פסקי דין על על-רד הנדסת מעליות (1992) בע"מ | פסקי דין על ארמונות רבקה פתח תקוה | פסקי דין על דור פרויקטים איכותיים | פסקי דין על אבי דיאמנט ואח' |

14435-02/09 א     25/08/2009




א 14435-02/09 על-רד הנדסת מעליות (1992) בע"מ נ' ארמונות רבקה פתח תקוה בע"מ, דור פרויקטים איכותיים, אבי דיאמנט ואח'








st1\:*{behavior: }


בית משפט השלום בהרצליה




25 אוגוסט 2009

ת"א 14435-02-09 על-רד הנדסת מעליות (1992) בע"מ
נ' ארמונות רבקה פתח תקוה בע"מ
ואח'





בפני

כב' הרשם
צחי אלמוג


התובעת
1.

על-רד הנדסת מעליות (1992) בע"מ



נגד

הנתבעים
1. ארמונות רבקה פתח תקוה בע"מ

2. דור פרויקטים איכותיים

3. אבי דיאמנט

4. רותי דיאמנט

5. אור דיאמנט





החלטה

בקשה להצהיר כי עיקול זמני שניתן לבקשת התובעת ביום 28.7.09 פקע ולחילופין, להורות על ביטולו.

התובעת היא חברה העוסקת בשיווק והתקנה של מעליות, לרבות הוספת מעליות בבניינים קיימים, ובמתן שירות למעליות. הנתבעות 1 ו -2 הן חברות המבצעות עבודות בניה, לרבות התקנת פירים למעליות בבניינים קיימים. הנתבע 3 חתם והתחייב בשם הנתבעות הנ"ל על חוזים לביצוע עבודות מול התובעת והוא היחיד מולו
עבדה התובעת לאורך כל תקופת ההתקשרות. הנתבעים 4 ו – 5 רשומים ברשם החברות כבעלי המניות בחברות.

התובעת הגישה כנגד הנתבעים ביום 22.2.09 תביעה על סך מיליון ₪. במסגרת התביעה והבקשה להטלת עיקול זמני, נטען כי התובעת התקשרה עם הנתבעות 1 ו – 2
בחוזה עבודה באמצעות הנתבע 3. בכל המקרים, כך נטען, לא הושלמו העבודות והתובעת נשארה חסרת מענה מול דיירים בבניינים, הפסידה כספים ששילמה
לנתבעים, נתבעה על ידי הדיירים לתשלום פיצויים מוסכמים בעקבות האיחור במסירת הפרוייקטים ונאלצה לקחת קבלן אחר שיסיים את הפרוייקטים אותם החלו הנתבעים והפסיקו אותם בשלבים השונים של הביצוע ללא כל סיבה. לתובעת הסתבר כי הנתבעים חסרי כל יכולת לביצוע העבודות להן התחייבו בחוזה מול התובעת, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה מקצועית. הנתבעים לאור כל ההתקשרות שיקרו והציגו מצג שווא בפני
התובעת לפיו, לנתבעות 1 ו
-2 ולמנהליה ניסיון של 25 שנה בתחום וכי הן מסוגלות לבצע את כל העבודות להן התחייבו, עניין אשר התברר לתובעת בשלב מאוחר יותר ולאחר שניזוקה קשות מפעולות הנתבעים, כשקרי. כתוצאה מכל אלו, הוגשה התביעה בגין נזקים שהוערכו על ידה, לצרכי אגרה, על סך 1,000,000 ₪.

באשר להצדקה ולצורך במתן עיקול זמני נטען בבקשה כי למשיבה (לא פורט איזו) אין נכסים ו/או יתרות זכות בחשבונות, ביטוחים וכד' הקיימים על שמה. כן הביאה התובעת את החלטת בית משפט זה מיום 25.6.09 (כבוד השופט צבי דותן) במספר תיקים (בהם תובעת הנתבעת 1 את התובעת) בה נקבע[1]
, כי הנתבעת 1 לא הוכיחה כי תוכל לשלם את הוצאות התובעת (היא הנתבעת באותם תיקים, כאמור) אם תזכה הנתבעת שם בדין, ועל כן חייבהּ להפקיד ערובה בסך 28,000 ₪.
עוד נטען כי אף הוצאות שנפסקו בסך 1,000 ש"ח במסגרת הליך אחר לא שולמו וכי הנתבעות 1 ו – 2 הינן ריקות מתוכן ללא כל יכולת כלכלית, ללא משרדים וללא ציוד; כי הנתבעים נהוגים באופן שיטתי להבריח את רכושם, נוהגים לרשום רכוש השייך להם ו/או זכויות המגיעות להם על שמם של אחרים והכל כדי למנוע הגעת נושים לפתחם ולהתחמק מתשלום חובותיהם; כי אין להם כל נכסים וכי קיים חשש ממשי כי יעלימו כספים המגיעים להם.

הנתבעים מצדם טענו כי צו העיקול פקע מאחר והתובעת לא עמדה במועדים הקבועים בתקנות ובהחלטת בית המשפט למסור להם את הכתב התביעה והבקשה, ואף כאשר עשתה זאת באיחור, נעשה הדבר בדואר רשום ולא במסירה אישית. לגופו של עניין, טענו הנתבעות כי אין ליתן אימון בתצהירו של המצהיר מטעם התובעת, מר גולדמן, מאחר והינו נוהג בדרכי כחש ורמיה וכי טענותיו בתצהיר שקריות. באשר למרבית הפרוייקטים נשוא התביעה כאן הושלמה העבודה לשביעות רצון הדיירים וחלקם אף שלחו מכתבי תודה[2]
; גולדמן עצמו נתן הוראה בכתב ידו לשחרר כספים לנתבעות ולא היה עושה כן אם היו לו טענות[3]
; עובדה היא שמבין עשרות קבלנים בחר הוא דווקא להתקשר עם הנתבעות לביצוע העבודות וזאת על בסיס ניסיון העבר ולכן אין כל ממש בתביעה זו והיא באה, אך כמשקל נגד לתביעות אחרות שהוגשו כנגד התובעת אשר הוגשו מאחר והצטברו סכומי כסף גבוהים שהתובעת לא שילמה לנתבעות, דבר שהביא לעצירת עבודה בשני פרוייקטים עד אשר תשלם התובעת לנתבעים את המגיע להם.
עוד טוענות הנתבעות כי התובעת מסתירה כי ההוצאות בסך 1,000 ₪ אכן שולמו ותיק ההוצאה לפועל נסגר
[4]
. באשר לטענות בדבר הברחת נכסים, הרי שמדובר בטענות סרק סתמיות.

האם צו העיקול פקע ?

הצו ניתן ביום 28.7.09. בסעיף 5(ב) נקבע כי תוקף הצו מותנה באישור מזכירות בית המשפט כי הערבויות שנקבעו הופקדו[5]
. אלו הופקדו ביום 3.8.09 ורק ביום זה נכנס הצו לתוקף, ואכן ביום זה הנפיקה המזכירות צוים למחזיקים. בסעיף 6 לצו נקבע כי על התובעת למסור "
במסירה אישית למשיב/ים, העתקים מצו זה, הבקשה, והמסמכים המצורפים אליה וכתב הערבות תוך 3 ימי עבודה של מזכירות בית המשפט מיום קבלת הערבויות במזכירות (לא כולל יום קבלת הערבויות"

וכי ימי הפגרה יבואו במניין הימים.


משמע את מניין שלושת ימי העבודה, כאמור בסעיף 6 לצו יש למנות מיום המחרת ממועד הכנסו לתוקף, והתוצאה היא שעל התובעת היה להמציא את אשר נצטוותה עד ליום 6.8.09.

אין חולק כי צו העיקול והבקשה לא הומצאו ביום זה כי אם נשלחו בדואר רשום ביום 10.8.09 ונמסרו ביום 11.8.09.
בשתיים אלה לא קיימה התובעת את הוראת בית המשפט: לא מסרה אותו במסירה אישית, כי אם בדואר רשום; המסירה נעשתה באיחור ובניגוד למועדים המפורשים הקבועים הן בתקנות והן בהחלטת בית המשפט. בפסיקה נקבע כי מן הראוי כי בית משפט יתן משקל רב למועדים
שנקבעו בחיקוקים, ברם, כפי שקבע בית משפט העליון, כאשר אין לצד שכנגד כל תועלת בשמירת לוח הזמנים ולא נגרם נזק מערכתי, אין להקפיד על המועדים
הקפדת יתר, וכי ש לבחון כל מקרה עפ"י נסיבותיו.

אולם, דעתי היא, כי יש לקרוא הלכה זו בצמצום, אחרת, נפרץ גדר המועדים והתוצאה היא שלא תהא כל משמעות למועדים הקבועים בתקנות ובהחלטות בית המשפט, שהרי תמיד יוכל בעל דין לצטט דברים אלו של בית המשפט העליון ובכך לכפר על מחדלו לעמוד במועדים. נוסף על כך, אין כל מניעה כי בעל דין יגיש בקשה להארכת המועד להמצאת הצו, אם הוא חושש כי לא יצליח לעמוד בסד הזמנים שנקבע. דבר זה לא נעשה במקרה דנן: אין בתיק כל בקשה להארכת המועד, לא הועלתה כל טענה מצד התובעת כי היתה מניעה להגישה בקשה כזו מצידה, ועל כן, לא ראוי להנות את התובעת ולחסות בצל דברים שנאמרו בבית המשפט העליון.

התוצאה היא שצו העיקול פקע. ניתן היה לסיים את ההחלטה כאן, אולם דעתי היא כי קיימים טעמים נוספים המצדיקים את ביטול העיקול הזמני.

הבקשה לביטול צו העיקול

עילת תביעה
: אשר לקיומה של עילת תביעה לכאורה, מוכן אני להניח בקיומה של עילה כזו משני טעמים: ראשית, הנתבעים הגישו כתב הגנה לתיק, ומשמע שבין הצדדים נטושה מחלוקת שיש לבררה (כך, למשל, לא הוגשה כל בקשה לסילוק על הסף); שנית, התביעה מתייחסת ללא פחות מ – 12 פרוייקטים כאשר במסגרת החקירות ההדדיות נחקרו הצדדים על שניים, שלושה פרוייקטים, לכל היותר, ולכן יש להניח כי קיימת עילה לכאורה לפחות לגבי היתר[6]
.

שיהוי:

כתב התביעה הוגש ביום 22.2.09. הבקשה להטלת עיקול זמני הוגשה ביום 27.7.07, קרי למעלה מחמישה חודשים לאחר מכן. הן בתצהירו של מר גולדמן, התומך בבקשה להטלת עיקול זמני,
והן בחקירתו בבית המשפט לא נאמר כי מדובר בעובדות שנודעו רק לאחרונה בתכוף להגשת הבקשה. יצוין כי כתב התביעה מתייחס לפרוייקטים רבים שהעילה בגינם נולדה לפני שנה, שנתיים ואף למעלה מכך. התובעת לא העלתה כל הסבר לשיהוי הניכר בין מועד הגשת התביעה לבין מועד הבקשה.


ברע"א 8630/05
ניר שיתופי

אגודה ארצית להתיישבות עובדי נ' עיריית הוד השרון
עמד בית המשפט העליון על טיבו של שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני וקבע:



חשיבותו של המועד בו התעורר הצורך בסעד זמני נובעת מאופייה של בקשה למתן סעד זמני. ככלל, נדונה בקשה למתן סעד זמני בטרם נתבררה התביעה לגופה וממילא בטרם קבע בית המשפט כי עומדת לתובע הזכות לה הוא טוען. משכך, לא ייעתר בית המשפט לבקשה, אלא אם המבקש שכנעו כי דוחק הנסיבות מחייב התערבות מוקדמת על דרך של מתן סעד זמני. מבקש שהשהה בקשתו יתקשה לשכנע את בית המשפט כי אכן קיימת בה דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני (ראו,
רע"א 5240/92
חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45;
רע"א 6872/05
קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם);
רע"א 920/05
חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). מטעם זה, בעת בירור טענת שיהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יסתפק לעיתים בית המשפט בעצם קיומה של השתהות ולא ידרוש יסוד נוסף, כגון אלה הנדרשים לשם קבלת טענת שיהוי בהגשת תביעה. כך למשל, גם מקום בו ההשתהות בהגשת בקשה לסעד זמני לא גרמה למשיב נזק, עשויה הבקשה להידחות בשל שיהוי (ראו,
רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה
(4) 433, 444). אציין, כי יש הרואים בטענת השיהוי משום טענת מניעות, לפיה מבקש שהשתהה בהגשת בקשתו לסעד זמני מושתק מלטעון כי אי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן (ראו, ד' שוורץ, סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 405, והשוו, פרשת תלמוד תורה, 447).

לאור הלכה זו ונסיבות המקרה שבפני
י,
הבקשה לוקה, איפוא, בשיהוי ניכר.

לא התרשמתי כי רק לאחרונה התגבשו נסיבות מסויימות, אשר לא היו קיימות בשלב מוקדם יותר, והמצדיקות את הטלת העיקול
כעת והותרתו.



מרכיב ההכבדה
: לא שוכנעתי כי מרכיב זה הוכח כנדרש. התצהיר מכיל יותר חששות מאשר עובדות וראיות של ממש להברחת נכסים. אי קיומם של נכסים פיזיים אינו מעיד בהכרח על העדר יכולת פרעון. המצהיר מטעם הנתבעות, מר דיאמנט, העיד כי הנכסים הם חוזים והתקשרויות, ודברים אלו לא נסתרו. הטענה כי הנתבעות לא שילמו 1,000 ₪ שנפסקו להן התבררה כלא נכונה, לאחר שהוכח כי תיק ההוצאה לפועל נסגר עקב תשלום החוב. הטענה כי הנתבעים מבריחים נכסים כשיטה לא הוכחה כלל וכלל ונראה כי נטענה באופן סתמי ומן השפה ולחוץ.
מר גולדמן, המצהיר מטעם התובעת, השיב במרבית המקרים תשובות מתחמקות ובלתי ענייניות לשאלות שנשאל בעניין מרכיב ההכבדה, ולא הביא כל ראשית ראיה מהימנה לכך כי קיים חשש שהנתבעים יבריחו נכסים, או שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין:

ש. כתבת בתצהירך כי המשיבים נוהגים באופן שיטתי להבריח את רכושם, מפנה לסעיף 26 לתצהיר, תפרט נכס אחד שמי מהמשיבים הבריח?
ת. המשיבים חייבים לי הרבה כסף, לקחתי חברת חקירות, אין כסף בחשבונות הבנק, גר בווילה מפוארת, שום רכוש לא על שמו. גם 1,000 ₪, שהוא חייב לי בהוצל"פ, אין לו לשלם. הוא משכיר בית, נוסע לחו"ל מהיכן הכסף?
ש. יש לך נכס מוגדר שהוברח בשנתיים האחרונות?
ת. נתתי תשובה מדוייקת למה שחברת החקירות אמרה

.
ש. אתה יכול להראות לי מה שחב' החקירות אמרה?
ת. אני יכול להמציא זאת לבית המשפט, לא עכשיו.
ש. אין לך מסמך ההוצל"פ ולא של חב' החקירות?
ת. בוודאי שיש לי אבל לא פה.
ש. האם באחד מהמסמכים האלה צויין נכס קונקרטי שהיה בבעלות מי מהמשיבים ויצא מהם בחמש השנים האחרונות במטרה להבריחו?
ת. אני לא יודע, אפשר לעשות הרמת מסך ולגלות.
ש. למי הוא חייב כסף?
ת. לחב' מעליות ולהרבה אנשים.
ש. אתה יודע על תיק הוצל"פ אחד כנגד מי מהמשיבים?
ת. לנו הוא חייב 1,000 ₪. אני יודע שהוא חייב לאנשים. על תיק הוצל"פ, אני לא יודע
ש. כתבת שלא שילמו את ההוצאות שנפסקו בתיק שהיה במרץ בפני
השופט דותן, אתה יודע שהגענו להסכם עם עו"ד פרימוב והוא וויתר על ההוצאות, צירפנו המסמך.
ת. אני יודע משמיעה שדיברתי עם עו"ד פרימו שלאנשים האלה לא היה סיכוי להרוויח במשפט וגם השופט אמר, הם החליטו לוותר על התביעה, בסוף לא שולם הכסף והוציאו אותם מהתביעה.
ש. מפנה לסעיף 27 בתצהירך, מה שאתה טוען שהם בדרך כלל מבריחים נכסים.
ת. יש לי חבר שעשה עבורם עבודות מיזוג אוויר והם חייבים לו 40,000 ₪, החבר שלי פנה אף לעו"ד עצמו ואמר לו כי יסתדר. הכל משמיעה. אין כלום.
ש. אתה טוען כי בדרך כלל הם מבריחים נכסים מנושים?
ת. אני חושש מכך.
ש. החבר הזה אבי טל, אתה יודע אם הוא הגיש נגדו תביעה?
ת. לא יודע, אני דואג לחובותי

עדות זו לוקה בחוסר פירוט עובדתי מספיק, ואינה מוסיפה על התצהיר. התובעת לא הביאה ראיות קונקרטיות לחשש הנטען, מרבית עדותו של מר גולדמן בעניין נסמכת על שמועות מצדדים אחרים, כאשר לא הוכח כי היתה מניעה להביא ראיות אלו במסגרת הבקשה, או למצער, לדיון עצמו.


גם אם אצא מתוך נקודת מוצא כי מרכיב ההכבדה הוכח, הרי שלאור השיהוי בהגשת הבקשה יש לראות את התובעת כמי שהשלימה עם המצב הקיים.
יש חשיבות יתרה לפער הזמנים בין התגבשות העילה, או, למצער, מועד הגשת התביעה, לבין הפנייה לבית המשפט בבקשה לעיקול זמני. פנייה מאוחרת עשויה להעיד על כך כי התובע מסכין עם מצב דברים קיים באופן שאינו מצדיק להותיר את הצו על כנו. מקרה זה הינו דוגמא מובהקת לכך.


ודוק: הבקשה שהגישה התובעת (בתיק בו היא נתבעת) לחיוב הנתבעת 1 בהפקדת ערובה, אשר ניתן לומר כי יש בה קרבה רעיונית מבחינת הטענות ליכולתה הכלכלית של הנתבעת 1, הוגשה עוד ביום 1.4.09, כלומר חששה של התובעת היה ידוע לה כבר במועד הגשת אותה בקשה, שהטענות בה דומות למדי לבקשה זו; לכן גם פער זמנים בלתי מוסבר זה בין אותה הבקשה לבין הבקשה לעיקול זמני מטה את הכף לטובת ביטול העיקול מאותם נימוקים.


התוצאה היא שצו העיקול פקע ומבוטל.


חילוט הערבון
: מטרת הערבון היא להרתיע את התובע מהגשת בקשות פסולות ולאפשר גביה מהירה של פיצוי בגין הנזקים שנגרמו למי שהצו מופנה אליו. חילוט הערבון מותנה
גם בכך כי בית המשפט השתכנע כי הגשת הבקשה לסעד זמני לא היתה סבירה בנסיבות העניין. אמנם, הסכום שיחולט מתוך הערבון אינו מותנה בהוכחת גורם הנזק אולם בפסיקה נקבע כי על המבקש לחלט את הערבון להביא כמות מינימלית של ראיות להוכחת גובה הנזק (רע"א 98/03 מפעלי גדנסקי בע"מ נ' ברום תעשיות טקסטיל (1993) בע"מ ; ע"א 592/88 שמעון שגיא נ' עיזבון המנוח אברהם ניניו ז"ל ). בכל מקרה, מדובר בסעד קיצוני שאינו ניתן כדרך השגרה ובאופן אוטומטי. במקרה זה, לא הובאו כל ראיות לכך שהצו גרם לנזק ועל כן, אין מקום להורות על חילוט הערבון.


התובעת תשא בהוצאות ההליך בסך 2,000 ₪ + מע"מ, אשר יחולטו מהערבון המופקד לטובת הנתבעים והיתרה תושב לתובעת.


המזכירות תנפיק צוי ביטול עיקול ותשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום,
ה' אלול תשס"ט, 25 אוגוסט 2009, בהעדר הצדדים.











[1]

במסגרת בקשה להורות לנתבעת 1 כאן להפקיד ערובה להבטחת הוצאות אם תדחה תביעתה באותם תיקים.
[2]
מוצגים ת/3, ת/4 שהוגשו לתיק במהלך הדיון.
[3]
מוצג ת/2.
[4]
צורף אישור לשכת ההוצאה לפועל על סגירת התיק.
[5]
התחייבות עצמית בלתי מוגבלת, ערבות צד ג' שאינו תאגיד ללא הגבלה בסכום, ערבון בסך 10,000 ₪.
[6]
בנוסף נתבעו גם נזקים עתידיים והוצאות בגין שעות עבודה בהיקף ניכר, אשר עליהם לא נחקר מר גודלמן כלל.







א בית משפט שלום 14435-02/09 על-רד הנדסת מעליות (1992) בע"מ נ' ארמונות רבקה פתח תקוה בע"מ, דור פרויקטים איכותיים, אבי דיאמנט ואח' (פורסם ב-ֽ 25/08/2009)