פסקי דין על זכריה כהן | פסקי דין על יונה כהן | פסקי דין על משה כהן |

11945-06/08 הפ     25/08/2009




הפ 11945-06/08 זכריה כהן נ' יונה כהן, משה כהן










בית המשפט המחוזי מרכז



25 אוגוסט 2009

ה"פ 11945-06-08 כהן נ' כהן ואח'





בפני

כב' השופט
אברהם יעקב

המבקש
זכריה כהן


נגד

המשיבים
1. יונה כהן
2. משה כהן




פסק דין



1.
זוהי תובענה למתן צו הצהרתי, לפיו הזכויות במקרקעין הידועים כחלקה 158 בגוש 6075 משותפות למבקש ולמשיבים בחלקים שווים ביניהם. כמו כן מבוקש להורות לרשם המקרקעין בחולון למחוק את הרישום שנעשה על שם המשיבים, ולרשום את הזכויות במגרש כך שמחצית תרשם על שם המשיבים ומחצית על שם המבקש.

המבקש והמשיבים היו והינם שכנים במשך שנים רבות. המגרש האמור לעיל הוא בשטח של 1126 מ"ר ומצוי ברחוב מנחם בגין 8 בבית-דגן. בחזית המגרש קיים בית ישן המשמש למגורי המשיבים. המשיבים התגוררו באותו בית במשך שנים ארוכות כשוכרים. לאחר שבעלי הבית הלכו לעולמם, מונה כונס נכסים לצורך מכירת המגרש. המשיבים ביקשו לרכוש את המגרש, אולם לא היה באפשרותם לשלם את מלוא התמורה.

2.
אין מחלוקת שנעשה הסכם בין המשיבים לבין כונס הנכסים, לפיו נמכר להם המגרש תמורת 220,000 דולר שהיו שווים באותה עת ל-943,580 ₪.

עוד אין מחלוקת בין הצדדים כי המבקש מסר לידי המשיבים כ-500,000 ₪ לצורך מימון הרכישה. לטענת המבקש בסעיף 7 לתובענה, התגבשה הסכמה בינו לבין המשיבה 1 לפיה יבצעו המשיבים את העסקה מול כונס הנכסים וירכשו את המגרש עבורם ועבור המבקש בחלקים שווים. בהמשך, כך סוכם לטענת המבקש, יודיע המבקש למשיבים על שם מי לרשום את מחצית הזכויות בנכס, אם על שמו או אם על שם מי מבני משפחתו.

כעולה מטענת המבקש, שימשו המשיבים כשליחים שלו לצורך רכישת הנכס.

לטענת המשיבים, סכום הכסף שקיבלו מן המבקש היה הלוואה לצורך רכישת הנכס ועמדה בפני
הם האופציה להחזיר את הכסף למבקש בתום שש או שבע שנים, או להעניק לו את הזכויות במחצית המגרש תחת תשלום ההלוואה.

כלומר, המחלוקת המהותית שבין הצדדים היא בשאלה האם היה מדובר בעסקת הלוואה או ביחסי שליחות ביניהם.
3.
נטען על ידי המשיבים, כי מאחר ולא היה הסכם בכתב בין הצדדים ומאחר ומדובר בעסקה במקרקעין – הרי שלאור הקבוע בסעיף 8 בחוק המקרקעין, לא נקשר חוזה מחייב בין הצדדים.

כבר נפסק בע"א 84/80 קאסם נ' קאסם פ"ד לז(3), 60, כי המחוקק לא התנה את היווצרותה של השליחות בעריכת הסכם בכתב. השליחות מוקנית בהרשאה בכתב או בעל פה מאת השולח לשלוח, ואין בהעדרו של כתב כדי למנוע את הסקת המסקנה כי הנסיבות מלמדות שנוצרו יחסי שליחות בין הצדדים. עוד נפסק שם שכל נכס שבא לשלוח עקב השליחות עניינו של השלוח בו הוא קניין של נאמן. נכס המגיע לידי השלוח עקב השליחות מוחזק בידו כנאמן. השלוח מחזיק בנכס כנאמן עבור השולח. כשלוח חלות עליו הנורמות הקבועות בחוק השליחות, וכנאמן חלות עליו הנורמות הקבועות בחוק הנאמנות.

יצוין כי סעיף 10(א) לחוק השליחות מעניק לשולח זכות בכל נכס שבא לידי השלוח עקב השליחות וכן זכות קניינית בכל נכס שבא לידי השלוח עקב אותה שליחות. ראה לעניין זה גם בספרו של כב' הנשיא אהרון ברק בספרו "חוק השליחות" כרך שני עמ' 1116.


מסקנתי עד כאן היא, שאם תוכח השליחות, כטענת המבקש, הרי שהעובדה שהנכס נרשם בשלמותו על שם המשיבים אין בה כדי להעלות או להוריד, שכן החזקתם בנכס היא החזקתו של נאמן עבור נהנה ויש להורות על רישום מחצית הזכויות בנכס על שם המבקש כפי שביקש בתובענה.

מאידך אם תוכח גרסת המשיבים כנכונה וכי מדובר בהלוואה גרידא, הרי שדין התובענה להידחות.

4.
מטעם המבקש העידו הוא עצמו, מר רחמים רצון ומר ציון חממי. מטעם המשיבים העידו המשיבה 1 וכן מר חיים גלעדי, אשר העיד על כוונות עתידיות שלטענתו שמע מהמבקש. בכל מקרה העיד מר גלעדי, אשר שימש כעובדו של המבקש, כי הקשר ביניהם נותק מספר חודשים לפני העסקה, כך שהוא לא יכול היה להעיד דבר על העסקה שהתרקמה בסופו של דבר. לפיכך הייתה זו המשיבה העדה היחידה מטעם המשיבים אשר העידה על העסקה ומהותה. בנסיבות כאלה חייב בית המשפט להזהיר עצמו טרם שיפסוק לטובת המשיבים, שכן לאור הקבוע בסעיף 54 לפקודת הראיות מדובר בעדות יחידה, שאין לה סיוע, והעדות היא עדות של בעל דין.


טרם שאכנס לבחינת העדויות עצמן, עלי לציין כי עדותו של המבקש הייתה מהימנה, רציפה וללא סתירות מהותיות, בעוד שעדותה של המשיבה עשתה עלי רושם קשה. המשיבה, במספר הזדמנויות, סתרה את עצמה ואמרה דבר והיפוכו בנשימה אחת, חזרה בה מן האמור בתצהיר העדות הראשית ויצרה גרסאות חדשות יש מאין תוך כדי מתן העדות. לדוגמא: נשאלה המשיבה בחקירה הנגדית האם נתנה מעבר לטרקטור שבא להרוס את המחסן בחצר לצורך הקמת גדר הפרדה בין מחצית המגרש השייכת לה לבין זו השייכת למבקש. על כך השיבה המשיבה "אני ישנתי, אני לא הייתי בבית, הייתי בעבודה. כשהוא הכניס את הטרקטור הייתי ישנה, התעוררתי מהרעש. את הגדר הם עשו כשהייתי בעבודה" תשובה מבולבלת זו של המשיבה מלמדת על אי אמירת אמת (ראה עמ' 21 לפרוטוקול, שורות 16-18).


כזכור, גרסתה של המשיבה היא שמדובר בהסכם הלוואה ללא שותפות בקרקע. אולם, כאשר נשאלת המשיבה בחקירתה הנגדית, האם נכון הדבר שההסכם בין הצדדים היה שהם שותפים בקרקע, אבל לא דובר ביניהם על המעבר בין החלקות? משיבה המשיבה בעמ' 31 לפרוטוקול, החל מן השורה 1, כדלקמן:

"אנחנו שותפים בקרקע, לא דובר על מעבר, ורק אחרי 7 שנים אני צריכה לתת לו את הכסף ואז אני יכולה לקבל את הקרקע, לכן לא הסכמתי להצעה שהציע לי עו"ד צברי לתת לי שותף אחר. עורך הדין אמר לי שיביא לי שותף, הוא יעשה לי את הפרצלציה, את כל החומות והכל ואני אקבל את הבית מוכן. זכי אמר הציע לי לתת לי את הכסף ושנקנה יחדיו את המגרש, הוא ישלם את החצי, ואני אוכל להחזיר לו את הכסף אחרי 6-7 שנים ולקבל את המגרש בחזרה. לגבי הכניסה סיכמנו שהכניסה תהיה מאצלו בלבד".


מתשובתה זו של המשיבה עולה בבירור, כי לפחות על פי גרסתה סוכם בשלב ראשון על רכישת הקרקע במשותף, עם אופציה למשיבה לפדות את חלקו של המבקש בקרקע תמורת החזר הסכום שנתן לה. המשיבה חוזרת על גרסה זו גם בעמ' 30 לפרוטוקול, החל מן השורה 1, שם היא אומרת כדלקמן:


"כן. הוא הביא לי כסף ואמר לי שאוכל להחזיר לו את הכסף אחרי 6-7 שנים. אני מבינה שאנחנו קנינו את זה ביחד ואחרי 6-7 שנים אני יכולה להחזיר את זה אלי".


משתי אמירות אלה של המשיבה עולה במפורש סתירה בין גרסה זו לבין גרסתה בכתבי הטענות. בכתבי הטענות שלה טענה המשיבה, שמדובר בהלוואה גרידא שעליה להחזיר למבקש תוך 6 שנים, ואילו בחקירתה הנגדית מדברת המשיבה על רכישה משותפת עם אופציה לפדות את חלקו של המבקש בנכס.

בנסיבות כאלה יקשה עלי לתת אמון בדברי המשיבה ולבסס על עדותה, שהיא כאמור עדות יחידה לפי סעיף 54 לפקודת הראיות, ממצא עובדתי כלשהו, לא כל שכן לפסוק לטובתה.

5.
גרסתה של המשיבה כפי שעלתה מן החקירה הנגדית היא, שהקרקע נרכשה במשותף עם המבקש ויש לה למשיבה את האופציה לפדות את חלקו של המבקש תוך 6 או 7 שנים, וזאת תוך השבת הסכום שקיבלה ממנו. כלומר, גם על פי גרסה זו, הרכישה הייתה רכישה במשותף. כלומר המשיבה מאשרת שכאשר רכשה את המגרש מכונס הנכסים, עשתה זאת גם עבור המבקש. לפיכך פטור המבקש מלהוכיח את קיומה של השליחות, שכן המשיבה מאשרת במפורש שהרכישה הייתה במשותף וכי היא פעלה למעשה גם עבור המבקש כאשר רכשה את הנכס. לכן, אין ספק שגם על פי גרסתה של המשיבה, המצב הרישומי נכון להיום צריך להיות כזה המשקף את כוונת הצדדים, לפיה מחצית הזכויות יירשמו על שם המבקש והמחצית השנייה על שם המשיבים.

6.
כעת נשאלת השאלה האם אכן קיימת אופציה למשיבים לפדות את הנכס מן המבקש.

כאמור, גרסת האופציה נולדה אך ורק תוך כדי החקירה הנגדית של המשיבה. לא ברור האם הסכום תמורתו יהיו רשאים המשיבים לפדות את חלקו של המבקש הוא הסכום שקיבלו ממנו (כ-500,000 ₪) נומינלית; בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, איזו ריבית או שמא על פי ערכו של המגרש ביום השבת הכסף. כל אלה נותרו סתומים. כמו כן לא ברור מתי תקום להם למשיבים אותה זכות, האם 6 או 7 שנים מיום קבלת הכסף מן המבקש, מיום הרכישה או מיום בו נטלה המשיבה את המשכנתא כפי שהיא ציינה בעדותה.

כפי שציינתי, אינני יכול לתת אמון בגרסתה של המשיבה.

המשיבה יצרה גרסה מתפתחת, ובסיום החקירה הנגדית היא הודתה למעשה במקצת מטענות המבקש. כלומר, היא הודתה שרכישת המגרש הייתה בשותפות בין המבקש למשיבים ובכך למעשה תמכה בעיקר טענותיו של המבקש. התוספת של זכות האופציה לפדות את חלקו של המבקש אין לה כל זכר בכתבי הטענות, בתצהירים או בתמלילי השיחות שהוגשו. מכיוון שכך אני סבור שגרסתו של המבקש סבירה יותר, מה עוד שהיא נתמכת בעדותם של שני עדים אשר עדותם לא נסתרה.

7.
לאור האמור אני מקבל את התובענה.

ניתן בזה צו הצהרתי, לפיו הזכויות בחלקה 158 גוש 6075 צריכות להירשם מחציתן על שם המבקש ומחציתן על שם המשיבים.

ניתן בזה צו המורה לרשם המקרקעין בחולון לתקן את הרישום, כך שמחצית הזכויות תרשמנה על שם המבקש ומחציתן על שם המשיבים.

המשיבים ישלמו למבקש את הוצאותיו ושכ"ט עורך דינו בסכום כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום,
ה' אלול תשס"ט, 25 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.














הפ בית משפט מחוזי 11945-06/08 זכריה כהן נ' יונה כהן, משה כהן (פורסם ב-ֽ 25/08/2009)