פסקי דין על אריה גד כהן | פסקי דין על איריס כהן | פסקי דין על עו"ד רפאל פרץ

2585/07 א     19/08/2009




א 2585/07 אריה גד כהן, איריס כהן נ' עו"ד רפאל פרץ




בעניין:
1



בתי המשפט



בית משפט השלום ירושלים
א
002585/07

לפני:
כבוד השופטת אנה שניידר


19/08/2009





בעניין
:
1 . אריה גד כהן
2 . איריס כהן








התובעים

נ
ג
ד


עו"ד רפאל פרץ







הנתבע

פסק דין


הרקע וטענות הצדדים
1.
על פי כתב התביעה, רכשו התובעים בשנת 1999 דירה ברחוב ברנדווין 17/1 בירושלים (להלן – הדירה) מאת הגב' רונית רם (להלן – המוכרת), אשר יוצגה על ידי עו"ד צבי זינגר (להלן – עו"ד זינגר). התובעים יוצגו בעסקה זו על ידי הנתבע.

2.
לטענת התובעים, במסגרת ייצוגם התחייב הנתבע לפעול להעברת רישום הזכויות בדירה בחברה המשכנת משמה של המוכרת לשמם של התובעים, אולם לא עמד בהתחייבותו זו, וכתוצאה מרשלנותו נגרמו לתובעים נזקים.

3.
בחודש פברואר 2005 סיכמו התובעים באופן עקרוני על מכירת הדירה לרוכשים פוטנציאליים, ובמקביל ביקשו לרכוש דירה אחרת, ברחוב משה ונטורה 11/6 (להלן – הדירה החלופית). לצורך מכירת הדירה פנו התובעים אל עו"ד אברהם המר (להלן – עו"ד המר), ואז התברר שהדירה כלל לא רשומה על שם התובעים, ונותרה רשומה על שם המוכרת, הגב' רונית רם.
כתוצאה מכך, לטענת התובעים, ביטלו הרוכשים הפוטנציאליים את העסקה לגבי הדירה מחשש ל"עוקץ", ובכך הפכה גם רכישת הדירה החלופית לבלתי אפשרית, דבר שגרם להם עוגמת נפש רבה ובלשונם "דרמה טראגית" וכל זאת, עקב רשלנותו של הנתבע.

4.
התובעים טוענים כי הנתבע איבד את המסמכים המקוריים, דבר שהקשה על תיקון המעוות. לטענתם, עו"ד המר הסכים לבצע את ההעברה, דהיינו לרשום את הדירה על שם התובעים ולאחר מכן להעבירה על שם הקונים, תמורת תשלום נוסף בסך 2,870 ש"ח, שהיה נחסך אילו פעל הנתבע כפי שהתחייב לרישום הזכויות.

התובעים מבקשים כי בית המשפט ישים עצמו ב"נעליהם" – במשך חמש שנים תמימות לא נרשמה הדירה על שמם כתוצאה מרשלנות הנתבע, אשר אף לא מצא לנכון להביע חרטה על מעלליו.

5.
התובעים מודים כי בסופו של דבר יצאה עסקת מכירת הדירה אל הפועל ובעקבותיה גם רכישת הדירה החלופית על ידי התובעים ולא נגרם להם כל חסרון כיס בשל כך, אך דורשים מאת הנתבע פיצוי בסכום של 50,000 ₪ על הנזק הנטען שנגרם להם.
הסכום מורכב כדלקמן:

2,870
ש"ח
-
שכר טרחתו של עו"ד המר;

2,400
ש"ח
-
הפסד של 6 ימי עבודה;

100
ש"ח
-
אישור נוטריון מחדש;

288
ש"ח
-
תשלום כפול עבור הוצאת תעודת טאבו;

44,342
ש"ח
-
פיצוי עבור עוגמת נפש.

6.
בסיכומיהם הוסיפו התובעים טענות נוספות לגבי רשלנות הנתבע, שזכרן לא בא במסגרת התביעה עצמה, כגון רשלנות כבר בעת חתימת ההסכם עם המוכרת (סעיף 5 לסיכומים). הואיל ומדובר בהרחבת חזית אסורה – יש להתעלם מטענות אלה (ראה ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מיום 17.12.03).

7.
לטענת הנתבע, מדובר בתביעה קנטרנית וטורדנית, חסרת כל בסיס, שנועדה להוציא ממנו כספים שלא כדין ולהתעשרות התובעים על חשבונו.
הנתבע טוען, כי ההסכם לרכישת הדירה מאת המוכרת נערך על ידי עו"ד זינגר, ולא על ידו כנטען על ידי התובעים, וכי התובעים ידעו בעת החתימה על ההסכם כי רישום הזכויות בדירה על שם המוכרת לא הושלם וכי היא התחייבה להשלים את הרישום. הואיל והחובה להעביר את הזכויות בדירה ולרושמן על שם התובעים היתה מוטלת על המוכרת, הרי שבהתאם לכך הועבר הטיפול בהשלמת הרישום לידי עו"ד זינגר, שכאמור ייצג את המוכרת.
הנתבע טוען, כי עוד בחודש מרץ 2001, לאחר שקיבל מהתובעים את המסמכים הדרושים, העביר אותם במכתב רשום למשרדו של עו"ד זינגר, ועו"ד זינגר מצידו העביר את המסמכים לידי ב"כ החברה המשכנת ביום 24.12.01, שם הם כנראה אבדו.

8.
לטענת הנתבע, העיכוב בהשלמת העברת הזכויות נוצר עקב מחדלה של המוכרת בהמצאת מסמכים למינהל מקרקעי ישראל, ועקב אובדן המסמכים המקוריים אצל החברה המשכנת, שביקשה לשחזרם.
הנתבע טוען כי עשה מאמצים עילאיים כדי לסייע בשחזור המסמכים ועמד בקשר עם עו"ד המר, ואין להטיל עליו את האחריות לגבי העיכוב ברישום.

9.
עוד טוען הנתבע, כי התובעים "שכחו" לציין כי ב"כ הרוכשים הפוטנציאליים, אשר נטען כי חששו ל"עוקץ" וחפצו כביכול לבטל את העסקה, הוא לא אחר אלא מעבידו של הנתבע, עו"ד בריאן ויין, שבמשרדו החל הנתבע לעבוד עוד בשנת 2001 ולקח יחד עימו את התיקים שהיו באחריותו, לרבות התיק של התובעים. על כן, טוען הנתבע, כי לא היה כל חשש ממשי לביטול עסקת המכירה של הדירה לרוכשים הפוטנציאליים, שטופלו על ידי אותו משרד, ולא נגרם לתובעים שום נזק, שכן, כאמור, העיסקה הושלמה בסופו של דבר לשביעות רצונם.

10.
לענין התשלום הנוסף ששולם על ידי התובעים לעו"ד המר טוען הנתבע כי הדבר לא הוכח, ולחילופין, כי התשלום שולם שלא לצורך ובניגוד לחובת התובעים להקטין את נזקיהם, הואיל והנתבע הציע את עזרתו להשלים את הרישום ללא כל תמורה נוספת אך התובעים, מרצונם החופשי, בחרו לפנות לעו"ד המר בענין זה.
הנתבע מוסיף וטוען, כי עו"ד המר ייצג את התובעים במכירת הדירה, ולא מן הנמנע כי כל תשלום ששולם לו הינו עבור הטיפול במכירת הדירה והסכם המכר, ולא עבור סיום רישום הזכויות על שם התובעים.



דיון והכרעה
11.
בתיק זה העידו בפני
התובעים ועו"ד המר מטעמם, וכן הנתבע ומטעמו עו"ד זינגר, מר עידו מרינוב (עוזר משפטי במשרד ויין שהיה מעורה בהליך רישום הזכויות) וכן עו"ד בריאן ויין עצמו.

12.
לאחר ששמעתי את העדויות ועיינתי בכל המסמכים ובטענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין התביעה להידחות, הואיל והתובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת רשלנות מצד הנתבע בטיפולו בעניינם, וגם לא הוכחו הנזקים הנטענים כמפורט להלן.

אמנם יכולתי להבין ללבם של התובעים אשר הרגישו כי מזלזלים בהם ומושכים אותם במשך תקופה ארוכה ללא סיבות מובנות להם, אולם בכך אין די על מנת לקבל את התביעה.

13.
לענין טענת הרשלנות - מתצהירו של עו"ד זינגר (סעיפים 4 עד 6) עולה, כי הנתבע אכן העביר לעו"ד זינגר עוד בשנת 2001 את כל המסמכים הדרושים לשם רישום הזכויות בדירה על שם התובעים, וכי עו"ד זינגר העבירם לחברה המשכנת. יצויין, כי בעדותו בפני
אישר עו"ד זינגר את כל האמור בתצהירו, ואמר שהוא עומד מאחורי כל מה שכתוב בתצהיר (פרוטוקול עמ' 24 שורה 11). מכאן, שהנתבע כעורך דין סביר מילא את חובתו כלפי התובעים בהעבירו את המסמכים לעו"ד זינגר וחובת השלמת הרישום היתה מוטלת על המוכרת ובא כוחה ולא על הנתבע.
משכך, לא היתה מוטלת על הנתבע כל חובה לברר אם הרישום הושלם בפועל, והעובדה שעד שנת 2005 לא הועלתה בפני
הנתבע כל טענה לענין הרישום נתנה לו יסוד סביר להאמין, כי העברת הזכויות הושלמה ללא כל תקלה. יצויין, כי גם התובעים עצמם לא עשו כל פעולה על מנת לוודא שהרישום הושלם על שמם במשך כל התקופה ו"התעוררו" רק במועד שבו ביקשו למכור את הדירה.
משנודע לנתבע כי הזכויות לא נרשמו בשל תקלה אצל החברה המשכנת, שוכנעתי, כי נקט בפעולות סבירות על מנת לסייע לפתור את הבעיה (ראה פרוטוקול עמ' 28 שורות 5-1), על אף שניתן היה לכל הפחות להסביר לתובעים טוב יותר מה אירע, על מנת להפיס את דעתם.

14.
לאור האמור, אני קובעת כי בנסיבות הענין, הנתבע לא התרשל ופעל כפי שעורך דין סביר אמור לפעול.

15.
משהגעתי למסקנה האמורה, דין התביעה להידחות, ולמעשה מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק. על אף האמור, למעלה מן הצורך יוער, כי התובעים לא הרימו גם את הנטל המוטל עליהם להוכחת סכומי הנזק הנטענים על ידם.

16.
לענין שכר טרחתו של עו"ד המר – פנייתם של התובעים לעו"ד המר בהקשר לרישום הזכויות נעשתה ביוזמתם ומרצונם החופשי, ולכן אין להם להלין אלא על עצמם לגבי התשלום הנוסף שנאלצו לשלם לעו"ד המר. העובדה שהתובעים בחרו שלא לאפשר לנתבע להשלים את הרישום בעצמו והחליטו לפנות לעו"ד המר יוצרת מניעות והשתק ומונעת מהתובעים לטעון כל טענה כנגד הנתבע לגבי שלבי הרישום הסופיים שלא בוצעו על ידו. כאמור, התובעים בחרו במודע לפנות לעו"ד המר. משהביע הנתבע נכונות להשלים את הרישום (והתובעים אינם חולקים על כך), הרי שחובת הקטנת הנזק מחייבת את התובעים להימנע מלהוציא הוצאה מיותרת זו. ניתן להבין כי התובעים, בעקבות התקלותם ב"סבך" הביורוקרטיה לגבי רישום הזכויות, איבדו את האמון בנתבע, אולם אין הדבר פוטר אותם מהחובה להקטין את נזקיהם (ראה ע"א 252/06 יצחק גולדפרב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מה(4) 45).
על כן, דינו של ראש נזק זה להידחות.

17.
לענין ההוצאות בסך 388 ₪ בשל חידוש אישור נוטריוני ואישור העיריה – הואיל והתובעים לא המציאו כל ראיה או קבלה לגבי הוצאות אלה, והואיל וכאמור אין הנתבע נושא באחריות לגרימתן, גם דינו של ראש נזק זה להידחות.

18.
לענין הפסד ששה ימי עבודה - התובעים אשר עובדים במקומות עבודה מוסדיים, לא המציאו תלושי שכר שיהא בהם כדי להוכיח כי הפסידו בפועל ימי עבודה או ימי חופשה. כאשר נשאל התובע במהלך חקירתו כמה ימי חופשה לקח לצורך הטיפול בהשגת המסמכים, ענה כי אינו זוכר והודה כי לא צירף כל אישור ממקום עבודתו, עירית ירושלים (פרוטוקול, עמ' 10 שורות 8-5). מדובר בראיות זמינות בידי התובעים והימנעותם מהצגתן מביאה לכך שיש לדחות את תביעתם גם לגבי ראש נזק זה.

19.
לענין הפיצוי בשל עוגמת נפש – אכן נכון שכל הנושא נמשך זמן רב, אך הואיל ולא שוכנעתי כי נגרם לתובעים נזק ממשי (שהרי העסקאות של מכירת הדירה ורכישת הדירה החלופית הושלמו לשביעות רצונם של התובעים), הרי דינו של ראש נזק זה להידחות אף הוא.
במיוחד שכך הדבר כאשר התובעים מעריכים ראש נזק זה באופן בלתי פרופורציוני לנזקים הנטענים האחרים, 44,342 ₪ עבור עוגמת הנפש לעומת 5,658 ₪ עבור כל הנזקים האחרים גם יחד. זוהי דרישה בלתי סבירה, ומוטב שלא היתה נדרשת בנסיבות הענין.


סוף דבר
20.
לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
על אף שבנסיבות הענין מן הראוי היה לחייב את התובעים בהוצאות בסכומים משמעותיים בשל הגשת תביעה מנופחת ולא מבוססת, הרי בהתחשב בכך שהתובעים לא היו מיוצגים על ידי עורך דין אלא ניתן להם, לפנים משורת הדין, היתר להעזר בנציג מטעמם, מר מנחם כהן שאיננו עורך דין, ואשר סירב בשמם לכל הצעה לסיום התיק מחוץ לכתלי בית המשפט או על דרך הפשרה (ראה פרוטוקול מיום 11.07.07 עמ' 1 שורות 10-4), ישלמו התובעים לנתבע תוך 30 ימים שכר טרחת עו"ד בסכום של 3,500 ₪ בלבד, בתוספת מע"מ כחוק. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום המלא בפועל.


המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום כ"ט באב, תשס"ט (19 באוגוסט 2009) בהעדר הצדדים.




אנה שניידר
, שופטת


קלדנית: זהבית






א בית משפט שלום 2585/07 אריה גד כהן, איריס כהן נ' עו"ד רפאל פרץ (פורסם ב-ֽ 19/08/2009)