פסקי דין על המערער: ישראל עזריאלי נ ג דהמשיב: המוסד לביטוח לאומיע"י ב"כ עו"ד ע' סברערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה ב תל-אביב (השופטת א' סלע - אב-בית הדין; גב' רם - נציגת ציבור; תב"ע נב/290-0).פסק-דיןסגן הנשיא (אדלר... | פסקי דין על המשיב: המוסד לביטוח לאומיע"י ב"כ עו"ד ע' סברערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה ב תל-אביב (השופטת א' סלע - אב-בית הדין; גב' רם - נציגת ציבור; תב"ע נב/290-0).פסק-דיןסגן הנשיא (אדלר):1. הערעור - בית הדין האזורי דחה את תובענת המערע...

16/03     16/03/1995




דבע 0-118/נג ישראל עזריאלי נ' המוסד לביטוח לאומי




(פד"ע כח 209)

בבית הדין הארצי לעבודה

נג/118-0

בפני
: כבוד נשיא בית הדין, גולדברג

סגן כבוד נשיא בית הדין אדלר

כבוד השופטת פורת

נציג העובדים : שמאי
נציג המעבידים : לב
המערער: ישראל עזריאלי


נ ג ד

המשיב: המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ע' סבר
ערעור על פסק-דין של בית הדין האזורי לעבודה ב תל-אביב (השופטת א' סלע - אב-בית הדין; גב' רם - נציגת ציבור; תב"ע נב/290-0).
פסק-דין

סגן הנשיא (אדלר
):

1. הערעור - בית הדין האזורי דחה את תובענת המערער להצהיר, כי אוטם שריר הלב שפקד אותו ביום 7.5.1991, היה תאונת עבודה על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשכ"ח - 1968 (להלן: החוק).
על כך הערעור שלפנינו.

2. העובדות, שאינן במחלוקת, הן כדלקמן: המערער, יליד 1937, עובד כעורך-דין עצמאי.

ביום 7.5.1991 נסע לבית משפט השלום באשקלון, יחד עם מרשתו, הגב' גליק, שהיא מתווכת דירות, על מנת להופיע בדיון בבקשה שהגישה משפחת יעקבסון נגד הגב' גליק, לצו עיכוב יציאה מן הארץ. משפחת יעקבסון היתה מיוצגת על-ידי עורך-דין אחר.

הדיון התנהל לסירוגין משך כשלוש שעות, מהשעה 9:00 ועד לשעה 12:00, שכן השופט הפסיק את הדיון פעמים מספר על מנת לשמוע משפטים אחרים. כמו כן, הוקדש רוב הזמן למשא ומתן בלשכתו של השופט, שמטרתו היתה לסיים את הסכסוך בפשרה, ורק לקראת הצהרים, כאשר התברר שאין אפשרות להגיע לפשרה, שמע השופט את טענות הצדדים בעניין הבקשה. בזמן המו"מ הרגיש המערער תעוקת לב וכאבים בחזה, אך הם עברו, וכשיצא מבית המשפט הרגיש הקלה ואף נהג במכונית למשרדו בתל-אביב.
אחרי הצהריים של אותו יום התקיימה ישיבת משא ומתן אצל עורך-דין בובליל, שהתנהלה בנימוס וללא אירוע מיוחד. אולם, המערער חשש לתוצאות המו"מ, ובמהלכו הרגיש שוב תעוקת לב וכאבים בחזה.
עם צאתו מישיבת המו"מ חזרו הכאבים בחזה, המערער נסע לבית חולים ואושפז בגין אוטם שריר הלב.

3. השאלות שבמחלוקת בערעור זה, הן כדלקמן:

א) האם עוצמת הפגיעה במערער בבית משפט השלום הגיעה לידי "אירוע חריג"?

בדב"ע מו/139-0 יצחק - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע יח 315 בע' 331 אומץ המבחן של "האירוע החריג" או "המאמץ הבלתי רגיל" כראשית ראיה לקבוע קיום קשר סיבתי בין עבודתו של המבוטח לבין הופעת אוטם בשריר הלב. שם נאמר, כי:
"דרוש אפוא, קיומו של מאמץ בלתי-רגיל ('אירוע חריג'), בהשוואה עם מאמץ רגיל בעבודתו של אותו איש...".
(ראה גם ספרו של ש' קובובי , רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה (1994), בע' 18, 35-32).
ההכרעה בשאלה זו נוגעת להערכת בית הדין את עוצמת הפגיעה במערער על-ידי דברי משפחת יעקבסון במהלך המשא ומתן שהתנהל בבית המשפט באשקלון.

ב) אם אכן היה "אירוע חריג" ביום הופעת האוטם, האם עלה בידי המשיב להוכיח, כי חלקו של האירוע החריג בגרימת האוטם היה פחות בהרבה מהחלק של מצבו הרפואי של המערער?

האם היה אירוע חריג?

האירועים בבית המשפט השלום בבוקר

4. בבית הדין קמא הגיש המערער תצהירים שלו ושל הגב' גליק. בא-כוח המשיב הודיע, כי הוא אינו מבקש לחקור את העדים, וכי "אין לי מחלוקת עם התובע בשאלה העובדתית".
בית הדין קמא הגיע למסקנה, כי אין "אירוע חריג", משום שיש בדברי המערער על ההתרחשויות בבית המשפט הגזמה רבה, והעניין לא חרג ממשא ומתן, המהווה חלק מעבודתו הרגילה של עורך-דין, כולל המערער.

5. מאחר שלא נשמעה חקירת עדים בבית הדין קמא, אין לו יתרון על ערכאת הערעור בהערכת הראיות.
נתרכז בדברי המערער והגב' גליק לחוקר המוסד, משום שזו גרסתם המוקדמת, התרשמנו מעיון בדברים אלה שהחוקר עשה ניסיון כן לגבות את מכלול הסיפור, מבלי להעדיף את הדברים המנוגדים לעניינו של המערער.
עיקר טענתו של המערער בעניין ההתרגזות בבית המשפט באשקלון היה, כאמור לעיל, כי משפחת יעקבסון העליבה אותו.
על מנת להעריך את עוצמת האירוע, נביא מדברי הגב' גליק בעניין הדיון והעלבונות:
"היה דיון מקובל, לא היה שום דבר חריג. לא היו צעקות, גידופים אך היו כמה משפטים לא יפים, שיעקבסון אמר העדה מעליבה לעזריאלי, שהוא משקר, שהוא חובש כיפה, אבל ממש גידופים קללות לא היו בדיון.
...
(ש) כיצד הגיב עורך-דין עזריאלי לדברי משפחת יעקבוסון כלפיו?
(ת) ראיתי שהוא נפגע מאוד, שהוא חיוור, נהיה עצבני, רק הוא לא ענה. השופט נזף ביעקובסון על דבריו כלפי עורך-דין עזריאלי".
וכמו כן, נביא מדברי המערער לחוקר המוסד:
"במהלך המשא ומתן התבטאו בעלי הדין של הצד השני בצורה חריפה ופגעו בי אישית, תוך השמעת ביטויים מעליבים. המשא ומתן נמשך הרבה מעל למצופה במשך כשעתיים וללא תוצאות מעשיות.
...
(ש) האם אתה יכול לפרט בדיוק את ההתבטאויות של משפחת יעקבסון כלפיך?
(ת) הם אמרו שאני לא ישר, שאני הולכתי אותם שולל, וזאת בקול רם ובסגנון אלים ופוגע, הטיחו בפני
שכאדם דתי אסור היה לי לנהוג כפי שהם טענו שאני נוהג. השופט העיר להם מדי פעם על הביטויים שלהם. אני התאפקתי, לא הגבתי ולא התייחסתי... הלקוחה שלי [הגב' גליק - ס.א.] היתה נוכחת במקום, וביקשתי ממנה שגם היא לא תגיב.
...
הרגשתי נפגע ונעלב, משום שאני לא רגיל שמדברים אלי כך. הללו היו האשמות שוא חסרות שחר.
...
אני עוסק בעניינים אזרחיים מסחריים, ואני לא רגיל לסגנון דיבור כמו שהתנהל באותו מעמד. בבית המשפט אף פעם לא דיברו אלי בצורה מבישה. אני יכול לומר, שבעבר לא היו לי מצבים דומים...
...
תוך כדי ישיבת משא ומתן קבלתי תעוקה וכאבים בחזה...
...
לאחר כשעתיים יצאנו מבית המשפט, הרגשתי הקלה, ונסעתי, נהגתי במכוניתי לתל-אביב...".

6. מעיון בהודעות לחוקר ומתצהירי המערער והגב' גליק הגענו למסקנה שונה מזאת של בית הדין קמא בעניין "גרסה קודמת" ו"גרסה מאוחרת", היינו - לדעתנו לא היה שינוי גרסה על-ידי המערער.
מדברי המערער והגב' גליק בהודעותיהם לחוקר עולה, כי בני משפחת יעקבסון אמרו בפומבי שהמערער משקר ואינו ישר, ושהתנהגותו אינה הולמת התנהגותו של אדם דתי, החובש כיפה. השופט העיר למשפחת יעקבסון בעניין ביטוייהם, דבר המצביע על חריפות הדברים, שנאמרו. 60221

7. הכרעה בענין "אירוע חריג" בבית משפט השלום בבוקר

א) עורך-דין רגיל למשא ומתן מתוח, וכן להתנגשויות מילוליות בבית המשפט ומחוצה לו.
עם זאת, נדיר המקרה שבבית המשפט ובנוכחות שופט אומר בעל-דין, כי עורך-דין משקר. האשמת אי-יושר כלפי עורך-דין פוגעת בכבודו, במעמדו במקצוע וכן במעמדו כ-officer of the court. עורך-דין רגיל לחילוקי דעות, ואף להאשמות מצד לקוחות, אך עלבונות אישיית נגדו, כפי שנאמרו על-ידי משפחת יעקובסון, אינן חלק מעבודתו הרגילה.
אף דברי השופט לא היו בגדר התערבות רגילה של שוט בין מתדיינים, אלא הגנה על המערער מפני עלבונות אישיים.
זאת ואף זאת, היות עורך-דין דתי או חילוני הוא עניין אישי, הנוגע למצפונו ואמונתו. משהאשימו את המערער בכך, שהוא אדם חובש כיפה ולא ישר, רמזו שכאדם לא ישר הוא גם אינו "דתי". אנו רואים את דברי משפחת יעקבסון כלפי המערער כביטויים שיכולים היו להעליב אותו ולפגוע בו קשות.

ב) הגב' גליק הבחינה בדיון, כי המערער "נפגע מאוד, שהוא חיוור נהיה עצבני". דבריה מאשרים את דברי המערער, כי נפגע מאוד מהעלבונות של משפחת יעקבסון.

ג) על-פי הראיות שלפנינו (שאינן כוללות מסמכים רפואיים) לא היו אצל המערער סממנים של אוטם לפני הדין בבית המשפט. הוא החל להרגיש תעוקת לב במהלך הדיון.

ד) הלבנת פני חבר בפרהסיה נדונה לאחרונה בדב"ע נב/212-0 סבג - המוסד לביטוח לאומי
, (לא פורסם). שם המבוטח השתתף בהשתלמות, בה השתתפו כעשרים עובדים מהחברה בה הוא עובד. המבוטח שאל שאלה, המרצה "התפרץ לעברו... בצעקות, תוך שהוא צועק עליו להפסיק לשאול שאלות טיפשיות. בין השניים התפתח ויכוח שנמשך דקות אחדות, ומר ליבמן [המרצה - ס.א.] התנצל במקום, בנוכחות כל המשתתפים בהשתלמות, על צורת התבטאותו המעליבה...". בית הדין קבע, כי, להערכתו הסב העלבון דחק - נפשי קשה למבוטח והוא היה אירוע חריג.

ה) בהתחשב במכלול חומר הראיות הגענו למסקנה, כי האירועים בבית המשפט השלום היו "חריגים מאוד", במשמעות מינוח זה בהילכת דן יצחק.

8. ישיבת המשא ומתן אחרי הצהריים - אירוע חריג?

האם ישיבת המשא ומתן, שהתקיימה אחרי הצהריים באותו יום היתה אירוע חריג? הישיבה אחרי הצהריים התנהלה בנימוס ובלי הרמות קול או אי-נעימות. טענתו של המערער, כי היה מודאג ובמתח, אינה מצביעה על אירוע חריג.
משא ומתן הינו חלק רגיל מעבודתו של המערער. במהלך משא ומתן ייתכנו דאגות, מתחים ואף לחצים. משא ומתן מתנהל, מטבע הדברים, כששני הצדדים עומדים זה מול זה, ועל כן כרוך הדבר במתחים.
בדב"ע מח/ 106-0 יפה - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 47, נדון מקרה של עורך-דין שנפטר יום אחרי משא ומתן קשה ומרגיז. התובענה של אלמנתו נדחתה, משום שהמשא ומתן לא היה "אירוע חריג מבחינת הנתח הנפשי - אלא אפיזודה אחת מני רבות..." של ישיבות משא ומתן, שהתנהלו משך תקופה ארוכה.
במקרה שלפנינו, המשא ומתן, שתואר על-ידי המערער, לא חרג מהתחום הרגיל של ניהול משא ומתן, שהוא חלק מעבודתו הרגילה של המערער.
על כן, אין אנו מגדירים את המשא ומתן שהתנהל אחרי הצהריים במשרדו של עורך-דין בובליל, כאירוע חריג. אולם, כאמור בסעיף 8, הננו רואים בהתרחשויות בבית משפט השלום אירוע חריג כמשמעו בהלכה פסוקה.

9. מינוי מומחה יועץ רפואי

משהגענו למסקנה, כי היה אירוע חריג, מינינו את פרופ' להמן כמומחה יועץ רפואי.
ערכאת הערעור רשאית למנות מומחה בשלב הערעור, וזאת על מנת לקצר את ההליך. כמו כן, השלב בהליך של מינוי מומחה יועץ רפואי אינו כרוך בקביעת עובדות, ואין לערכאה הראשונה יתרון על ערכאת הערעור בדבר השיקול שיש לתת לחוות-דעתו של המומחה.
לצדדים נתנה הזדמנות להגיב על החלטת הביניים, בה הודענו על כוונתנו למנות מומחה יועץ רפואי, ואיש מבין הצדדים לא ביקש להחזיר את העניין לבית הדין האזורי.
למרות זאת, טען המערער לאחר קבלת חוות-דעתו של פרופ' להמן, כי היה מקום להחזיר את העניין לבית הדין קמא וביקש לפסול את חוות-דעתו של פרופ' להמן.
אין המערער רשאי לחכות לקבלת חוות-דעתו של המומחה, ואם היא אינה מוצאת חן בעיניו, לבקש להחזיר את העניין לערכאה הראשונה. היה עליו להתנגד למינוי המומחה מיד לאחר קבלת החלטתו של בית הדין, שבה הבהיר את כוונתו למנות מומחה יועץ רפואי.

10. חוות-דעתו של המומחה: פרופ' להמן חיווה את דעתו, כדלקמן:

"א. לדעתי קיים קשר השפעתי בין האירוע בבית המשפט ביום 17.5.1991 ובין הופעת האוטם בשעות הערב של אותו יום.

ב. אפשר לומר, שהאירוע בעבודה החיש את בוא האוטם שאלמלא האירוע יתכן שבואו היה נדחה למועד מאוחר יותר או אף לא בא בכלל. באותו זמן כמובן יש להדגיש שאצל אדם שהוא בריא בגופו ואינו סובל ממחלות לב, האירוע בעבודה לא היה יכול להשפיע על הופעת אוטם שריר הלב.

ג. התובע כמובן היה חשוף ביותר לחלות במחלת טרשת העורקים ואוטם שריר הלב, ואין לי כל ספק שהשפעת האירוע בעבודה על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה מגורמי הסיכון האישיים שהיו קיימים אצל המערער."

11. תגובות באי-כוח הצדדים והשלמת סיכומיהם

טענות המערער היו: המערער לא היה כה חשוף לבוא האוטם; היה מקום להחזיר את העניין לבית הדין קמא במקום למנות מומחה יועץ רפואי בשלב הערעור; המומחה ראה קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם ואמר, שהאירוע החיש את בואו. על כן, יש לראות את האירוע כלחיצה על ההדק (trigger), אשר גרמה לאוטם; קיימים הגורמים של פתאומיות וסמיכות זמנים.

בא-כוח המשיב הסתמך על תשובתו האחרונה של המומחה, כי אין ספק, שהשפעת האירוע על בוא האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי.

12. שאלות נוספות למומחה

בשלב הכנת פסק הדין הגענו למסקנה, כי יש מקום להציג למומחה שאלת הבהרה.
הודענו לצדדים על כוונתו להציג את השאלה למומחה, והמערער ביקש לשנות את נוסח השאלה. בא-כוח המשיב לא הגיב. אב בית הדין שינה את נוסח השאלה, והשאלה הבאה הועברה למומחה:
"האם אפשר לראות בכאבים שפקדו את המערער במהלך הדיון בבית המשפט, כתחילת התפתחות האוטם שאובחן אצלו באותו היום שאושפז? נא לנמק את תשובתך".

13. תשובת המומחה היתה:

"הכאבים שפקדו את המערער במהלך הדיונים בבית המשפט היו כאבים תעוקתיים שטרם גרמו להתפתחות אוטם שריר הלב. לפי התיאור, הכאבים היו תוצאה של התכווצות של כלי דם הכליליים של הלב שטרם גרמו לאוטם שריר הלב. ההוכחה לכך - העודה שהכאבים חלפו ואפשרו למערער להמשיך בפעילותו הרגילה, וזאת ללא הפרעות.
בהמשך לתעוקה זאת התפתח אצל התובע אוטם שריר הלב. לכן, כפי שציינתי בחוות-דעתי מ - 28.9.1994, קיימת האפשרות של השפעה מסוימת של הדיון בבית המשפט (האירוע החריג) על הופעת אוטם שריר הלב מספר שעות אחרי כן, וזאת אצל אדם שהיה חשוף לחלות מאוטם שריר הלב בגלל גורמי הסיכון האישיים שהיו בו".

14. השלמת סיכומים של הצדדים

המערער חזר והדגיש את סמיכותה הזמנים בין האירוע החריג לבין הופעת האוטם יותר מאוחר באותו יום. כמו כן, תקף את המסקנות הרפואיות של המומחה, שלטענתו לא השיב על השאלה.
בא-כוח המשיב חזר על טענותיו הקודמות.

15. פסיקה הנוגעת לעריכת-דין

עבודתם של עורכי-דין ושופטים נחשבת כמלאכה הכרוכה בלחצים, מתחים, התרגזויות וויכוחים. לפיכך, במקרים לא מעטים נדחתה התובענה להכיר בהתרגזות או התרגשות של עורך-דין או שופט כ"אירוע חריג", משום שהם לא חרגו מההתרחשויות היומיומיות בעבודתו של המבוטח.
בדב"ע נא/83-0 תמיר - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם), נדונה תובענה של עורך-דין, שנאלץ לשלם את אגרת בית המשפט בבוקר בו הגיע לבית המשפט, ובעקבות החשש שאם האגרה לא תשולם התובענה תידחה היה עורך הדין ב"חרדה" וב"מתח רב". התובענה נדחתה, ושם נאמר:
"... עבודתו של עורך הדין המרבה להופיע בבתי המשפט מלווה במתח ובהתרגזויות, ורובצת עליו אחריות ללקוח, לבית-המשפט ולעצמו.
יחד עם זאת, קיימת רמה מקובלת של מתח והתרגזויות בעבודתו הרגילה של עורך הדין...
... האירועים בעבודתו של המערער ביום הופעת האוטם לא חרגו מהשגרה. מתח לפני משפטים ובמהלך משפטים, הצורך לבצע פעולות בבית-המשפט (כמו תשלום אגרה) או במשרד ממשלתי, ומגעים לא נעימים עם גורמים שונים, הם מנת חלקו היומיומית של עורך הדין".
(ראה גם: בדב"ע מח/106-0 שלעיל; בדב"ע מח/210-0 שלו - המוסד לביטוח לאומי
, פד"ע כ 393; בדב"ע שן/48-0 המוסד לביטוח לאומי
- פיאלקוב [לא פורסם]).
במקרים אחרים נתקבלה התובענה של עורך הדין או השופט ונקבע, כי האירועים בעבודה חרגו מהעבודה הרגילה.
(ראה: בדב"ע מח/196-0 ברוך - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם); דב"ע שן/26-0 צבי יפה - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם). ראה גם: דב"ע נג/148-0 מגן - המוסד לביטוח לאומי
(לא פורסם), בו נקבע, כי היה "אירוע חריג" והעניין הוחזר לבית הדין האזורי להמשך הדיון. יצויין, כי פסק הדין דן יצחק, שצוטט לעיל, דן בעורך-דין שהתרגז כשהיה בדרך לעבודתו, אך המקרה אינו נוגע לענייננו, משום שלא היה קשור לעבודתו כעורך-דין).

המבחנים

16. בבואנו לקבוע אם עלה בידי המוסד להוכיח שהשפעת האירוע בעבודה היתה "פחותה הרבה" מהשפעת מצבו הבריאותי עלינו להתרכז בקשר הסיבתי המשפטי. על מנת להכריע בזה עלינו להתחשב במספר גורמים:

א) חריפותו של האירוע והטראומה שבו, וזאת לאור האירועים היום-יומיים שהיו בעבודתו של אותו מבוטח;

ב) בית הדין נעזר בחוות-דעתו של המומחה היועץ הרפואי, כולל הערכתו בשאלת משקלם היחסי של גורמי האוטם;

ג) סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודה לבין הופעת האוטם, וחוות-דעתו של המומחה לגבי מישקלה במקרה המסוים של המבוטח.

17. אשר למשקל שיש לתת לחוות-דעתו של המומחה: הכלל הוא, כי בית הדין נותן משקל נכבד לחוות-דעתו של המומחה בדבר השפעת האירוע בעבודה על בוא האוטם. אולם, בית הדין אינו "מאמץ" את חוות-דעתו ואינו פוסק על-פיה באופן "אוטומטי". על בית הדין לשקול מחד גיסא את מכלול נסיבות העניין, כולל עוצמת האירוע החריג וסמיכות הזמנים בינו לבין הופעת הסימנים של האוטם, תוך הענקת משקל נכבד לחוות-דעתו של הרופא ומאידך גיסא על בית הדין להבחין בין לשונו של הרופא לבין לשונו של המשפטן.

הכרעה בעניין שלפנינו

18. המערער הוכיח, כי היה "אירוע חריג" בעבודתו ובסמוך להופעת האוטם.
משעלה בידי המערער להוכיח את קיומו של אירוע חריג, יש לעבור לשלב השני של הדיון, הווה אומר לשאלה, אם קיים קשר סיבתי בין האירוע לבין האוטם, וכן לאחר מכן לשאלה, האם עלה בידי המשיב להוכיח "... כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים" (סעיף 39 סיפא לחוק (סעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995)).

19. סמיכות הזמנים - ההיבט המשפטי

העובדה, כי קיימת סמיכות זמנים בין ההתרגשות לבין הופעת האוטם פועלת לטובת המבוטח (ראה: דב"ע נא/104-0 המוסד לביטוח לאומי
- חיים, פד"ע כג 360, בע' 362).
אך עצם קיומה של סמיכות זמנים אין בה כדי לקבוע, בכל מקרה, כי קיים קשר סיבתי, העונה על דרישות סעיף 39 לחוק (ראה דב"ע נד/117-0 מילשטיין - המוסד לביטוח לאומי
[לא פורסם], ופסקי הדין של בית-דין זה והבג"צ שהובאו שם).

20. סמיכות הזמנים - ההיבט הרפואי

ההיגיון אומר, כי יש חשיבות רבה לסמיכות הזמנים בין האירוע לבין הופעת האוטם. חוות-דעת רפואיות שנמסרו לבית הדין משך השנים מחזקות את ההיגיון הזה.
מחקר רפואי חדש שם דגש על הופעת האוטם תוך שעה ממאמץ פיזי מיוחד :
mittlman, macclure, tofler, "triggering of acute myocardial infarction by heavy physical exertion", new england j. of medicine (1993) 1678
אולם, באותו עניין חקרו הרופאים השפעת מאמץ פיזי חריג, אך אמרו, כי המסקנות יפות גם לגבי אירוע חריג הקשור למתח נפשי קיצוני. בין היתר, אמרו החוקרים (בע' 1682):
"... approximately 80 percent of cases that occurred within one hour after an episode of to exertion were triggered by it.... these conclusions and the limitation of the increased risk to the hour after exertion may be useful in considering workers' compensation and liability cases in which physical exertion preceded the onset of myocardial infarction... other potential triggers, such as psychological stress or anger, which produces similar physiologic responses, are more common than heavy exertion before myocardial infarction and may be more frequent triggers."

לעומת זאת, ייתכנו מקרים בהם הכאבים, המופיעים מיד אחרי האירוע, מצביעים על תחילתו של תהליך התפתחות האוטם, אפילו אם חלפו ועברו שעות ביניהם לבין הופעת האוטם. (ראה מאמרו של פרופ' מ' גוטסמן m. gotsman "acute myocardial infarction as a work accident" medical-legal aspects of work injuries (u.k. 1994) 21, בע' 34 בספר medical legal aspects of work (a multi-science publication, u.k., ed by s. adler, m. goldberg, m.s. gotsman, 1994) שם אמר המחבר:

thus, if there is a clear relationship between an acute emotional or physical stressful event at work and the onset of acute myocardial infarction, then the influences of the work associated event is greater than the natural underlying risk factors. in these patients, acute chest pain usually appears during, or follows immediately after the stressful episode and the cause and effect of the events are clear. in another subset of patients with acute myocardial infarction, the plaque ruptures, clot forms and is washed away. the clot reforms and the infarct develops 6-24 hours after the initial stressful event. these patients have a delay between the acute emotional event and the onset of acute myocardial infarction."

לאור דעות המומחים בעניין משקלה של סמיכות זמנים יש לנתח את חוות-דעת המומחה המתייחסת למקרה המסוים של המערער, וכן להתייחס לשאלת ההבהרה שהוצגה לפרופ' להמן ולתשובתו עליה.

מכלול הנסיבות במקרה שלפנינו

21. עוצמת האירוע החריג

יש להעריך את ההתרגשות על רקע מקצועו של המערער, שהוא מקצוע הכרוך במתחים ולחצים יום-יומיים. ההשוואה היא בין עבודתו הרגילה של המערער לבין עבודתו ביום האירועים.
העלבונות מהם סבל המערער בבית משפט השלום, שהתייחסו הן ליושרו והן להיותו אדם דתי, היו קשים וגרמו לו עגמת נפש והתרגשות נפשית. המערער היה חיוור והתערבות השופט היתה חריגה לאור העלבונות האישיים, שהוטחו נגדו. הלבנת פני המערער בציבור, בבית המשפט לפני שופט, הינה פגיעה קשה, החורגת מהמתחים והלחצים הקיימים בעבודתו הרגילה של עורך-דין.
על כן, אנו מעריכים את עוצמת האירוע החריג כרבה מאוד.

22. הקשר הסיבתי

פרופ' להמן חווה את דעתו, כי קיים קשר סיבתי בין ההתרגזות בבית המשפט לבין הופעת האוטם. לדעתו, האירוע החריג החיש את בוא האוטם, שאלמלא האירוע יתכן שבואו היה נדחה למועד מאוחר יותר או אף לא היה בא בכלל.
המשיך המומחה ואמר, כי אצל אדם בריא האירוע לא היה משפיע על הופעת האוטם, ועל רקע זה יש להבין את מסקנתו, לפיה השפעת האירוע על הופעת האוטם היתה פחותה בהרבה מהשפעת מצבו הרפואי. אולם, אין בזה כדי לשלול את הקשר הסיבתי במקרה זה, שהרי הכלל הוא, כי אוטם פוקד מי שסובל ממחלת לב המתפתחת משך השנים.

23. סמיכות הזמנים

אשר לסמיכות הזמנים בין האירוע לבין הופעת האוטם: במהלך האירוע בבית המשפט הרגיש המערער כאבים בחזה, שחלפו. הצגנו שאלת הבהרה למומחה על מנת לברר את הקשר בין הכאבים לבין הופעת האוטם.
מצאנו אי-בהירות בתשובת המומחה: מחד-גיסא, אמר המומחה, כי הכאבים בבוקר היו תעוקתיים וטרם גרמו לאוטם. מאידך גיסא, אמר, כי "בהמשך לתעוקה זאת התפתח" האוטם. המומחה לא הבהיר את היחס והקשר בין הכאבים לבין הופעת האוטם אחרי הצהריים.
עם זאת, בהעדר בקשה מטעם הצדדים להציג למומחה שאלות הבהרה, החלטנו לפרש את חוות הדעת והתשובה לשאלת ההבהרה בהתחשב במידע הרפואי שהצטבר בבית הדין.
על רקע דברי פרופ' גוטסמן, שצוטטו לעיל, ניתן להבין את דברי המומחה. הכאבים בבוקר בבית המשפט היו סימפטום להתכווצות כלי הדם, השפיעו על הלב, אך טרם גרמו להופעת האוטם. עם זאת, סביר להניח, כי הכאבים היו ביטוי למנגנון בכלי הדם שבאמצעותו התפתחה סגירת העורקים, עד שמספר שעות לאחר מכן העורקים נסתמו והאוטם הופיע. מכאן, ניתן להבין את תשובת המומחה, כי האוטם היה "בהמשך לתעוקה", וכי "קיימת האפשרות של השפעה מסוימת של הדיון בבית המשפט (האירוע החריג) על הופעת אוטם שריר הלב מספר שעות אחרי כן".
נוסיף, כי גם במקרה שנדון בפרשת דן יצחק היתה התרגזות חריגה מאוד, המבוטח המשיך לנסוע לעבודתו, ויותר מאוחר באותו היום הופיע האוטם.

24. לאור עוצמת האירוע החריג; הקשר הסיבתי בינו לבין הופעת האוטם; תשובת המומחה כי אלמלא האירוע יתכן שבואו היה נדחה; וסמיכות הזמנית בין האירוע לבין הופעת סימנים שהעידו על בעיה רפואית בכלי הדם והופעת האוטם מספר שעות לאחר מכן - הגענו למסקנה, כי יש להצהיר, שהאוטם, שפקד את המערער ביום 7.5.1991, היה תאונת עבודה.
המערער ייצג את עצמו והוא זכאי להוצאות משפט. על כן, ישלם לו המשיב הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח, בצירוף מע"מ.

ניתן היום, י"ד באדר ב' תשנ"ה (16.3.1995).








דבע בית הדין הארצי לעבודה 0-118/נג ישראל עזריאלי נ' המוסד לביטוח לאומי, [ פד"ע: כח 209 ] (פורסם ב-ֽ 16/03/1995)