פסקי דין על אורי שילה | פסקי דין על המוסד לביטוח לאומי

1650/01 בל     19/11/2003




בל 1650/01 אורי שילה נ' המוסד לביטוח לאומי




1
בתי הדין לעבודה
בל 001650/01
בית הדין האזורי לעבודה בת"א-יפו
19/11/2003
תאריך:
כבוד השופטת חגית שגיא

בפני
:

אורי שילה

בעניין:
התובע
נ ג ד
המוסד לביטוח לאומי
הנתבע
עו"ד א. דקל

ע"י ב"כ
החלטה

1. הדיון בתיק זה התקיים בהעדר נציגי הציבור אשר הוזמנו ולא הופיעו, ולא מסרו נימוק לאי הופעתם.
כדי לא לדחות את הדיון הוחלט כי הדיון יתקיים בהעדרם.

2. התובע הגיש תביעה כנגד החלטת הנתבע שלא להכיר בתאונה שאירעה לו ביום 28.8.99 כתאונת עבודה.

3. טענות התובע:

א. התובע היה מועסק ע"י הרשות להגבלים עסקיים (להלן: "הרשות") מחודש 2/97 ועד לחודש 6/2000.

ב. בעת הרלוונטית היו משרדי הרשות מפוצלים כאשר חלקם ממוקם בירושלים ואילו חלקם ממוקם בתל-אביב.
ג. במהלך שנת 1999 ביקשה הנהלת הרשות לארגן פעילות חברתית המשותפת לעובדי שני המשרדים וזאת בכדי להעלות את פיריון העבודה, לעודד עבודה משותפת בין עובדי הסניפים ולתרום ליצירת גיבוש חברתי בין עובדיה השונים.

ד. במסגרת הגיבוש החברתי החליטה מנהלת משאבי האנוש ברשות הגב' אורית דמתי (להלן: "דמתי") ליזום פעילות ספורטיבית משותפת למשרדי הרשות. לצורך קיום הפעילות נקשרה הרשות בהסכם עם ביה"ס עירוני י"ד בשיכון דן בתל-אביב (להלן: "ביה"ס").

ה. על פי ההסכם בין הרשות לבין ביה"ס הועמד אולם הספורט של ביה"ס לרשות מידי יום שלישי בערב לצורך ביצוע פעילות ספורטיבית חברתית.

ו. עלות השימוש באולם הספורט עמדה ע"ס 900 ₪ בחודש כאשר הרשות משלמת את מלוא הסכום מתקציבה ואח"כ גובה מהעובדים דמי השתתפות סמליים בסך 300 ₪ (30-20 ₪ לעובד).

ז. על פי הוראת הגב' דמתי, היה על העובדים המתגוררים באזור תל-אביב להופיע מידי יום שלישי באולם הספורט ולבצע פעילות חברתית ספורטיבית כמתואר לעיל.

עקב המרחק ניתנה לעובדים המתגוררים בירושלים אפשרות לבחור באם להשתתף בפעילות באופן קבוע.

ח. ביום 24.8.99, בהיותו במקום לצורך ביצוע פעילות חברתית ספורטיבית בהוראת הרשות ובמהלך משחק כדורסל, מעד התובע ופניו נחבטו ברצפת האולם.

ט. לאחר שהובל לחדר המיון בבית החולים איכילוב בתל-אביב, אושפז התובע לטיפול במחלקה הנוירולוגית לבדיקת חשש לזעזוע מוח במסגרת הטיפול הרפואי נתפרו פניו של התובע במספר תפרים.

4. בישיבת יום 17.12.01 הוסכמו העובדות דלהלן:

א. התובע עובד ברשות ההגבלים העסקיים בירושלים.

ב. התובע נפגע ביום 24.8.99 תוך כדי משחק כדורסל של עובדי רשות ההגבלים העסקיים.

ג. לרשות ההגבלים העסקיים קבוצת כדורסל המתכנסת פעם בשבוע בימי ג' לאימון משחק בבית ספר עירוני י"ד בתל-אביב בשעות 22:00-20:00.

ד. אין המדובר בליגה למקומות עבודה ואין כרטיס שחקן.
ה. אין הסעות לאולם, כל אחד מגיע בכוחות עצמו.

ו. העובדים ככלל משתתפים בעלות שליש מהוצאות השכרת האולם, כשבאותה תקופה היתה העלות כולה 900 ₪ לחודש, שהתחלקה
300 ₪ לעובדים ו- 600 ₪ למעסיק.

ז. שעות המשחק לא הוכרו כשעות עבודה.

5. כן הוגדרו הפלוגתאות דלהלן:

א. האם משחק הכדורסל בו נפגע התובע נערך תוך כדי ועקב העבודה, דהיינו האם למעביד יש אינטרס במשחק שהופך פגיעה במהלכו לעבודה?

ב. האם יש קשר סיבתי בין האירוע ב- 24.8.99 לטיפולים הרפואיים שהתובע קיבל?

6. לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובסיכומי הצדדים אני קובעת כדלהלן:

א. השתתפות התובע במשחק הכדורסל היתה עקב עבודתו.

ב. פעילות הכדורסל אורגנה ע"י המעביד ומומנה ברובה על ידיו.
ג. התובע היה אחראי על ריכוז הפעילות והיה צורך בנוכחותו בעת המשחקים.

ד. משחקי הכדורסל נועדו לצורך גיבוש העובדים.

ה. אין ספק כי למעביד היה אינטרס מובהק בקיום הפעילות, אחרת לא היה דואג למימון ולדירבון העובדים להשתתף.

ו. נסיבות המקרה דומות לנסיבות בדב"ע 91/99 אלברט אילוז נ' המל"ל שם נפגע עובד במהלך פעילות נופש שאירגן המעביד.
באותו עניין אמר ביה"ד הארצי:
"בפסיקתו הענפה של בית דין זה, ניתן פירוש דינמי לסוגיית התאונות בעת פעולות נלוות לעבודה. בתוך כך, בא לידי ביטוי רוחב היריעה עליה נפרשו הפעולות הנלוות והפעילויות שבמסגרתן; בד בבד הותוו אמות המידה והושמו הגבולות להכרה כ"תאונת עבודה" בתאונה שאירעה לעובד במהלך אותן פעילויות. הגם שאין הדברים חדשים עמנו, נביא להלן את עיקריהם ולאורם נפליג ונבוא לענייננו.
בפסק הדין בעניין סימני נקבע כי בפעולות "נופש מסויימותrecreational activities רואים ורואים בימינו לא רק כמתיישבות עם העבודה, אלא אף כחיוניות לעבודה" וזאת, בכפוף למבחן הסבירות.

בעניין פרץ מסעוד נקבע, כי שלא כמו על פי דיני הנזיקין, בפיצוי לנפגעי עבודה במסגרת מערכת הביטחון הסוציאלי "באים לפצות את מי שנפגע בעבודה בשל המצב שבו היה נתון ולא בשל מעשה או מחדל של הזולת.
"המבחן המועיל שנקבע באותו עניין לפרשנותו של הדיבור "תוך כדי ועקב העבודה" הוא "'מבחן הקשר לעבודה' - work connection - וליתר דיוק 'מבחן האלימינציה' -but for test" לפיו "יש, במקרים הראויים, לראות תאונה כ'תאונת עבודה', אם ניתן לקבוע כי לולא העבודה לא היתה התאונה קורית במקום ובזמן שקרתה".
על השאלה האם הפעילות בה היה העובד מעורב בעת התאונה קשורה לעבודה - work connected - אם לאו, השיב בית הדין הארצי בדברים שלהלן, אשר להם משנה תוקף אף בחלוף כשלושה עשורים. וכך אמר:
"התשובה לשאלה, מן ההכרח שתשתנה עם הזמן: היא תשתנה עם השינוי בראיית 'המפעל' על-ידי החברה, והיא תשתנה עם השינוי ביחס של החברה לשיקולים סביבתיים בחיי העבודה".
על רקע השתנות העיתים נדרש בית הדין הארצי לשאלת ההכרה כ"תאונת עבודה" בתאונות שאירעו לעובדים מחוץ לתחומי המפעל, שלא בשעות העבודה ושלא במהלך הרגיל של ביצוע העבודה.
התביעה להכרה בתאונות אלה כ"תאונה בעבודה" נבחנה בכל מקרה, הן בפן של אופי הפעולה או האירוע עד כמה מהווים הם "פעולה נלווית" לעבודה, והן בפן של אופי הפעילות גופה בה נפגע העובד במהלך הפעולה הנלווית.
כך, ולשם דוגמה, נדרש בית דין זה לדיון ולהכרה בתאונות שאירעו במהלך אירועים שכללו פעילויות ספורט; תאונות שאירעו במהלך השתלמות; ותאונות שאירעו באירועי נופש ובטיולים. כמורה דרך לענייננו, נפנה לעיקרים שקבע בית דין זה בהכירו בתביעות הללו ובדחותו אותן.
אירועי ספורט - כ"פעולה נלווית" לעבודה.
בעניין סימני הכיר בית הדין כ"תאונה בעבודה" בפגיעה שנפגעה עובדת באצבעה במהלך משחק בכדור ששיחקה בהפסקת צהרים מחוץ לתחומי המפעל. הפעולה הוכרה כ"פעולת נופש" סבירה וחיונית, בשים לב לתנאי עבודתה ולתנאים בהם התקיים המשחק.
בהמשך נבחנו מספר אירועים, בהם נפגעו עובדים, בעת ששיחקו במסגרת קבוצה מטעם המעביד או המזוהה עמו, במהלך משחק כדורסל, משחק כדורגל וכיוצ"ב.
בעניין ליבנה מצא בית דין זה, כי בנסיבות המקרה, הייתה הפעילות הספורטיבית "קשורה לעבודה" מתוך שפירש את הדיבור "עבודה" "לא בהקשר לעבודה אותה מבצע עובד פלוני... אלא בהקשר ל'מפעל'" שהוא אינו אך חומרי גלם ומכונות. גורם ההתייחסות לעבודה במקרה מעין זה, נקבע להיות ה"עניין" interest הריאלי הממשי שיש למעביד בפעילות הספורטיבית. בנסיבותיו של המקרה קבע בית הדין כי "הוכח ה'עניין' על- ידי כך שהמעביד סייע בארגון (הסעה), השתתף במימון וזקף את הזמן לחשבון יציאות עבודה".

ז. מחומר הראיות (הודעת התובע לחוקר המל"ל ומכתבו של התובע למל"ל מיום 7.9.99) עולה כי נפילת התובע אירעה לאחר שנתקף סחרחורת והתעלף.

ח. לפיכך יש לברר במקביל את שאלת הקשר הסיבתי בין הנפילה לבין הפעילות בה עסק המערער, ואת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי לאחר הנפילה לבין נפילתו והחבלה בה נחבל.
(עב"ל 317/97 אליעזר אחוואל נ' המל"ל).

7. ענינו של התובע יועבר לנוירולוג ולמומחה לשיקום הפה לקביעת קשר סיבתי.

8. הנתבע יזמין את החומר הרפואי הרלבנטי.

9. לעיון בעוד 45 יום.
ניתנה ביום ____________ בהעדר הצדדים.
ח. שגיא - שופטת
001650/01בל 720 בת-שבע.ד








בל בית דין אזורי לעבודה 1650/01 אורי שילה נ' המוסד לביטוח לאומי (פורסם ב-ֽ 19/11/2003)