פסקי דין על חברת יובל גד | פסקי דין על זניט צ.ב. | פסקי דין על אבנר כהן | פסקי דין על יצחק וינדר | פסקי דין על |

9222/99 פשר     27/02/2001




פשר 9222/99 חברת יובל גד בע"מ,זניט צ.ב. בע"מ נ' אבנר כהן, יצחק וינדר,




1
בתי המשפט
פשר009222/99
בית משפט מחוזי באר שבע
27/02/2001
תאריך:
כבוד השופטת: שרה דברת
בפני
:
להלן: "הפקודה"
פקודת החברות [נוסח חדש] התשמ"ג
בעניין:
להלן:"החברה"
חברת יובל גד בע"מ
, בפירוק זמני
ובענין
להלן:"המערערת"
זניט צ.ב. בע"מ

ובענין:

נ ג ד

להלן:"המשיבים"
1. אבנר כהן
, עו"ד
2. יצחק וינדר
, עו"ד
בתפקידם כנאמנים על הסדר נושי יובל גד בע"מ בפירוק זמני
3. כונס הנכסים הרשמי

פסק דין
1. בפני
ערעור על החלטת המפרקים מיום 27.9.99 בה פסקו למערערת סך של 10,710.33 ₪ בתביעת החוב שהגישה כנגד חברת יובל גד בע"מ
בפירוק זמני (להלן:"החברה") בסכום של 752,873 ₪.

המערערת, חברה לביצוע עבודות בניה, שיפוצים, שיקומי מבנים ועבודות איטום למיניהן.

המערערת ביצעה עבור החברה עבודות שונות בשני אתרים - האחד בפסגת זאב והשני בעמנואל על פי הסכמים שנכרתו בין הצדדים. באתר בפסגת זאב מדובר בעבודה בסכום נומינלי של 245,380.60 ₪ על פי חוזים שנחתמו החל מינואר 86 ועד 1/87 ובאתר עמנואל בסכום נומינלי של 122,550 ₪ על פי חוזים שנחתמו החל מיום 24.7.86 ועד 24.9.86 .

לעמדת המערערת היא ביצעה את כל העבודות ומילאה את כל התחייבויותיה בהתאם להסכמים אך החברה לא עמדה בהתחייבויותיה, לא סיפקה חומרים במועד לצורך ביצוע העבודות, קבלני המשנה מטעם החברה לא עמדו בלוח זמנים כנדרש ועבודת המערערת נתעכבה. עקב זאת החברה לא שילמה כספים בהתאם להסכמים, בנוסף נגרמו נזקים כספיים בגין ביצוע עבודות חוזרות שמקורן בקבלני המשנה מטעם החברה.

הנאמנים בתגובה טענו כי אין ממש בערעור. המערערת קיבלה הזדמנות נאותה להצגת טיעוניה ולגבי רוב פרטי התביעה לא הביאה ראיות ממשיות במיוחד כשבירור תביעת החוב נערך במשך שבע ישיבות ארוכות.

עוד נטען כי המערערת ביקשה ואף קיבלה הזדמנויות חוזרות ונשנות להציג מסמכים שיתמכו בטיעוניה, למרות זאת לא עלה בידה להציג סימוכין למרבית טענותיה כלפי החברה.

הצדדים חלוקים כמעט לגבי כל הסוגיות ואדון בהן אחת לאחת:

עיקור שעות הקיץ: (סעיף 1 להחלטת הנאמנים)

2. לעמדת המערערת הסכום לזכותה בענין זה עומד על סך של 5,832.15 ₪ ולא 727 ₪, כפי שאישר המפרק מאחר וטענת החברה כי יש לעקר את שעות הקיץ על פי החוזה ולא לחשב הצמדה מלאה הינה משוללת יסוד.

פרק זה נוגע לפרשנות סעיף בנספח להסכמים בין המערערת לחברה שזה לשונו:

"באם תבוצע העבודה באחד מחודשי הקיץ (יוני-ספטמבר) תעוקר השפעת קיצור יום העבודה לפועלים בחודשי הקיץ מהמדד וזאת בהתאם להנחיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה"

המערערת טוענת מנגד כי מאחר ופועליה עבדו באתר פסגת זאב עד שעות החשיכה ולנו באתר, כעולה ממכתב המערערת (מוצג ת/טז), לא היה מקום לעיקור קיצור יום העבודה שכן פרשנות הנאמנים עומדת בסתירה לתכלית החוזה ולכוונות הצדדים, הינה פרשנות מילולית ולא פרשנות תכליתית כנדרש בנסיבות הענין.

עוד נטען על ידי המערערת כי החברה התחמקה מלהמציא יומני עבודה בהם יש להוכיח טענות המערערת בדבר הארכת מועדי הביצוע.

חוזים ככלל יש לקיים גם אם אינם נוחים לצד זה או אחר. משחתמה המערערת על החוזים, חתמה גם על סעיף עיקור השפעת קיצור יום העבודה. כיום מלינה המערערת על פרשנות החוזה וטוענת שיש לפרש לפי כוונות הצדדים ולא כפרשנות מילולית דווקנית. בפן העקרוני טענה זו נכונה, אך לא לענין הנדון בפני
, שכן לא בהודעת הערעור ולא בסיכומי המערערת לא נאמר שסוכם דבר מה שונה או אחר ומה אותו שונה או אחר שהוסכם בין הצדדים. מכתב הדרישה שנשלח על ידי המערערת לאחר הדיון בפני
הנאמנים אינו משנה את מהות ההסכמה.

המחלוקת בין הצדדים אינה אם עובדי המערערת לנו בשטח או עבדו אם לאו , אלא אם ניתן בחשבון הסופי לעקר את השפעת קיצור יום העבודה בחודשי הקיץ. מדובר בפרשנות של הסכם כשהפרשנות היא תכליתית בניגוד לעמדת המערערת, שכן לא שמעתי לא בסיכומים ולא בהודעת הערעור שהיתה הסכמה אחרת, תוך פירוט ההסכמה האחרת והסתמכות עליה.

טענת המערערת כי מעצם העובדה שהעובדים מטעמה בפועל לנו במקום מייתרת את סעיף העיקור בחוזה. בטענה זו אין ממש כי לא די בלינה במקום כדי לשנות מהות של החוזה.
יתרה מזו, מנהלת המערערת, הגב' ציפורה יחיאלי, נשאלה מדוע בחישוביה לא עיקרה התוספת של שעון הקיץ ולכך לא השיבה כי היתה הסכמה אחרת של הצדדים או כוונה אחרת, אלא טענה שבגלל שיובל גד הגיעה לחישובים בהתייקרות שלילית, דבר שלא התקבל על דעתו של אורי כהן (עמ' 14 ישיבה מיום 18.3.93). לא ניתן לטעון עובדות שונות בערכאת הערעור מאלה שנטענו בפני
הנאמנים.

זאת ועוד, בסיכומיה מציינת המערערת, כי פרשנות הנאמנים עומדת בסתירה לכוונות הצדדים לחוזה, אך לא שמעתי גם בהודעת הערעור מה היתה כוונת הצדדים וכוונה זו לא באה לידי ביטוי גם בדיון בפני
הנאמנים בעדותה של הגב' יחיאלי.

אמירתה של המערערת בערעורה משמיטה את הבסיס לכוונה אחרת עת נאמר על ידה בסעיף ד(1) "לא יעלה על הדעת כי צדדים להסכם יקבעו סעיף גורף בנוגע לעיקור שעות קיץ וזאת גם במקרה שפועלים עובדים שעות מרובות ונשארים ללון באתר". מכאן ניתן ללמוד שלא היה הסדר שונה אלא שההסכם חסר הגיון. טענה זו שונה מהטענה של קיומו של הסכם אחר. גם הנאמנים בהחלטתם קובעים, שהצדדים העמידו את הזכאות לענין זה על פרשנותו של ההסכם.

זאת ועוד מעידה הגב' יחיאלי (ישיבה מיום 18.3.93 עמ' 18): "אני חושבת שכן נעשה עיקור שעות הקיץ.... וכן נעשה עיקור שעות קיץ, אבל לחודש התשלום ולא לחודש הביצוע" (עמ' 18 שורות 15-11), משמע אין כאן טענה של הסכם אחר, או פרשנות מילולית דווקנית של הנאמנים, אלא גם היא סבורה שבעת עריכת החשבון היה צריך להביא בחשבון עיקור שעות הקיץ, ולטענתה אף נעשה הדבר ודי בטענה זו כדי לדחות הערעור בסעיף זה.

בדיון מאוחר יותר בפני
הנאמנים מיום 5.1.94, צצה לה לראשונה, טענה חדשה שאין לעקר מכיוון שבשל ריחוק המקום היה צורך ללון בשטח (עמ' 3), אך גם כאן לא נטען שהיה הסכם אחר ואם גם נציגת המערערת מאשרת שבחשבון שערכה נתנה הדעת לעיקור שעות הקיץ לחודש התשלום אבל לא לחודש הביצוע, משמע לא היה כל הסדר אחר.

הערעור בסעיף זה נדחה.

ריבית והצמדה בגין דמי פיקדון (סעיף 2 להחלטת הנאמנים):

3. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לעובדה שהנאמנים חייבו בהפרשי הצמדה בגין דמי פקדון ולא צירפו לסכום זה ריבית.

בנספח להסכם מוצג ת/א-6 נקבע כי "דמי הפיקדון הנ"ל ישאו ריבית ו/או הצמדה". עובדה אשר אושרה על ידי נציגת החברה, הגב' יוכבד ישעיהו.

הנאמנים פסקו תשלום הפרשי הצמדה בלבד וזאת בהסתמך על עמדת החברה שאכן היתה הסכמה לתשלום הפרשי הצמדה, אך ריבית מעולם לא שולמה.

אין מחלוקת בין הצדדים שבנספח להסכם נקבע כי "דמי הפקדון הנ"ל ישאו ריבית ו/או הצמדה". הנאמנים מפרשים את הכתוב, כך שהחברה יכולה לשלם ריבית או הצמדה. נראה לי שלענין זה נתפסו הם לכלל טעות. המילים ו/או הם ענין של זכות בחירה, משמע אפשר לשלם ריבית והצמדה ואפשרות נוספת לשלם ריבית או הצמדה.

לו רצתה החברה לשלם ריבית או הצמדה בלבד או שתיהן לפי בחירתה היה עליה לציין זאת בהסכם מפורשות. החברה בענינינו נתנה את כל האפשרויות ומדרך הטבע בוחרת המערערת באופציה הנוחה מבחינתה. גם החברה לא טענה שהוסכם על תשלום הצמדה בלבד, אלא שריבית מעולם לא שולמה. לא נאמר על ידי החברה שסוכם שריבית לא תשולם. לא הוכח גם שנוהג זה שהחברה אינה משלמת ריבית היה ידוע למערערת והיא אף קיבלה אותו והיתה מוכנה לנהוג על פיו.

במקרה זה יש להעדיף את הפרשנות של ההסכם כנגד המנסח כיוון שאם החברה שילמה רק הצמדה, היה עליה להביא זאת מפורשות לידיעת המערערת, או לתקן ההסכם בהתאם.

זאת ועוד מתוך פרוטוקול הדיון מיום 18.3.93 עולה לכאורה תשלום ריבית על ידי החברה.

סוף דבר, אני מקבלת הערעור בסעיף זה וקובעת כי הסכומים בגין החזרי פקדון ישאו הפרשי הצמדה וריבית.

קיזוז בגין תשלומים לקבלנים אחרים "(סעיף 3 להחלטת הנאמנים):

4. בפריט זה נתבע סך של 13,536.22 ₪. החברה טענה ששלמה לקבלנים אחרים סך של 2,120 ₪ ו-580 ₪ וכן סכום נוסף של 1,400 ₪ ששולם למערערת ולכן יש לקזז סכומים אלה מהכספים המגיעים למערערת.

לעמדת המערערת בישיבה מיום 14.6.94, אישרה נציגת החברה את תחשיב המערערת, אולם טענה כי סך של 1,400 ₪ שולם וסכומים נוספים יש להפחית בגין עבודות שלא בוצעו על ידי המערערת, אלא על ידי קבלנים אחרים. החברה לא הציגה כל אסמכתאות ולמרות שהנטל להוכחת עובדות אלה על החברה העדיפו הנאמנים את גירסתה, על זו של המערערת תוך התעלמות מהעובדה שמדובר בהודאה והדחה והנטל על החברה.

מנגד טוענים הנאמנים כי אין זו טענה של הודאה והדחה כי החברה לא אישרה את תחשיב המערערת.

מעדותה של הגב' יוכבד ישעיהו מטעם החברה עולה, כי סך של 1,400 ₪ שולם למערערת והיתרה קוזזה בגין העובדה שהחברה נאלצה לשכור שירותי קבלנים אחרים, משלא עמדה המערערת בהתחייבויתיה. לגבי התשלומים לקבלנים אחרים, הוכחה קיומה של הזמנה 586/87 לקבלן אחר בסך 2,120 ₪, כעולה מעדותה של הגב' ישעיהו.
לגבי סכום נוסף של 580 ₪ נטען כי החברה שילמה סכום זה מאחר והמערערת לא גמרה סיוד המבנים. אכן כעולה מפרוטוקול הדיון בפני
הנאמנים לא הוצג מסמך כלשהו על ידי החברה לא לענין ההזמנה ולא לענין התשלום. כן לא הוכח שאכן הסך של 1,400 ₪ שולם למערערת ולכך יש אף התייחסות בהחלטת הנאמנים בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 14.6.94.

צודק ב"כ המערערת שעסקינן בהודאה ובהדחה, מכיוון שכן הגב' ישעיהו בעדותה מיום 14.6.94 מאשרת שהיתרה הנומינלית בפריט זה של 7,397 ₪ מופיעה אצלהם ועל סמך זה שחררו את הכספים. משכך הנטל על החברה להוכיח הניכויים הנדרשים על ידה ואלה לא הוכחו שכן לא הוצג מסמך כלשהו כדי לאושש טענה זו ובאמירה בעלמא לא די.

משלא הוכח התשלום של 1,400 ₪ למערערת ותשלום לקבלנים אחרים הרי לסכום החוב שאושר על ידי הנאמנים יתווספו שני הסכומים בסך 1,400 ₪ ו-580 ₪.
אספקת חומרים (סעיף 7 להחלטת הנאמנים):

5. בפריט זה נתבע סך של 956.32 ₪, אושר סך של 149 ₪ ללא הנמקה. המפרקים לא אישרו הסכום במלואו מכיוון שחישובי המערערת כללו רכיב של ריבית שלא היתה זכאית לו.

לא הונחה כל תשתית עובדתית לא בפני
הנאמנים ולא בפני
לענין זכאותה של המערערת לריבית בפריט זה לפיכך הערעור לענין זה נדחה.

הוצאות עקב אי עמידה בלוח הזמנים, שימוש ברכבה ובעובדיה של המערערת (סעיף 8 להחלטת הנאמנים):

6. לעמדת המערערת היא זכאית לסכום של 22,470 ₪ כתוצאה מכך שהחברה לא עמדה בלוחות הזמנים היה עליה להשתמש ברכבה ובעובדיה לביצוע עבודות שונות וטענת החברה כי אין כל הזמנה, אישור או דרישה משוללת בסיס מאחר ובהסכם מיום 2.2.87 סוכם לשלם למערערת 12,000 ₪ בגין שימוש ברכב והמפרקים התעלמו מהעובדה כי החברה העלימה ההסכם וסירבה להציגו בחוסר תום לב.

הנאמנים בהחלטתם קבעו, כי מנהלת המערערת אישרה בעדותה כי אין בידה הזמנות עבודה לגבי אותם פריטים בגינם מבוקש התשלום ולא הוגשו חשבונות בגין השימוש ברכב ומשלא הוגש כל תיעוד נדחתה התביעה בפריט זה.

בסיכומיהם מפנים הנאמנים לעובדה שאותו הסכם עליו סומכת המערערת ענינו תשלום 12,000 ₪ בגין שימוש ברכב וסכום זה לעדותה של הגב' יחיאלי מטעם המערערת, אכן שולם כעולה מעדותה מיום 14.6.94 (עמ' 3): "אמנם אין התחייבות חוזית. לשאלת המפ"ז - לא הגשתי חשבון בגין שימוש ברכב בגין כל התקופה. לטענתי יש פרוטוקול, אך איני מוצאת אותו. לטענתי השימוש ברכב החל בפברואר 1986 ונמשך עד אפריל/מאי 1987, לטענתי שולם לי 12,000 ₪ ע"ח".

בסיכומיו מפנה ב"כ המערערת לקיומו של הסכם בדבר תשלום 12,000 ₪ בגין רכב, אך הגב' יחיאלי בעדותה מאשרת קבלת הסכום, כך שלא ברור לי על מה סומכת התביעה הנוספת של המערערת בגין הוצאות, כאשר הסכום של 12,000 ₪, שעליו הוסכם, כבר שולם . מששולם הסכום על פי הסכם ומשלא הובאו בפני
או בפני
הנאמנים ראיות לגבי התחייבות או דרישה נוספת, אין מקום לסטות מקביעת הנאמנים והערעור בפריט זה נדחה.

עבודת טיח (סעיף 9 להחלטת הנאמנים):

7. הסכום הנתבע לגבי פריט זה ענינו עבודות טיח נוספות שבוצעו על ידי המערערת בסכום של 25,500 ₪. הנאמנים בהסתמך על ההסכם הקיים בין הצדדים קבעו כי עבודות אלה כלולות בהתחייבות המערערת ללא תוספת תשלום מכיוון שעבודות אלה הן חלק בלתי נפרד של ההסכם.

לענין זה טוענת המערערת שהעבודות שבוצעו אינן קשורות כלל להסכם מכיוון שמהנדס החברה הראה למערערת עבודת טיח במחסנים ובמרתף אחד גדול בעל קירות היקפיים בלבד והיא נדרשה לבצע עבודות ב-30 מחסנים לרבות ביצוע עבודות טיח.

הנאמנים בסיכומיהם טוענים כי המערערת לא הוכיחה שמדובר בעבודות שלא היו חלק מהחוזה.

מנהלת המערערת, הגב' יחיאלי, העידה שכאשר נדרשה לבצע את עבודות הטיח במחסנים המחולקים טענה כי מגיע לה תשלום, החברה סירבה בנימוק שעליה לבצע את עבודה ללא תשלום וכדבריה "בצעתי את העבודה בחוסר ברירה" (עמ' 5 ישיבה מיום 14.6.94) .

הנאמנים בהסתמך על נספח להסכם העבודה 176/86 הקובע כי - "המחיר כולל עבודות טיח במקומות הדרושים וכל העבודות בשטחים הציבוריים, דהיינו, חדר מדרגות, מקלט קומת קרקע ומחסנים" - סבורים שעבודות הטיח על פי ההסכם כוללות את כל העבודות שבוצעו ואין מקום לתוספת.

משחתמה המערערת על הסכם בנוסח זה, אין לה להלין אלא על עצמה. הגם שטרם ביצוע העבודה היתה מודעת לעמדת החברה שלא מדובר בתוספת עבודה אלא בעבודה הכלולה במהות ההסכם והינה חלק ממנו ושאין בדעת החברה לשלם סכום נוסף, ביצעה העבודה. משכך הסכימה לעמדת החברה, סברה וקבלה, שכן יכלה שלא לבצע העבודה עד שיובטח לה התשלום. משביצעה העבודה כשהובהר לה מפורשות שאין בדעת החברה לשלם מכיוון שעבודה זו כלולה בהסכם, אין היא יכולה היום לזכות בתשלום נוסף.

זאת ועוד העבודה בוצעה בחודשים ינואר-מרץ 87 ודרישה בכתב לתשלום לא הוגשה. לא מצאתי להתערב בקביעת המפרק, שכן טענת המערערת היא אולי טעות בכדאיות העסקה.
נראה לי שהמערערת לא הפנימה שהחברה דבקה ללשונו היבשה של ההסכם ואם ברצונה לשנות עליה לנקוט בהליכים טרם החתימה. המערערת נקטה בשיטת "הסמוך" שבסופו של דבר יסתדר הענין וישולמו לה הכספים, אך לפי פרשנות ההסכם, העבודה שבוצעה על ידי המערערת נכללה מלכתחילה בהסכם ואין היא זכאית לתשלום נוסף.

סוף דבר יש לדחות הערעור בפריט זה.
ריצוף על מצע של שומשום ולא על מצע של חול (סעיף 10 ל החלטת הנאמנים):

8. בפריט זה נתבע סך של 4,365.60 ₪. התביעה נדחתה שכן לא נמצאו ראיות לתמוך בעמדת המערערת. לעמדת המערערת היא הציגה תוכניות החברה המוכיחות כי ההוראה למצעים שונתה מחול לשומשום.

המפרקים בסיכומיהם מפנים לעדותה של הגב' יחיאלי וטוענים כי לאור עדות זו כשהנטל הוא על המערערת, קשה לקבוע ממצאים פוזיטייבים. הגב' יחיאלי כשנשאלת אם בידה דרישה בכתב לשלם התוספת משיבה בוודאי. כשנשאלת אם יש לה את זה איתה משיבה שלא ומוסיפה: "יש הסכמה בעל פה שאקבל על ריצוף בשומשום. יש לי הבטחה מחנן לעיין בבקשתי ועל סמך אמירתו זו ביצעתי את העבודה".(עמ' 1 לפרוטוקול מיום 11.7.99)

משמע, אין התחייבות של חנן לאשר זאת, אלא רק לעיין בבקשה, פירוש הדבר שאין אישור.

בהמשך כשמופנית תשומת ליבה לעובדה - אותה היא מאשרת - שכאשר מבקשים עבודה נוספת יש לקבל אישור על כך, משיבה שאין לה אישור אך חנן הבטיח בעל פה להיענות לבקשתה. ממצב שהבטיח "לעיין בבקשה" זה הופך למצב של "להענות לבקשה".

לאור דבריה של הגב' יחיאלי שהיתה הוראה בכתב נדרשת היא להציגה, משיבה שההוראה מצויה ביומני העבודה. מעדותה של הגב' ישעיהו מטעם החברה התברר שיומני עבודה אלה אינם בנמצא.
כנגד הציגה המערערת תוכנית לשינוי וכן הסכם שחתמה עם עובדים לביצוע מצע של שומשום ולא חול ומאחר ואין אדם משים עצמו רשע, ומשקיע יותר מהנדרש על חשבונו. מקובלת עלי עמדתה של המערערת לענין זה, למרות העדות ההפכפכה של הגב' יחיאלי. אני מקבלת את הערעור ככל שהוא נוגע לפריט זה וקובעת כי יש לשלם למערערת את ההפרש שבין עלות ריצוף על מצע של חול לעומת עלות ריצוף על מצע של שומשום.

תשלום נוסף לרצפים (סעיף 11 להחלטת הנאמנים):

9. תביעה זו נוגעת לתשלום סך של 8,426.25 ₪ בגין תשלום נוסף לרצפים כשמדובר בתוספת של 0.70 ₪ למטר וההסבר לכך הוא האיחור באספקת חומרי בניה לאתר על ידי החברה.

המערערת סומכת לענין זה על נספח יד/19, אך לא הובאה כל ראיה שהמערערת שילמה סכומים אלה בפועל וגם לא ראיה לעיכוב באספקת חומרים ולכמה זמן נגרם העיכוב שיצדיק פיצוי.

הגב' יחיאלי מאשרת שלא ניתנה הסכמת יובל גד לתוספת למחיר ולעדותה חנן הבטיח לשלם על ידי הארכת לוח הזמנים מכיוון שלא היה ריצוף בשטח. המערערת לא הציגה כל אישור ששילמה התוספת. הומצא מסמך ת/יד - 19א' אבל שוב זו התחשבנות בין המערערת לעובדיה ואינה מקימה את הזכאות לתוספת. גם לא ניתן לראות ממסמך זה ששולמה תוספת , כנטען על ידה.

מעבר לכך, גם מעדותה של הגב' יחיאלי, למדים אנו שאם היתה התחייבות היא נגעה להארכת מועדים ולא לתשלום עצמו ומשלא הוכח שאכן הסכום שולם בפועל, הערעור לענין זה נדחה.

בניית קוטג'ים של 4 חדרים במקום 3 (סעיף 12 להחלטת הנאמנים):

10. ענינו של פריט זה תשלום 108,762 ₪ מתוכם סך של 59,480 ₪ בגין הפרשי הצמדה בנימוק שהמערערת בנתה קוטג'ים של 4 חדרים ולא 3, דבר שייקר הבניה, כאשר התחשיב התבסס על יחידות דיור של 3 חדרים.
הנאמנים בהחלטתם קבעו כי התביעה בפריט זה מוזרה. מחד טוענת המערערת כי הובטח לה פיצוי בסך 60 ₪ לכל יחידת דיור "במבנים הבוכמנים והקוטג'ים", מאידך החישוב נערך לפי 693 ₪ ליחידה. הגב' יחיאלי לא נתנה הסבר המניח את הדעת לפער הנדרש.

מנגד נטען על ידי החברה ששולמה תוספת של 2,068 ₪ המתייחסת לעבודות אחרות ולא לתוספת של חדרים, כאשר המערערת טענה בדיון ש-נ/6 מפוברק והסכום ב-נ/6 הוא הפיצוי.

בהחלט מובנת לי עמדתם של הנאמנים בענין זה, שכן כתב התביעה הינו הודאת בעל דין ונאמר בו בסעיף 6 ט' (3) כי סוכם והובטח למערערת פיצוי בסך 60 ₪ לכל יחידת דיור במבנים הבוכמנים והקוטג'ים. בפועל שולם לה סך של 2,068 ₪, אולם הסכום הנדרש על ידה הוא בסך 693 ₪. אם אכן הוסכם על פיצוי בסך 60 ₪ ליחידת הדיור, לא ברור לי על מה מבוססת הדרישה ל-693 ₪ ליחידה כאשר המערערת מאשרת שזה היה הסיכום וזו היתה ההסכמה ושולם לה סך של 2,068 ₪ על חשבון.

לא הונחה כל תשתית ראייתית לסכום הנדרש, מאידך לא הופרכה טענת המערערת לתוספת של 60 ₪ ליחידה ומאחר ומדובר ב-74 יחידות דיור לפי 60 ₪ ליחידה יש לפצותה בהתאם בניכוי הסך של 2,068 ₪, שלעמדתה שולם לה.

פיצוי בגין 480 ימי עבודה של עובדי המערערת בסך 48,000 ₪ (סעיף 13 להחלטת הנאמנים):

11. מהחלטת הנאמנים עולה שנוהל מו"מ בין המערערת לחברה והוסכם על פיצוי של 12,000 ₪ בגין פריט זה אשר שולם והסכום הנתבע הוא מעבר למוסכם. לעמדת המערערת מדובר בהחלטה חד צדדית של החברה, מבלי שהיה בה לגרום למערערת לוותר על זכאותה למלוא הסכום, לענין זה מופנה ביהמ"ש למוצג ת/יד' 21 א-ב ממנו עולה כי היה חסר של חומרים בשטח ויומני העבודה מחודש 2/87 החתומים על ידי מנהל העבודה מטעם החברה ועל ידי חנן מוכיחים את החסר בחומרים. מנגד טוענים הנאמנים בסיכומיהם שאין במסמכים אלה לתמוך בגירסת המערערת.

אין במסמכים אליהם מפנה ב"כ המערערת להוכיח הדרישה שמדובר ב- 480 ימי עבודה.
לא ברור לי כיצד חושב סכום זה, באיזה פועלים מדובר ושהם אכן עבדו וגם שולם להם בפועל. יתרה מזו מנהלת המערערת מאשרת שאין בידה מסמך שבעבר דרשה סכום זה (עמ' 3 פרוטוקול מיום 11.7.99). לא הוגשה גם דרישה בכתב לא לנאמנים ולא לחברה שיפורט בה ימי העבודה של העובדים והתשלום ששולם להם, לפיכך אני דוחה הערעור בפריט זה.

הפרשים שונים אתר עמנואל (סעיף 14 להחלטת הנאמנים):

12. פריט זה נוגע לסך של 43,701 ₪. החישובים נדחו על ידי הנאמנים, מכיוון שהנתונים היחידים שהובאו הם החישובים שנערכו על ידי רואי החשבון מבלי שהונחה התשתית הראייתית הדרושה לעריכת חישובים אלה.

המערערת מפנה למסמכים שצורפו לכתב התביעה. במהלך הדיון הופנתה תשומת ליבה של המערערת שלא הונחה התשתית העובדתית הדרושה כשמדובר בפיגור בתשלום. אין אסמכתא למועד התשלום, לא צויין מכח מה נעשתה ההצמדה לגבי העבודות הנוספות ואין ראיה לגבי כמויות העבודה ומחירי היחידות, שכן רו"ח התייחסו לפן האריתמטי בלבד ולא לפן הראייתי.

מאחר וסבורה אני שהנתונים בדבר התשלום מצויים גם בידי החברה, שיכלה להטות כתף לענין זה, הדיון בפריט זה מוחזר לדיון בפני
הנאמנים והמערערת תוכל להעיד עדים לענין זה בלבד, אם תמצא לנכון.

העסקת עובדים מעבר לנדרש (סעיף 15 להחלטת הנאמנים:

13. בפריט זה נתבע סך של 122,166.56 ₪, בגין העסקת עובדים מעבר לנדרש.

פריט זה נדחה על ידי הנאמנים, מכיוון שלא הוצגה כל אסמכתא שהמערערת העסיקה עובדים מעבר לנדרש וגם אין אסמכתא שהאשם לכך רובץ לפתחה של החברה.

בהודעת הערעור נטען לענין זה כי המפרקים לא נתנו המשקל הראוי לחוזי העבודה שהוצגו על ידי המערערת והתעלמו מהעובדה כי לא הוצגו יומני העבודה של החברה.

בצירוף חוזי העבודה של יובל גד אין כדי לרפא את הפגם הראייתי הנדרש שענינו פירוט העסקתם של העובדים הנוספים, המועדים לכך והתשלום ששילמו בעודף. באמירה בעלמא, לא די ולכן צדקו הנאמנים שדחו דרישה זו.

14. בסיכומיו מלין ב"כ המערערת על העובדה שחלק מירבי של התביעה נדחה על ידי הנאמנים והחברה חוייבה בסכום מזערי לתשלום. יש לציין שאין כל משמעות לסכום הנתבע, והמשמעות היא לסכומים שהוכחו.

הנאמנים, עת פסקו, הסבירו בהחלטתם מדוע דחו עיקר התביעה. למעט אוסף של ניירת שהמערערת הניחה לפתחם של הנאמנים ואותה ניירת צורפה להודעת הערעור, לא הונחו ראיות של ממש כדי לתמוך בעובדות, המבססות את עילת התביעה, לא בפני
הנאמנים ולא בפני
.

15. באשר ליומני העבודה שלא נמצאו, ראשית סעיף 6(א) להסכם ענינו יומני עבודה והוא מחייב את הקבלן בניהול יומני עבודה וזו לשונו: "הקבלן מתחייב לנהל יומן עבודה בצורה מסודרת ולעמוד בקשר סדיר ומתמיד עם המפקח והנציג המוסמך מטעם יובל גד לצורך קבלת הוראות והנחיות לביצוע העבודות...".

סעיף 6(ג) להסכם קובע כי:
"..... כי מתן הוראה מאת המפקח ו/או הנחיות לקבלן לרבות רישומים ביומן עבודה...".

לא ברור לי, איפוא, על מה מלינה המערערת. לו מלאה הוראות ההסכם היו בידיה יומי עבודה ולא היתה נזקקת ליומני עבודה של החברה. הנאמנים אכן שוכנעו שאי הצגת יומני העבודה נעוץ במצב אובייקטיבי, שיומני עבודה של החברה אינם בנמצא ומשקיבלו ההסברים וכך התרשמו, ביהמ"ש לא יתערב בממצא זה.

יתרה מזו הנטל להוכיח התביעה מוטל על שכמי המערערת ולו נהלה עניניה כראוי לא היה כל קושי לכך ללא קשר ליומני העבודה של החברה.

מאחר וחלק מהערעור התקבל ובחלקו נדחה, אין צו להוצאות.
ניתן היום ד' באדר, תשס"א (27 בפברואר 2001) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

שרה דברת
- שופטת

009222/99פשר055 נתי אברהמי








פשר בית משפט מחוזי 9222/99 חברת יובל גד בע"מ,זניט צ.ב. בע"מ נ' אבנר כהן, יצחק וינדר, (פורסם ב-ֽ 27/02/2001)