פסקי דין על אל דוריין טרייד | פסקי דין על אשר חב' להפצת צמיגים

2437/99 עא     23/07/2000




עא 2437/99 אל דוריין טרייד נ' אשר חב' להפצת צמיגים




בעניין:
אל דוריין טרייד
בע"מ
באמצעות בא-כוחה עו"ד ביטון
.

המערערת

נגד
1. אשר חב' להפצת צמיגים
בע"מ
2. דורטל בע"מ
באמצעות בא-כוחן עו"ד גולדברג
.

המשיבים
פסק דין
1. המערערת אל דוריין טרייד
בע"מ (להלן: "המערערת") עתרה לבית משפט השלום בתל-אביב-יפו בבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי לפיו רכב מסוג g.m.c. מספר רישוי 75-444-06 שייך לה. הבקשה הסתמכה על ההגנה המוקנית לרוכש הרכב, בהתאם לסעיף 34א' לחוק המכר תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המכר"). זאת מאחר והרכב נקנה על-ידי המערערת מכונס נכסים שמונה לצורך מכירתו, על-פי בקשת בנק הפועלים. לבנק היה שיעבוד על הרכב הנ"ל שניתן לו על-ידי חברת דורטל בע"מ, המשיבה מס. 2 שהרכב היה בבעלותה.

המשיבים לבקשה היו המשיבה 1 אשר חברה לייצור צמיגים בע"מ (להלן: "המשיבה") שהטילה עיקול על הרכב הנ"ל והמשיבה מס. 2 חברת דורטל בע"מ מרח' עקיבא 59 ברעננה (להלן: "דורטל").

2. המשיבה 1 התנגדה להכרזה המבוקשת. היא טענה, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים ובתרמית. כל כך על שום העובדות הבאות:
א. החברה-המערערת הוקמה ביום 5.11.97, יום אחד לפני מתן צו המכירה. וביום 11.11.97 הועברה הבעלות מדורטל למערערת, על-פי צו ראש ההוצאה לפועל.

ב. בעלי מניותיה של דורטל שהיא חברה לשיווק צמיגים, הם ישראל ופרחיה לייבל בני זוג, ובעלי המניות בחברה-המערערת הם הגב' חנה ברוך ופרחיה לייבל. חנה ברוך היא אחותה של הגב' פרחיה לייבל.

ג. מי שנמצא משתמש ברכב לאחר מכירתו לחברה המערערת הוא האדון ישראל לייבל אשר עשה בו שימוש לצרכי הובלת צמיגים בכל רחבי הארץ.

ד. הרכב אינו משמש את צרכיה של החברה המערערת שלטענתה מקיימת עסק למכירת לבני נשים (חזיות). ישראל לייבל עושה ברכב שימוש לצורך הובלת הצמיגים ובמסגרת החברות השונות שהוא מבעלי מניותיהם, כמו חברת דורטל וכמו חברה אחרת , צמיגי אלטל בע"מ שעל בעלי מניותיה נמנים ישראל לייבל ואחד אבנר כהן שהוא אחיה של הגב' פרחיה לייבל, רעייתו של ישראל הנ"ל. החברה אלטל הוקמה כשבועיים לאחר יסוד החברה המערערת.

ה. הגב' חנה ברוך מי שתמכה בתצהירה את הבקשה לפסק הדין ההצהרתי לא גילתה לבית המשפט את הקשר שבין החברות השונות שהחוט המקשר ביניהם היא הגב' פרחיה לייבל, לא צירפה תדפיסי רשם החברות שמהם היה עולה הקשר שבין החברה-המוכרת לחברה-הקונה בוודאות. כמו כן לא ציינה כי הרכב משמש את ישראל לייבל בעיסקי הצמיגים שלו.

ו. הטענות בדבר תרמית והברחת נכסים מחברה לחברה, חוסר תום לב נטענות כלפי המערערת הועלו בהליכים שנתקיימו בפני
ראש ההוצאה לפועל. אף על פי כן לא התייחסה אליהן המערערת והמצהירה מטעמה בבקשה ובתצהיר.

מכל האמור לעיל עתרה המשיבה 1 לדחיית הבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי.

דורטל לא הגישה תצהיר תשובה מטעמה. בעלי מניותיה לא התייצבו לדיון ולחקירה בבית המשפט. המערערת, על אף כל טענות התרמית וחוסר תום לב והעדר ניקיון כפיים שעלו כנגדה מתגובת המשיבה, לא הגישה תצהיר תשובה ולא העלתה טענות ועובדות לסתור את האמור.

3. כב' השופט ק. ורדי לאחר ששמע את הראיות שבאו בפני
ו, קרא את תצהירה הסתמי והמצומצם של הגב' חנה ברוך ושמע את עדותה, דחה את הבקשה ל

פסק דין
הצהרתי.

בפסק דינו המפורט קבע השופט הנכבד כי הבקשה הוגשה תוך חשד לפעולה ותרמית בניסיון להברחת נכסים בין דורטל לבין החברה המערערת באמצעות קרובי המשפחה שהתאגדו לסייע לפרחיה וישראל לייבל. הוא הפנה את תשומת הלב לכך שהמצהירה לא גילתה את קשריה המשפחתיים עם פרחיה לייבל ולא גילתה שזו היא בעלת מניות בחברה המערערת.
יותר מזה. הרוח החיה בחברה המערערת היא הגב' פרחיה לייבל שבחרה שלא למסור תצהיר מטעמה. הגב' ברוך לא יכלה לפרט מאיזה כספים נרכש הרכב עבור המערערת, שכל העיסקה והכרוך בה היו בטיפולה של הגב' פרחיה לייבל.

החשד האמור נשען גם על המסקנות העולות בסמיכות הקמת החברה, מהעובדה ששם החברה המערערת הוא כשם בתה של הגב' לייבל, דורין, וכי למעשה הגב' ברוך איננה ממלאת כל תפקיד בחברה, להוציא היותה בעלת מניות שכן, היא עצמה עובדת במשרה מלאה ומנהלת משק במגדלי הים התיכון בבת-ים. המניות בחברה המערערת ניתנו לה במתנה על-ידי אחותה.
כמו כן לא הובאו ראיות מספיקות לענין עיסוקה של החברה המערערת בייבוא לבני נשים, להוציא חשבונית אחת שבית המשפט הטיל ספק באמיתותה.
כבר כאן ראוי לציין כי בא כח המערערת צירף לתיק המוצגים בערעור זה מסמכים שונים באשר לחברה המערערת שלא היו בפני
הערכאה קמא. רבות נפסק כי מעשה כזה אינו ראוי. אין ולא היה מקום להתייחס למסמכים אלה ב

פסק דין
זה.
כן לא הוברר בבית משפט קמא מה מקור הכספים ששולמו לכונס הנכסים. "יתכן שמדובר בכספי החייבת עצמה (דורטל) ו/או מי מטעמה".
בהתייחס להגנה על-פי סע' 34 א' לחוק המכר, קובע בית המשפט קמא כי במקרה של פעולה בחוסר תום לב מצד הרוכש, זכאי צד ג' לטעון לבטלות הרכישה מכח הדין ובהתאם לסעיפים 12, 13 ו- 39 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 ועיקרון העל של תום הלב. כן הוסיף:
"מטרת הסעיף 34א' לחוק המכר לא היתה ליצור חסינות והגנה לפעולות בחוסר תום לב שנעשות על-ידי החייב עצמו.
למעשה מדובר בפעולה של החייבת ובעליה שליטה בה - ישראל ופרחיה לייבל שרכשו באמצעות פעולות של עורך דינם (עורך הדין גורסקי) מכונס הנכסים את הרכב באמצעות גב' ברוך שהיתה 'כלי' בידם בדרך של הסכם למראית עין שכביכול הרכישה נעשית על-ידי המבקשת בעוד למעשה הרכישה נעשית על-ידי החייבת". (ראה סעיף יד עמ' 5 לפסק הדין)

טעם נוסף לדחיית הבקשה היה כי הוצגו ראיות לכאורה שהמדובר במקרה דנן בפעולות של מראית עין על-ידי החברה המערערת וזו לא הרימה את נטל השכנוע שהועבר אליה כי כל פעולותיה כדין היו. בית המשפט קמא גם סמך על הרמת המסך שבין החברות השונות וקובע כי:

"החייבת במקום לשלם את חובה לבנק הפועלים בע"מ ולדאוג להסרת השיעבוד והמשכון, תוך פידיון משכון, שאז הרכב היה חשוף עדיין לעיקולים אחרים, עשתה 'תרגיל' בחוסר תום לב באמצעות חברה שהקימה ובאמצעות גב' ברוך בניסיון לרכוש לכאורה את הרכב על-ידי המבקשת תוך הצגתה כביכול כצד שלישי ובאופן זה להנות מהגנת סעיף 34א' לחוק המכר עקב 'מכירה על-ידי רשות', כשהמבקשת הוקמה אד-הוק לצורך רכישת הרכב והברחתו מנכסי החייבת".
4. בערעורים שלפנינו טוען בא כח המערער כנגד הרמת המסך שבוצעה במקרה דנן. המערערת, כך בא-כוחה, היא חברה עצמאית שלצרכיה ביקשה לקנות את הרכב הנ"ל "מתוך מודעותה לתקינות הרכב הנדון (דרך הגב' פרחיה לייבל) הציעה הצעות לרוכשו..." (ראה סעיף 10 לעיקרי הטיעון).
אפשר להעיר שהטענה מעלה סתירות מתוכה. ידיעת המערערת באה דרך הגב' לייבל שהיא בעצם גם החברה החייבת דורטל.
לטענת בא-כח המערערת המסקנה שהרכב נרכש למעשה על-ידי דורטל, מחייבת את ההנחה כי היו לה את הכספים לרכישת הרכב. אך "ידוע היה לכל המעורבים כי המשיבה 2 חדלה מפעילות עיסקית עובר לרכישת הרכב על-ידי המערערת ולא היו לה כל כספים או רכוש אלא רק חובות" (סעיף 11 לעיקרי הטיעון). וכן טען "אילו היה מתגלה כי מנהלי המשיבה 2 העבירו כספים ו/או נכסים מהמשיבה 2 למערערת לצורך רכישת הרכב, או אז החלטת כב' בית המשפט היתה מוצדקת. אך לא הובאה כל ראיה לכך".

אפשר להעיר כי לפני בית המשפט קמא לא היו ראיות כי המשיבה 2 חדלה מפעילות עיסקית עובר לרכישת הרכב. גם לא באו לפניו ראיות כי לא היו לה כל כספים או רכוש. המצג לכאורה שהוצג, הוא כי מנהלי המשיבה 2, היינו ה"ה ישראל ופרחיה לייבל, העבירו כספים או נכסים ממנה למערערת לצורך רכישת הרכב. כיוון שהחייבת דורטל או מנהליה בחרו שלא להעיד בבית המשפט ולא המציאו כל ראיה סותרת, בדין פסק בית המשפט קמא את שפסק אף על דעת בא כוחה של המערערת.
כן טען בא כח המערערת כנגד הרמת המסך בין ישראל לייבל לבין החברות השונות שהקים לשיווק צמיגים ביניהם דורטל. וכי העובדה שישראל לייבל עשה שימוש ברכב במשך שבוע אחד, אינו מלמד כי זהו השימוש הקבוע של הרכב וכי זהו שימוש שנעשה לטובת המשיבה 2.
גם לענין זה נעיר כי ישראל לייבל יכול היה להתייצב בבית המשפט מטעמה של דורטל שהרי זו היתה משיבה בבית המשפט. הוא יכול היה לפרט את מצבה הכלכלי ולכמה זמן עשה שימוש ברכב ולסתור את המצג שעלה מראיות המשיבה, שאין חולק שהתשתית העובדתית שהוצגה היתה כי מי שעושה שימוש ברכב הנ"ל הוא ישראל לייבל ולשיווק צמיגים והחברה דורטל לא חלפה מן העולם, לא פורקה נכון לזמנים הרלבנטיים לדיון.
יוצא איפוא שפסק דינו של בית משפט קמא מפורט ומבוסס כראוי ובדין ירד לעומקם של דברים כדי לבדוק נוכח הטענות שעלו, האם צד ג' שטוען להגנת חוק המכר, אכן תם לב הוא או שמא אין הוא בגדר צד ג' זר, כפי שהווה במקרה דנן.

ראינו להוסיף כי בא כח המערערת מעבר לצירוף מסמכים רבים שלא היו בפני
הערכאה הדיונית הוסיף גם טענות עובדתיות שלא נטענו שם ולא הוצגו לפניה. כמו לדוגמא העובדה שהמכונית "הושאלה" לישראל לייבל, לדבריו. כך הוא מציין "מעצם העובדה שמנהלת המערערת הגב' לייבל ומר לייבל נשואים זה לזה, הולידה דרך הטבע מצבים בהם במקרה הצורך אחד השאיל לשני את השימוש ברכבו" (סעיף 15 לעיקרי הטיעון).
לענין ההשאלה לא העידה הגב' לייבל דבר. גם לא האדון לייבל. והמצג שהציג בא כח המערערת היא הנותנת לצידוק הרמת המסך.

היה איפוא ראוי לדחות את התביעה ל

פסק דין
הצהרתי מכל הטעמים שמנה בית המשפט קמא. הן מהטעם של חוסר תום לב וניקיון כפיים, כאשר המערערת בחרה שלא להציג את כל העובדות הרלבנטיות לבקשה תוך שהיא מציגה טענת הגנה אחת, תמימה לכאורה בבקשתה. הבקשה למתן

פסק דין
הצהרתי היא בגדר סעד מן היושר. וכבר מן הטעמים לעיל יכול וזכאי היה בית המשפט לדחות את התובענה.

כן היה ראוי לדחותה מהטעם שלפחות לכאורה הונחו בפני
בית המשפט קמא די ראיות לפיהן הרכב נשוא הדיון לא נרכש עבור המערערת אלא עבור דורטל. המערערת לא פירטה בפני
בית המשפט את מקורותיה הכספיים, מי שילם את כספי הרכישה לכונס והצורך ברכב מן הסוג הנדון. במצטבר לכל הראיות שהובאו לפניו המסקנה המתבקשת היא, קנוניה שנעשתה בין המערערת לבין דורטל. אין לנו להכריע לצורך דיון זה אם המערערת היא חברת פיקטיבית אם לאו. די לנו בכך שהמערערת איננה תמת לב ואיננה בגדר צד ג' זר. המערערת באופן פיקטיבי רכשה את הרכב שלא לשימושה ובכך די לדחות את תביעתה ואת ערעורה. אפילו נאמר כי הנטל להוכחת חוסר תום לב מצד המערערת רבץ על המשיבה הרי שנטל זה הורם על-ידי הנסיבות האמורות, די היה בהן לשם העברת נטל הראיה למערערת, אך זו בחרה שלא להרימו כלל.

5. בטרם סיום יש להתייחס לבש"א 60699/99 שענינה בקשה למחיקת הערעור על הסף מחמת מעשה בית דין או השתק. מסתבר שלאחר פסק דינו של בית המשפט השלום בנדון, הגיעו המערערת והמשיבות להסכם פשרה (מיום 5.7.99) שקיבל תוקף של החלטת בית משפט. על-פי הסכם הפשרה, רכשה המערערת את הרכב מאת המשיבה ושילמה לה סכום של 33,000 ש"ח. הסתבר עוד כי הרכב לא היה כלל בחזקת המערערת אלא הועבר בהמשך לידי מר עבדת יחזקאל.
האירועים הנ"ל, לאחר מתן פסק הדין מהווים מעשה בית דין בין הצדדים או השתק. ולמעשה מטעם זה, כאשר בא כח המערערת לא שמר על זכותו לחזור אל המשיבה לאחר ועל-פי תוצאות הערעור נבלעה עילת הערעור בהסכם הפשרה. גם מטעם זה היה מקום לדחות את הערעור.

6. המערערת תישא בהוצאות המשיבה בסכום של 25,000 ש"ח + מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.

הערבון יועבר לב"כ המשיבה על חשבון ההוצאות.

ניתן היום 23.07.2000 בהעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כח הצדדים.
מיכל רובינשטיין, שופטת

אסתר קובו, שופטת

יהושע גרוס
, אב"ד
סגן נשיא

7
1
בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו
עא 002437/99
בפני
הרכב כב' השופטים:
יהושע גרוס
, סגן נשיא, שופט - אב"ד
אסתר קובו, שופטת
מיכל רובינשטיין, שופטת








עא בית משפט מחוזי 2437/99 אל דוריין טרייד נ' אשר חב' להפצת צמיגים (פורסם ב-ֽ 23/07/2000)