה הרפואית התעלמה מתלונותיו בגין סחרחורות ואיבוד שיווי משקל ושגתה בקביעתה כי לא נותרה לו נכות נוירולוגית מבלי שביצעה בדיקות עזר.
התובע מוסיף וטוען כי יש למנות מומחה בתחום הנפרולוגיה, נוכח העובדה כי הועדה הרפואית התעלמה לחלוטין מתלונותיו על אף שאובחן כסובל מאי ספיקה כליתית חריפה.

6.
הנתבעת מתנגדת לבקשה.
הנתבעת טוענת כי הועדה הרפואית בדקה את התובע והתרשמה מתלונותיו וקבעה נכות נפשית בשיעור של 15% וכי אין בסיס לטענת התובע כי מצבו אינו סופי שכן התובע עצמו, הציג בפני
הועדה חוות דעת של מומחה מטעמו אשר קבע לו נכות צמיתה.
הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע נבדק על ידי אורטופד ונוירולוג, וכי על פי הבדיקה הקלינית לא נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השדרה המותני ואף נקבע כי אין מקום לקבוע נכות בגין שבר בזיז הרוחבי של חוליה
l1
.
הנתבעת מדגישה כי בועדה הרפואית בדרג ראשון, ישב נוירולוג אשר ערך בדיקה נוירולוגית שנמצאה תקינה ואף ציינה כי אין קשר סיבתי בין תלונות התובע בדבר התעלפויות וסחרחורות לבין התאונה.

דיון

7.
סעיף 6 ב' סיפא לחוק, קובע כי: "בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שירשמו".
הלכה היא כי היתר להבאת ראיות לסתור את דרגת הנכות שנקבעה על פי דין, יינתן רק במקרים חריגים ומיוחדים. הפסיקה הצביעה על שני סוגי טעמים העשויים להצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור; טעמים משפטיים, כגון שההליך בו נקבעה הנכות על פי דין, היה נגוע בפגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או טעמים עובדתיים כגון מקרה בו חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע, מאז נקבעה נכותו על פי דין או שבפני
הועדה הרפואית לא היו מלוא הפרטים הרלוונטיים בנוגע למצבו הקודם של הנפגע, ראה לעניין זה; בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505, ע"א 5779/90
הפניקס הישראלי חברה לבטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77, שם נפסק: "על פי נוסח הסיפא לסעיף 6 ב' לחוק יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... מקרה אחד הוא, כשלפני הועדה הרפואית לא היו עובדות רלוואנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, ואשר לו היו לפניה, בוודאי היו מביאות לתוצאה שונה".

8.
לאחר שעיינתי בדו"חות הועדות הרפואיות ובטיעוני ב"כ הצדדים, ראיתי לדחות את הבקשה להבאת ראיות לסתור.

9.
עיון בדו"חות הועדות הרפואיות מעלה כי מכלול העובדות והטענות הרלבנטיות, בנוגע למצבו של התובע, הובאו בפני
הועדה, אשר בדקה את התובע, עיינה בחומר הרפואי לרבות חוות דעת של מומחים מטעם התובע (פרופ' קוטלר בתחום הנפשי וד"ר קליר בתחום האורטופדי), וקבעה את נכותו של התובע, בהתאם לשיקול דעתה המקצועי.

10.
עצם העובדה שהועדה הרפואית לא ראתה לקבל ממצאיו ומסקנותיו של ד"ר קליר, כפי שצויין בדו"ח הועדה לערערים מיום 16.10.07: "הועדה עיינה במכתב של ד"ר קליר... המתאר שב
ct
ע"ש מותני נראה שבר של הזיז הרוחבי בחוליה 1
l
ובלטי דיסק בגובה 2-3
l
. ד"ר קליר מציין מבחן לסג 45 אך ללא חסר עצבי. בעת הבדיקה הוועדה לא מצאה הגבלה בתנועות ומבחן לסג היה תקין. הוועדה חולקת על מסקנתו לגבי גובה הנכות"
, אינה מהווה טעם המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

11.
אשר לתחום הנוירולוגי, בדו"ח הועדה הרפואית מיום 14.3.07, צויין במפורש: "אין קשר סיבתי
בין התלונות על הנפילות והסחרחורות ובין התאונה הנידונה", וזאת בין היתר על בסיס ממצאי בדיקה מיום 24.7.07, אז נרשם: "בדיקה נוירולוגית-עצבים קרנאליים תקינים כח גס טונוס והחזרים ב-4 גפיים תקינים. אין חסר תחושתי. תפקודים דרבליים... אין נכות נוירולוגית בגין חבלה בראש לאור הבדיקה". בנסיבות אלה, אין אחיזה לטענת התובע כי לא בוצעו בדיקות נוירולוגיות התואמות את הפגיעות מהן הוא סובל.

12.
ביחס לתחום הפסיכיאטרי, בפני
הועדות הרפואיות עמדו מסמכים המתעדים את הטיפול בתובע וכן דו"ח נוירופסיכולוגי שנערך על ידי ד"ר זלוטוגורסקי וחוות דעתו של היועץ הפסיכיאטרי מטעם הועדה, ד"ר פלר. עצם העובדה שהועדה הרפואית ראתה להעדיף את הערכת המומחה מטעמה, ד"ר פלר, על פני חוות דעתו של המומחה מטעם התובע, פרופ' קוטלר, אינה מהווה טעם להבאת ראיות לסתור.
בין המסמכים שצורפו לבקשה, נמצא אישור מיום 25.2.09, על פי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), המאשר הגשת בקשה להכרה להחמרה במצב. התובע הבהיר בהודעתו מיום 22.6.09, כי לא הגיש בקשה להכרה בהחמרה במצב. אילו הוגשה בקשה להכרה בהחמרה במצב, היה טעם להמתין לקביעת הועדה הרפואית של המל"ל בעניין זה. יחד עם זאת, איני סבורה כי יש בתעוד הרפואי שצורף על ידי התובע, כדי להצביע על שינוי מהותי במצבו של התובע או עובדות שלא היו ידועות לועדה הרפואית שכן הטענה כי התובע אינו מסוגל לחזור לעבודה עמדה בפני
הועדה הרפואית בעת שהעריכה את נכותו הנפשית של התובע, בשיעור של 15%. בנסיבות אלה, איני סבורה כי חל שינוי מהותי במצבו של התובע, המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, ראה לעניין זה החלטת כב' השופטת דותן, בבר"ע (תל אביב יפו) 1995/05 ר' י' נ' הדר חברה לבטוח בע"מ, תק-מח 2006 (1), 6915: "לנוכח האמור לעיל סבורה אני כי אין לקבל את הגישה לפיה ניתן להתיר הבאת ראיות לסתור כל אימת שדעתו של בית המשפט אינה נוחה מהנמקת הועדה. בשל קשיות הנושא, או כאשר נראה שבירור העובדות בפני
בית המשפט יאפשר קביעת ממצאים בדוקים יותר. מאחר שאימוץ גישה זו עלול להשמיט את הקרקע מתחת לעקרונות המנחים ביישומו של סעיף 6 ב' הנ"ל". זאת ועוד, עצם העובדה כי הועדה לעררים ראתה לקבוע ממצאים שונים מהועדה בדרג ראשון, אף היא אינה מהווה טעם להבאת ראיות לסתור וראה לעניין זה, רע"א 3570/01 אריה חברה לביטוח בע"מ נ' קאסם סואעד (לא פורסם, 5.9.04), שם נקבע מפי כב' השופט (כתוארו אז) אור כי: "הטענה לפיה דרגת נכותו של המשיב הוגדלה מבלי שנתגלה הבדל בממצאי הבדיקה שערכה ועדת העררים ביחס לממצאי הבדיקה שערכה הועדה הראשונה הנה טענה הנוגעת לשיקול דעתה הרפואי של וועדת העררים. העובדה שעל פי אותם ממצאים מסקנתה של וועדת העררים שונה מזו של הועדה הרפואית, אינה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור".

13.
לעניין הבקשה למינוי מומחה בתחום הנפרולוגיה, התובע לא העלה טענה בעניין זה בפני
הועדות הרפואיות. יצויין כי התובע סבל מיתר לחץ דם עובר לתאונה ולא הוצבה כל תשתית ראייתית המצביעה על קשר בין בעיות בתחום הנפרולוגי או אי ספיקה כלייתית לפגיעה תולדת התאונה, ויצויין כי בתעוד הרפואי שצורף על ידי התובע לבקשה, אין ראשית ראיה לקשר בין אי ספיקה כלייתית לבין התאונה.

14.
אשר לטענה בדבר אי הפעלת תקנה 15, אין בטענה זו כל רבותא בכלל ולעניין בקשה להבאת ראיות לסתור בפרט שהרי הלכה היא כי קביעת הועדה הרפואית מחייבת רק לעניין הנכות הרפואית, וראה לעניין זה ע"א 516/86 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מ (4) 687 (1986).


סיכום
15.
בנסיבות העניין, לא הוכח כי נפל פגם מהותי בהליך שהתקיים בפני
הועדה הרפואית. נראה כי מכלול הנתונים העובדתיים הרלבנטיים, עמדו בפני
הועדות הרפואית, וכי החלטת הועדה הרפואית אשר ראתה לקבוע את נכותו של המבקש, בשיעור משוקלל של 24%, מבוססת על הפעלת שיקול דעת רפואי-מקצועי של הועדה הרפואית, לפיכך לא התקיימו טעמים מיוחדים המצדיקים מתן היתר להבאת ראיות לסתור את הקביעה האמורה.

16.
הבקשה להבאת ראיות לסתור, נדחית.

נקבע לקד"מ ליום 7.12.09, שעה: 08:30.
תחשיב נזק מטעם התובע, יוגש עד ליום 15.10.09.
תחשיב נזק מטעם הנתבעת בצרוף חוו"ד אקטוארית, יוגש עד ליום 15.11.09.



ניתנה היום,
כ"ז אב תשס"ט, 17 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.







הוקלד על ידי כהן מיטל.







א בית משפט שלום 56570/08 אילן מזרחי נ' אריה חברה לבטוח בע"מ (פורסם ב-ֽ 17/08/2009)