פסקי דין על רפי בן יצחק סיטון | פסקי דין על עוזי בן חיים בכר | פסקי דין על אברהם בן יצחק אלימלך ואח' |

1095/01 פ     29/05/2002




פ 1095/01 מדינת ישראל נ' רפי בן יצחק סיטון, עוזי בן חיים בכר, אברהם בן יצחק אלימלך ואח'




בעניין:
1




בתי המשפט
בית המשפט המחוזי בירושלים
פ
001095/01

בפני
:
כבוד השופט עזרא קמא
, סגן נשיא
תאריך:

29/05/02






מדינת ישראל
בעניין

:

המאשימה

מחוז ירושלים

ע"י פרקליטות






נ
ג
ד



1. רפי בן יצחק סיטון
2. עוזי בן חיים בכר
3. אברהם בן יצחק אלימלך
4. מיכאל סויסה
5. אייל בן ויקטור ברכה
6. אבי בן נסים סעדה
7. אליהו בן רפאל סיטון


הנאשמים






החלטה

1.
משפטם של שבעת הנאשמים בתיק זה, המואשמים בעבירות של סחר בסמים ובעבירות של קשירת קשר לפשע, מתנהל מחודש מאי 2001, ומסכת ההוכחות החלה ביום 24/1/2002. עד כה התקיימו 12 ישיבות הוכחות, שבהן נשמעה עדות ארוכה של עד המדינה, וצפויות עוד כשתיים עד שלוש ישיבות, לסיום חקירתו הנגדית על-ידי חלק מן הסניגורים.

2.
הנאשמים, כולם, עצורים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. ביום 13/5/2002 דן בית-המשפט העליון בבקשת המדינה להארכה שניה של מעצרם מעבר לתקופה של תשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996. ואמנם הבקשה נענתה ומעצרם של הנאשמים הוארך לתשעה חודשים נוספים - לגבי 6 מהם עד 14-18 בפברואר 2003 וגבי אחד מהם עד ליום 3/3/2002.

3.
להמשך ההוכחות בתיק קבועים עוד שבעה מועדים. לפי כתב האישום מספר עדי התביעה עולה על 100 עדים, בכללם 17 עדים, בעיקר קנדיים, האמורים להגיע מקנדה למסירת עדותם. הנאשמים מיוצגים על-ידי 7 סניגורים שונים. בכתבי האישום ארבעה אישומים שפרטי העובדות שבהם מורכבים ומסובכים והם משתרעים על פני חמש מדינות: ישראל, קנדה, הולנד, בלגיה וארצות הברית. באישום הראשון מדובר בייבוא 300,000 כדורי אקסטזי והפצתם בישראל. באישום השני מדובר במשלוח 150,000 כדורי אקסטזי מבלגיה לקנדה ומיועד להפצה בארצות הברית. האישום השלישי עוסק ביצוא סם מסוכן - 34,000 כדורי אקסטזי על-ידי נאשם 2 מהולנד לארצות הברית. באישום הרביעי מדובר בקשירת קשר לביצוע פשע וסחר בסם מסוכן בכמות של 550 גרם קוקאין - בשתי הזדמנויות.


בנסיבות אלה, אין צריך לאמר, כי יידרשו עוד מועדים רבים לשמיעת כל העדים, הגם שבא-כוח המאשימה הצהיר בבית משפט זה, כי מספר העדים שיבקש להעיד, מתוך רשימת עדי התביעה שלפי כתב האישום לא יעלה על 40 עדים.


הבהרתי לב"כ המאשימה ולסניגורים, כי במצב דברים זה ולפי קצב התקדמות חקירתו של עד המדינה ואולי גם של עדים אחרים שעוד יבואו, לא יהיה מנוס מקביעת מועדים רבים נוספים, ולא יהיה מנוס משמיעה רצופה - מיום ליום - אף בתקופת פגרת בית-המשפט. בהתאם לכך העברתי לב"כ המאשימה ולסניגורים רשימת מועדים נוספת בפגרה, בעיקר בחודש יולי 2002, כאשר המשך ההוכחות ייקבע לחודש ספטמבר 2002. חלק מן הסניגורים הביעו הסכמה לקיים דיונים בפגרה, למעט שניים מהם, וטעמיהם עמם, שהודיעו כי הם מתנגדים לקביעת מועדי דיון בפגרת בתי המשפט.

4.
ראיתי לקיים דיון בענין הסכמה בדבר עובדות וראיות וכן בענין העדים שאפשר לוותר על עדותם בבית-המשפט, כמו "עדי שרשרת" וכיוצא באלה. בדיון שהתקיים ביום 26/5/2002 בנוכחות הפרקליטות והסניגורים בלבד, הודעתי על הצורך בייעול נוסף של הדיונים, בשל אילוץ הנובע מפרישתי בשלהי שנה זו.

5.
אני רואה להפנות לסעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, לפיו משהוחל בגביית הראיות, בית-המשפט "ימשיך ברציפות יום יום עד גמירא, זולת אם ראה, מטעמים שיירשמו, כי אין כל אפשרות לנהוג כך". זה הוא כלל רציפות הדיון הפלילי שנקבע בחוק. תכליתו העיקרית היא, למנוע עינוי דין שעליו נאמר: "חרב באה לעולם - על עינוי דין (ו) על עיוות דין" (מסכת אבות, ה, ח').


לפני קרוב לשלושים שנה כתב הנשיא אגרנט בע"פ 125/74, 152/74 מירום חברה למסחר בינלאומי בע"מ ואח'
נ' מדינת ישראל
, פ"ד ל(1), 57, 66-67, דברים אלה:

”אין צריך להדגיש שמגמתו הכללית של המחוקק בחוק סדר הדין הפלילי... היתה להבטיח שהמשפט הפלילי יתנהל מתחילתו ועד סופו בקצב סביר, כלומר בקצב אשר בנתון לנסיבות לא יתארך יתר על המידה ויחד עם זאת לא יגרום עיוות דין, אם לנאשם ואם לציבור... המגמה הנ"ל משתקפת בהוראת סעיף 115 לחוק [125 דהיום], הקובעת כי משהוחל בגביית הראיות ימשיך בית-המשפט 'ברציפות יום יום עד גמירא' זולת אם קיימים טעמים שבגללם 'אין כל אפשרות לנהוג כך'. אמנם הוראה זו אשר למרבה הצער אין מקיימים אותה, הלכה למעשה, בהרבה משפטים פליליים אם לא ברובם, חלה על השלב של בירור המשפט...".


כבוד השופט ש' לוין (כתוארו אז) דן בכלל רציפות הדיון בבג"צ 4974/92 רובין ואח'
נ' השופט סגלסון ואח'
, פ"ד מו(5), 772, 781-782. כלל זה, כך נקבע, הוא כלל חשוב של מינהל שיפוטי "המבוסס על נסיון החיים, המלמד, ששמיעה רצופה של ההליך חוסכת זמן שיפוטי יקר, מאפשרת ריכוז תשומת לבו והתרשמויותיו של השופט בנושא אחד ומביאה בדרך כלל, למתן

פסק דין
זמן קצר לאחר תום הראיות והטיעונים למניעת עיוות דין לנאשם כתוצאה מהימשכות יתרה של ההליכים...".


אכן, הוראת סעיף 125 לחוק סדר הדין הפלילי היתה "להלכה ואין מורין כך" (בש"פ 3838/90 מדינת ישראל
נ' שילון, פ"ד מד(4), 360, 366-367. זאת, מחמת אילוצים רבים של בתי המשפט: בשל ריבוי הליכים ומיעוט שופטים ואמצעים, כך שקביעת תיקים רבים בעת ובעונה אחת ודיונים "מקבילים" בתיקים שונים - היתה לשיטה נוהגת - מצויה אך לא רצויה. אולם, הנורמה המשפטית נותרה כמות שנקבעה בחוק, ויש אך להצטער, כי בשל העומס המוטל על השופטים ועל בתי המשפט, הפכו השופטים - לא מעט בתרומתם של עורכי הדין שמייצגים נאשמים בשל אילוציהם הם - לשומרי חוק שאינם מקיימים אותו. אין זה אומר, כי קיום הוראות סעיף 125 לחוק אינו אפשרי, או שאין לילך לפיהן במקרים מתאימים, כמו זה שבפני
, שבו כאמור, מצויים שבעה נאשמים במעצר עד תום ההליכים (וראו גם ע"פ 4690/94 עו"ד דן אבי יצחק ואח'
נ' השופט יעקב צמח ואח'
, פ"ד מח(5), 70).

6.
בענין דנן התחשבתי בקביעת המועדים באילוצים של הסניגורים, ועשיתי להתאים את קצב הדיונים, תוך איזון בין רצונו של בית-המשפט לקיים את הדיונים בקצב מהיר, הגם שלא מיום ליום, לבין רצונם של הסניגורים - לחלק את זמנם בין הטיפול בתיק זה לבין תיקים אחרים שבטיפולם. התחשבות זו הביאה, לצערי, להאטת הקצב, באופן שאין זה ברור מתי יסיים בית משפט זה את הדיונים, בעוד שהנאשמים מאחורי סורג ובריח, והכל בשל אילוצים שונים כאמור.

7.
משקרבה פגרת בית-המשפט של שנת 2002, בעוד כחודש וחצי, ראיתי להודיע לסניגורים, כי בשל מצב הראיות בתיק, מספר העדים, מהות הענין ומצב הנאשמים המצויים במעצר - הם יהיו צפויים לקיום דיונים מיום ליום, ככל האפשר, בפגרה, ולפי הצורך גם בחודש ספטמבר 2002. כל זאת, מתוך תחושת השליחות והחובות המוטלות על הסניגורים, שהרי:

”אין עורכי הדין כשאר השליחים, והחובות המוטלות עליהם אינן מתחילות ומסתיימות בתחום האזרחי בלבד, אלא אחריות הטיל עליהם המחוקק, הנובעת מטבעו המכובד של מקצועם, אחריות כלפי הלקוח ואחריות כלפי בית-המשפט..."
(ראה בג"צ 4974/92 הנ"ל, בעמוד 783).


אף בעניננו, אחריות גדולה מוטלת על הסניגורים, וגם אם הבנתי את מצוקת חלק מן הסניגורים בבקשם לפוש בפגרת הקיץ, או לעסוק בתיקים אחרים, אף בפגרה, הרי אחריות גדולה נטלו על עצמם בייצגם שבעה נאשמים שנכרכו יחדיו בכתב אישום אחד - מסובך ומורכב, שבבסיסו כמות ראיות רבה ועצומה. מעשו כך, ידעו וצפו או היה עליהם לדעת ולצפות, כי הליך זה, שלא כמו הליכים רגילים, עשוי להישמע ברציפות יחסית, ואולי גם בפגרות של בית-המשפט.

8.
שקלתי את טענות הסניגורים ובנסיבות הענין אני קובע מועדים אלה להמשך גביית הראיות, בנוסף על המועדים הקבועים: 21/7/2002, 22/7/2002,, 23/7/2002, 24/7/2002, 25/7/2002, 28/7/2002, 29/7/2002, 30/7/2002, 31/7/2002, 4/8/2002, 5/8/2002, 6/8/2002, 9/9/2002, 10/9/2002, 11/9/2002, 18/9/2002, 19/9/2002, 29/9/2002, 30/9/2002, 1/10/2002, 2/10/2002 ו-3/10/2002. בכל המועדים האלה יחל הדיון בשעה 09:30.



ניתנה היום י"ח בסיון תשס"ב (29 במאי 2002) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים מהחלטה זו לב"כ המאשימה ולסניגורים - בדחיפות
.


עזרא קמא
, סגן נשיא

הוקלד ע"י:
לימור







פ בית משפט מחוזי 1095/01 מדינת ישראל נ' רפי בן יצחק סיטון, עוזי בן חיים בכר, אברהם בן יצחק אלימלך ואח' (פורסם ב-ֽ 29/05/2002)