פסקי דין על ד"ר יולי נודלמן | פסקי דין על נתן שרנסקי | פסקי דין על מפלגת ישראל בעליה |

1133/99 א     26/03/2002




א 1133/99 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, מפלגת ישראל בעליה




בעניין:

1



בתי המשפט


בבית המשפט המחוזי בירושלים
ת"א
1133/99
בש"א 1043/02

בפני
:
כב' השופט צבי סגל


26/03/02




בעניין:
ד"ר יולי נודלמן


המבקש

על-ידי ב"כ עו"ד
י' מושקט




נ
ג
ד



1. נתן שרנסקי

2. מפלגת ישראל בעליה
המשיבים



על-ידי ב"כ עו"ד
דן אבי-יצחק


החלטה

1. לפני בקשה בתיק לשון הרע להתיר בשלב שלאחר תום הראיות, בו ממתין בית המשפט להגשת סיכומי המבקש ולאחר שנתקבלו כבר סיכומי המשיבים, הבאת ראיה נוספת, על דרך של הגשת תצהירו של מר גרגורי לוצ'אנסקי (להלן: "לוצ'אנסקי"). לוצ'אנסקי קובע בתצהירו, כי בהתאם לבקשת המשיב 1 (להלן: "המשיב"), הוא העביר סכום של 100,000 דולר (להלן: "התרומה") לתאגיד כלשהו, ששמו, מהותו, כתובתו ומטרותיו לא פורטו בתצהיר; תרומה, שקבלתה אושרה על-ידי המשיב. עובדות לכאורה אלו סותרות, אליבא דמבקש, את עדותו של המשיב במשפט, בגדרה הכחיש דבר קבלת תרומה מלוצ'אנסקי.

יצויין, כי רק בתשובה לתגובה, מבלי שנתבקשה רשות בית המשפט ומבלי שנתקבל אישורו של בית המשפט, כנדרש על-פי תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), צורף שם המוטב: “
khila
”, המופיע על-גבי "אישור ההעברה הבנקאית".


2. מול טענת המבקש, כי עומדת לו הזכות להבאת הראיה דנן גם בשלבו הנוכחי של המשפט, ניצבת דעת המשיבים המתנגדת לה.


נראה לי, שהדין עם המשיבים ונימוקיי לכך יבוארו להלן ובמספר מישורים מצטברים.

3. תצהירו של מר לוצ'אנסקי שצורף לבקשה, הנו דה-פקטו ראיה, בעוד העובדות הנטענות בבקשה אינן נתמכות בתצהיר, כנדרש על-פי התקנות. התמיכה הנחוצה לבקשת הבאת ראיה נוספת בשלב דנן נמצאת ברשות המבקש עצמו ולא בחזקת גורם חיצוני להליכים המשפטיים, ורק הוא יוכל לבאר ולנמק את סיבת השיהוי בה נקט המבקש בהבאת הראיה ולהיחקר על כך נגדית על-ידי הצד שכנגד.

יצויין שוב, כי רק לתשובה לתגובה צורף תצהיר מטעם המבקש, מבלי שנתקבלה בקשה להגשתו באיחור בהתאם לקבוע בתקנות.

4. במישור הדיוני, מן הידוע כי סדרי הדין מחייבים הבאת כל צד לדיון את ראיותיו בסדר הקבוע בתקנות, ללא הרשאה מכללא לסטיה ממנו. אחד מן החריגים לכלל האמור דן בהבאת ראיות מפריכות, שסיווגן כלהלן:


הסוג הראשון - מקיף ראיות הרלוונטיות לסוגייה, שמלכתחילה צד לדיון היה פטור מן הצורך להוכיח בגדר ראיותיו הראשוניות, משום שעול הוכחתן מוטל על הצד שכנגד. הימנעות הצד הפטור מהבאת ראיות "בתורו" מותרת, על-מנת שיביאן לאחר ראיות חברו. זכות זו הנה קנויה ואיננה תלויה כלל ברשות בית המשפט (ראו י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית, עמ' 507).


למותר לציין, כי הראיה בה עסקינן איננה נמנית על סוג זה של ראיות.


הסוג השני - מכיל ראיות, שיעודן הפרכת עובדה, לשם הוכחת דברי עד או עדים כשקריים. על סוג זה של ראיות מפריכות נאמר כלהלן: "השאלה אם ירשה בית המשפט השמעת עדים כאלה, הבאים רק כדי לערער את מהימנותם של עדי בעל הדין שכנגד, מסורה לשיקול דעת בית משפט" (י' זוסמן, שם, עמ' 508; ההדגשה הוספה - צ'ס').


לענייננו ברי, כי ככל שאין המדובר ב"בקשה רגילה" להוספת עד מטעם בעל דין ועסקינן בראיות מפריכות, נופלת הראיה דנן למסגרת הסוג השני, קרי, הבקשה למעשה מתועלת לאפיק ניסיוני, שתחנתו הסופית קביעה, כי עובדה מסויימת שנמסרה על-ידי המשיב אינה אמת. דא ותו לא. יודגש, כי אין תכלית ומטרה אחרים לראיה זו.

5. גרסת המשיב בנושא דנן, הנטענת למופרכת, ניתנה על-ידו לראשונה בישיבת בית המשפט מיום 16.9.01. חלוף למעלה מחצי שנה (!) ממועד זה, שעה שהמבקש בחר, מטעמיו הוא, במשך כל תקופה זו להחריש ולהותירה שלמה ובלתי מופרכת, מדבר בעד עצמו. הגשת הבקשה, דווקא בעת הזו, מהווה טעם לפגם במהלך בו נוקט המבקש.

6. מחדל זה רועם במיוחד נוכח היות המבקש ער למאמצים הרבים שהשקיע בית המשפט לסיום ההליכים המשפטיים במהירות האפשרית, ושביטויים, בין השאר, בקיום ישיבות תכופות ככל שניתן מחד-גיסא, ובגלישתן למועדי פגרה כמו גם לשעות לילה מאוחרות ביותר, מאידך-גיסא. בית המשפט הדגיש לא אחת בהחלטותיו בכתב ובהתבטאויותיו בפני
ב"כ הצדדים בעל-פה, כי כל המאמצים הללו, מטרתם העליונה במעלה הנה הבאת המשפט לסיומו בהקדם האפשרי. האמור לעיל ביטא את קביעת בית המשפט, בידיעת הצדדים, כי עדי שני הצדדים יישמעו ברצף זמנים, בעל-פה וכיחידה אחת. נר לרגלי בעניין זה עמדה, בין השאר, אמירתו של כבוד הנשיא א' ברק, לפיה "במישור הדיוני, יש לקיים משפטי לשון הרע במהירות האפשרית, כדי שהצדק לא יאחר לבוא" (ע"א 214/89 אריה אבנרי ואח' נ' אברהם שפירא ואח', פ"ד מג(3) 840, 874).

7. עוד יוטעם ויודגש בהקשר הנידון לעיל, כי גם זכותו על-פי דין של המשיב להזמין עדי הזמה מטעמו לא מומשה, כל זאת נוכח הסדר בדבר סיום הבאת הראיות מטעם המבקש, עליו הוצהר מפורשות בלשכתי על-ידי עו"ד מושקט, ב"כ המבקש, עת ביקש המבקש שלא להעיד ולהיחקר חקירה שכנגד במועד שנקבע לכך מבעוד מועד, ובית המשפט נעתר לכך, בין השאר, בעקבות ההצהרה דלעיל, לפיה מבחינתו המבקש הנו העד האחרון שיעיד במשפט. מן ההגיון היה להניח, כי הוויתור המשותף של שני הצדדים נבע, בין השאר, מהערכת מצב משפטית מקצועית שעשו ב"כ שני הצדדים, מבחינת הרלוונטיות, המהימנות והמשקל הצפויים להינתן לראיות שכבר הובאו לבית המשפט. מן הוויתור המפורש נגזרת המניעה מטעם המבקש, לטעון בשלב כה סופי של המשפט ל"ערך" שניתן להיתלות בו ביחס לתצהיר הנספח לבקשה.

8. לא-זו-אף-זו, כמצויין לעיל, כבישת הראיה לאורך חדשים ארוכים כל-כך, בנסיבות של "דיון מרתוני", שמטרתו המוצהרת המתמשכת הנה סיום מהיר של ההליך המשפטי, אינה אלא מחדל מהותי של המבקש.


המבקש, שהיה אל-נכון ער לקיום מחדל זה, ניסה להקדים רפואה לתחלואי ההשהייה עת טען בבקשתו, כי נותן התצהיר, מר לוצ'אנסקי, אשר משרדו הראשי שוכן ברוסיה, שוהה דרך קבע בחו"ל ורק לאחרונה ביקר בארץ למשך יממה. יקשה להתייחס ברצינות יתירה לטענה מעין זו בעידן הנוכחי של "הכפר הגלובאלי", בו התקשורת בין הבריות בחלקי תבל רחוקים נעשית כדבר שבשגרה בקלות רבה יחסית. די היה בשיחת טלפון בודדה מעבר לים, כדי לאפשר למבקש, המודע, כך מסתבר, למועדי הגעתו של מר לוצ'אנסקי לישראל, ולו ליממה אחת בלבד, הגשת בקשה שכזו במועד מוקדם יותר. כאן המקום לציין, כי אפילו גביית עדויות מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ככל שאלו נדרשות – ואין זה במקרה דנן - אינה חלום רחוק מציאות, ולכן אין בהיעדרות מן הארץ משום מניעה או סיבה מוצדקת להגשת הבקשה דנן רק בשלב זה של המשפט.

9. לא-זו-אף-זו, הראיות המפריכות, שנידונו לעיל, מובאות טרם שלב הסיכומים ולא לאחר סיום הבאת הראיות ומתן צו להגשת סיכומים (י' זוסמן, שם). במקרה דנן, מדובר בשלב בו התובעים כבר הגישו כאמור את סיכומיהם בכתב, ובכגון דא אין כלל מקום ליישום הלכות "הראיות המפריכות".

10. הנני מודע לכך, כי יש ובית המשפט מתיר הבאת ראיות גם בשלבי הסיכומים ולעתים אף בשלב של ערעור. יחד-עם-זאת, היתר זה איננו ניתן בקלות, ולכן "אין ליתן היתר זה כדבר שבשגרה, שאם לא ישקוד בית המשפט על סדרי דין תקינים, תשתלט אנדרלמוסיה בבית המשפט ולא ייעשה צדק" (י' זוסמן, שם, עמ' 510; ההדגשה הוספה – צ'ס').

11. קיימים מקרים בגדרם מצוייה השמטה ראייתית, ולו רשלנית, של עובדה מהותית, שיכולה לקעקע את יסודות התביעה או ההגנה. או-אז, יתרצה בית המשפט ויתיר הבאת ראיה באיחור. ואולם, במאזן שבין חומרת תוצאות ההשמטה לבין שיבוש סדרי דין תקינים, יגבר בדרך כלל הראשון על האחרון. ייתכנו גם מקרים בהם בית המשפט יתיר, גם בשלב מאוחר ככל שיהא, הבאת "ראיה מוחצת", שלא היתה זמינה לאותו צד בזמן אמת, וגם לא ניתן היה לדעת על קיומה באותו מועד. דא עקא, שאינני יכול לתאר, ואף לא הובא לתשומת לבי מקרה אחד, בו הותרה הבאת ראיה בשלב הסיכומים, המוכיחה עובדה, שבמקרה הנוח ביותר למבקש להביאה עשוייה להטיל ספק כלשהו במהימנות. הדברים זוכים למשנה תוקף עת נעדרת כאמור סיבה מוצדקת כלשהי לאיחור בהגשת הבקשה.

12. יתרה מזאת, בענייננו הראייה אותה מבוקש להביא מגלה טפח ומכסה טפחיים; אין יודע מי היה מקבל הכסף בפועל, לא בזהותו (“
khila
”), לא במהותו ותפקידו, ולא מכל בחינה אחרת. הנלמד מן האמור בתצהיר, לו הוכח תוכנו, הוא אי-קבלת התרומה על-ידי המשיב עצמו, ובנסיבות דנן, וככל שניתן גם לשער, בחזית המחלוקת תיוותר אפוא נוסחת "מילה מול מילה", כשמחד-גיסא יטען האחד, שאיננו יודע את זהות היעד המסתורי והסיבה הנעלמה שבכוונת התרומה, ומאידך-גיסא יטען השני, כי התרומה הנה מענה לבקשת המשיב ובאישורו. לא מן הנמנע אפוא, שבעקבות כך היו מוסיפים הצדדים, או מי מהם, לבקש הבאת ראיות נוספות מאותו ארגון ששימש יעד לתרומה או מאנשיו, על נסיבות העברת הכספים, וטרם נימנו מחלוקות אחרות שיכול שתתעוררנה, כגון על עצם העברת הכספים, זהות בעל חשבון המקור והיעד, זהות המוטב "
khila
" בבנק המזרחי סניף 58 בגבעת שאול 24 ירושלים, עילת המחיקות על-גבי המסמך (שצורף שלא כדין לתשובה לתגובה) וכיו"ב. נקל לשער כיצד בקלות רבה עלול המשפט להיגרר משלב נעילתו המתקרב לשלב הבאת הראיות.

13. אך למעלה מן הצורך ולהשלמת התמונה הכללית יוער, כי המשיב עצמו כלל לא ניסה בעדותו להצפין את אפשרות היתקבלותן של תרומות בידי עמותות שעסקו בקליטת עלייה, להבדיל מטענתו בדבר אי-ידיעתו האישית על כך, כל שכן אי-קבלת תרומה כלשהי באופן אישי. לכאורה, אפוא, לא נולדה סיבה להסתרת דבר קבלתה של התרומה הנטענת גם על-ידי מר לוצ'אנסקי, אם אכן ידע עליה או זכר אודותיה.

14. בטרם סיום נציין גם זאת: המשפט כולו התנהל על דרך של הבאת ראיות ראשיות באמצעות מתן עדות, ולא על דרך הגשת תצהירי עדות ראשית. והנה, דווקא ראיה חריגה נוספת זו מבקש המבקש להביא על דרך של מתן תצהיר, ולא אדע מדוע.

15. עוד יובהר בטרם חתימה, כי למרות ההתייחסות המפורטת של ב"כ המשיב לסוגיית התזמונים התקשורתיים הקשורים באורח פלא להגשת הבקשה דנן, ואלה אכן היו כמצורף לתגובת ב"כ המשיב, כמו גם במהלכים קודמים במשפט, לא מצאתי טעם ענייני לדון בכך במסגרת זו.

16. כללו של דבר, מכל אחת מהסיבות האמורות לחוד, ומכוחן המצטבר, דין הבקשה להידחות וכך אני מחליט.

בנסיבות העניין, אינני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ג בניסן תשס"ב (26 במרץ 2002),
בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא עותק מההחלטה לב"כ הצדדים.



צבי סגל
, שופט








א בית משפט מחוזי 1133/99 ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי, מפלגת ישראל בעליה (פורסם ב-ֽ 26/03/2002)